אלו הן הערות קצרות, מכיוון שאין צורך בניתוח רב.
ראשית, אסור ל"אנחנו" – השמאל הדמוקרטי הרדיקלי הרחב וכוחות התנועה הלא אלימה – להפוך להתנצלים של אף משטר, במקרה זה לא משטר אסד ולא זה של האופוזיציה האסלאמיסטית הלא מאורגנת.
אם נהיה כנים (ואם לא נעשה את המאמץ הזה, אין לנו ערך רב) אנו יודעים שיש קונפליקטים שבהם, בעוד שפציפיסטים לא היו נוטלים נשק, איננו יכולים להעמיד פנים שאין הבדלים מוסריים. במלחמת העולם הראשונה לא היה שום חשיבות - זו הייתה מלחמה מטורפת, שאין לה הגנה.
במלחמת העולם השנייה, בעוד שבסופה, עם ההפצצות המסיביות של בעלות הברית על אזרחים גרמנים ויפנים, והשימוש בנשק גרעיני ביפן, ההבדלים המוסריים נמחקו במידה רבה, אי אפשר להשוות את הרצח השיטתי והמתועש של יהודים, רומא, סלאבים ואחרים על ידי הנאצים לצד בעלות הברית.
במלחמת האזרחים בספרד, בעוד שהיו זוועות משני הצדדים, רק העיוורים היו משווים את הצד של פרנקו לזה של הרפובליקה.
בווייטנאם היה ברור מראשית הטרגדיה שאם הייתה "מלחמה טובה" היא זו של הקומוניסטים הווייטנאמיים נגד ארה"ב. זה היה אז, ונשאר, קשה לרבים מאיתנו להודות, שכן טבעו של הסטליניזם מחק את מה שאולי היה "היתרון המוסרי" של התנועה הקומוניסטית הבינלאומית.
אלה מאיתנו הפציפיסטים – ואני איתן במחנה ההוא – מחפשים חלופות, מסרבים לאחוז בנשק, ומתחייבים, עם קאמי, "לא להיות קורבנות ולא תליינים".
בסוריה אני לא יכול למצוא הבדל משמעותי בין הצדדים. (גם לא יכולתי למצוא הבדל כזה במקרה של לוב, שם הרגשתי שהפעולות המערביות אינן ניתנות להגנה).
עכשיו יש דחיפות פתאומית לתקיפה צבאית כלשהי בסוריה. אני באמת נחרד מהכפילות של הכוחות הבריטיים, הצרפתים וארה"ב הלוחצים להתקפה. אני מופתע במיוחד מחוסר היושר האגבי של האג של ממשלת בריטניה.
הבה נשאיר בצד את העובדה שאנחנו פשוט לא יודעים אם נעשה שימוש בגז רעיל. ממשלת סוריה פתחה את הדרך לפקחים, אבל ממשלות המערב כבר קבעו שזה מאוחר מדי להיות בטוחים בעובדות. מאוחר מדי כדי להיות בטוח - אבל בכל זאת יש לחץ לפעולה צבאית?
למה סוף? כל אדם רחום נחרד מההריסות של מה שנותר מסוריה, ממאות אלפי ההרוגים המוערכים, ממאות האלפים הנמלטים מסוריה על נפשם.
ומה תשיג תקיפה צבאית?
אבל מה שבעיקר משגע אותי, ומשאיר אותי בזעם כמעט לא קוהרנטי על מדינות המערב, היא העובדה שהדיקטטורה הצבאית במצרים רצחה לפחות אלף אזרחים, כמעט כולם לא חמושים, אבל ארה"ב עדיין לא יכולה להביא את עצמה לבטא את המילה "הפיכה" בהתייחסות להשתלטות הצבאית - ויותר פלילי, לא יכול להפסיק את הסיוע הצבאי של ארה"ב למשטר שם.
רק לעתים נדירות יש לנו הזדמנות כה ברורה לראות את הכפילות של אותן מדינות המתיימרות להחזיק בקרקע המוסרית הגבוהה. רק לעתים נדירות נזכרנו בכאב כל כך שמדינות לאום שואפות, קודם כל, להגן על האינטרסים שלהן, ושהאינטרסים הללו אדישים במידה רבה לנושאים מוסריים גדולים שהן יטענו להן.
הפעם האחרונה שהדבר נחשף בצורה כה כואבת הייתה לפני יותר מחמישים שנה, כאשר העובדים והאיכרים של הונגריה ביקשו להקים ממשלה דמוקרטית, במקום הדיקטטורה הסטליניסטית שנכפתה על ידי ברית המועצות, ישראל, צרפת ובריטניה. פתחו במשותף בפלישה למצרים כדי לנסות למנוע מנאצר להשתלט על תעלת סואץ. אם אי פעם היה רגע שבו תשומת הלב העולמית הייתה צריכה להיות ממוקדת באירוע אחד, זה היה מהפכת אוקטובר בהונגריה, שפתחה לפתע את הדלת לפירוק אפשרי של הבריתות הצבאיות ורשה/נאט"ו (ברור שהברית ורשה הייתה חסר תועלת אם החיילים ישמשו כדי לדכא אנשים במסגרת ברית ורשה, ונאט"ו בבירור לא היה צריך להגן על המערב מפני איום צבאי מהמזרח, אם המזרח לא היה מסוגל לשמור על שליטה ברזל על השטח שלו) .
זה כבר עבר הרבה זמן, אבל הלקח נשאר - אין קריאות מהטורי הבריטים או הסוציאליסטים הצרפתים להתערבות צבאית במצרים, ואין מהלך של ארה"ב לקצץ לפחות בסיוע הצבאי שלה.
במקום זאת, אפילו בלי לחכות להוכחות מוצקות, השילוב הישן של כוחות אימפריאליים מבקש להעניש את ממשלת סוריה - עם או בלי שום הוכחה מוצקה.
הממשלות האלה לא מדברות בשבילנו. הם גם לא מדברים על האינטרסים האנושיים של שני הצדדים בסוריה, שם מה שהכי נחוץ הוא סיוע הומניטרי במונחים של מזון, תרופות, מחסה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו