ההתקפות המקוונות והמודפסות נגד מסע הבחירות של ברני סנדרס לנשיאות מגיעות בזמן חג הפסחא פוגע בקו החוף של ניו אינגלנד באחד הקיצונים של ההתחממות הגלובלית. ההתקפות של הימין הקיצוני צפויות. אף מועמד רפובליקני לא יתמוך במדע שתומך במציאות של הסביבה המתפרקת שנשורה בדלק מאובנים. הניאנדרטלים האלה של הימין, יחד עם עזרתם של משלמי ה-1% שלהם, מקבלים משיכה בקרב אלה שלא נוטים ללמוד שום דבר על האומה והעולם שבו אנו חיים, ולמעשה באמת לא רוצים לעשות הרבה יותר מאשר לשנוא ולהשתולל. דונלד טראמפ הוא ההשתקפות המושלמת של השונאים והקשקושים.
אבל יש גם פגם גורלי בביקורת של השמאל על הקמפיין של הסנדרס. מי עוד יש לאנשים כבחירה אלקטורלית ואיפה הלגיונות שיתנו רגליים על המדרכה כדי לשנות את הסטטוס קוו? השמאל, לפחות האגף האנטי-מלחמתי של השמאל, נמס עם בחירתו של ברק אובמה. הוא אמנם הרחיב את מלחמות ארה"ב, גירש יותר מהגרים מכל אחד מקודמיו האחרונים, איפשר לפושעים שהפעילו את הכלכלה לצאת לחופשי, והרחיב את המעקב אחר אנשים רגילים לרמות שלא דמיינו קודם לכן בסיוט אורוולי של חטטנות ממשלתית, השמאל הפך לנספח חסר חשיבות. העמדה הביקורתית של השמאל הייתה גדולה, אבל רגליים על הקרקע הסתכמו בתמיכה של פוליטיקת זהויות והתפרצויות מזדמנות של פופוליזם כלכלי כמו תנועת "כבוש את וול סטריט". החריג היחיד להיעדר חוסר היעילות של השמאל היה ההתקוממות של הקהילה השחורה בהתנגדות למלחמה המתנהלת נגד שחורים ברחבי ארה"ב.
לאחר ההתקפות של ספטמבר 2001, עד מהרה התברר לאנשי התנועה האנטי-מלחמתית ששום כוח על פני כדור הארץ לא יעצור את המלחמה באפגניסטן (האחרונה אינה ביקורת על אלה בשמאל שהמשיכו למחות על המלחמה הזו, אלא פשוט ביקורת על היעילות שלנו). חברים בולטים בקואליציה נגד המלחמה ברוד איילנד, שבה הייתי מעורב בתנועה נגד המלחמה באותה תקופה, אמרו שהגיע הזמן לסיים את פעולותינו ולמקד את המאמצים שלנו בהתארגנות, שכמובן מעולם לא התממשה בצורה יעילה. בזמן שאני כותב, המלחמה נמשכת היום אחרי כמעט 15 שנה.
מדוע השמאל לא יכול לעשות מאמץ אמיתי באמצעות התארגנות להציע לקהל הבוחרים אלטרנטיבה בת קיימא לפוליטיקה כרגיל? התעללות גרוטסקית בסביבה עשויה בהחלט להוות את קץ הציוויליזציה, או אולי קטסטרופה גרעינית בדרך של עימות בין המעצמות הגרעיניות הרבות?
כמעט כל המשתנים הפוליטיים פועלים נגד הקמת מפלגת שמאל בארה"ב. מסעות פרסום כמו זה של יוג'ין דבס מתרחשים בתדירות גבוהה. דבס, גיבור אותנטי של השמאל האמין ש"אני מעדיף להצביע עבור משהו שאני רוצה ולא לקבל אותו", כתב דבס פעם, " מאשר להצביע עבור משהו שאני לא רוצה ולקבל אותו". במילים אחרות, דבס האמין שעדיף לפעול למען האידיאלים שלו באמצעות התארגנות מאשר להשיג תוצאות לא רצויות בזמן כהונתו הפוליטית. תצוגת הנשיאות הטובה ביותר של דבס הייתה ברביעית מתוך חמש הריצות שלו ב-1912, כאשר הוא גרף 5.99% מהקולות הלאומיים כמועמד הסוציאליסט. גם הנרי וואלאס הליברלי הודח והודח על ידי הממסד הפוליטי בשל דעותיו הסוציאליסטיות והפך לשחקן שולי מבחינה פוליטית. ראלף נאדר הפך למפלה פוליטית על ידי מבקריו על כך שהוא פשוט העז לרוץ לנשיאות עם עמדות מדיניות פרוגרסיביות. הוא גרף רק 2.74% מהקולות הפופולריים בשנת 2000 כמועמד מפלגת הירוקים.
לא הרבה אנשים ייקחו סיכונים רציניים על מחויבותם לשנות את המערכת הפוליטית, הכלכלית והחברתית. מרטין לותר קינג, הבן, והאלפים שהתנגדו למלחמת וייטנאם הביאו רק לשינויים מצטברים ולעיתים רק זמניים במערכת הפוליטית, שלאחר מכן הוחזרו, במידה מסוימת, או הוחזרו לחלוטין. Black Lives Matter קם כדי לערער על האלימות הרשמית המטורפת נגד אפרו-אמריקאים. לכבוש וול סטריט, איום ממשי על ה-1%, התנגדה כוחו של העושר הגדול כל כך נמרצות ובאלימות, עד שהיא נעלמה מהנוף הפוליטי והכלכלי עם אולי הרעיון של ה-1% כהישג העיקרי שלו, אך ללא ממשי. תוכנית ברת השגה לשינוי.
תנועת ה-Occupy התייחסה ל-3.3 טריליון הדולרים שאבדו בהון העצמי של הבתים ב-2008 וב-6.9 טריליון הדולרים שאבדו בבורסה, הפסד ההון העצמי המשמעותי ביותר עבור בעלי בתים רגילים. גלס-סטיגל השתקה את ההפרעות הקשות ביותר של תעשיית הבנקאות, והצטרפה לשוק ההשקעות והבנקאות המסחרית, עד ל-New Deal. בהסכם עם הקונגרס משנת 1999, ממשל קלינטון היווה את הבמה למחדל הכלכלי של 2008 וגלס-סטיגל הייתה היסטוריה. שערי ההצפה לקניית קמפיינים ומועמדים נפתחו על ידי בית המשפט העליון באמצעות פסיקת Citizens United ב-2010.
איזו תנועה פוליטית כלל-חברתית לשינוי הצליחה בעבר הקרוב? עברו יותר מארבעים שנה מאז שהתנועה נגד המלחמה קראה תיגר על ניהול המלחמה בדרום מזרח אסיה, וייתכן שהמלחמה הזו הסתיימה באותה מידה באמצעות המעשים הבלתי חוקיים של ממשל ניקסון והעובדה שהמעמד השליט פשוט לא חשב שזה כדאי עוד לנהל מלחמה יקרה, חסרת משמעות ומפלגת, ככל שהמלחמה הסתיימה בשנות המחאה הנמרצת של התנועה האנטי-מלחמתית.
ההצבעות של ברני סנדרס על הקצאות מלחמה, תמיכתו הבלתי מעורערת בישראל, בהוצאות צבאיות ותמיכתו בזכויות נשק, כולם דורשים הערכה וביקורת רצינית. אבל הוא לא המועמד של וול סטריט; לא מישהו שתמך במאסר ההמוני של הקהילה האפרו-אמריקאית; יאפשר השכלה גבוהה לסטודנטים ללא נטל החוב לכל החיים; יממן את הצרכים של אנשים רגילים בתחומי הבריאות, החינוך והדיור; ואני מאמין, לא מישהו שייתן את הצ'ק הריק הנוכחי לקבלני הגנה כדי להאכיל בבאר הפחד והמיליטריזם. בעוד שלמועמדים סוציאליסטים וירוקים אחרים יש פלטפורמות טובות יותר, אין להם סיכוי קטן לזכות אפילו בחלק קטן מהקולות. התארגנות של המוני אמריקאים לתנועה שמכירה באינטרסים האישיים הטובים ביותר שלה לא מתרחשת ולא קרה מאז הניו דיל והתנועה נגד המלחמה של שנות השישים ותחילת שנות השבעים, וזה היה לפני הרבה מאוד זמן. מי שמאמין שניתן להשיג הרבה באמצעות המערכת הפוליטית כדי ליצור חברה צודקת ושוויונית יותר צריכים להכיר בעובדות הללו. נסו לדמיין את דונלד טראמפ או איזה מועמד בעל נטייה פשיסטית דומה בחדר הסגלגל עם קונגרס שנשלט על ידי רפובליקני, ורוב של אנשי ימין בבית המשפט העליון. זה לא רק סיכוי לא אטרקטיבי, אלא שזה יהיה מסוכן לרבים המחזיקים באמונות שמאל. רבים בשמאל אמרו במחזורי בחירות קודמים שתרחיש פוליטי כזה יועיל לשמאל, אבל הוא תמיד מוכיח שהוא לא יעיל ועלול להיות מסוכן עבור רבים ברחבי העולם וגם כאן בארה"ב.
הילרי קלינטון היא או מועמדת רפובליקנית-לייט או מועמדת ניאו-ליברלית דמוקרטית בהתאם לנושא. שינוי משטר והתנדבות ללא עוררין לוול סטריט הם הסימנים המסחריים של כהונתה כמזכירת המדינה, פעולותיה כסנאטורית וכמועמדת. דמם של אזרחים חפים מפשע זורם ברחובות מתמיכתה בשינוי המשטר בעיראק, לוב וסוריה.
ההיסטוריה תיעדה שהמפלגה הדמוקרטית שיתפה פעולה ופגעה בתנועות לשינוי פוליטי, כלכלי וחברתי. אבל במערכת דו-מפלגתית האחרונה היא מציאות שיש להתעמת איתה ולהתמודד איתה. לעבודה בתוך המערכת כביכול יש הרבה מאוד חסרונות, אבל אני לא רואה שום מפלגה מהפכנית שמתארגנת ביעילות כדי להתמודד עם הדילמה הזו. אדם יכול לשנות את הסביבה הקרובה שלו בדרכים מסוימות ולפעול לשינוי לאומי וגלובלי בדרכים משמעותיות מתוך מערכת הבחירות והפוליטית או מחוצה לה, אבל מערכת הבחירות של הפוליטיקה בארה"ב היא ישות ושחקן חשוב גם על הבמה הלאומית וגם על הבמה העולמית. וזה חייב להיות מעורב הן בדרכים ביקורתיות והן בדרכים פרודוקטיביות.
הווארד ליסנוף הוא סופר עצמאי.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
אמביוולנטיות כלפי כוח אמיתי, פחד מתחרות, סלידה מהמושג הפשוט של "זכייה", פחדנות קולקטיבית, חוסר רצון להתפשר, חוסר יושר אינטלקטואלי, מתן אפשרות אינסופית... אלו הן חלק מהסיבות שהשמאל חסר אונים פוליטית. ארגון תחת ה"עקרונות" הנ"ל לא יעשה הרבה הבדל.