לעתים קרובות אומרים שאנו חיים בחברה פוסט-תעשייתית, שבה ידע וחדשנות הם מנועי הייצור והמידע הוא המטבע. נאמר לנו גם, בעיצומו של משבר מערכתי הולך ומעמיק, שהצעדים הדרסטיים שנקטו ממשלותינו, מכאיבים ככל שיהיו, הם צעדים הכרחיים לקראת שיפוץ הכלכלות שלנו למאה הפוסט-תעשייתית ה-21. אולם צעדים אלה, לעתים קרובות יותר, מערערים בדיוק את אותם מוסדות חברתיים התורמים ביותר לפיתוח היכולות שלנו בתחומים אלה, לא רק על ידי הפחתה אלימה של איכות התפוקה שלהם אלא גם על ידי הגבלת הגישה שלנו אליהם.
זה יהיה נאיבי לחשוב שהאנשים שאחראים להחלטות האלה לא מודעים לנקודה הזו, במיוחד כשאנחנו שוקלים כמה מעט התיקונים קצרי הטווח שלהם הניבו במונחים של תוצאות חיוביות עבור אלה מאיתנו שחווים את השפעות המשבר ממקור ראשון, וכמה התיקונים הללו הניבו ברווחים קצרי טווח במימון ציבורי עבור בנקים, תאגידים וממשלות קלפטוקרטיות. בשום מקום הדינמיקה הצינית הזו לא ברורה יותר מאשר בגישה שממשלות נוקטות כיום לרפורמה בחינוך האוניברסיטאות, שכן זה כאילו האליטות לוקחות ללב את הסיסמה הפוסט-תעשייתית ש"ידע הוא כוח" ועושות מאמץ משותף למזער את הגישה לכוח הזה ולחבל באיכותו.
קח את הקיצוצים האחרונים שעליהם הכריזה ממשלת קטלוניה ואת הטריקים המלוכלכים שבהם השתמשו כדי ליישם את מה שהם מכנים "המודל החדש של האוניברסיטה". קיצוצים אלה, המסתכמים בשיעור של למעלה מ-20% במימון שנתי במקרים מסוימים, מכוונים ספציפית לעובדי שירותים אוניברסיטאיים ומנהלים, כמו גם סגל עם חוזים זמניים (מורים שמרוויחים, בממוצע, רק 450 אירו בחודש ולעיתים נושאים את הסכום הגדול ביותר נטל ההוראה). מי שלא מפוטרים, או שפשוט לא יתקבלו לעבודה מחדש, יראו את משך החוזים שלהם קוצץ לשלושה או ארבעה חודשים, שכרם יקצץ בעד 44% ולא יזכו עוד לביטוח לאומי ולתוכניות סוציאליות אחרות.
עומסי העבודה וההוראה שלהם, לעומת זאת, יגדלו באופן דרמטי, מה שללא ספק יביא לתוצאות שליליות על איכות הקורסים שלהם. בינתיים, דמי הסטודנטים אמורים לעלות ב-7.6%, המגבלה המקסימלית החוקית, ובכך לאסור עוד יותר את הגישה לסטודנטים שמשפחתם ראתה את ירידה בשכרם בשנים האחרונות. החשיפה והיישום של כל האמצעים הללו הושארו לאוניברסיטאות הבודדות (שהיו דיסקרטיות ושקופות שונות במשימה זו) והתרחשו במהלך בחינות גמר, כאשר סטודנטים ומורים היו עסוקים מדי בעבודה כדי להבחין בהודעה קטנה שהוסתרה בקמפוס הווירטואלי שלהם. דפי הבית.
מטח הפרקטיקות האנטי-דמוקרטיות אינו מסתיים בכך, והם אינם מגבילים עצמם לקטלוניה או אפילו לספרד. צעדי צנע נוכחיים מוטלים במסגרת יישום אזור ההשכלה הגבוהה האירופי, הידוע בכינויו תהליך בולוניה. תוכנית מסיבית זו, שנחשבת כפרויקט של אינטגרציה אירופית ומודרניזציה אקדמית, מייצגת למעשה את הטלת האנטי-דמוקרטית של מה שמכונה המודל האנגלו-סכסוני של הסמכה אוניברסיטאית ב-47 מדינות הטרוגניות ביותר, כמו גם כיוון מחדש של תוכניות הלימודים האקדמיות. לקראת משטר הכשרה טכנוקרטי מיוחד יותר.
כפי שיש לסלבוי ז'יז'ק שים את זה לפני כן, "בבסיס הרפורמות הללו עומד הדחף להכפיף את ההשכלה הגבוהה למשימה של פתרון הבעיות הקונקרטיות של החברה באמצעות הפקת חוות דעת של מומחים". וכמובן, צריך רק להסתכל על המשבר הנוכחי כדי למצוא ראיות לאיכות חוות דעת המומחים המופקות באמצעות מתודולוגיה קוצר ראייה זו מטבעה. יתרה מכך, תהליך בולוניה מעמיק עוד יותר את הספירלה כלפי מטה של מודל האוניברסיטאות-כעסק, שבו המומחים שלנו מייצרים מחקרים בהוראת בנקים, תאגידים רב לאומיים וממשלות הפועלים יחד באמצעות שותפויות ציבוריות-פרטיות במטרה לייצר רווחים (א. מתכון שכמעט ולא מבטיח את עצמאותו של החוקר, מרכיב הכרחי בהפקת ידע אמין).
"אולי יותר מהטלה אנטי-דמוקרטית", אומר לי ריימונדו וייחו בראיון בדואר אלקטרוני, "עלינו להתייחס לאמצעים עצמם כאל דמוקרטיזציה". פעיל, חוקר ופרופסור באוניברסיטת פומפאו פברה בברצלונה, המתמחה בתנועות חברתיות, מסביר וייחו, "בספרו Democracy, צ'ארלס טילי מתייחס לדמוקרטיה לא כאל מצב קיום בלתי משתנה, אלא כאיזון לא יציב בין שני כוחות אנטגוניסטיים: דמוקרטיזציה ודה -דמוקרטיזציה. האחרון, במצבו המתקדם ביותר, מכין את כישלונם של משטרים דמוקרטיים לפתוח את הדלת לדיקטטורות. הצעדים המופעלים כעת הם דה-דמוקרטיזציה בגלוי. הם לא מבקשים להרוס את הדמוקרטיה עד כדי לנכס את הלגיטימיות שלה ולהשתמש בה למטרות אנטי-דמוקרטיות, כמו ניאו-ליברליזם".
לא משנה מה חושבים על תוכן הרפורמה עצמה, מה שעורר את הזעם ביותר והצית שנים של מחאה הוא היישום האכזרי של בולוניה, שבשנים שקדמו להעמקת המשבר וצעדי הצנע שנבעו בעקבותיו, מקביל לאלימות. דיכוי שאנו יכולים לראות היום ביוון, ספרד, אנגליה ובמקומות אחרים. בשנת 2009, סטודנטים מאוניברסיטת ברצלונה התכנסו לכבוש בשלווה את מסדרונות הקמפוס שלהם כדי להוקיע את חוסר השקיפות והדמוקרטיה שבה ראו את התארים ותוכניות הלימודים שלהם משתנים. בבוקר ה-18 במרץ, הם הוצאו מהקמפוס באמצעות שימוש חסר הבחנה בכוח מופרז בעליל, אשר לאחר שהתמונות החלו להסתובב ברשת תוך שעות, נתקל במחאה מסיבית ושלווה נגד אלימות המשטרה.
מה שהכי מזעזע בתקריות האלה היה לא רק תגובת המשטרה האלימה עוד יותר לתלמידים, מורים ואזרחים שהתאספו ליד בניין העירייה וצועקים, "אנחנו משתמשים בספרים! אתה משתמש באלות!" המקוממת מכולן הייתה העובדה שהאכזריות שהחלה הוציאה הכל לדרך, סילוק הדמים של המפגינים שישבו בשלווה על רכוש האוניברסיטה, הוזמנה על ידי נשיא אוניברסיטת ברצלונה, דידאק רמירז. שכן, על פי החוק הספרדי, אסור למשטרה להיכנס לכל אוניברסיטה, והאחריות המלאה להחלטה לאפשר להם להיכנס מונחת אך ורק בידי נשיא האוניברסיטה.
הטרגדיה של מצב העניינים הנוכחי של האוניברסיטאות האירופיות איננה רק כפייה מחודשת, אלימה, של מודל ניאו-ליברלי של חינוך אוניברסיטאי והגבלת הגישה למעמד בר מזל יותר שמספר החברות בו מצטמצם מיום ליום. קו המחץ העצוב הוא שעובדי אוניברסיטאות, מורים וסטודנטים (הן לשעבר והן לעתיד) מוצאים את עצמם כעת בעמדה מביכה של נלחמים כדי לשמור על המצב המעורער ממילא בו הם נמצאים.
ובכל זאת קיים שביב של תקווה. מאיטליה ועד אנגליה ויוון ועד ספרד, רפורמת בולוניה נתקלה במחאות קרביות של סטודנטים, שאמנם היו שונות בעוצמת התיאום ביניהן, אך הפגינו יצירתיות טקטית משמעותית ונהנו מהחלק ההוגן שלהן בניצחונות קטנים. וכרגע, בקטלוניה, למרות הטקטיקות המעורפלות שהוזכרו קודם לכן במאמר זה, צעדי צנע קיצוניים נתקלו בהתנגדות חזקה באופן בלתי צפוי ששאב את כוחה מהקשר של גיוס המונים ברחבי אזור הים התיכון. יתרה מכך, אוניברסיטאות קטלאניות ניצלו את ההזדמנות כדי להתאגד כדי ליצור את הפלטפורמה היחידה להגנת האוניברסיטאות הציבוריות (PUDUP), המאגדת סטודנטים, עובדי סגל ואוניברסיטה מכל האוניברסיטאות הציבוריות של קטלוניה במאמץ משותף להבטיח את שנת הלימודים האקדמית מתחיל בסתיו חם מאוד.
הלפיד מואר על ידי ה מפגינים באוניברסיטה בצ'ילה, שאורו הבוער התפשט לשאר החברה האזרחית בארצם, מהווה מקור השראה מרכזי. הם רוצים חינוך איכותי וחינמי והם מוכנים להילחם על זה. על ידי דרישה לכל זה כשאומרים להם שמגיע להם מעט יותר משאריות, הסטודנטים הצ'יליאנים מראים לשכניהם שעולם אחר אפשרי ושווה את המאבק. ודווקא בגלל כמה קשה זה חייב להיות לספר למשפחתו של מנואל גוטיירז ריינוסו, הילד בן ה-16 שנרצח על ידי הקרבינרוס הצ'יליאני ב-26 באוגוסט, זה תלוי בכולנו לוודא שזכרונו מכובד עם עתיד טוב יותר לכולם.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו