לממשלת ונצואלה הייתה סיבה להאמין שכמה ממארגני "טומה דה קרקס" ב-1 בספטמבר התכוונו לשחזר את אירועי ה-11 באפריל 2002. היו עדויות רבות המצביעות על כך שייתכן שהמפגינים התעמתו עם הממשלה. כדי לאלץ אותה לקבל את דרישותיהם. מעולם לא היה ברור אם העימות היה ללבוש צורה של אלימות כדי להשיג שינוי משטר או אי ציות אזרחי מסיבי כדי לאלץ את Consejo Nacional Electoral לקבל את דרישות הבחירות של האופוזיציה.
אבל העובדה היא שהמדיה החברתית הייתה גדושה באותם מסרים כמו במהלך ה"גוארימבה" של 2014, כאשר מנהיגי האופוזיציה טענו שהממשלה תיפול תוך שבוע בערך. פרדי גווארה, סגן לאומי ומנהיג Voluntad Popular, הכריז כי הצעדה מייצגת "אולטימטום" וכי המפגינים לא יעזבו את קרקס עד שדרישותיהם ייענו: "אנו מזמינים את כל האנשים שמוכנים להישאר ברחובות בשלווה ובאזרחית עד אנו משיגים שינוי, חוקתית, דמוקרטית ופציפית". אכן, גם הצעדה ב-11 באפריל 2002 הייתה אמורה להיות "שלווה".
מספר ימים לפני ההפגנה, הנריק קפרילס וצ'ו טוראלבה מה-MUD הדגישו את האופי השלו של ההפגנות וטענו כי לא תתאפשר מפגינים עם ברדס ("אנקפוצ'אדוס") וכי למארגני המחאה יש את האמצעים להבטיח שלום. אף על פי כן, אנקפוצ'דו ואחרים ניסו לחסום את התנועה בכביש המהיר פרנסיסקו פאג'ארדו שבו הוצב גווארה. ה-MUD טוען שהם היו "מסתננים".
התקשורת הזרה המדווחת על אירועי ה-1 בספטמבר העלתה (ככל הנראה) את התמונה של דיכוי ממשלתי והגבלה על חופש הביטוי. הצד השני של הסיפור – דהיינו שהצ'ביסטות גם גויסו בכמויות גדולות, שמנהיגי האופוזיציה מסרבים להכיר בלגיטימציה של הממשלה, שהרטוריקה שלהם לשינוי המשטר באה בצורות ברורות, ושמעשי העבר שלהם פרצו מדי פעם לתוך אלימות - הוזלה או התעלמה לחלוטין על ידי התקשורת הבינלאומית. ייתכן שתקיפות הממשלה והקפדה על הצעדים שננקטו פעלו כהרתעה והסבירו את ההתבטאויות הזהירות יותר שיצאו מה-MUD בימים שקדמו ל-1 בספטמבר.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו