מדענים בנאסא, במקום לבהות בשמיים, השתמשו בלוויינים כדי להביט מלמעלה על העולם ולעקוב אחר איך הוא משתנה. בתוך שנה, חשפה השבוע סוכנות החלל האמריקאית, אזור של קרח ים "בגודל של טקסס" אבד מהקוטב הצפוני.
נתונים שנאספו על ידי נאסא הראו כי קרח ים רב שנתי ארקטי, אשר בדרך כלל שורד את עונת ההמסה בקיץ, התכווץ בפתאומיות ב-14 אחוזים בין
2004 ו-2005. הדו"ח מצא: "עובי קרח רב שנתי יכול להיות 10 מטרים או יותר. הוא הוחלף בקרח חדש ועונתי בעובי של מטר עד שבעה מטרים, הפגיע יותר להמסת הקיץ".
היעלמות הקרח הארקטי, נסיגת הקרחונים מההימלאיה לפרו, מעיינות מוקדמים יותר וקיץ חם יותר - כל ההשפעות הללו תועדו על ידי מדעני אקלים בשנים האחרונות. הם מהווים את הבסיס לפולמוס של אל גור בנושא שינויי אקלים, אמת לא נוחה, שבו סגן נשיא ארה"ב לשעבר מתאר צוקי קרח ענקיים שמתפרקים, קרחונים נופלים לפתע לים ודובי קוטב שנמצאו טבעו מכיוון שהם לא יכולים לשחות בין קרח. גושים כמו פעם.
זו, כפי שכולם יודעים, התחממות כדור הארץ. אפילו אלה הספקנים אם ההתחממות נגרמת על ידי שריפת דלק מאובנים מקבלים את העובדה שהטמפרטורות בעולם עלו ונראה כי היא תמשיך לעלות. סרטו של מר גור, שהוקרן בארה"ב מאז מאי - שהכניס 23 מיליון דולר (12 מיליון ליש"ט, 18 מיליון ליש"ט) - ונפתח היום בבריטניה, העלה את המודעות האמריקאית לשינויי האקלים לנוכח עמדת הממשלה הפדרלית נגד פרוטוקול קיוטו, שנועדה לבלום אותו.
ממשלות ועסקים של מדינות ארה"ב מתחילים לפעול בעצמם כדי למנוע התחממות כדור הארץ על ידי הפחתת פליטת גזי החממה שבשליטתם. צעדים אלה, שחוזרים על עצמם ברחבי העולם, עשויים לפי הערכות מסוימות לאפשר לעולם לייצב את הפליטות עד אמצע המאה.
אבל האם זה יספיק בקרוב? גוף הולך וגדל של דעות מדעיות מצביע על כך שהעולם עומד לחוות לא עלייה הדרגתית בטמפרטורות במשך כמה עשורים, אלא קריירה פרועה לתוך כאוס אקלים.
הסיבה לכך היא שחלק מהשינויים המופעלים על ידי התחממות הטמפרטורות יוצרים אפקט "משוב" משלהם. פידבקים אלו יכולים לגרום למגמת ההתחממות להאיץ עוד יותר או להביא להפרעה רצינית לאזורי העולם (ראה מסגרת).
בתפיסה זו, השיעור העולה של פחמן דו חמצני באטמוספירה, על ידי יצירת פידבקים, דוחף את האקלים של כדור הארץ דרך סדרה של ספים או נקודות מפנה המאיימות להביא לתוצאות קטקליזמיות. אלה יכולים לכלול התכה מהירה הרבה יותר של הקרח הארקטי ושל מעטפת הקרח של גרינלנד ממה שחזו קודם לכן, הפשרת מואצת של פרמפרוסט, הפסקת המונסון ההודי, גסיסה מהירה של היער באמזונס ועצירת זרמי הים. שעוזרים להביא מזג אוויר חם לאירופה.
ההשפעה הברורה ביותר מבין השפעות ההגדלה הללו היא באזור הארקטי, שם התחממות העולם הייתה בולטת הרבה יותר מהממוצע על פני כדור הארץ. למה? קרח ים - מכיוון שהוא לבן בוהק - מחזיר חלק גדול מקרני השמש, ולמעשה מקרר את כדור הארץ, מסביר סרטו של מר גור. אבל הקרח הנמס מותיר יותר מהים האפל יותר חשוף, שלאחר מכן סופג יותר חום, מה שגורם ליותר קרח להמס, ובכך חושף יותר ים - ספירלה של התחממות שתופס במהירות תאוצה משלה.
נראה שדו"ח נאס"א מאשר את לולאת המשוב הזו.
יש אישור ברור יותר במחקר שנערך בחודש שעבר ב-Science, כתב העת של האגודה האמריקאית לקידום המדע, שמצא כי המהירות שבה נמסה מעטה הקרח של גרינלנד עלתה פי שלושה בשנתיים האחרונות בהשוואה לחמש הקודמות.
פיטר סמית', פרופסור מיוחד לאנרגיה בת קיימא באוניברסיטת נוטינגהאם, אמר בשבוע שעבר לפסטיבל המדע של האגודה הבריטית: "נוכל להגיע לנקודת המפנה תוך 15 עד 20 שנה מהיום, מה שייתן לנו רק 10 שנים לקבוע את גורלו של הכוכב שלנו." ג'יי גולדג', עמית מחקר בכיר במרכז Pew לשינויי אקלים עולמיים, אומר כי אקלימטולוגים "המעיטו באופן דרמטי עד כמה האקלים מגיב להתחממות".
הניסיונות הנוכחיים של העולם לצמצם פליטות, כמו פרוטוקול קיוטו ושותפות אסיה-פסיפיק לפיתוח ואקלים נקי, שיתוף פעולה בין מדינות מפותחות ומתפתחות, מניחים האטה לאורך עשרות שנים של קצב הגידול בתפוקת גזי החממה העולמית. . אבל מיילס אלן מאוניברסיטת אוקספורד, ממובילי פרויקט שחזה עד 11 מעלות של התחממות, אומר: "אזור הסכנה הוא לא משהו שאנחנו הולכים להגיע אליו באמצע המאה הזו. אנחנו נמצאים בזה עכשיו."
"לא מאוחר מדי להציל את הארקטי, אבל זה מחייב שנתחיל להאט את פליטת ה-CO2 בעשור הזה", אומר ג'יימס הנסן, מנהל מכון גודארד לחקר החלל של נאסא.
עם זאת, הדיבור על השפעות משוב ונקודות מפנה עדיין שנוי במחלוקת בקרב מדענים. טים לנטון, קורא בניתוח מערכות כדור הארץ באוניברסיטת מזרח אנגליה, עורך סקירה של מדע המשובים ונקודות המפנה. הוא אומר: "הייתה די הרבה היפרבוליות סביב זה."
הוא אומר על החשש שהפרמפרסט הסיבירי נמס: "הרבה אנשים אומרים שיש משוב חיובי, וזה נכון, אבל כמה חזק המשוב? נוצר הרושם שהוא די חזק אבל למעשה הוא די חלש".
מיירון איבל מהמכון התחרותי בארה"ב, ספקן בולט בנושא ההתחממות הגלובלית, מוסיף: "אני לא חושב ש[נקודות מפנה הן] מושג מדעי. זוהי קלישאה פופולרית המשמשת את האזעקה כדי להגביר את האזעקה. הצגת השקופיות, הסרט והספר של מר גור משתמשים בו."
הוא ממשיך: "השפעת האילוץ [העלאת הטמפרטורה] של CO2 אינה ליניארית אלא לוגריתמית. לכל תוספת [של CO2] תהיה השפעה פחותה מהתוספת הקודמת. דרך נוספת לנסח זאת היא שכל הכפלה של CO2 מביאה לאותה עלייה בכוח".
הרעיון של נקודות מפנה עזר לעורר את הדעה הפוליטית. כפי שנראה ששינוי האקלים עצמו צובר תאוצה, כך גם התגובה הפוליטית. רוברט ווימן ממשרד עורכי דין אמריקאי Latham ו-Watkins, אומר שלסרטו של מר גור ולפעולה האחרונה לבלימת פליטות ברמת המדינה הייתה השפעה גדולה על דעת הקהל.
לכך הוא מוסיף את ההשפעה של "ניתוחים מדעיים משמעותיים חדשים" ו"תמיכה פוליטית נוספת אך משמעותית בסנאט האמריקאי", כמו גם הגברת המודעות לאנרגיה הודות למחירי הדלק הגבוהים. נראה שגם סופת הוריקן קתרינה, שהרסה את ניו אורלינס בשנה שעברה, השפיעה.
נראה שהפעולה בנושא פליטות מתגברת. מאוחר יותר החודש יביא המושל ארנולד שוורצנגר את גבולות החובה על פליטות מתעשיות עתירות אנרגיה שאושרו זה עתה על ידי בית המחוקקים בקליפורניה. שבע מדינות צפון-מזרחיות הסכימו על יוזמה נפרדת להגביל את פליטות הפליטות מתחנות כוח ב-2009 ולהפחית אותן ב-10 אחוז עד 2019. יש הסבורים שהממשל הפדרלי יצטרך לעקוב אחריהם. גרג גורדון, אנליסט ב-Citigroup, אומר: "הרצון הפוליטי להסדיר את פליטת ה-CO2 בארה"ב צובר תאוצה. חקיקה פדרלית צפויה בשנים הקרובות".
מחוץ לארה"ב, גם החשש מנקודות המפנה מגביר את הלחץ. בנובמבר יתכנסו החותמים על אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי אקלים - אמנת האם לפרוטוקול קיוטו - בבירת קניה ניירובי. הם יותקפו על ידי ארגונים לא ממשלתיים שידרשו לפעולה נוקשה יותר בנושא פליטות לאחר שההוראות הנוכחיות של הפרוטוקול יפוג ב-2012.
אחד הנושאים העיקריים של דיון בלתי רשמי בפגישה יהיה דו"ח ההערכה הרביעי, שייצא בשנה הבאה, של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, המחקר המדעי שעומד בבסיס קיוטו. טיוטת הגרסה של הדו"ח מציעה שהרעיון של נקודות מפנה ומשוב חיובי ישחק תפקיד קטן. הוא צפוי לחזות התחממות גלובלית ממוצעת של 3 מעלות צלזיוס עד שנת 2100.
למרות שיש המזהירים מפני הגזמת אפקט המשוב והגישה הקרובה לנקודות מפנה, רוב מדעני האקלים מקבלים את האפשרות שהאקלים ישתנה באופן פתאומי ולא יתחמם בהדרגה. אבל זה לא נלקח מספיק בחשבון ברמות הגבוהות ביותר של הפוליטיקה. מר לנטון, המתאר זאת כמחדל חמור, אומר שהאקלים נתון ל"שינוי מאוד לא לינארי".
הוא מרחיב: "העקומה לא חלקה, במילים אחרות. אבל לגישה הכלכלית האופיינית יש עקומות חלקות. זהו שינוי קונספטואלי, מעקומה חלקה לעליות מדרגות, שאם קובעי המדיניות יצליחו להיאחז בו יוכל לשנות את הדרך בה אנו חושבים על זה".
זכויות יוצרים The Financial Times Limited 2006
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו