מקור: איגוד המדענים המודאגים
מיליון מקרי מוות בארה"ב כתוצאה מ-COVID-19. פוליטיקה קטטונית על שינויי אקלים. קהילות נחנקות מאי צדק סביבתי. כל הנושאים הללו קשורים באופן טרגי על ידי המחלוקות המתקשות בארצות הברית על קבלת או דחיית המומחיות שלנו במדע, בריאות הציבור והגנת הסביבה.
לפני כמעט שישה עשורים, ב-1963, נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי אמר האקדמיה הלאומית למדעים שהמדע הוא "האמצעי החזק ביותר שיש לנו לאיחוד הידע". הוא אמר שזה יכול לעזור לנו "לחצות גבולות", לפתור בעיות גדולות. אבל כיום, נראה ש-COVID-19, שינויי אקלים ואי צדק סביבתי עשו את ההיפך בכך שהחריפו את הפערים הנוראיים ממילא בין עשירים ועניים, ערים ומדינות, תושבים עירוניים ותושבים כפריים, דמוקרטים ורפובליקנים, זקנים וצעירים, מזהמים ומזהמים. המזוהמים, הבריאים ובעלי הפגיעה החיסונית, ואחרון חביב, הגזעים והעדות.
זה יותר ויותר מרגיש כאילו האומה שלנו עומדת כעת על תהום, מתנודדת בין האמת לבין ההשלכות של הכחשתה. הראיות נמצאות מסביבנו. אחד מכובד לאחרונה סקר, למשל, גילה של-64% מהדמוקרטים אבל רק ל-34% מהרפובליקנים יש "מידה רבה של אמון" בקהילה המדעית. הסקר, שנערך בקביעות במשך עשרות שנים, מצא כי הפער בין המפלגות גדל פי שלושה מאז 2018, כאשר האמון הגבוה של הדמוקרטים והרפובליקנים במדע עמד, בהתאמה, על 51% ו-42%. לא פחות ראוי לציון, אמון גבוה במדע בין דמוקרטים לרפובליקנים היה שווה בעצם רק לפני שני עשורים.
מעבר לפוליטיקה מפלגתית
אבל לפני שהדמוקרטים עולים על סוס גבוה בנוגע להיותם הגיוניים יותר לגבי המדע מאשר הרפובליקנים, חשוב לציין את החורים הקריטיים באמון לאורך קווים גזעיים. לדמוקרטים השחורים מבחינה היסטורית יש רמות נמוכות בהרבה של אמון במדע מאשר לדמוקרטים הלבנים. חוסר האמון מתקבל היטב לאחר מאות שנים שבהן אנשים כהי עור נשפטו "מדעית" כנחותים, עשורים רבים שבהם התעללו בהם בניסויים, שלא לדבר על אפליה מתמשכת בהיותם מדענים בעצמם.
התגובה של ארה"ב למגיפת COVID-19 רק מוסיפה להיסטוריה המטופשת הזו. הליכי האיתור וההרשמה לבדיקות וחיסונים הן במדינות הליברליות והן במדינות השמרניות פנו באופן בוטה למשפחות עשירות ולבנות יותר עם גישה למכוניות ולמחשבים. מושלים שמרנים היו מרושע במיוחד בהתעלמות מהמדע סביב הגנות COVID-19, במאבק נגד מדיניות מיסוך ושמירה על הכלכלות שלהם פתוחות על הגב של עובדים חיוניים אשר, ברבים עיסוקים קריטיים, היו שחורים ולטיניים בצורה לא פרופורציונלית.
משפחות צבעוניות עדיין משלמות את המחיר על כך שהן הראשונות בתור לחלות בנגיף ובחלק האחורי של אוטובוס המניעה. שנתיים לאחר ש-COVID-19 החל לסחוף את האומה, האנשים השחורים, הלטינים והילידים עדיין סביר כפליים למות אם נדבק. במהלך גל אומיקרון, שיעור האשפוזים היה גבוה פי ארבעה עבור אנשים שחורים מאשר אנשים לבנים. והחלטות ממשיכות לקבל את זה להתעלם מהמציאות הזו ולהשתחוות במקום לרגשות של אנשים לבנים מיוחסים ומוגנים יותר כדי לחזור לשגרה.
דוגמה אחת הייתה הוויכוח כל הסתיו והחורף מתי לרדת מנדטים על מסכות פנימיות וחזרה לשיעורים אישיים בחינוך K-12. הקריאה לסיים את המיסוך הייתה הובילה בעיקר על ידי מומחים רפואיים לבנים, אגף ימני צוותי חשיבה ופרשנים שמרנים. רב מומחי בריאות של צבע, אליהם הצטרפו מאות רופאים מודאג על חזרה שוויונית ל"נורמלית", אמרו שכן מוקדם מדי לבטל את כל אמצעי המניעה של COVID-19 כפי שעדיין היו ילדים ילידים, שחורים ולטיניים סיכוי גבוה פי שניים עד שלושה למות אם נדבקו והיו בסבירות גבוהה הרבה יותר לחיות בבתים עם קשישים פגיעים או הורים שנפגעו ממצבים בריאותיים קיימים.
ועכשיו, האומה כולה מורידה מנדטים של מסכות וכללי ריחוק חברתי למרות ש-COVID-19 ממשיך לגרום לכ-30,000 מקרים ביום, פי שלושה ממה שהיועץ הרפואי הראשי בבית הלבן אנתוני פאוצ'י אמר פעם שהוא הקצב הבטוח שבו אפשר לפתוח מחדש את האומה . אנחנו עדיין מאבדים 1,000 אנשים ביום, שווה ערך למחיקת ההרשמה לתואר ראשון של אוניברסיטת הרווארד תוך שבוע או אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון תוך חודש.
כמובן, חלק מהבעיה היא שלארצות הברית יש אחד מהבעיה שיעורי החיסונים הנמוכים ביותר בקרב כלכלות בעלות הכנסה גבוהה. שיעור ה-65% של אנשים מחוסנים לחלוטין נמוך או שווה לזה של מדינות רבות כמו אל סלבדור, איראן, קולומביה, נפאל וקובה. ממשל ביידן, למרות מאמציו להחזיר את הכבוד למדע בכל הממשל הפדרלי, והבטחותיו לתת דין וחשבון על פערים גזעיים, מעד על עצמו לעתים קרובות בהכנעה ללחצים פוליטיים וכלכליים להפיל את ההגבלות.
המחיר של פיטורי המדע
חוסר אמון ופיטורים של מומחים מדעיים עם ביקורת עמיתים מרעילים עניינים תמותה אחרים. למרות העובדה שיותר מ-99 אחוז מהמאמרים על מדעי האקלים להסכים שבני אדם גורמים לשינויי אקלים, רמת הדחיפות להפסיק לפלוט גזים לוכדי חום נכה על ידי חילוקי דעות מפלגתיים וגזעיים. רק 22 אחוז מהמשיבים בעלי הנטייה הרפובליקנית אמרו ב-Pew של 2020 בו שבני אדם תורמים "הרבה מאוד" לשינויי האקלים. רק 39 אחוז מהרפובליקנים חושבים ששינויי אקלים הם בעיה רצינית, על פי עיתון וושינגטון פוסט/ABC משנת 2021 סקר.
צרכנים לבנים, ללא קשר למפלגה, באופן לא פרופורציונלי לייצר פליטות התחממות כדור הארץ ופיח תוך חסכון יחסית של העוול הסביבתי של זיהום מאובנים בקהילותיהם או חיים באיי חום ובאזורי שיטפונות. גם אם הם נפגעו מאסונות אקלים, משפחות לבנות בממוצע הרבה יותר גישה לכספי סעד לנזקי רכוש מאשר למשפחות צבעוניות.
עם חיץ מערכתי זה מהשפעות האקלים הגרועות ביותר, רק 60 אחוז מהאנשים הלבנים בארצות הברית אמרו ששינוי האקלים חמור במדינה וושינגטון פוסט מִשׁאָל. רק 40 אחוז אומרים שהתחממות כדור הארץ מחייבת פעולה מיידית של הממשלה. מספר כה נמוך אינו מונע על ידי דיסאינפורמציה של חברת דלק מאובנים בלבד. זה גם עדות לזכות הלבן הכללית.
בינתיים, אפרו-אמריקאים, שבאופן לא פרופורציונלי לנשום פנימה זיהום מאובנים, נושאים בנטל גבוה יותר מהחיים איי חום ו אזורי שיטפון (ללא קשר לכיתה בגלל ה מורשת של קו אדום), ומתמודדים עם סיכויים נמוכים בהרבה לגביית תשלומי הקלות. הם לא צריכים לחכות למדענים שיספרו להם על שינויי אקלים, שכן זיהום פחמן מתפשט מתחנות כוח ותחבורה שזור עמוק בחלקיקים קטלניים. במחקר שפורסם בדצמבר ב- Environmental Health Perspectives, קשישים שחורים היוו עבור 33,000 מתוך 133,000 מקרי המוות של המדינה בשנת 2014 מזיהום אוויר חלקיקי (25 אחוזים), תוך שהם מהווים רק 9 אחוזים מהאוכלוסייה הבכירה במדינה.
איבוד זקנים בקצב הזה היא אחת הסיבות ש-93 אחוז מהשחורים אמרו זאת וושינגטון פוסט סקר שההתחממות הגלובלית היא רצינית, ו-62% אומרים שהיא דורשת פעולה מיידית של הממשלה. לקהילות הלטיניות, המתמודדות עם רבים מאותם סיכוני אקלים, יש גם רמות גבוהות יותר של דאגה מאשר למשיבים לבנים.
לעומת זאת, רוב האנשים הלבנים אינם מודעים לפערים המגדירים אי צדק אקלימי. לפי שניהם 2021 בו מאת Axios-Ipsos ו-2020 בו על ידי West Harlem Environmental Action (WEACT) והקרן להגנת הסביבה, רק שליש מהמבוגרים הלבנים יודעים שקהילות שחורות ולטיניות מתמודדות עם זיהום רב יותר מהם. רק 20 אחוז מהמשיבים לבנים ב-WEACT בו חשבו שצדק סביבתי הוא בעיה רצינית במדינתם.
זה משאיר שאלה גדולה: לאילו רמות נוראיות צריך להגיע COVID-19, שינויי אקלים ואי צדק סביבתי לפני שרוב מכריע של אנשים בארצות הברית - במיוחד אנשים לבנים מיוחסים - יחזרו לתפיסתו של קנדי שהמדע יכול להוביל ל" איחוד ידע", ופעולה מאוחדת?
המדע באיזון
אנחנו כבר חיים בחברה שבה אנחנו סובלים יותר מדי מקורות מוות שהמדע אמר לנו שניתן למנוע. אלו כוללים רובים (45,000 מקרי מוות בשנת 2020), מזון מהיר שומני ומשקאות ממותקים (300,000 מקרי מוות בשנה עד השמנה וסוכרת), ו טבק (480,000 מקרי מוות בשנה). ריצ'רד קלר, היסטוריון רפואי ופרופסור לביואתיקה באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, מזהיר ש-COVID-19 הופך לעוד מחלה כרונית מקובלת, מכיוון שהיא תפגע באופן לא פרופורציונלי באוכלוסיות שוליות שאינן מטווח ראייה ומראש.
"זה יעבור מהכותרות", קלר כתב בחודש שעבר, באתר האנתרופולוגיה הרפואית Somatosphere, "אבל תישאר חוויה חיה מרכזית וטרגדיה מתפתחת ברוב העולם, כולל ארה"ב. . . דווקא באוכלוסיות שהכי פחות יכולות להרשות זאת לעצמן".
סימן לכך שאנו בכיוון זה הגיע כאשר רושל ולנסקי, מנהלת המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, לאחרונה חזה שברגע שהאומה תגיע ל"חסינות טובה", COVID-19 עדיין יהרוג "כמה אנשים", אבל ברמות שאנחנו "נסבול בדרך כלשהי".
האם "נסבול" באופן דומה את תחזיות המוות וההרס של אסונות אקלים וזיהום מאובנים? אנחנו כבר יודעים ש-100,000 עד 200,000 אנשים למות כל שנה בארצות הברית מזיהום אוויר. א ללמוד בשנה שעברה ב-The Lancet Planetary גילינו שאנחנו כבר לִסְבּוֹל 5 מיליון מקרי מוות בשנה מטמפרטורות קיצוניות, שיוחרפו בגלל שינויי האקלים.
כמה זמן עוד אנשים בארצות הברית יסבלו את הבושה הפוליטית הלא מוסרית סביב הנושאים האלה? לדוגמה, הניסיונות של ממשל ביידן להעלות את מדע האקלים וצדק הסביבתי למדיניות ציבורית הופכים קהים בתפניות רבות. שרה בלום רסקין נסוגה מועמדותה לתפקיד רגולטורי בכיר בפדרל ריזרב לאחר מתקפה קמלה של תעשיית הדלק המאובנים והתנגדות של הסנאטור ג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה שנתמך בדלק מאובנים. היא רק עקבה אחר המדע הכלכלי שאומר שסיכוני אקלים צריכים להילקח בחשבון בהחלטות ההלוואות. כוחות דומים ממשיכים לחסום את החקיקה על סדר היום "Build Back Better", הכולל מימון גדול לאנרגיה מתחדשת, עוולות סביבתיות, ויצירת מקומות עבודה באיכות גבוהה.
ביידן פנה להשתמש בסמכויות רגולטוריות בתוך סוכנויות הקבינט כדי להתמודד עם שינויי האקלים, אך הדחיסה הימנית של בתי המשפט על ידי ממשל טראמפ מאיימת להאט אפילו את זה עד לזחילה. אם כי הבית הלבן לאחרונה נצח מאבק גדול של בית המשפט לערעורים פדרלי נגד מדינות שמרניות כדי להביא בחשבון עלויות חברתיות של פחמן בקביעת חוק פדרלי, קריטי החלטה נובעת מבית משפט עליון שמרני על סמכויות ה-EPA לווסת פחמן.
כל מה שגורם לממשל ביידן למשוך את האגרופים שלו על אי צדק סביבתי. למרות מפל המדע המראה כי גזענות מערכתית קובעת במידה רבה אילו קהילות מזוהמות, ממשל ביידן ערער בחודש שעבר את הבטחותיו בנושא צדק סביבתי על ידי חשיפת מערכת חדשה לזיהוי קהילות מצופות שעשו זאת. לא כולל גזע.
בקיצור, בשלב הקריטי ביותר הזה של בריאות הציבור וגורל כדור הארץ, המדע והמדענים הצטמצמו לשק חבטות פוליטי. זה בגלל שארצות הברית שכחה - או אולי מעולם לא האמינה באמת - שהמדע חייב להיות מלווה במשהו אחר.
שנה לאחר נאומו של קנדי על המדע ככוח מאחד, הזהיר מרטין לותר קינג, ג'וניור, כי למדע אין משמעות אם הוא אינו מלווה בכוח מוסרי. בפרס נובל שלו לשלום הרצאה, הוא אמר ש"השפע הטכנולוגי" של האומה להציץ "לטווחים הבלתי נתפסים של המרחב הבין-כוכבי", ולבנות "בניינים ענקיים לנשק את השמיים" פחתו על ידי "דלות הרוח" בעוני, סכסוכים גזעיים ומלחמה.
זה היה לפני 58 שנים. האתגר והבחירה נשארים זהים, והדלות של השכל הישר ושל טובת הכלל בולטים באותה מידה. היה האומה מאומץ אוניברסלי מסוך בתחילת המגיפה, למשל, אנחנו יכול שמרו מאות אלפים של חיים. אם האומה הידוק זיהום פיח תעשייתי מגביל בכמות קטנה בלבד, ניתן להציל אלפי חיים נוספים. מאבק בשינויי האקלים יכול לשמר את פרנסתם וחייהם של מיליוני אנשים נוספים ברחבי העולם.
כאשר ארה"ב מתקרבת למוות המיליון שלה מ-COVID-19 ומתקרבת לעבר קטסטרופה אקלימית, הרגע מציע לנו עוד הזדמנות להתאים את השפע המדעי שלנו למשהו חמקמק כרגע בפוליטיקה ובמדיניות הציבורית שלנו: חמלה, שוויון וברור. מוסר לעולם לא "לסבול" מוות שניתן למנוע. רק אז זה יכול להיות הכוח המאחד שחוצה גבולות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו