אקרים נכתבו בתקשורת המרכזית על השקר וחוסר המוסריות האישית של ג'ונסון, אבל יש מעט מאוד מאמץ רציני להבין מדוע רבים כל כך בחברה היו מוכנים לסבול זאת. התשובה היא שהניאו-ליברליזם הצליח להרוס את הערכים החברתיים, עד כדי כך שהתנהגות אנטי-חברתית ואפילו סוציופתית כבר לא נראית מוזרה.
בחברה שבה הסמכות מתנשאת, ובונה מערכת שתאפשר, הון אישי של 200 מיליארד דולר או יותר בזמן שמיליוני ילדים באותה מדינה באמת רעבים ומאוכסנים גרוע, באילו ערכים המבנה הפוליטי-חברתי אומר לאנשים להחזיק? איזה ערך מייחסים לאמפתיה? שאפתנות חסרת רחמים ותפיסת משאבים זוכה למחיאות כפיים, מעודדות ומוחזקים כמודל שיש לעקוב אחריו.
יותר ויותר, או שאתה חלק מהאליטה או שאתה נאבק.
בבריטניה, החלום התאצ'רי של בעלות המונית על נכסים בוטל בפתאומיות. ניידות חברתית ומריטוקרטיה משתנות מהזדמנות לקידום חברתי בקנה מידה גדול על ידי המונים, למשחקי רעב. כאשר מספר לא מבוטל של צעירים רואים במיטב יכולתם לנוחות כלכלית בחירה באי האהבה, איך אנחנו מצפים שהם יידחו מכך שג'ונסון ניהל רומנים מרובים בזמן שאשתו דאז נאבקה בסרטן?
ג'ונסון הוא בפירוש חסיד של תיאוריית ההיסטוריה של האדם הגדול. אבל למעשה הקריירה הפוליטית המדהימה שלו היא כשלעצמה רק סימפטום של שקיעתה של הממלכה המאוחדת, מכוח אימפריאלי גדול עד להתפרקות מדינת המטרופולין (זו האחרונה כמובן החלה להיכנס לתוקף רשמי ב-1921).
הברקזיט היה רק פרכוס, שכן בריטניה עברה את הטראומה הפסיכולוגית של קבלת השינוי במעמדה ממעצמה גדולה למדינה אירופית בכירה למדי. יש חיבור גדול שצריך לכתוב על זה ועל הגל של הלאומיות האנגלית הפופוליסטית בעקבותיו.
אולי תרצו לציין את השימוש התורני המתמיד בביטוי "מוביל בעולם" בנסיבות קשות, העובדה שאפילו אתמול הרגיש סטארמר צורך להגיב על קריסת הממשלה בעודו נטוע בין שלושה יוניון ג'קס, המיליטריזם והפטישיזציה המתמידים של החמושים. כוחות בטלוויזיה, והתשוקה לתהילה משתקפת על ידי לחימה במלחמה גדולה עד דמו של האוקראיני האחרון.
פיטר אובורן קפדן קומפילציה של שקרי ג'ונסון מראה עד כמה זה מוזר שהמשבר יבוא על שקר מינורי יחסית לגבי ידיעה על התנהגות מינית רעה, שבו ג'ונסון פעם אחת לא היה מעורב באופן אישי. אבל זה די שגוי לחשוב על ג'ונסון כייחודי. ספרו הנפלא של אובורן עליית השקר הפוליטי מתאר את המתקפה המסיבית על סטנדרטים ממשלתיים שביצע השרלטן טוני בלייר.
ג'ונסון הוא רק חלק מתהליך. ככל שכוחה של אימפריה מתפרקת, כך גם המידות שלה מתפרקות. מאז מלחמת העולם השנייה, למעלה משישים מדינות הפכו עצמאיות מהשלטון הבריטי. הפיסות הורודות על המפה ("המושבה הזו היא מאיפה מגיעה הטפיוקה שלך") שהם הראו לי בגאווה כל כך בבית הספר היסודי, התכווצו והתכווצו והתכווצו. ברוך ה' כבר לא מלמדים ילדים לשיר "מעל הים יש ילדים חומים קטנים" הזקוקים לגיור (באמת לימדו אותי את זה, אני לא ממציאה).
ככל שהכוח הצבאי, הכלכלי והפוליטי של בריטניה קרס, כך גם המידות הפוליטיות שלה - לטוב ולרע. ג'ונסון הוא רק טמבל שנפלט לראש הביוב השוצף של ההידרדרות הבריטית.
כל אחת משישים המדינות שעזבו את השלטון הבריטי, הוזהרה שהיא תיאבק ללא בריטניה. אף מדינה מעולם לא רצתה לחזור לשלטון הבריטי. חברים סקוטים, שימו לב.
אני גם רוצה להבהיר לקוראיי האנגלית - וזכרו שאני חצי אנגלי בעצמי - שאני באמת מאמין שההתפרקות של האיחוד הבריטי המאוד מלאכותי יועיל מאוד לאנגליה. עצמאות סקוטלנד ואיחוד אירים מתקרבים בקרוב. העצמאות הוולשית צוברת במהירות תמיכה.
יידרש התפרקותה של בריטניה כדי לזעזע את הנוסטלגיה הגדולה והפטריוטיות המטופשת שעומדים בבסיס כל כך הרבה של תמיכת הטורייה - ושל פטישיסטים אחרים של האיגודים הימניים כמו סטארמר. רק ההלם מהסגירה הרשמית של המדינה הבריטית יזרז את השינוי הפסיכולוגי הדרוש כדי שאנגליה תהפוך למדינה אירופית מודרנית, צופה פני עתיד, בדרג בינוני עם דאגה להגינות מקומית ובינלאומית.
בריטניה נמצאת בסערה חברתית-פוליטית מאז 2016 וכעת היא נכנסת למשבר כלכלי עמוק. הימים האלה הם סוף זמן הממלכה המאוחדת. לִשְׂמוֹחַ!
את המילה האחרונה אשאיר לאותו רדיקל גדול פרסי ביש שלי
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו