אנו מוצאים את עצמנו היום במצב מדהים. רוב האנשים בארצות הברית מאמינים כעת שהפלישה לעיראק לא הייתה שווה את ההשלכות, כולל (נכון להיום) מותם של יותר מ-1,530 חיילים בעיראק.
ההצדקות הרשמיות למלחמה נחשפו ככשלים מוחלטים. איש לא מצא נשק להשמדה המונית או עדות לקשרים בין ממשלת עיראק בהתקפות ה-11 בספטמבר. הכיבוש לא שילם את עצמו, כפי שהציע פול וולפוביץ'. וחיילים אמריקאים לא התקבלו כמשחררים על ידי העם העיראקי.
בינתיים, יותר עיראקים היום כלואים מאשר בכל שלב במהלך הכיבוש - רבים מהם עדיין בכלא אבו-גריב הידוע לשמצה, שבו נחשפו כמה מהמקרים הקשים ביותר של עינויים בכלא, אבל זה בהחלט לא ייחודי. כ-9,000 עיראקים עצורים, על פי נתוני ממשלה רשמיים, אם כי נוספים מוחזקים בסתר, מעבר להישג ידם של כל משגיח זכויות האדם. מחקר בכתב העת הרפואי הבריטי המכובד Lancet מצא שאולי כ-98,000 "מקרי מוות עודפים" התרחשו בעיראק כתוצאה מהפלישה. אספקת החשמל נותרה אפילו מתחת לרמות שהיו לפני הפלישה, כאשר עיראק הייתה נתונה בסנקציות קשות. אבטלה, עקירה פנימית והיעדר גישה למי שתייה בטוחים נותרו בעיות עמוקות. אנשים ממשיכים להיות מושפלים והתעללו בחיפושים אלימים מבית לבית שעורכים הצבא האמריקני, לפעמים מלווים בנציגיו המקומיים. עיראקים נהרגים בשגרה, ללא עונש מוחלט, במחסומים, בבתיהם, במתקני הכליאה, אך חיילים אמריקאים שביצעו את הפשעים הללו - וחשוב מכך, הפקידים האחראים להם - כמעט בכל מקרה לא נענשו לחלוטין.
ולמרות זאת אנשים רבים שהתנגדו לפלישה הלא צודקת הזו, שהתנגדו לסנקציות על עיראק במשך שנים לפני כן, מציעים כעת שהצבא האמריקני צריך להישאר בעיראק לטובת העם העיראקי. כך, אנו מתמודדים עם המצב המוזר של התנועה האנטי-מלחמתית המתגייסת נגד פלישה לא צודקת ולאחר מכן תומכת בכיבוש הצבאי הנובע ישירות ממנה. זו עמדה לא קוהרנטית, ואני חושב שעלינו לדחות אותה.
לא לאחר שמצאה נשק להשמדה המונית בעיראק - השקר הגדול הראשון של הפלישה - ארצות הברית פנתה לשקר גדול חדש: ג'ורג' בוש, דונלד רמספלד, פול וולפוביץ', ג'ון נגרופונטה, קונדוליזה רייס וחבריהם מביאים דמוקרטיה. לעם העיראקי.
אבל לדמוקרטיה אין שום קשר למה שארצות הברית נמצאת בעיראק. ממשל בוש פלש לעיראק מסיבות של פוליטיקה כוחנית הקשורה לאינטרסים אימפריאליים ותיקים במזרח התיכון. הסיבות שבגללן פלשה וושינגטון לעיראק כדי להפיל את סדאם חוסיין הן אותן הסיבות שהם תמכו בסדאם חוסיין שביצע את הפשעים הגרועים ביותר שלו נגד העם העיראקי, הכורדים והאיראנים (פשעים ששימשו מאוחר יותר להצדקת יציאה למלחמה נגדו ב 1991 והוצאתו מהשלטון ב-2003).
לעיראק יש את מאגרי הנפט השניים בגודלם בעולם והיא נמצאת בלב אזור שיש בו שני שליש ממאגרי הנפט העולמיים. ארצות הברית הכירה במשך עשרות שנים ששליטה במשאבי האנרגיה של המזרח התיכון היא תנאי מוקדם להגמוניה העולמית של ארה"ב, כלומר, שההגמוניה העולמית של ארה"ב תלויה בהגמוניה אזורית במזרח התיכון.
מרכזיותו של הנפט בחישובים האימפריאליים של ארה"ב רק גדלה מאז שהוא ביקש לראשונה להחליף את הבריטים והצרפתים ככוח החיצוני השולט במשאבי האנרגיה של האזור. מתחרים כלכליים, צבאיים ופוליטיים של ארה"ב באירופה ובאסיה, במיוחד סין והודו, צריכים להגדיל מאוד את יבוא האנרגיה שלהם מהמזרח התיכון ולמעשה, הם תלויים באופן יחסי הרבה יותר בנפט מהאזור מאשר ארה"ב, אשר משיגה את רוב הנפט שלו מהעתודות שלה, מקנדה, ונצואלה וממקורות אחרים קרובים יותר לבית. כך יש תחרות גוברת על השליטה בנפט, בצינורות הנפט ובנתיבי שילוח הנפט.
כפי שממשל בוש תיעד את אסטרטגיית הביטחון הלאומי של ארצות הברית של אמריקה בבירור בספטמבר 2002, ארה"ב לא תאפשר את הופעתו של אף מתחרה פוטנציאלי פוטנציאלי לארצות הברית, המבקש לשמר את הפער האדיר בינה לבין ארצות הברית. סמכויות אחרות.
בפלישה לעיראק, וושינגטון קיוותה לא רק להקים משטר נוח יותר לאינטרסים של הנפט האמריקאי, היא קיוותה להקים בסיסים צבאיים בעיראק ולהשתמש בעיראק כשטח היערכות להתערבויות נוספות כדי לשרטט מחדש את מפת המזרח התיכון. לא פחות מארבעה עשר בסיסים אמריקאים הוקמו בעיראק וסביר להניח שיישארו זמן רב לאחר גירוש כוחות ארה"ב, והשגרירות האמריקאית הגדולה ביותר בעולם כיום נמצאת בבגדד.
אין לזה שום קשר לדמוקרטיה. למעשה, כדאי להזכיר לעצמנו שארה"ב היא כבר מזמן מכשול מרכזי בפני כל תנועה חילונית, דמוקרטית, לאומנית או סוציאליסטית באזור שעמדה למען שינוי דמוקרטי, והעדיפה במקום זאת את מה שנקרא בלשון הרע "יציבות", גם אם זה אומר. יישור קו עם הכוחות הסטטיסטיים או הפונדמנטליסטים הריאקציוניים ביותר. זה הוביל אותה ליישר קו לא רק עם ישראל מתפשטת, להגן על הכיבוש וההתיישבות של ישראל באדמות פלסטיניות, ולאפשר לישראל לפתח נשק גרעיני. זה הוביל את ארצות הברית לתמוך בהפלת מוסאדה באיראן ב-1953 ולהתחמש ולהתיידד עם משטר הדיכוי של השאה שהחליף אותו. וכמובן ארה"ב תמכה באופן היסטורי וממשיכה לתמוך במשפחות המלוכה של ערב הסעודית והאמירויות.
ארה"ב מתנגדת לדמוקרטיה אמיתית במזרח התיכון מסיבה פשוטה: אם אנשים רגילים ישלטו במשאבי האנרגיה של האזור, הם עלולים להיות מופנים לפיתוח כלכלי ולצרכים חברתיים, במקום לתדלק את הרווחים של חברות הנפט המערביות.
זו הסיבה שרשויות הכיבוש בארה"ב העבירו יותר מ-100 תקנות שיאריכו את הכיבוש, והטיפו צעדי ניאו-ליברליזם וצנע על כל ממשלה שתעלה לשלטון. אלה כללו פתיחת כל היבט של כלכלת עיראק מלבד הנפט לבעלות זרה של 100 אחוז, שמירה על חוקי האיגודים המקצועיים נגד העובדים של משטר חוסיין, הורדת מסים על תאגידים לרמות שרק רווחי מלחמה בארה"ב חלמו עליהן, והבטחת הנפט, תוך כדי לא יועבר מיד לבעלות זרה של 100 אחוז, יהיה בשליטת דה פקטו על ידי חברות פרטיות ונשלט על ידי ענקיות הנפט המערביות. כתב הכלכלה של ה"ניו יורק טיימס" ג'ף מדריק אמר כי התוכניות לעיראק עלולות לגרום, לדבריו, "לאכזריות נרחבת".
"אבל כמעט לפי סטנדרטים של כלכלן מיינסטרים", כותב מדריק: "התוכנית . . . הוא קיצוני - למעשה, מהמם. זה יהפוך מיד את כלכלת עיראק לאחת מהכלכלות הפתוחות ביותר למסחר ולתזרימי הון בעולם, ותכניס אותה לאחד מהמסים הנמוכים בעולם, עשירים או עניים. . . . התוכנית החדשה מפחיתה את שיעור ההכנסה האישית העליון ומס החברות ל-15% בלבד. הוא מפחית את המכסים על יבוא ל-5 אחוזים. והוא מבטל כמעט את כל ההגבלות על השקעות זרות. זה יאפשר לקומץ בנקים זרים להשתלט על מערכת הבנקאות המקומית".
לרפורמות הניאו-ליברליות הללו אין שום קשר לדמוקרטיה או לסיוע לעם העיראקי.
ולא רק פעילים אנטי-מלחמתיים בארצות הברית או במקומות אחרים בעולם הגיעו להבנה הזו. חיילים חוזרים מעיראק וכותבים הביתה ומתארים את הזוועה שלהם מהיחס לעם העיראקי שנאמר להם שהם אמורים לשחרר. חיילי מילואים מסרבים להישלח לעיראק למלחמה לא צודקת. כפי שאמר אחד מחברי המשמר הלאומי של צבא טקסס המבקש מעמד של סרבני מצפון ב-Democracy Now! 15 במרץ: "אני מאמין שזו מלחמה לא צודקת מצידנו. אני לא מאמין למה שהממשלה אמרה לנו שהמלחמה מיועדת. אני לא מאמין שהממשלה הזו מתכוונת להפיץ דמוקרטיה במזרח התיכון. זה לא האינטרס של הביטחון שלהם או הביטחון שלנו. אני מאמין שזה הכל על נפט ורווחים, או אם לא זה, זה על. . . שליטה בחלק אסטרטגי מהאדמה במזרח התיכון. ואני לא רוצה להילחם על זה".
חייל אחר שהגיש בקשה גם הוא למעמד של CO, לאחר שנלחם בעיראק ממרץ 2003 עד מרץ 2004, אמר באותה תוכנית: "כשהגעתי לראשונה לעיראק, למעשה האמנתי למה שהממשלה אומרת, שאנחנו חיפשנו נשק להשמדה המונית, הפכנו את המדינה בטוחה לדמוקרטיה ודברים כאלה. אבל כשהגענו לשם, מצאתי מהר סיפור אחר. מהר מאוד גיליתי שהעיראקים לא רוצים אותנו שם. . . ."
הוא המשיך: "אם חיילים היו נכנסים לארצנו ופלשו אלינו והיו נכנסים לבתינו, אז גם הייתי נלחם בחזרה. . . . ראיתי יותר איך המלחמה הרגישה מנקודת מבטם של העיראקים".
חיילים, משפחותיהם, חיילים משוחררים מדברים ומתארגנים להחזיר את הכוחות הביתה עכשיו, ויש למחוא כפיים ולתמוך בהם על עמדתם האמיצה.
הטיעון האחרון שאני רוצה להתייחס אליו הוא הרעיון שלארצות הברית יש מחויבות כלפי העם העיראקי, ולכן היא צריכה להישאר כדי לנקות את הבלגן שיצרה, להביא "יציבות" לעיראק.
אני חושב שצריך להיות ברור שהכיבוש האמריקאי, במקום להיות מקור ליציבות בעיראק, הוא למעשה המקור העיקרי לחוסר יציבות ולסבל מתמשך.
וושינגטון לא מונעת ממלחמת אזרחים לפרוץ. למעשה, וושינגטון מעמידה כורדים מול מוסלמים, שיעים מול סונים, וסיעה מול פלג כדי להשפיע על אופייה של הממשלה העתידית, ובכך להגדיל את הסיכויים למלחמת אזרחים.
עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לאלץ את ארצות הברית לצאת מעיראק ולתמוך בעם העיראקי במאבקו לקבוע את עתידו.
לממשלת ארה"ב אין שום עניין להרצות למדינות אחרות על דמוקרטיה, כאשר היא חסרה לנו כל כך כאן בבית וכאשר למדינה הזו יש היסטוריה כה ארוכה ואכזרית של דיכוי דמוקרטיה ברחבי העולם.
האם לממשלת ארה"ב יש מחויבות כלפי העם העיראקי? בהחלט. מחויבות לפשעים שבהם תמכה וושינגטון במשך שנים כאשר סדאם חוסיין היה בעל ברית. על חימוש ותמיכה בשני הצדדים במלחמת איראן-עיראק האכזרית. על הרס מלחמת המפרץ ב-1991. לשימוש בתחמושת אורניום מדולדל, פצצות מצרר ומחטטי בונקרים. על הסנקציות ההרסניות. על הפלישה של 2003, וההשפלה וההרס והמוות שגרמו.
אבל הדרך היחידה להתחיל לעמוד בהתחייבות זו היא לפרוש מיד - לא בעוד שישה חודשים או שש שנים מעכשיו, אלא היום.
מלקולם אקס אמר פעם, "אם אתה תוקע סכין תשעה סנטימטרים לתוך הגב שלי ומושך אותה החוצה שלושה סנטימטרים, זו לא התקדמות."
ארה"ב קודם כל צריכה לשלוף את הסכין.
אבל עלינו גם לציין בבירור שאם היה צדק אמיתי לתושבי עיראק, לא רק שפושעי מלחמה כמו רמספלד ובוש ווולפוביץ יעמדו לדין על פשעיהם, ממשלת ארה"ב תיאלץ לשלם להם פיצויים.
והם ייאלצו לשלם פיצויים למשפחות החיילים שנהרגו ונפגעים במלחמה זו. המשפחות שנקרעו במלחמה הזו. והקהילות שנקרעו על ידי המלחמה הזו, עם מאות מיליארדי הדולרים שלה מבוזבזים למען השאיפות האימפריאליות של המעצמות האמיתיות של המדינה הזו, אינטרסי הנפט, אינטרסי הכרייה, יצרני הנשק.
מארק טוויין, מייסד הליגה האנטי-אימפריאליסטית, ניסח זאת בתמציתיות לפני מאה שנה, כאשר ארה"ב הביאה דמוקרטיה לתושבי הפיליפינים על ידי טבח באלפיהם: "אני מתנגד לכך שהנשר ישים את הטפרים שלו על כל אדמה אחרת."
עלינו לדחות את הרעיון הגזעני והאליטיסטי לפיו העם העיראקי או הערבים או המוסלמים זקוקים לארצות הברית כדי להגן עליהם, לספק יציבות, ללמד אותם את משמעות הדמוקרטיה.
אנחנו צריכים לאפשר לתושבי עיראק לקבוע את עתידם בעצמם, במיוחד כשאנחנו מסתכלים בכנות על המשמעות של התערבות ארה"ב בעבר ומה המשמעות של הכיבוש האמריקאי היום בחייהם.
אנחנו לא יכולים להיות נגד מלחמות ותומכים בכיבוש.
בדיוק כפי שתושבי הודו בנו תנועת "צאת מהודו", עלינו לבנות כעת תנועת "צאת מעיראק" רחבה - בבית, בצבא, ובסולידריות עם העיראקים העומדים בפני כיבוש לא צודק ואכזרי.
אנחנו צריכים לבנות ליגה אנטי-אימפריאליסטית חדשה. ההימור לא יכול להיות גבוה יותר.
פורסם על ידי Traprock Peace Center באישור, כל הזכויות שמורות
אפריל 7, 2005
http://www.traprockpeace.org
2005 אנתוני ארנוב
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו