הניצחון הסנסציוני של סיריזה בבחירות האחרונות ביוון שלח גלי הלם ברחבי העולם והוציא חלק מהתקשורת הבינלאומית לטירוף.
שעות לאחר השבעתה, ממשלת סיריזה החדשה הקפיאה את ההפרטות, הנהיגה מחדש שכר מינימום חודשי של 751 אירו, הבטיחה אזרחות לילדים מהגרים, ביטלה פיטורים במגזר הציבורי ועוד.
ה"ניו יורק טיימס" הטיל ספק ביכולתה של ממשלת סיריזה להצליח. ה"אינדיפנדנט" טען כי יוון נידונה לכישלון. וה-BBC ורויטרס דאגו מהרעשים בשוק.
לכלי התקשורת החזקים הללו, פעולותיה של סיריזה - שמטרתן להבטיח רווחה אנושית בסיסית כך שלאנשים תהיה הכנסה ראויה כדי להבטיח גישה למקלט ומזון, למשל - נחשלות. עבורם, הנציבות האירופית, קרן המטבע הבינלאומית והבנק האירופי המרכזי הטילו צנע כלכלי - מה שגרם ל-3 מיליון יוונים ללכת ללא ביטוח בריאות, תמותת תינוקות גואה, ועלייה במקרי התאבדות - הכרחי כדי להפוך את המדינה לתחרותית בתחום שוק גלובלי.
קשה לראות כיצד השקפה זו יכולה להיות יותר לא הגיונית.
המגזין "אקונומיסט" מציע שהרפורמות של ראש ממשלת יוון החדש, אלכסיס ציפראס, שלדבריהם "כנראה הוא שמאלני מטורף", יובילו לאובדן הכנסה נוסף של עובדים ולהגביר את שיעורי האבטלה הגבוהים אפילו יותר מ-25% הנוכחיים.
אבל עד ספטמבר 2011, בשלבים מוקדמים מאוד של הטלת הצנע הכלכלי, נסגרו יותר מ-68,000 עסקים קטנים. בספטמבר שלאחר מכן, שליש מהחנויות במרכז העיר אתונה נסגרו. הקונפדרציה הלאומית של המסחר היווני דיווחה באפריל 2013 כי "חסר תקדים" של 150,000 עסקים קטנים ובינוניים נסגרו.
האם הרפורמות הסוציאל-דמוקרטיות של סיריזה עלולות לגרום נזק רב יותר לרווחת האוכלוסייה, בהשוואה לדרכים שבהן ההפרטה הגורפת של הקפיטליזם הניאו-ליברלי - כולל 14 שדות תעופה, תדרי רדיו מרכזיים, איים, חופים, מבנים היסטוריים, גז, מים, נמלים ומסילות רכבת מערכות - והצנע הציל את המדינה?
בטקסט המכונן שלו מ-1960, "קפיטליזם מודרני ומהפכה", כתב הפילוסוף היווני/צרפתי קורנליוס קסטוריאדיס כי הפרטה היא אחד המאפיינים הבולטים ביותר של הקפיטליזם המודרני כי זה הורס את היחסים החברתיים הקולקטיביים שהם הבסיס לאנשים שמתאחדים כדי לפתור את הבעיות החשובות של היום. זה עושה דה-פוליטיזציה. היא דוחפת את החברה לספק פתרונות פרטיים ולא ציבוריים, ולוחצת על אנשים לפעול לבד בספירלה הרחק מאחרים.
לא פלא שאחת הפעולות הראשונות של ממשלת סיריזה הייתה הקפאת ההפרטות. התקשורת הבינלאומית הדומיננטית הגיבה באופן צפוי בהיסטריה.
כאשר כלכלת יוון הגיעה לקרחון לפני כמעט שש שנים, האיחוד האירופי ו-IMF החלו לדחוף במהירות אג'נדה מרחיקת לכת של שוק חופשי, וכתוצאה מכך מיליוני אנשים הפכו חסרי כל. בהתנגדות, היוונים יצאו לרחובות בהפגנות ססגוניות ושביתות מתישות.
הלייזרים המחזיקים ביד שהיוונים האירו לתוך עדשות המצלמות והפנים של המשטרה בגילויי הרחוב הרבים נגד צנע ודיכוי ביקשו לעוור את המבט החד-ממדי של התקשורת על מצבם. בהאירו את הלייזרים, הם קיוו לקטוע את הפפראצי התומכים בצנע שתופס את המרפסות של מלון Athens Plaza בבטחה מעל הגז המדמיע והאלות שיורדים בכיכר סינטגמה למטה.
הפפראצי תומכי הצנע תיאר את המשבר היווני במונחים של שחיתות, אחריות וחובות, תוך חיטוי העלויות האנושיות וההשלכות של הצנע שהיוונים מרדו נגדם. הצנע שפועל כצורה של שליטה חברתית, המרחיק אנשים זה מזה, וגורם למה שקסטוריאדיס תיאר כספירלה בודדה הרחק אחד מהשני.
זה עוזר להסביר מדוע כמה יוונים תקפו, או לפחות התעמתו פיזית, עם עיתונאים שהזהירו אותם להפסיק לצלם או להסתכן בריסוק המצלמה שלהם. אני אישית התעמתתי בצורה כזו, על ידי מפגינים. כשהסיפור שלך לא מסופר, אבל תמונות ההתנגדות שלך משמשות למכירת סיפור של חוסר אחריות נגד צעדים כלכליים "שפויים" והכרחיים לחלוטין - אתה לא רוצה שהתמונות ייעשו בכלל.
מוסדות התקשורת הדומיננטית הושחתו עד ליבם, כך שכל המפעל המודרני של העיתונות איבד את משמעותו.
המילה ל"עיתונאי" ביוונית היא dimosiográfos - מבוטא dee-mos-eeo-gra-fos - וביוונית נראית כך: δημοσιογράφος. במונחים אטימולוגיים, השורש "דימוס" (δημοσ) פירושו "העם" בעוד ש"gráfos" (γράφος) פירושו "סופר".
ישנן פרשנויות שונות למה שהמילים הללו מסמלות כשהן מרכיבות אותן. ההעדפה שלי היא שבשילוב המילים הללו מגדירות עיתונאי כ"סופר לעם". אם אפשר לומר שלמילה היוונית לעיתונאות יש קונוטציה זו, הסיקור ההיסטורי האחרון של משברים וניצחונה של סיריזה חושפים את מספר הדרכים שבהן המקצוע איבד את משמעותו המקורית. עיתונאים בתקשורת הדומיננטית לא כותבים למען העם. הם כותבים בשירות לשלטון.
מאז שסיריזה נכנסה לזירה כמועמדת רצינית לבחירות, האליטות האירופיות והיווניות הגבירו את החששות מפני משקיעים מבוהלים וגירוש יווני מגוש היורו כדי לצלצל פחד בלב האוכלוסייה כדי שלא יצביעו לסיריזה. ועכשיו, כשניצחון של סיריזה קרא תיגר על גבולות המחשבה המקובלים של הצנע, הפחד ברוכלות המקהלה התגבר.
אז בזמן שאתה קורא כותרות מבחילות ומתנשאות המציעות "מדוע גוש האירו יצטרך להקריב את יוון כדי להציל את ספרד" (וול סטריט ג'ורנל), או דיווחים מעורפלים ושגויים עובדתית ש"יוון הייתה הפיגור של אירופה, לפעמים כמעט ולא טורחת לשאוף הסטנדרטים של מדינות אחרות באיחוד האירופי" (BBC), זכרו שמוסדות תקשורת דומיננטיים אלה ומוסדות תקשורת דומיננטיים אחרים מנסים לאכוף תפיסת עולם לא רציונלית על אוכלוסיות שמעלים סדר חברתי לא צודק ששומר על החזקים על רווחת האדם וההתפתחות החופשית של את כל.
כריס ספנוס הוא מארח תוכנית ניתוח המדיה של teleSUR "קווים דמיוניים".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו