בעוד שכולם מסכימים שסוריה היא אסון הומניטרי, חלה שבירה מוחלטת של השמאל בכל הנוגע לניתוח הסכסוך. למרבה הצער, הוויכוחים היו מרושעים וכתתיים בצורה יוצאת דופן, מה שהופך דיון רציונלי לקשה. הפרטים הספציפיים של סוריה מסבירים רק חלק מהאכזריות של הוויכוח. בלב יש הבדלים בתפיסה של מה עוסקת תנועה אנטי-מלחמתית. בהתאם לכך, מאמר זה מחולק לשני חלקים, החל בסקירת העובדות הספציפיות לסוריה, ולאחר מכן דיון בשאלות רחבות יותר עבור התנועה האנטי-מלחמתית.
סקירת סוריה
נכון לעכשיו, קיים חומר נרחב ומעמיק על סוריה. ככזה, מה שנדון להלן הוא בעיקר סקירה של החומר הקיים, שאוב ברובו מהספר "ארץ בוערת: סורים במהפכה ובמלחמה" מאת רובין יאסין-כסאב וליילה אל-שאמי.
אופי א-סימטרי של מלחמת האזרחים
כמו כל מלחמות האזרחים, קשה להשיג מידע מדויק על מלחמת האזרחים בסוריה. עם זאת, העובדות מראות כי: (1) הקרב העיקרי בסוריה הוא בין המשטר למרד; שחקנים אחרים, ובראשם דאעש אחראים רק לחלק קטן ממקרי המוות בסוריה, ו-(2) למרות שגם משטר אסד וגם המרד מקבלים תמיכה זרה, הקרב ביניהם הוא א-סימטרי; למשטר אסד יש את כל המנגנון של כוח המדינה בצדו - צבא ריכוזי, מטוסים וארטילריה - והוא נהנה מהתערבות ישירה של בעלות בריתו, בעיקר רוסיה ואיראן. אחת המחשות המרכזיות לאסימטריה היא כוח אווירי המשמש אך ורק את משטר אסד ובעלי בריתו, ואחראי לחלק גדול מההרס. ראוי לציין שהכוח האווירי אחראי לא רק למקרי מוות ישירים של אזרחים, אלא גם למקרי מוות עקיפים באמצעות, למשל הרס שיטתי של בתי חולים.
לכן, ניתן בהחלט להסיק שלמרות שיש זוועות שבוצעו על ידי שני הצדדים, משטר אסד אחראי לרוב המכריע של מקרי המוות והעקירה של אזרחים. על פי הרשת הסורית לזכויות אדם, המשטר אחראי ליותר מ-90% ממקרי המוות האזרחיים, בעוד שדאעש אחראי לפחות מ-1.5% ממקרי המוות האזרחיים.
תפקיד ארה"ב
אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בשמאל היא תפקידה של ארה"ב ובעלות בריתה. דעה אחת פופולרית היא שארה"ב עוסקת במבצע שינוי משטר בדומה לעיראק. עם זאת, יש מעט עדויות למבצע שינוי משטר. הנה קטע רלוונטי מ"ארץ בוערת" המתאר את התמיכה שקיבל המרד: "אספקה לא עקבית ולא מתואמת של נשק קל בעיקר הגיעה גם ממדינות אזוריות, במיוחד ערב הסעודית וקטאר. השפל והשפל של מחויבות חיצונית באו לידי ביטוי ישירות בשדה הקרב... כאשר מדינות אזוריות סגרו את הברזים, הלוחמים אפילו רעבו. אחמד, מורה מבניאס ששרד את הטבח במאי 2011 בהסתתר בארון, נלחם מאוחר יותר עם מיליציה של ה-FSA בג'בל אל-אכרד שבצפון לטקיה. ״בהתחלה נגמרה לנו התחמושת. נשארנו על ההר, יורים עלינו ומפציצים, לא יכולנו לירות בחזרה, מחכים לתחמושת שתגיע. זה מעולם לא הגיע. ואז נגמר לנו האוכל. תושבי הכפר האכילו אותנו, אבל לא הספיקו לאכול בעצמם. באותה תקופה עזבתי לטורקיה. מה היה הטעם?'" כל תמיכה חיצונית שהמרד קיבל, מבצע מאורגן לשינוי משטר ברור שלא היה.
אחת הנקודות העיקריות המועלות תדיר בצד השני של הדיון היא א וושינגטון פוסט מאמר המתאר את הוצאות ה-CIA על סוריה: "העלות של אותה תוכנית CIA לא נחשפה בעבר, והנתון מספק את האינדיקציה הברורה ביותר עד כה למידת תשומת הלב והמשאבים של הסוכנות עברו לסוריה. במיליארד דולר, סוריה- פעולות קשורות מהוות כ-$1 מכל 1$ בתקציב הכולל של ה-CIA, אם לשפוט לפי רמות ההוצאות שנחשפו במסמכים שהוושינגטון פוסט קיבל מחבר הביון האמריקני לשעבר אדוארד סנודן".
בתגובה, יש לציין כי העניין הוא לא שתמיכה חיצונית נעדרה, אלא שהיא הייתה "לא עקבית ולא מתואמת" וכללה אספקה של נשק קל, ודאי לא מספיק כדי להילחם בצבא מאורגן. כל טענה סביב שינוי משטר צריכה להוכיח לא רק את קיומה של תמיכה חיצונית, אלא גם תוכנית קוהרנטית לביצועה. עד כה, יש מעט עדויות לתוכנית כזו.
אופי המרד
נרטיב נפוץ בקרב השמאל גורס כי המרד מורכב מג'יהאד. הספר "ארץ בוערת" מפרט את אופי המרד ומהווה את הקונטרה הטובה ביותר לנרטיב הנ"ל. זה מעבר לתחום המאמר הזה לספר את ההיסטוריה של המרד. כמו כל המהפכות הפופולריות, גם המהפכה הסורית זרקה את חלקה בגיבורים ואנו מפרטים כמה כדי לשפוך אור על אופי המרד: (1) גיאת מטר, "תומך ידוע בהתנגדות שלווה" שתחתיו. השפעה "מפגינים הציעו פרחים ובקבוקי מים לחיילים שנשלחו לירות בהם". לאחר מעצרו, גופתו שעונתה הוחזרה למשפחתו. (2) עומר עזיז, מאנשי החזון המרכזיים מאחורי ועדות התיאום המקומיות, שזמן קצר לפני מעצרו ב-2012 אמר כי "אנחנו לא פחות מעובדי הקומונה של פריז - הם התנגדו במשך 70 יום ואנחנו עדיין ממשיכים שנה וחצי"; הוא מת בכלא זמן קצר לאחר מעצרו, (3) רזאן זייטונה, אחד מהחברים המייסדים של ועדות התיאום המקומיות ש"היה עורך דין לזכויות אדם שדגל באסירים פוליטיים" ומאוחר יותר "הציע הכשרה לזכויות אדם לקבוצות חמושות וללא מורא. מתח ביקורת על כל מי שניצל לרעה את חירויות העם". רזאן נחטפה על ידי מיליציה חמושה מאז ששום דבר לא נשמע עליה. ראויה לציון גם ההתעוררות בפעילות החברה האזרחית בכל פעם שיש רגיעה במלחמת האזרחים, למשל במהלך הפסקות האש בשנה שעברה.
האם יש משהו הירואי יותר מעם מדוכא הנלחם במדכאיו? כשמאלנים, האם אנחנו לא מחפשים כל הזמן סיפורים כאלה לשאוב מהם השראה? לצמצם מהפכנים אמיתיים לג'יהאדיסטים זה לא רק מעליב מאוד, אלא גם פוגע קשות באמינותנו כשמאלנים.
נכון שאופי המרד השתנה עם הזמן. זה לא אמור להפתיע. מרידות עממיות מניחות את הניבים שהאוכלוסייה מתייחסת אליהם. במדינה אסלאמית כמו סוריה, היא תלבש צורה אסלאמית במיוחד כשהיא מתמודדת עם הדיכוי הריאקציוני האלים הבלתי נמנע.
נכון גם שיש נוכחות משמעותית של ג'יהאד בקרב המרד. כפי שמספר אנליסטים ציינו, הנוכחות הג'יהאדית חייבת חלק גדול מקיומה לתמיכה חיצונית, אך באופן מכריע גם למשטר אסד שהזין אסטרטגית גורמים ג'יהאדיים בתוך המרד, שכן הוא עזר להם לנסח את מלחמת האזרחים כמלחמה בטרור. הגורמים הג'יהאדיים אחראים כמובן לזוועות רבות למרות שכפי שצוין לעיל, האלימות היא א-סימטרית.
אמנם קשה להתעמק במהותו המדויקת של המרד כיום, בהתחשב באופי הנרחב של המהפכה המוקדמת שללא ספק לא הייתה ג'יהאדיסטית, אך נראה הוגן להניח שהזרם המרכזי של האופוזיציה, בעודו האסלאמי, אינו ג'יהאדיסט.
שאלות רחבות יותר לתנועה נגד מלחמה
העובדות לעיל נדונות, לעתים קרובות באכזריות, בתוך השמאל. הגנה מפורטת יותר על הדעות שהוצגו לעיל זמינה במקום אחר. עם זאת, מה שעומד על כף המאזניים בדיון הוא רחב יותר מאשר נושאים ספציפיים לסוריה. בעוד הדיון להלן מתמקד בארה"ב, הנקודות שהועלו מתקיימות לגבי המערב בצורה רחבה יותר.
התנועה נגד המלחמה בארה"ב התנגדה באופן גורף להתערבויות של ארה"ב. ההיסטוריה של ההתערבויות של ארה"ב הופכת את העמדה לעיל למשכנעת. העובדה היא שהתערבויות של ארה"ב נועדו תמיד לשרת את צרכיה האימפריאליסטיים והמחיר שלהן הוא תמיד גבוה. אפשר להוסיף שתרבות המיינסטרים בארה"ב, ובראשם התקשורת שלה, מצטיינת בהפחתת העלות של האימפריאליזם האמריקאי, כך שגם כשהעלויות גבוהות במציאות, הן מוערכות פחות על ידי האוכלוסייה.
עם זאת, מדיניות חוץ לא-התערבותית אינה בהכרח מדיניות חוץ צודקת. כאשר מידת הדיכוי בתוך מדינה היא חמורה, לפחות באופן עקרוני, צורה כלשהי של התערבות חיצונית מוצדקת. האם לא ברגל האחרון למותו של פידל קסטרו, לא שיבחנו אותו על ההתערבות הקובנית באנגולה, והצבענו נכון את תפקידה בסיום האפרטהייד בדרום אפריקה? מה היינו עושים אילו היינו חלק מהתנועה נגד המלחמה בקובה באותה תקופה? בוודאי, לא היינו מתנגדים להתערבות על ידי צמצום המיקוד שלנו למזעור תפקידה של הממשלה שלנו בכל סכסוך נתון. באופן דומה, אם היינו מתנגדים בברית המועצות לשעבר בזמן מלחמת וייטנאם, בוודאי לא היה הגיוני להתנגד לחימוש ה-NLF. בשתי הדוגמאות לעיל, העמדה המוסרית הייתה מנוגדת לאינטואיציה; זה לא טבעי שתנועה המגדירה את עצמה כאנטי-מלחמתית לא מתנגדת להתחמשות ולמיליטריזציה.
כמובן, ההיסטוריה של ארה"ב כמעט אף פעם לא מעלה מצבים כאלה. עם זאת, לפחות בתיאוריה, עקרונות דומים מתקיימים אפילו עבור ארה"ב. למעשה, הסכסוך הסורי מציב חידות דומות עבור התנועה האנטי-מלחמתית בארה"ב, כפי שניתן להמחיש באמצעות שתי דוגמאות. ראשית, כפי שצוין לעיל, תמיכה במרד מארה"ב ובעלות בריתה אכן הייתה קיימת, אם כי הייתה "לא עקבית ולא מתואמת". לא היה הגיוני שהתנועה האנטי-מלחמתית תתנגד לכך, מסיבות דומות לאלו שבדוגמאות לעיל, שבהן מעורבות קובה וברית המועצות. רבים בתנועה האנטי-מלחמתית אמנם קראו להזרמת נשק מנוגדת לכל הצדדים, אך לא הצליחו להציע בדיוק כיצד יש להשיג זאת מבלי להרוס את המרד, מול האסימטריה הברורה במלחמת האזרחים. דוגמה נוספת בהקשר של סוריה היא התמיכה שמציעה ארה"ב ל-YPG נגד דאעש ברוג'בה. אולי ניתן היה להעלות טיעונים טובים נגד התערבות ארה"ב אפילו במקרה זה, אך מעטים עשו זאת; למעשה, רבים בשמאל לא התנגדו לכך, מסיבות טובות.
עם זאת, במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, אכן היה הגיוני להתנגד להתערבות צבאית רחבה יותר של ארה"ב, כולל הטלת אזור אסור לטיסה (NFZ). עם זאת, חשוב לקחת בחשבון את הנקודות הבאות:
- ההשקפה על הסכסוך הסורי שהתווה קודם לכן עולה בקנה אחד עם ההתנגדות להתערבות של ארה"ב. לפעמים, כשקוראים את הוויכוחים בשמאל, זה מרגיש כאילו ההשקפה שפורטה קודם לכן מרמזת על קריאה להתערבות גדולה יותר של ארה"ב. זה לא המקרה.
- הייתה נטייה מצערת בתוך התנועה האנטי-מלחמתית ללכת בכל מידה להעלות טיעונים נגד התערבות ארה"ב, כולל הכחשת פשעים שבוצעו על ידי משטר אסד ובעלי בריתו. טיעונים נגד התערבות שמגבירים את הטענה שלהם על ידי קנייה במערכת התעמולה של משטר אסד מערערות קשות את אמינותנו. התנגדות להתערבות ארה"ב צריכה להיעשות באופן שבונה סולידריות עם העם הסורי.
- יהיו אנשים בעלי כוונות טובות שיבדקו את העובדות הקשורות לסוריה ויהיו פתוחים לאפשרות של התערבות אמריקאית. למשל, זה טבעי שאנשים בשטח המופגזים מהאוויר יתמכו ב-NFZ; אחרי הכל, ל-NFZ יש את המשיכה לכאורה של עצירת הפצצות אוויריות. אפשר להבין באופן מובן לא להסכים ולנסות להסביר מה בעצם כרוך באכיפת NFZ, אבל תקיפת אנשים בשטח על תמיכה ב-NFZ היא בוודאי לא הדרך להפגין סולידריות.
חלק ניכר מהעוינות בוויכוחים סביב סוריה ניתן לייחס לנקודות שהועלו לעיל, בנוסף לכתות המוכרת בתוך השמאל שבוודאי אינה ייחודית לנושא הסורי.
נפילת חאלב מסמנת את תחילתה של סופה של מלחמת האזרחים בסוריה, ומשנה את הרלוונטיות של טיעונים רבים לגבי הפרטים הספציפיים של הסכסוך הסורי. עם זאת, נותרו השיעורים הגדולים יותר. אם נלמד אותם זה תלוי בנו.
רג'ב קאושיק הוא מהנדס תוכנה ופעיל פוליטי.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
4 תגובות
"ארץ בוערת" הוא הספר הטוב ביותר על סוריה. מצטער, אבל אתה לא יכול לבטל את זה רק בגלל שאתה לא אוהב את מחברו.
כפי שמציינים במאמר, ההתנגדות לאימפריאליזם האמריקאי עולה בקנה אחד עם אהבת הספר. כפי שמציין עוד במאמר, אנשים שמרגישים צורך להכפיש את הספר כדי להתנגד לאימפריאליזם האמריקאי רק מפחיתים את אמינותם שלהם.
מקור מרכזי לטענות עובדתיות המופיעות במאמר זה הוא ההסתמכות הבלתי ביקורתית על חשבון שלמעשה יש להתייחס אליו במידה רבה של ספקנות (בלשון המעטה) בהתחשב בכך שהוא הופק על ידי אדם חסר יציבות לחלוטין, רובין יאסין- קטאב, שמוקדש להתקפות מילוליות אכזריות וטמונות על כל מי שלא דבק לחלוטין בקו המפלגתי שלו - למשל, הוא התייחס לג'רמי קורבין כאל "תולעת סטליניסטית". אני מוצא את זה מאכזב ש-ZNet לא הפגינה יושרה עריכה מספקת (כפי שהיא עושה בדרך כלל) כדי לא לפרסם את היצירה הזו, בהתחשב בבסיס הראייתי המפוקפק למדי שלה.
מסכים לחלוטין עם אנטון גלווינג. ל-Znet יש יחס לסוריה. ברור שלדעתו שאסד צריך ללכת, הם יפרסמו כל דבר שמבקר את ה'שמאל' שהוא 'רך' עליו. תוך התעלמות מראיות לכך שניסיונות להפיל את ממשלת סוריה בוצעו על ידי המערב מלכתחילה, תוך התעלמות מבחירות (שאפילו המערב אינו מערער על תוצאותיהן) ומשקרים (רבים על ידי סוכנויות סקרים לא סימפטיים לאסד) המוכיחים תמיכה מסיבית באסד בקרב לאלו שעדיין חיים בסוריה (ובמחנות הפליטים הלבנוניים), נראה ש-Znet לא מתעניין לחלוטין באישורים של המקורות שצוטטו במאמרים שהוא חוצה פוסטים.
קלייב,
אנא אמרו לשמאל הסורי שהם רק זקיפים של האימפריאליזם האמריקני ושל האליטות-המדינות העמוקות-חדשות-עולמיות. בסדר?
הסוציאליסט יאסין אל_חאג' סאלח - בגלות ממאסר ועינויים על ידי אסד בטורקיה - יהיה אדם טוב להסביר לו את כל תיאוריות הקונספירציה שלך מהמושבה המושכלת שלך בארה"ב עם גישה למקורות מידע ללא דופי כגון Counterpunch, אלכס ג'ונס, או Globalresearch.ca
לאחר מכן, נא לדווח מהי תגובתו של יאסין.