רכוש לפני החיים
ראש עיריית ניו אורלינס, ריי נאגין, הורה למעשה לכל 1,500 השוטרים של העיר לעזוב את משימות החיפוש וההצלה שלהם בשבוע שעבר ולחזור לרחובות כדי לעצור את הביזה.{1}
"שלוש מאות מהמשמר הלאומי של ארקנסו נחתו בעיר ניו אורלינס", אמרה מושלת לואיזיאנה קתלין בלנקו. "החיילים האלה חזרו מעיראק טריים, מאומנים היטב, מנוסים, עברו ניסוי קרב ותחת פקודה שלי להחזיר את הסדר על כנו ברחובות. יש להם מטוסי M-16 והם נעולים ועמוסים. החיילים האלה יודעים לירות ולהרוג והם יותר ממוכנים לעשות זאת במידת הצורך ואני מצפה שהם יעשו זאת״. {2}
דיבורים כל כך קשים, כל כך חסרי פשרות, עקרוניים עומדים נגד אלה שמפרים את החוק. אפס סובלנות! מתי אנחנו שומעים את זה מפקידי הציבור שלנו כשמדובר בתאגידים השודדים את אוצר הציבור ופנסיות העובדים? שמזהמים את האוויר שכולנו נושמים בכל רגע בכל יום, והורגים הרבה יותר אנשים ממה שכל המתפרעים בארצות הברית עשו אי פעם. מי שמעלה את מחירי הבנזין עד כדי כך שחייהם ורצונותיהם הנורמליים של אנשים נרמסים קשות. האם לא היינו רוצים לראות כמה מאותם חיילים מאומנים היטב, מנוסים, שנבדקו בקרב, מאמנים את מטוסי ה-M-16 שלהם בדוגמת מנכ"לים של אנרון או World.com או ג'נרל אלקטריק או אקסון מוביל או האליברטון?
אגדת הרצח של התקשורת
בעקבות קריאתו של הכומר פט רוברטסון לארה"ב להתנקש בחייו של נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס, התקשורת העלתה את אחד המיתוסים הנצחיים שלה, לפיו רצח פוליטי אסור על ידי ממשלת ארה"ב בשל פעולתו של הנשיא לשעבר ג'רלד פורד. זה נכון שפורד הוציאה צו ביצוע ב-1976 שקבע: 'אף עובד של ארצות הברית לא יעסוק ברצח פוליטי או יזמום קשר לעסוק בו'. אבל לאחר מכן, הנשיאים רייגן, קלינטון ושני הבושס גברו על כך על ידי הנפקת הרשאות ל-CIA ולסוכנויות ממשלתיות אחרות בארה"ב להרוג אנשים מסוימים, כמו אוסאמה בן לאדן וסגניו, או מעמדות מסוימים של אנשים, כמו 'טרוריסטים'. הרשאות נשיאותיות אלו סומנו כ'פקודות ביצוע', 'תזכירי חוק' או 'ממצאים מודיעיניים'. רייגן הלך הלוך ושוב בין איסור ואישור התנקשות, ויצר בשלב מסוים את מה שנקרא בפועל על ידי העיתונות, 'רישיון להרוג'.{3}
אם כל אחד מהפרסומים הללו של הבית הלבן היה 'חוקי', אולי זה היה רק בגלל שמעולם לא ערערו עליהם בשום בית משפט, מקומי או בינלאומי. אבל רייגן וממשיכיו בבירור לא פעלו מתוך שום עיקרון אתי או משפטי בעד או נגד התנקשות. הכל היה ריאל-פוליטיק או יחסי ציבור, והמדיניות האמריקנית בפועל בתחום לאורך השנים מעולם לא השתנתה אם לדבר עליה, תהיה אשר תהיה ההודעה ה'רשמית' של היום שיצאה מהבית הלבן.
רוברטסון כמובן לא ייענש על דבריו על צ'אבס, כמו שהוא נענש על האמירה שלו באוקטובר 2003 הקוראת לגריעת מחלקת המדינה. ('אם רק יכולתי להשיג מכשיר גרעיני בתוך פוגי בוטום [כינוי למחלקת המדינה],' הוא אמר ברדיו. 'אני חושב שזו התשובה' ){4} אבל תארו לעצמכם אם איש דת מוסלמי - או כל מוסלמי - המתגורר בארה"ב קרא לרצוח את ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, אפילו בשיחה פרטית. תארו לעצמכם *כל אחד* שלא היה נוצרי שמרני משפיע או יהודי אומר את אותו הדבר בימינו. דמיינו את ההשלכות.
רוברטסון כינה את צ'אבס דיקטטור. אחד מסימני ההיכר של דיקטטורה הוא היעדר תקשורת אופוזיציה נמרצת, אך בוונצואלה העיתונות היומית ורשתות הטלוויזיה נמצאות במידה רבה בידי כוחות המתנגדים בתוקף לצ'אבס. לעומת זאת, בארצות הברית אין לכוחות הפרוגרסיביים (המגזר היחיד שראוי לכינוי 'אופוזיציה') אף עיתון יומי או תחנת טלוויזיה אחת; הם מוגבלים לפרסומי דפוס ובלוגים שבועיים וחודשיים. 'באמריקה', ציין פעם הסופר פול גודמן, 'אתה יכול להגיד כל מה שאתה רוצה, כל עוד אין לזה שום השפעה'.
מפגינים ליברלים נגד המלחמה
במחנה קייסי בקרפורד, טקסס ובמקומות אחרים מתאספים מפגינים נגד המלחמה בימים אלה ניתן לשמוע את הפזמון: אנחנו נגד המלחמה אבל אנחנו תומכים בחיילים האמיצים שלנו.
בבקשה, אנשים, תנו לי הפסקה.
במרץ 2003, גורילה במשקל 1000 קילו, ללא כל פרובוקציה, תקפה אישה בת 95 בכיסא גלגלים. הנה, הגורילה הכניעה אותה בקלות. האם זה הופך את הקוף לאמיץ?
הצייד כופף בעיוורו
״הסוואה מכל סוג
האיש המבוגר הזה, עם מריחה ומזל
מקווה להערים על ברווז.
אוגדן נאש
האם חיילים אמריקאים אמיצים כי הם מסכנים את חייהם כל יום? לא, הם טיפשים; טיפשי לסכן את חייהם למטרות הנוראיות של המלחמה הזו, שהם אפילו לא מבינים. אם אני מתנגד למלחמה בגלל אלפי סוגי הזוועה שהיא יורדת על העם העיראקי, איך אוכל לתמוך במי שמבצעים את הזוועות?
אל פרנקן, ההומוריסט שהוא המנחה המוביל של רדיו אייר אמריקה, רוצה שתאמינו שהוא נגד המלחמה, אבל הוא נסע לעיראק כדי לבדר את החיילים לפני כמה זמן. האם זה הגיוני? למה הצבא מביא בדרנים לחיילים? לרומם את רוחם. למה הצבא רוצה לרומם את רוחם של החיילים? חייל מאושר יותר עושה את עבודתו טוב יותר. מה תפקידו של החייל? ממטירים אלף סוגי זוועה על העם העיראקי.
והנה דובר של ANSWER, אחד משני הארגונים המובילים נגד המלחמה הפעילים היום: 'אנחנו לא נגד החיילים. אנחנו לא מתנגדים לחיילים, אנחנו אוהבים אותם. לכן אנחנו רוצים להחזיר אותם הביתה'. {5} חייבת להיות דרך טובה יותר להביע את הרגש הזה.
החיילים האמיצים, אלה שאני אוהב, הם אלה שבמובנים שונים סירבו להמשיך בפשעים נגד האנושות, גם אם זה אומר כלא או גלות בקנדה.
צוחקים מתיאוריות קונספירציה
במהלך המלחמה הקרה, כאשר וושינגטון התמודדה עם האשמה על התנהגות סמויה אמריקאית בחו"ל, היה מקובל לרמוז שהרוסקים או כמה קוממיות מרושעות אחרות עמדו מאחורי הפצת סיפורים כאלה; זה היה בדרך כלל מספיק כדי להכפיש את הסיפור במוחו של כל אמריקאי בעל חשיבה נכונה. מאז אותה תקופה, ההגנה הסטנדרטית מפני האשמות ושאלות לא נוחות הייתה וריאציה של: 'אוי, זה נשמע כמו תיאוריית קונספירציה'. (צחקק, צחקק) כל מזכיר עיתונות בבית הלבן לומד זאת לפני יומו הראשון בעבודה.
אני נזכר בזה בגלל ההתפתחות האחרונה בפרשה הארוכה של הפצצת PanAm 103 מעל לוקרבי, סקוטלנד ב-1988, שגבתה את חייהם של 270 אנשים. במשך יותר משנה לאחר מכן, ארה"ב ובריטניה התעקשו שאיראן, סוריה וארגון פלסטיני עמדו מאחורי ההפצצה. גורמים רשמיים בוושינגטון ובלונדון התעקשו שהם 'בטוחים', 'מרוצים לגמרי', יש להם 'הוכחות קשות'... עד שההצטברות למלחמת המפרץ הגיעה ב-1990 והיה צורך בתמיכה של איראן וסוריה. לפתע, באוקטובר 1990, ארה"ב הכריזה שלוב - המדינה הערבית שתומכת הכי פחות בהתבססות ארה"ב למלחמת המפרץ והסנקציות שהוטלו נגד עיראק - היא זו שעומדת מאחורי ההפצצה. מאז, אלה שהטילו ספק בגרסה הרשמית החדשה הזו זכו למותג (לחנק, להתנשף) 'תורת קונספירציה'.
בסופו של דבר, שני לובים הוגשו כתב אישום רשמי בארה"ב ובסקוטלנד, נשפטו בהאג, כאשר אחד מהם, עבד אלבאסט עלי מוחמד אל מגראהי, נמצא אשם ב-2001 ונידון למאסר עולם. המשפט היה פארסה אמיתית, שעליה דיברתי בפירוט. ('אני נדהם לחלוטין, נדהם', אמר הפרופסור הסקוטי למשפטים שהיה אדריכל המשפט. 'הייתי מאוד לא שש להאמין שכל שופט סקוטי ירשיע מישהו, אפילו לוב, על בסיס ראיות כאלה'. ){6}
הראיה המרכזית שקושרת את לוב לפשע הייתה שבר זעיר של לוח מעגלים, לכאורה ממכשיר תזמון או נפץ, שחוקרים מצאו במקרה באזור מיוער קילומטרים רבים מלוקרבי זמן מה לאחר הזוועה. כעת, מפקד המשטרה הסקוטית לשעבר יצא והודה שהראיה הזו מפוברקת. ה-CIA נטע אותו, אמר. יתרה מכך, עד מומחה מרכזי לתביעה נחקר לאחר שדווח ששלושה תיקים אחרים בוטלו בגלל שהראיות שלו הושמצו.{7} אבל מי שעוקב מקרוב אחרי תיק לוקרבי במשך שנים לא צריך את החדשות האלה. גילויים כדי לגרום לו לפקפק ברצינות בגרסה הרשמית.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים דובר ממשל מצחקק על מישהו שמטיל ספק בהסבר של הממשלה לאיזו התרחשות מורכבת, קחו בחשבון שהטריוויאליזציה של תיאוריות קונספירציה עשויה בעצמה להיות קונספירציה.
בהתבסס על חיפוש מדוקדק במסד הנתונים של Lexis-Nexis, נראה שאף מילה אחת מהגילויים החדשים הללו לא הופיעה באף עיתון אמריקאי. זו לא קונספירציה. אבל זה כן אומר משהו על הדרך שבה התקשורת האמריקאית עובדת. דוגמאות לדיכוי נרחב בארצות הברית של ידיעות חשובות שמקורן בחו"ל הן רבות וכמעט תמיד כרוכות בעניינים המשקפים לרעה את מדיניות החוץ האמריקאית; הדש האחרון על תזכירי רחוב דאונינג הוא מקרה נוסף
לאחר כתבה: זה הכי אירוני שבמשך 15 שנה ארצות הברית למעשה מגוננת על איראן בתור המוח מאחורי הפצצת PanAm. קשה לראות איך וושינגטון יכולה אי פעם להודות בשקר המסוים הזה שהיא חיה, אבל אני מתאר לעצמי שברגע המתאים משהו 'יתגלה', כמו שבר המעגל.
ואגב, לוב מעולם לא הודתה בביצוע המעשה. הם רק לקחו 'אחריות', בתקווה שיסתיימו סנקציות שונות נגדם.
להציל את יפן מפציפיזם
"בשאיפה כנה לשלום בינלאומי המבוסס על צדק וסדר, העם היפני מוותר לנצח על מלחמה כזכות ריבונית של האומה ומהאיום או השימוש בכוח כאמצעי ליישוב מחלוקות בינלאומיות.
"כדי להגשים את המטרה של הפסקה הקודמת, חילות יבשה, ים ואוויר, כמו גם פוטנציאל מלחמה אחר, לעולם לא יישמרו. זכות הלחימה של המדינה לא תוכר.'- סעיף 9 של החוקה היפנית, 1947, מילים שרוב גדול של העם היפני אהבו זה מכבר.
בניצחון של סוף מלחמת העולם השנייה, לכיבוש האמריקאי של יפן, בדמותו של הגנרל דאגלס מקארתור, היה תפקיד מרכזי ביצירת חוקה זו. אבל לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון בסין ב-1949, ארצות הברית בחרה ביפן חזקה הממוקמת בבטחה במחנה האנטי-קומוניסטי. הכל ירד מאז. צעד אחר צעד... מקארתור עצמו הורה על יצירת 'עתודה משטרתית לאומית', שהפכה לעובר של הצבא היפני העתידי... בביקורו בטוקיו ב-1956, אמר שר החוץ האמריקני ג'ון פוסטר דאלס לפקידים יפנים: "בעבר, יפן הייתה הפגינה את עליונותה על הרוסים ועל סין. הגיע הזמן שיפן תחשוב שוב להיות ולהתנהג כמו מעצמה גדולה״. {8} … הסכמי שיתוף פעולה ביטחוני וביטחוני-יפני-ארה"ב שונים, אשר, למשל, קראו ליפן לשלב את הטכנולוגיה הצבאית שלה עם זו של ארה"ב ונאט"ו... ארה"ב מספקת מטוסים ומשחתות צבאיות מתוחכמים חדשים... כל מיני לוגיסטיות יפניות סיוע לארה"ב בפעולות הצבאיות התכופות שלה באסיה ... לחץ ארה"ב חוזר על יפן להגדיל את תקציבה הצבאי ואת גודל הכוחות המזוינים שלה ... יותר ממאה בסיסים צבאיים אמריקאים ביפן, מוגנים על ידי הכוחות המזוינים היפנים ... משותף ארה"ב-יפני תרגילים צבאיים ומחקר משותף על מערכת הגנה מפני טילים... שגריר ארה"ב ביפן, 2001: "אני חושב שמציאות הנסיבות בעולם תציע ליפנים שהם יפרשו מחדש או יגדירו מחדש את סעיף 9." {9} … בלחץ וושינגטון, יפן שלחה מספר ספינות חיל הים לאוקיינוס ההודי כדי לתדלק ספינות מלחמה של ארה"ב ובריטיות כחלק מהמערכה באפגניסטן בשנת 2002, ולאחר מכן שלחה כוחות לא קרביים לעיראק כדי לסייע למלחמה האמריקאית ... שר ארה"ב המדינה קולין פאוול, 2004: "אם יפן תמלא תפקיד מלא על הבמה העולמית ותהפוך לחברה פעילה ומשתתפת מלאה במועצת הביטחון, ותהיה לה סוג של חובות שהיא תקבל כחברה במועצת הביטחון , יהיה צורך לבחון את המאמר התשיעי באור זה.'{10} …
תוצאה אחת או סימפטום של כל זה ניתן אולי לראות במקרה הנוכחי של קימיקו נזו, מורה יפנית בת 54, שנענשה על ידי העברה מבית הספר לבית הספר, השעיות, קיצוצים בשכר ואיומים של פיטוריה בגלל סירובה לעמוד במהלך נגינת ההמנון הלאומי, שיר של מלחמת העולם השנייה שנבחר כהמנון בשנת 1999. היא מתנגדת לשיר כי זה היה אותו השיר שהושר כמו הצבא הקיסרי שיצא מיפן וקרא ל" שלטונו הנצחי של הקיסר. בטקסי הסיום ב-2004, 198 מורים סירבו לעמוד על השיר. לאחר שורה של קנסות ופעולות משמעתיות, נזו ותשעה מורים נוספים היו המפגינים היחידים השנה. כעת מותר לנזו ללמד רק כאשר מורה אחר נוכח.{11}
הסכנות של סיר ומים
בתחילת אוגוסט מת שוטר בן 25, בכושר גופני, בוושינגטון די.סי. לאחר שצרך יותר מדי מים בזמן אימון להיפונתרמיה של סיירת אופניים, חוסר איזון נתרן שנגרם על ידי שתיית כמויות יתר של נוזלים. בשנת 2003, ה"וושינגטון פוסט" דיווח כי "לפחות ארבעה רצי מרתון מתו כתוצאה מטראומה הקשורה להיפונתרמיה בעשור הקודם".{12} קראתי גם על מישהו שמת עקב צריכת יותר מדי חלב בישיבה אחת.
אז לאן זה מוביל? לאותם אנשים שמתריעים מפני הסכנות שבמריחואנה. הם מצטטים את הנזק לכאורה שנגרם לאדם מסוים שהשתמש בו, מבלי להזכיר כמה היה בשימוש ובאיזה מסגרת זמן. הנקודה שיש לזכור היא ש*כל דבר* יכול להזיק אם נבלע בכמות גדולה מדי ו/או מהר מדי.
אורים
{1} Associated Press, 1 בספטמבר, 2005
{2} סוכנות הידיעות הצרפתית, 2 בספטמבר 2005
{3} לוס אנג'לס טיימס, 5 באוקטובר 1988, "לפי הדיווחים ה-CIA קיבלה 'רשיון להרוג' מחבלים"
{4} The Seattle Times, 15 באוקטובר 2003, עמ' A7
{5} וושינגטון פוסט, 2 בספטמבר 2005
{6} members.aol.com/bblum6/panam.htm
{7} The Herald (Glasgow), 19 באוגוסט 2005; סקוטלנד ביום ראשון (גלסגו) 28 באוגוסט, 2005
{8} לוס אנג'לס טיימס, 23 בספטמבר, 1994
{9} וושינגטון פוסט, 18 ביולי, 2001
{10} BBC, 14 באוגוסט, 2004
{11} וושינגטון פוסט, 30 באוגוסט, 2005, עמ' 10
{12} שם, 24 באוקטובר 2003
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו