ניו יורק, ניו יורק: ב-2008, רגע אחרי שברק אובמה הכריז על מועמדותו לנשיאות, הוא הלך להתאמן בחדר כושר במלון. הזיע לצדו עורך דין צעיר, בוגר סטנפורד לצד בוגר הרווארד. שניהם היו שחורים, שניהם היו מונעים פוליטית.
שמעתם על אחד אבל יכול להיות שלשני היה הרבה יותר מה לעשות עם שמירה על המינהל.
קוראים לו טוני ווסט. הוא רק הודיע שהוא מתפטר מתפקידו #3 איש במשרד המשפטים. הוא הגיס של התובע הכללי של קליפורניה.
ה"ניו יורק טיימס" מכנה את ווסט "האויב העליון של הבנקים הגדולים" על התפקיד שמילא בגריפת מיליארדי דולרים בקנסות על מגוון פשעים ועבירות שבוצעו על ידי מוסדות פיננסיים בגרימת המשבר הפיננסי.
רוב הכסף הזה נכנס היישר למשרד המשפטים ועזר לשמור על הממשלה בזמן שהחסימה הרפובליקנית חסמה הוצאות תמריצים על הכלכלה, וניסה להחזיק את הממשלה כבת ערובה בהתחייבויות ללא הוצאה.
לתובע הכללי הולדר לא היה אלא שבחים על אסטרטגיות המשא ומתן של ווסט שאילצו את הבנקים להעביר את כל הכסף הזה מקופתם לחשבונות ממשלתיים. למה הבנקים עשו את זה? האלטרנטיבה הייתה גרועה יותר!
אפילו כשהניו יורק טיימס הודיע על עזיבתו, היו מגוון הערות לגביהם DealBook כַּתָבָה. אחד נשמע בהתלהבות ואמר, "אנחנו צריכים למצוא כמה עשרות טוני ווסט ולקרוא את כולם בבנקים הגדולים ובמפעלים הפיננסיים."
אוליבר באדל שמתאר את עצמו כאיש וול סטריט לשעבר היה הרבה יותר סקפטי", "וול סטריט לא שונאת את טוני, היא אוהבת אותו באופן חיובי. זה פשוט לא יכול להעביר את זה על הכתב עדיין. סמן את המילים שלי, ווסט, הולדר, ברויאר, קאלדוול, בהאררה ורייזנר ייכנסו להיסטוריה כצוות המשפטים הלכודים והמושחתים ביותר שידעה אמריקה. התוצאה העיקרית כאן היא שלא היו העמדה לדין פלילי של מנהלים בכירים בוול סטריט, למרות מיליוני החיים שהם שיבשו ונזקים של טריליוני דולרים שהם גרמו".
בין שתי ההערות הללו יש ניתוח נחוץ מדוע הבנקים שילמו את קנסות השיא הללו, ומדוע רוב האנשים שנפגעו על ידי סאבפריים הונאות משכנתאות קיבלו פיצויים מועטים כל כך, בעוד שמעט קציני בנק נכנסו לכלא.
העיתונות העסקית הקדישה תשומת לב לנושא הגדול יותר, אך ההשלכות של העברה כה גדולה של עושר הומעטו.
מסתכלת במבט עקום בתמרונים האלה, מהסוס הגבוה של העריכה בלונדון, הכלכלן שאל, "מי מנהל את מבצע הטלטלה הכי משתלם בעולם? המאפיה הסיציליאנית? צבא השחרור העממי בסין? הקלפטוקרטיה בקרמלין? אם אתה עסק גדול, כל אלה פחות תופסים מהמערכת הרגולטורית של אמריקה. הנוסחה פשוטה: מצאו חברה גדולה שאולי (או שלא) עשתה משהו לא בסדר; לאיים על מנהליה בהרס מסחרי, רצוי בהאשמות פליליות; לאלץ אותם להשתמש בכספי בעלי המניות שלהם כדי לשלם קנס עצום כדי לבטל את ההאשמות בהסדר סודי (כדי שאף אחד לא יוכל לבדוק את הפרטים). ואז חזור עם חברה גדולה אחרת.
הסכומים מדהימים. עד כה השנה, בנק אוף אמריקה, ג'יי.פי מורגן צ'ייס, סיטיגרופ, גולדמן זאקס ובנקים אחרים השתעלו קרוב ל-50 מיליארד דולר על הטעיית משקיעים באיגרות חוב מגובות משכנתאות. BNP פאריבאס משלמת 9 מיליארד דולר על הפרות של הסנקציות האמריקאיות נגד סודן ואיראן. קרדיט סוויס, UBS, ברקליס ואחרות הסתפקו במיליארדים נוספים, על רקע האשמות שונות. וזה רק המוסדות הפיננסיים. הוסף את ההתנחלויות של BP של 13 מיליארד דולר מאז דליפת הנפט של Deepwater Horizon, את ההסדר של טויוטה בסך 1.2 מיליארד דולר על תקלות לכאורה במכוניות מסוימות ועוד רבות אחרות.
במקרים רבים, החברות היו ראויות לעונש כלשהו: BNP Paribas ביצעה בגועל רצח עם, בנקים אמריקאים ברחו מלקוחות בהשקעות רעילות ו-BP קיללה את מפרץ מקסיקו. אבל צדק לא צריך להתבסס על סחיטה בדלתיים סגורות. ההפללה ההולכת וגוברת של התנהגות תאגידית באמריקה רעה לשלטון החוק ולקפיטליזם".
אתה יכול להבין למה חיזוק של קפיטליזם הוא אומלל, אבל הם לא טרחו לבחון מקרוב מי הרוויח בסופו של דבר. באופן עקרוני, מי מלבד הבנקים לא יתמוך בהענשת הונאה פיננסית ופשעים קשורים?
יחד עם זאת, יש בסיפור יותר ממה שנראה לעין. אם הימין כועס, השמאל אם עוין, אבל מסיבות אחרות.
הפרילנסר דיוויד דיין כותב על קפיטליזם עירום: "אנחנו מכירים את המספרים הגולמיים שאתה רואה בכותרות - 36.65 מיליארד דולר מפוזרים בין שלוש ההתנחלויות. גם את זה אנחנו יודעים המספרים האלה שגויים. ההסדר של JPMorgan כולל את ההסכם עם FHFA בסך 4 מיליארד דולר, למרות שהוא סוכם שבועות לפני הכרזת משרד המשפטים. איב (סמית', עורך של Naked Capitalism) טבע בצורה נכונה את הביטוי "יחס שטויות למזומן" כדי לתאר כיצד חלקי ההקלה לצרכנים בהסדר - היכן בנקים יכולים להשתמש בכסף של אנשים אחרים, לקבל אשראי עבור פעולות שגרתיות כמו תרומת בתים ואפילו מפעלים להרוויח כסף כמו מתן הלוואות, ולעמוד בהתחייבויותיהם באמצעות הלוואות HAMP המאפשרות להם לגבות תשלומי תמריצים - לא נראים כמו כל סוג של עונש שהיית רואה בכל פורמט אחר. לאף שודד בנק נאמר שהוא יכול לרצות את עונשו בפתיחת דוכן לימונדה.
כשאתה מוציא את השטויות, אתה מקבל 5 מיליארד דולר מג'יי פי מורגן, 4.5 מיליארד דולר מסיטי ו-9.65 מיליארד דולר מ-BofA...
בואו נעשה את החישוב!
5 מיליארד דולר + 4.5 מיליארד דולר + 9.65 מיליארד דולר = 19.15 מיליארד דולר
19.15 מיליארד דולר - 7.66 מיליארד דולר = 11.49 מיליארד דולר.
נסייג למעלה מטעמי נוחות. אז מדובר בקנסות של 11.5 מיליארד דולר - כמעט כולם למשרד המשפטים עצמם, ואף אחד לא למשקיעים בפועל בניירות ערך מגובי משכנתאות שהונחו. אלו התוצאות של כמעט שלוש שנות עבודה..."
אם המשקיעים נדפקו, כך גם בעלי הדירות שנפגעו בכוונה מהונאות המשכנתאות שהיו הבסיס לפעולות משרד המשפטים מלכתחילה.
שאלתי את מרטין אנדלמן, שכותב רבות על עיקולים והונאות דיור מנדלמן, על זה. הוא רואה בזה הונאה, אבל מציין שקורבנות מעטים יחסית קיבלו משהו:
"אפשר לטעון שחלק מכספי ההסדר מיועדים לסיוע ללווים בצורה כזו או אחרת. בעיה אחת היא שכפי שהסביר פול לאונרד, מייסד המרכז להלוואות אחראיות, "אם כי מי מקבל את העזרה הזו, תלוי ב-BoA. "בנק אוף אמריקה עדיין יכול לבצע את כל השיחות האחרונות", מסביר לאונרד.
בעיה נוספת היא שהסכומים... כמו 2.15 מיליארד דולר בהפחתות קרן, במקרה של ההתנחלות של בנק אוף אמריקה, לא כמעט גדולים כמו שהם נשמעים. לדוגמה, הפחתת קרן של 2.15 מיליארד דולר עשויה להשפיע על 20,000 הלוואות, וזה פשוט לא מספיק כדי לשנות את העולם בשום אמצעי.
לבסוף, הרבה מהפחתות עיקריות היו מתרחשות בכל מקרה... יש גם דברים כמו כתיבת שניות (משכנתא שנייה) שנמצאות מתחת למים ולכן לא היו להן ערך מלכתחילה, וביטול "חובות אחרים". ואז יש את הקרדיטים על כך שהרסו את השחיתות, והענקת הלוואות לאנשים באזורים גרועים שעדיין יש להם ציוני FICO גבוהים... ואני אפילו לא יכול לדבר על זה בלי לרצות ללעוס זכוכית."
מסקנתו: "רוב הכסף לא מתקרב לבעלי בתים, וזה מה שקורה מאז שהסדר המשכנתא הלאומי התחיל להיות פיראטי על ידי בתי המחוקקים השונים של המדינה".
לין פארמור, שכתבה ב-Alternet, אישרה את החשדות שלי. היה לה קשה אפילו לקבל שיחות לסוכנויות פדרליות. השאלה שלה. "לאן הולך הכסף?"
"זו שאלת מיליארד הדולר", היא כותבת. "הרגולטורים אוהבים להתפאר בכל הכסף שהם שואבים מעבירות פיננסיות, שמגיע בצורה של קנסות שונים ו"פרעות" (החזרות של רווחים לא חוקיים) להסדרת חיובים.
אבל האם הכסף הולך לקורבנות? זה נגמר באוצר? האם הרגולטורים משתמשים בזה כדי לממן חקירות נוספות? לקנות רהיטים חדשים ומפנקים למשרד? לא תמיד קל להשיג את התשובות".
וגם, לא מאוד מרגיע כשאתה מקבל אותם. היא מדווחת, "השבה לקורבנות היא נדירה ומהווה סכום טריוויאלי ממה שמשרד המשפטים מביא. בשנת 2011 לקח משרד המשפטים 2 מיליארד דולר בפסקי דין והסדרים, וכן רק 116 מיליון דולר הלכו להשבה.
ב-SEC השגתי דובר שהודיע לי בקצרה שכסף שנגבה מקנסות לא חוזר לעולם לסוכנות, אלא נכנס לקרן הכללית של האוצר".
אז, בסופו של דבר, כל ההתנחלויות הפתטיות האלה פשוט הופכות לתוכנית חלופית מניבת הכנסות, לא לפעולת צדק. מה שהכי מביש הוא שהקנסות האלה מוצגים אז על ידי המינהל כראיה לכך שהוא שמר על החוק ונלחם למען זכויות הקורבן!
עדכון אחד: האסטרטג המשפטי העוזב טוני ווסט שכר מבפנים בוושינגטון, עורך דין רוברט בארנט שעבד עבור ביל קלינטון ואנשי תקשורת רבים כלקוחות, כדי למצוא לו עבודה מתוקשרת חדשה המבוססת על שנות שירותו הציבורי.
מנתח החדשות דני שכטר כותב בלוג בחדשות Dissector.net ועריכות Mediachannel.org. הוא כתב שלושה ספרים ועשה שני סרטים כולל גזל: הפשע של זמננו על המשבר הפיננסי. הערות ל [מוגן בדוא"ל].
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו