PM Press פרסמה זה עתה שירי החופש: ספר השירים של ג'יימס קונולי, בעריכת מאט קאלהאן, עם הקדמה מאת תיאו דורגן והקדמה מאת ג'יימס קונולי הרון.
קונולי, היה מנהיג מהפכני אירי שהוצא להורג בשל תפקידו במרד הפסחא של 1916. הוא היה גם כותב תמלילים נלהב, כתב שירים מהפכניים רבים וכן עשה פופולריות של אחרים. בעוד הזיכרון והעבודה שלו נשמרים בתודעה הקולקטיבית ברבעים מסוימים - לא פחות מכך באירלנד - חלק גדול מגוף העבודה הזה התפזר אם לא עד עכשיו, אבדו לחלוטין.
הזמר והיוצר מאט קלהאן השלים לאחרונה פרויקט המאחד את היצירה הזו לכרך אחד עם תקליטור מוזיקה נלווה. אהרון לאונרד התכתב איתו לאחרונה באמצעות דואר אלקטרוני כדי לשאול על הפרויקט.
בהקדמתו כותב המשורר והסופר תיאו דורגן, "הבעיה עם קונולי בזמננו היא שהוא הפך לאייקון חלול, מעין דמות אב קדמון לשמאל, חסרת תוכן ממשי לרבים שקוראים את שמו מלבד בתור אבן בוחן של לגיטימציה בסוג מסוים של פוליטיקה." מי היה ג'יימס קונולי?
[דורגן] כותב מנקודת מבט אירית שבה קשה יותר להתעלם מתפקידו של קונולי מאשר במקומות אחרים. ו[דורגן] צודק ללא ספק שכן דמותו של קונולי, חוסר השחיתות והאומץ המופתי שלו הופכים אותו ל"אידיאל בלתי אפשרי" בנוף הפוליטי הרעיל של ימינו. רשעות ובגידה כל כך שולטים בסצנה עד שקונולי צריך להיכתב לגמרי מההיסטוריה או שהוא חייב להיהפך לקדוש שאפשר להתוודות בפניו על חטאיו תוך כדי המשך ביצועם.
למרבה המזל, יש לנו את כתביו של קונולי עצמו כדי לשפוט את יתרונותיו לפי [והדיוק של הניתוח של קונולי והבהירות של הטיעון שלו הם שהופכים אותו לחשוב היסטורי [וכדמות] של מאבקים נוכחיים ועתידיים לשחרור אנושי.
קונולי היה מהפכן כי רפורמה פירושה כניעה לשעבוד תמידי. הוא היה סוציאליסט משום שהניכוס הפרטי של העושר פירושו הצטמצמות האנשים שבעצם מייצרים את העושר הזה. והוא היה אינטרנציונליסט כי הלאומיות העמידה בין פועל מול פועל, מצב שראה ממקור ראשון באירלנד ובעוצמה רבה עוד יותר בביקורו באמריקה.
קונולי היה מבריק, ללא ספק. נולד לעוני נורא באדינבורו, חונך את עצמו, אך הפך לחוקר ותיאורטיקן פוליטי חשוב. קונולי הייתה שקועה גם בלקחים של מאבקים קונקרטיים לארגון העובדים של סקוטלנד, אנגליה ומאוחר יותר, אירלנד וארה"ב
תלמידו של קרל מרקס, קונולי המשיך לנתח באופן יצירתי את המצב שאליו נקלעה אירלנד ולנסח עמדות בנוגע לשחרור לאומי שהיו חזותיים מראש, חזה במידה רבה את הגל הגדול של תנועות העצמאות ששטף את העולם לאחר מלחמת העולם השנייה.
כפי שמציינים בהקדמה, חלק מהמילים מכילות "רגשנות רכה" המוטבעת על ידי התקופה, ובכל זאת הסנטימנט קולי ונשארת חיוניות ליבה. למשל, "שיר המורדים" הוא די ישיר, כשהוא מדבר על "שיר של אהבה ושנאה", אבל השורה שמשכה את תשומת לבי הייתה המקום שבו הוא כותב שידי החמדנות הן, "נמתחות לשדוד את החיים ו המתים." זה נשמע כאילו הוא הבין משהו על איך הקפיטליזם פועל.
מה הכריע את כתיבתו ואיך הוא ראה את תפקיד השיר, לעומת איך שאנחנו רואים אותו היום?
קונולי קיבל השראה ממעורבותו ב-IWW [עובדי התעשייה של העולם]. השימוש בשירים הפך לעמוד התווך של התארגנות העבודה במעמד הפועלים הרב-לאומי-רב-לשוני בארה"ב. פיצולים לשוניים יכלו להתגבר על ידי מוזיקה; סולידריות ורוח לחימה יכולים להיות מעודדים על ידי אנשים ששרים יחד.
קונולי הפיק את המקור שירי חופש בעוד בניו יורק, בשנת 1907 [ו] מתוך ספר השירים הזה צוירה ההצהרה המפורסמת ביותר של קונולי בנוגע למוזיקה, שמהותה הייתה, שום תנועה מהפכנית הראויה לשמה לא יכולה להיות בלי הביטוי הפיוטי שלה. בלי שירה משמחת ומתריסה זו הדוגמה של מעטים ולא אמונתם של רבים.
איך השתלבת בפרויקט הזה ואיך בסופו של דבר חשפת וחיברת את כל החומר הזה?
הגרסה הקצרה היא שרציתי לחגוג את יום הולדתי ה-60 בשירה של שירים מהפכניים. היו לי גם חבורה של חברים אירים וזיכרונות טובים מג'יימס קונולי מנעוריי. אבי החורג העניק לקונולי הערכה גבוהה, והרשים בי את חשיבות הרעיונות של קונולי.
אז, יצאתי לחפש שירי חופש רק כדי לספר על ידי מוכר ספרים במחוז מאיו שאני לא מתכוון למצוא אותו. הוא היה הראשון שהסביר שהעותק היחיד הקיים נמצא בספרייה הלאומית של אירלנד. אז, רכשתי את הדבר הטוב הבא, שהוא ספר השירים של ג'יימס קונולי פורסם על ידי מועדון עובדי קורק בשנת 1972 והודפס מחדש בשנת 1980. הטקסטים באוסף זה הם מה שביססנו עליו את עיקר התוכנית.
יש ממש אלפי שירים מהפכניים איריים, אבל [אנחנו] הרגשנו שזה חיוני להתמקד בקונולי. זה היה חלקית בגלל שלא רצינו להתחנף לכמיהות נוסטלגיות לאירלנד שמעולם לא הייתה וחלקית בגלל שבנסיבות הנוכחיות האבחנה והתרופה של קונולי לבעיות באירלנד הן בזמן אמת מדי.
איזו תגובה אתה מקבל על הספר, גם באירלנד וגם במקומות אחרים?
עד כה, חיובי באופן גורף. לא משנה מה אפשר לחשוב על רעיונותיו של קונולי, העובדה שלתוכן הספר הזה יש ערך ארכיוני רב וכמעט שלא היה זמין במשך מאה שנה היא משמעותית. גם אם העניין של האדם מוגבל להיסטוריה האירית או הלייבור, או אולי שיר פופולרי בתנועות פוליטיות, יש כאן חומר מכריע שאחרת יהיה קשה להשיג.
המבחן האמיתי, עם זאת, יהיה כיצד צעירים מקבלים זאת. למרות שספר השירים משמעותי מבחינה היסטורית בפני עצמו, הצורך הדחוף של דורות חדשים לחשוף את רעיונותיו של קונולי ולהתמודד איתם גדול עוד יותר. מוקדם מדי לומר אבל אני אופטימי שעניין כזה יתלקח.
מדוע בחרת לכלול בדיסק את "שיר מורדים" ו"נער את הבאנרים שלך ומה היו האתגרים בתרגומם?
היינו צריכים לשקול בעיות שונות בבחירת השירים. האחד היה אילוץ זמן [והשני] של מגוון מוזיקלי ותמטי. שלישית הייתה איך להפוך את השירים ל"ניתנים לשיר" על ידי אנשים היום - במיוחד אלה שמעולם לא שמעו על קונולי.
ישנם 19 שירים של קונולי ב- ספר השירים של ג'יימס קונולי. צמצמנו את זה ל-13 שירים, שמונה של קונולי, שלושה על קונולי ואחד, "הדגל האדום", זה היה של ג'ים קונל והיה במקור. שירי חופש.
הייתה לנו בעיה לבחור מבין מילים עם נושאים דומים. חיפוש אחר הנושא הרחב ביותר האפשרי פירושו לבחור לא לעשות שירים מסוימים כי הם [חזרו על עצמם]. אבל "שיר מורדים" ידעתי שהוא אחד המילים הראשונות והידועות של קונולי. "Shake Out Your Banners", היה רק כותר קליט ומלהיב שהניע אותי לעסוק במוזיקה.
אנחנו רחוקים משנת 1902; אין תנועת פועלים מהפכנית, הרעיון של חברה סוציאליסטית שלא לדבר על קומוניזם זוכה לבוז אם לא מתעלמים ממנו לחלוטין, ואפילו הכוחות הרדיקליים ביותר כיום טוענים ל"אנטי קפיטליזם" שמשמעו לעתים קרובות מדי רפורמות רדיקליות ולא חיסול של כל הבלגן של צבירת ערך עודף שיטתית.
במילים אחרות, נראה שאין אלטרנטיבה ששוברת עם הדומיננטית. אז מה יש לג'יימס קונולי ללמד אותנו ב-2013?
למעשה, קונולי התמודדה עם מכשולים לא פחות מפחידים מאלה שאנו מתמודדים איתנו היום. הוא היה בשולי התנועה הסוציאליסטית ברחבי העולם בשל תמיכתו באלטרנטיבה מהפכנית למלחמה האימפריאליסטית.
יתרה מזאת, הניתוח שהוביל אותו להשיק את מרד הפסחא - שנגזר גורלו מלכתחילה - היה בעל חזון ומעט מובן באותה תקופה או מאז. קונולי היה בין הבודדים שהבינו שאפשר לערער ביעילות על האימפריה הבריטית רק כשהיא עסוקה במלחמה בין-אימפריאליסטית. [הוא] היה משוכנע שזה האינטרס של המטרה הגדולה של האמנציפציה האנושית שנעשה ניסיון גם אם ייכשל.
אני משוכנע שהוא צדק. יתר על כן, אני משוכנע שכל מי שיקרא את התוכנית של המפלגה האירית הסוציאליסטית הרפובליקנית של 1896 [אשר מובאת בהקדמה] יראה את הפתרונות המעשיים לבעיות הנוכחיות של אירלנד. מביטול הבנקים הפרטיים ועד להשכלה אוניברסלית בחינם דרך רמת המכללות, ישנן מדיניות קונקרטית שתעזור רבות לשיפור חייו של האדם האירי הפשוט כיום.
חשוב עוד יותר הוא שקונולי שילב מסירות של חוקרים לדינמיקה של ההיסטוריה עם היכולת לתקשר בצורה ברורה לאנשים עובדים. החיפוש שלו אחר האמת לא הפך אותו לאקדמאי מבודד, מגדל שנהב. הוא כתב בעוצמה, אבל הוא גם הביא את הכתבים האלה ישירות לעובדים - לקח שאנחנו בהחלט יכולים ללמוד מהיום.
חזון העתיד של קונולי, למרות שהוא בהחלט לא שלם, היה בכל זאת מעורר השראה. באצילות מטרותיו הוא תפס את הפוטנציאל הטמון בבני אדם ובמאבקנו. קונולי תפס אמת בין חורבות של מאות שנים של התנגדות, מרד ומהפכה.
אמנציפציה אנושית אפשרית, אך היא נעשית כך, בין השאר, בזכות היכולת שלנו לדמיין עולם טוב יותר. לכן, יש צורך להעלות ללא הרף סוגיות יסוד של שוויון, צדק וסולידריות אנושית כמדד לפעולות שלנו ושל אנשים הטוענים לייצג אותנו.
אם מחזיקים את כולם בסטנדרטים האלה, זו לא רק שאלה מוסרית אלא שאלה בעלת חשיבות מעשית רבה בהערכת הקורס לקחת בכל זמן נתון. זה מה שקונולי צריך ללמד אותנו היום.
מאט קלהאן הוא מוזיקאי וסופר במקור מסן פרנסיסקו, שם ייסד את קומויון אינטרנשיונל. הוא מחברם של שלושה ספרים, סקס, מוות והצעיר הזועם, עדות, ו הצרות עם המוזיקה. כיום הוא מתגורר בברן, שוויץ.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו