לאחר 43 שנים לאחר ההפיכה בצ'ילה, שהפילה את ממשלתו של סלבדור אלנדה, שוחח ההוגה אטיליו בורון עם ברזיל דה פאטו כדי לנתח את הקשרים בין הרגע הזה בהיסטוריה האחרונה לבין האירועים הנוכחיים שמפרים את הסדר הדמוקרטי באמריקה הלטינית.
לדברי הסוציולוג הארגנטינאי, השינויים החוקתיים שבוצעו על ידי ממשלותיהם של הוגו צ'אבס בוונצואלה, אבו מוראלס בבוליביה ורפאל קוריאה באקוודור יצרו סדר מוסדי חדש שאפשר למנהיגים לבצע את הרפורמות הנדרשות כדי לשפר את חיי עמיהם.
עם זאת, הניצחון האלקטורלי של מאוריסיו מאקרי בארגנטינה וההדחה האחרונה נגד דילמה רוסף בברזיל מאותתים על חולשות התהליכים בשתי המדינות הללו, ששמרו על מבנה המדינה הבורגנית. חולשות אלו שימשו את ארה"ב לטובתה במאמץ להחזיר לעצמו עמדות בתרחיש הבינלאומי.
"אני מאמין שלולה היה קורבן של העמדה הטכנוקרטית שלו. הוא שלח את העם הברזילאי לבתיהם, כדי לא להתערב בפוליטיקה, וכשזאבים הגיעו לדפוק לביתה של דילמה, היא ניסתה להושיט יד ואף אחד לא היה שם כדי להגן עליה. הוא בטח וכרת בריתות עם קבוצות כוח שברור שהלכו לבגוד בו. זה היה ברור כשמש", אמר בורון.
אילו לקחים יש ללמוד מההפיכה בצ'ילה ב-1973? כיצד הניסיון הצ'יליאני עוזר לנו לשקף את המצב הנוכחי באמריקה הלטינית? ואיך ההקשר הנוכחי יכול לעזור לנו לחשוב מחדש על ההיסטוריה שלנו כעמים באמריקה הלטינית?
– אטיליו בורון: אני מאמין שההפיכה בצ'ילה הייתה טרגדיה שהכריזה בדרך כלשהי על מה שעתיד לקרות בהמשך ברוב המדינות באמריקה הלטינית. ברזיל כבר עברה הפיכה ב-1964, גם ארגנטינה ב-1966. אבל המקרה של צ'ילה היה שונה. זה היה ניסוי רדיקלי בטיפול בהלם, שיושם מאוחר יותר בכל שאר אמריקה הלטינית וגם בכמה מדינות שבהן הקפיטליזם נמצא בפיתוח.
המקרה של צ'ילה היה מאוד לא סדיר בהשוואה לאזורים אחרים. ממשלתו של סלבדור אלנדה שמרה על המבנים המוסדיים של מדינה בורגנית. כלומר, לא הייתה רפורמה בחוקה. היה רק ויכוח על הפרשנות של כמה סעיפים של החוקה שמנעו מממשלתו של אלנדה להתקדם במדיניות הלאמה, בקרת מחירים והתערבויות בשוק.
אבל אלנדה לא עשה את מה שעשו תושבי ונצואלה, בוליביאנים ואקוודורים. הם יצרו סדר חוקתי חדש, מערכת מוסדית חדשה, והכניסו את השינויים הדרושים לשיפור איכות החיים של האוכלוסייה.
מה אנחנו יכולים ללמוד? מלכתחילה, מדינה בורגנית עם חוקה בורגנית, עם יחסי ייצור קפיטליסטיים ושבה לתאגידים גדולים יש כמות גדולה של כוח, מטילה מגבלות קשות מאוד על מה שאתה יכול לעשות. וכאשר שינויים חורגים מגבולות אלה, התהליך הדמוקרטי נכנס לאזור מסוכן ומחוסל במהירות על ידי סוכני השמרנות החברתית, כלומר המעמדות הדומיננטיים.
במצבים כלכליים מורכבים מאוד, תהליכים אלו מופיעים בהכרח מכיוון שהבורגנות עושה חבלה מתמדת, או "שביתות בורגנים". הם מפסיקים להשקיע, טיסות הון מתחילות והתהליך היצרני נחסם בכל רמה וגורם לפגיעה גדולה באוכלוסייה. בסופו של דבר, שורשי השטח ערוכים לבצע מהפכה פשיסטית.
זו הייתה התגובה של צ'ילה ב-1973. ואני מאמין שצ'אבס למד מהלקח הזה, ואחריו, גם אבו וקורה. כי הדבר הראשון שהם עשו היה להרחיב את המסגרת המוסדית של תהליכי השינוי בוונצואלה, בוליביה ואקוודור. זה היה מאוד משמעותי ומאוד חשוב. הם הציגו חידושים שקידמו תפקיד מרכזי של העם, כמו משאל העם המבטל, והכרה בצורות של ממשל עצמי עבור עמים ילידים.
לכן, אני מאמין שיש, למעשה, לקח. אבל לא בכל מדינה. ארגנטינה, ברזיל וקולומביה המשיכו ללכת בנתיבי הסדר המוסדי הדמוקרטי הליברלי. וזה המקור לבעיות רבות.
אז, ברמה האזורית, האם ניתן לאשר שאנו נמצאים כעת בעמדה טובה יותר להתנגד להתקדמות הימין, שהחלה עם ההפיכה בהונדורס ועכשיו גרמה להדחה של דילמה?
– AB: תראה, מה שקרה בצ'ילה היה ייחודי, כי אז הפרוניזם חזר בארגנטינה, למרות שזה היה קצר מועד והסתיים באסון גדול. היה שיא בבוליביה - ב-1971, בוליביה חנכה תהליך קצר של רדיקליזציה של ההמונים בפיקודו של חואן חוסה טורס והאסיפה העממית של בוליביה, אבל טורס הודח במהירות ונרצח בבואנוס איירס. גם הגנרל הצ'יליאני קרלוס פראטס גונזלס נהרג בצ'ילה.
אז ההקשר היה שונה מאוד מההקשר הנוכחי.
התהליכים הפוליטיים הנוכחיים מתעוררים במקביל לכך שהדקדנס של האימפריאליזם של ארה"ב מעמיק. במחצית השנייה של שנות ה-1990 היו שדיברו על תחילתה של מאה צפון אמריקאית חדשה. אבל, רחוק מכך, זו הייתה תחילתה של דקדנס איטי ומתמשך של ארה"ב.
חלקנו שמנו לב לדקדנס הזה, אבל דעתנו נמחקה מסיבות אידיאולוגיות. כיום, כשאתה קורא ספרות מיוחדת של הגיאו-אסטרטגים החשובים ביותר - הוגי האימפריה, כמו הנרי קיסינג'ר וזביגנייב בז'ז'ינסקי, שניהם טוענים שארה"ב כבר לא כל כך חזקה.
תחזיות כלכליות מובילות אותנו למסקנה שעד 2030 כלכלת צפון אמריקה תייצג בקושי 18% מהתמ"ג העולמי וזו של סין תייצג 28%. הדקדנס הזה נראה גם בחוסר האונים הגובר של ארה"ב. זה בולט, למשל, בעובדה שמדינה קטנה בדרום אמריקה כמו אקוודור יכולה לתת מקלט דיפלומטי לג'וליאן אסאנג', ובנוסף הם מגרשים את החיילים האנגלים משגרירותם!
בעבר, זה היה גורם לפלישה של נחתים באקוודור, שהיו עוצרים ורוצחים את הנשיא רפאל קוריאה, כפי שעשו ב-1982 עם מוריס בישופ, נשיא גרנדה.
כעת, היחלשותה של ארה"ב היא עובדה שאין עליה עוררין. יש להם אויבים חזקים: רוסיה מצד אחד, וסין מצד שני. אז מה קורה? בכל פעם שלארצות הברית יש בעיות ברחבי העולם, הם נסוגים כדי לאשר מחדש את אחיזת השליטה שלהם באמריקה הלטינית. זה קרה בשנות ה-70 וקורה ממש עכשיו.
ארה"ב רוצה לשבור את מעגל הממשלות הפרוגרסיביות ולהתקדם במבנה של אמריקה הלטינית חדשה, משוריינת לחלוטין, שבה אף ממשלה לא מאתגרת את ההגמוניה שלהן. בינתיים, התחזיות של הפנטגון הכריזו על 20 או 30 שנות מלחמה נוספות. המגן האחורי מאובטח.
ובגלל זה הם פתחו בקמפיין לחוסר כל הממשלות הללו, וליצור ימין חדש באמריקה הלטינית. בארגנטינה זה היה ברור מאוד ובברזיל חיזקו את הקשרים עם ה-PSDB. בתהליך זה היה לפרננדו הנריקה קרדוסו תפקיד מהותי.
מה המשמעות של ברזיל במונחים גיאופוליטיים? מדוע בוצעה ההפיכה האחרונה בברזיל?
בשל כמה סיבות. קודם כל, ברזיל היא המדינה החשובה ביותר באמריקה הלטינית ובאיים הקריביים וזה אומר שלכל מקום שבו ברזיל הולכת, גם אמריקה הלטינית הולכת.
שנית, ברזיל תמיד הייתה בעלת ברית אסטרטגית של ארה"ב. אל תשכח שברזיל נבחרה בידי ארה"ב לפתח תעשיות מתכת לאחר מלחמת העולם השנייה, עם הלוואות שהיא אישרו.
ושלישית, ברזיל היא גן עדן של משאבי טבע. ארה"ב מעוניינת מאוד בשליטה באמזוניה ובאקוויפר גוארני - כוחן בארגנטינה מאפשר להם לשלוט באקוויפר. וכמובן, שמן. האם אתה יודע מתי הגייס הרביעי של ארה"ב, שלא היה פעיל יותר מ-4 שנה, התגייס בפעם הראשונה? מיד לאחר שלולה הכריזה על גילוי שדה הנפט Pre-Salt. האם זה צירוף מקרים? ברור שלא! זו תגובה. אלו הסיבות לכך שברזיל חשובה להם מאוד.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו