עיראק רק הביטה אל התהום ונרתעה - לעת עתה.
הרס כיפת הזהב היפה של מסגד אל-אסקרי בסמארה ביום רביעי שעבר, אחד מארבעת המקדשים השיעים החשובים בעולם ומקום מנוחתם האחרון של שניים מתוך שנים עשר האימאמים השיעים, קירב את עיראק למלחמת אזרחים. ממה שהיה מאז 1991, כאשר התקוממות עממית גדולה סיכנה את משטרו של סדאם.
למעלה מ-150 בני אדם נהרגו בפעולות תגמול עדתיות, עשרות מסגדים סונים ניזוקו או נכבשו על ידי שיעים עם מספר אימאמים סונים שנהרגו (ייתכן שהמספרים המוקדמים נופחו), והתקפות נוספות נפתחו באתרים שיעים פחות. אולי מעשה האלימות החמור ביותר היה הריגתם של 47 בני אדם במחסום מזויף, סונים ושיעים, רבים מהם חזרו מהפגנת אחדות שיעית-סונית נגד הרס המקדש.
האלימות הושגה תחת שליטה רק עם עוצר חירום בבגדד ובשלושה מחוזות מרכזיים, בשילוב עם איסורים על כלי רכב באזורים מסוימים.
עם כמה הערות סותרות, דמויות פוליטיות מרכזיות דיברו ופעלו בדרך כלל נגד הגאות הגואה של אלימות עדתית. למרות שחברי מיליציה סדריסטים היו מעורבים בכמה מהתקיפות המוקדמות על מסגדים סונים, ברגע שמוקטדה קיבל את השליטה, הוא למעשה שלח מיליציות להגן על כמה מסגדים סונים; אנשי דת סדיסטים הצטרפו גם לאימאמים סונים בתפילה ארצית בטלוויזיה המשודרת בשבת מהמסגד הסוני באבו חניפה.
סיסטאני קרא לשיעים לשמור על סבלנותם, כפי שהוא עושה כבר שנתיים של התקפות עדתיות פראיות שבוצעו על ידי קיצונים סלפים.
בתחילת דרכו מילאו כמה דמויות סוניות חשובות תפקיד שלילי, כאשר חבר במפלגה האסלאמית העיראקית גינה את "הרבל השיעי" שתקף את משרדי מפלגתו בבצרה וחרית אל-דארי מאגודת החוקרים המוסלמים קרא למדינות ערביות אחרות. להתערב כדי להגן על הסונים. אחרים, במיוחד מסמארה, גינו את הרס המקדש מלכתחילה.
אף על פי שדמויות עיראקיות הובילו בניסיונות הפיוס השונים בשטח שהוזכרו זה עתה, גם זלמאי חלילזאד וארצות הברית מילאו תפקיד משמעותי. כפי שהוזכר בפרשנות קודמת, בסתיו האחרון, ארצות הברית ביצעה שינוי אסטרטגי משמעותי, וחשפה והוקיעה עינויים והרג על ידי בדר ומיליציות שיעיות אחרות, והחלה להגיע למרד הסוני.
למרות שהפצצת המקדש סיכנה באופן רציני את האסטרטגיה החדשה של ארה"ב, במיוחד את הקמתה של ממשלה חדשה הכוללת נציגים של כל הקבוצות העדתיות והאתניות, התגובה הרציונלית ביסודה של דמויות פוליטיות עיראקיות הציבה גם לארצות הברית הזדמנות ייחודית, שבה היא כבר הרוויחה, והצליחה ללחוץ על חזית הקונצנזוס העיראקית הסונית לחזור לשיחות על הקמת הממשלה החדשה.
מאמר ב"בוסטון גלוב" מצטט דיפלומטים אמריקאים שמזכירים כלאחר יד שכל הצדדים רואים בארצות הברית "ברוקרים ישרים", מונח שאמור להיות מוכר לצופים בכיבוש ארוך טווח אחר במזרח התיכון.
זה בדיוק התפקיד שארצות הברית רוצה לשחק. באותו עימות אחר, כנותו פירושה תמיכה ללא תנאי בישראל. בתוכנית זו, כנותה תתבטא בבנייה מתמדת ובאיחוד קווים של השפעה ושליטה של ארה"ב. החשוב שבהם הוא אימונים ומבצעים משותפים של ארה"ב עם צבא עיראקי חדש שבו ארה"ב מקווה לשבור את נאמנות החיילים למיליציות שלהם ולהחליף אותה בנאמנות לצבא עיראקי שנשלט על ידי ארה"ב. קו נוסף, אם כי הרבה פחות משמעותי מבחינת השליטה, הוא צנע כלכלי, עם תנאים חמורים של קרן המטבע הבינלאומית והפסקה מוחלטת של הסיוע לשיקום בנקודה שבה השירותים העיראקיים אינם טובים יותר ממה שהיו לפני הפלישה, ובמובנים רבים גרועים יותר.
הרגל השלישית של האסטרטגיה היא להשאיר את כל הקבוצות העדתיות בממשלה ביחד, ללא התפרצויות של אלימות גלויה - מה שעלול למשוך את ארה"ב חזרה למלכודת הישנה של תקיפת אזורים סונים בעוד מפלגות שיעיות מנהלות את הממשלה ומתיישרות יותר עם איראן - אבל עם צורך תמידי ב"ברוקר ישר".
זה בהחלט טוב יותר לעיראקים מאשר התוכנית הקודמת של התנגדות ארה"ב בלתי נגמרת בשילוב עם מלחמה מלוכלכת יותר ויותר שבוצעה על ידי מיליציות המזוהות עם ממשלת עיראק. בזמנים של משבר עדתי פוטנציאלי, ארצות הברית עשויה אפילו למלא זמנית תפקיד חיובי במקצת. בטווח הארוך, זה יהיה רק מתכון להשפעה מתמשכת של ארה"ב, חיים גרועים יותר עבור אנשים רגילים (ייתכן כי מנת המזון שלהם תהיה על הפרק הבא), והיעדר כל פתרון קבוע לבעיה העדתית. פתרון קבע זה יכול להגיע רק באמצעות המאמצים של עיראקים לנהל משא ומתן זה עם זה, ללא "ברוקרים ישרים" שיסתירו מניעים נסתרים.
Rahul Mahajan הוא המוציא לאור של אימפריה הערות. ספרו האחרון, "דומיננטיות מלאה בספקטרום: כוח ארה"ב בעיראק ומחוצה לה" מכסה את מדיניות ארה"ב על עיראק, הטעיות לגבי נשק להשמדה המונית, תוכניות הניאו-שמרנים, ופני המדיניות האימפריאלית החדשה של בוש. ניתן להגיע אליו ב [מוגן בדוא"ל]. מאמר זה הופיע ב-Empire Notes ב-27 בפברואר 2006.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו