מקור: אל ג'זירה
צילום מאת Vitalii Vodolazskyi/Shutterstock.com
מיליוני אנשים בארצות הברית יודעים מזמן מה זה לא להיות מסוגל לקנות אוכל, או סבון או נייר טואלט. חלקם בגלל שהם הגיעו לכאן ממקומות הרבה יותר עניים, אחרים בגלל שהם נמנים על 140 מיליון אנשים עניים או בעלי הכנסה נמוכה חיים היום בארץ.
כעת, עוד מיליונים מאיתנו חווים את המחסור הזה בעצמנו עקב משבר ה-COVID-19, כאשר רכישת בהלה מנקה את מדפי הסופרמרקטים, עובדי שירותי הבריאות מתחננים למסכות וכפפות, ובתי חולים ומדינות נאלצים להציע הצעות מחיר אחד נגד השני. אספקה של מאווררים.
אנחנו לומדים איך זה מרגיש לא להיות מסוגלים לקבל את מה שאנחנו צריכים. תוך כדי כך, אולי נוכל לפתח איזושהי אמפתיה לאחרים בעולם שהמחסור, הרבה יותר מרחיק לכת משלנו, הוא כבר מזמן מציאות נפוצה - ובמיוחד כאשר הממשלה שלנו אחראית לחלק גדול מהסבל שלהם.
למרבה הצער, לצד ההעלאה העצמית וההתמודדות הבלתי מוכשרת שלו במגיפה בבית, ממשל טראמפ מסלים את המדיניות העולמית שנועדה להקשות עוד יותר על אלה שמתמודדים עם המגיפה במדינות שכבר הרוסות מהסנקציות הכלכליות שהוטלו על ידי ארה"ב.
כמו מלחמות, שינויי אקלים ושיבוש כלכלי מכל הסוגים, הסנקציות גורמות נזק אדיר לאנשים פגיעים. ההבדל הוא שהסנקציות הכלכליות כן מעוצב להפוך את חייהם של אנשים לבלתי נסבלים. המטרה של הסנקציות של ארה"ב - באיראן, בוונצואלה ומחוצה לה - היא בדיוק להרוס את חייהם של אנשים רגילים, בתקווה שהם יקומו לטובת כל שינוי משטר בו וושינגטון מחפשת.
הרבה לפני מגיפת ה-COVID-19, והרבה לפני שוושינגטון ביטלה את מימון ארגון הבריאות העולמי (WHO), הסנקציות האמריקאיות הללו כבר הפרו את זכויות האדם והחוק הבינלאומי. ה מועצת זכויות האדם של האו"ם (UNHRC) קבע כי לסנקציות כלכליות "יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת על זכויות האדם", כולל "על הזכות לחיים, הזכויות לבריאות וטיפול רפואי, הזכות לחופש מרעב והזכות לסטנדרט נאות של מגורים, מזון, חינוך, עבודה ודיור". UNHRC ציין, במיוחד, את הבהלה שלו מפני "המחירים האנושיים הבלתי פרופורציונליים וחסרי ההבחנה של סנקציות חד-צדדיות והשפעותיהן השליליות על האוכלוסייה האזרחית, בפרט נשים וילדים".
לצד הפרת החוק הבינלאומי, סנקציות כלכליות אפילו אינן פועלות למטרה שהן לכאורה מוטלות. אין דוגמה היסטורית לסנקציות כלכליות של ארה"ב המשכנעות אוכלוסייה מקומית לקום ולהפיל את ממשלתה בתגובה.
לא בעיראק, שבה 12 שנים של סנקציות משתקות בהנהגת ארה"ב הובילו למותם של יותר מ-500,000 ילדים בין שתי מלחמות עיראק של וושינגטון. לא בצפון קוריאה, שם עשרות שנים של סנקציות אמריקאיות ולחצים אחרים עזרו לשמור על המדינה מבודדת וענייה. בטח לא בקובה, שבה עשרות שנים של מצור לא מנעו משלחות רפואיות קובניות לטייל בעולם כדי לסייע בעבודת תגובה למשבר, תוך מתן שירותי בריאות מהטובים ביותר בחצי הכדור לאנשיה.
ועדיין, למרות אותן שנים של כישלון, וושינגטון ממשיכה להטיל סנקציות שהורסות את חייהם של עשרות מיליונים - גם כאשר נגיף הקורונה ממיט רמות חדשות של הרס על חייהם של העניים וחסרי הזכויות מביניהם.
לוחצים על איראן
הסנקציות של ארה"ב הן הנשק המרכזי במסע ה"לחץ המקסימלי" של טראמפ נגד איראן. הם הוחזקו שוב ושוב.
הסנקציות הללו קיימות כבר עשרות שנים. לפני שממשל אובמה חתם על הסכם הגרעין עם איראן ב-2015, הם כבר גרמו סבל רב בקרב אנשים רגילים. בשנת 2012, מזכ"ל האו"ם דאז באן קי-מון דיווח כי "לסנקציות שהוטלו על הרפובליקה האסלאמית של איראן היו השפעות משמעותיות על האוכלוסייה הכללית", כולל מחסור במזון ותרופות.
הסכם הגרעין הוביל להסרת חלק מהסנקציות הללו. אבל כשטראמפ פרש מההסכם ב-2018, הם ספגו שוב סטירה, יחד עם סנקציות חדשות הרסניות מאז.
רשמית, פריטים הומניטריים כמו תרופות פטורים. אבל בפועל, הגבלות הסחר - והחשש של הבנקים מפיצוי אם ימלאו עסקאות פיננסיות כלשהן עם חברות איראניות - הופכים את הפטורים הרשמיים האלה לבדיחה גרועה. זה מוביל לעליית מחירים עצומה של מוצרים חיוניים ולמחסור חמור בתרופות חיוניות. הסנקציות גם מגבילות את ייצור הנפט וייצוא הנפט, ומצמצמות מאוד את הגישה לרמות המטבע הזר הנדרשות כדי לספק את צורכי המזון והרפואה של האוכלוסייה.
וכל זה היה לפני שהתפרצה המגיפה.
כעת, איראן נותרה אחד המוקדים החמים ביותר מכיוון שהמחלה מואצת ברחבי העולם. עשרות אלפי איראנים נבחנו חיובי ל-COVID-19, ואלפים כבר מתו. בינתיים, כפי שמדווח הניו יורק טיימס, "סנקציות משניות על מוסדות פיננסיים וחברות שעושות עסקים עם איראן הפכו את זה לכמעט בלתי אפשרי עבור איראן לקנות פריטים כמו מאווררים לטיפול בחולים".
ארגון Human Rights Watch, עשרות סנאטורים וחברי קונגרס אמריקאיםו קבוצה של בכירים לשעבר בארה"ב ובינלאומיים משפיעים כולם דחקו בממשל טראמפ לאפשר השעיה הומניטרית של הסנקציות. במקום זאת, הם מתהדקים.
באמצע מרץ, בדיוק בזמן שהנגיף חולל הרס אנושי ברחבי איראן, וושינגטון הטילה סנקציות חדשות שבוודאי יחמירו את הסבל האזרחי ותיזמרו מאחורי הקלעים את דחייתה של קרן המטבע הבינלאומית לבקשתה הנואשת של איראן להלוואה בסך חמישה מיליארד דולר. מערכת הבריאות המרוסקת שלה. במקביל, היא השתלשלה בצביעות הצעה לסיוע רפואי, בידיעה שטהראן תדחה סיוע כזה מהממשלה האחראית לסבלה.
בינתיים, הצי האמריקני שלח שתי קבוצות נושאות מטוסים שלמות - בליווי מפציץ B-52 - לפטרל במפרץ. זוהי התפתחות מבשרת רעות, כאשר הממשל מעורר בכוונה ואיים לכאורה על המדינה שנפגעת מגיפה לא רק בהרס כלכלי, אלא במלחמה כוללת.
ואז ונצואלה
ארה"ב מטילה עונשים פוליטיים חמורים על ונצואלה כבר שנים. כפי שמנה סוציולוג ונצואלה ועמית במכון הטרנס-לאומי אדגרדו לנדר:
"ממשלים ארה"ב עוקבים התעמתו עם התהליך הבוליברי בוונצואלה מהיום הראשון, ותמכו במגזרים הימניים ביותר של האופוזיציה הן כלכלית והן פוליטית. ג'ורג' בוש תמך בהפיכה של 2002. הקונגרס חוקק את חוק ההגנה של ונצואלה על זכויות האדם והחברה האזרחית משנת 2014, המחייב את הנשיא להטיל סנקציות כגון חסימת נכסים והגבלות ויזה על פקידי ממשל בוונצואלה הנידונים כאחראים להפרות של זכויות אדם. ב-2015 ברק אובמה הוציא ואחר כך חידש צו ביצוע חדש (EO) המכריז על מצב חירום לאומי ביחס לאיום החריג והיוצא דופן על הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ של ארצות הברית הנשקף מהמצב בוונצואלה.
"הוראת הביצוע הזו הכינה עוד יותר את הבסיס לסנקציות כלכליות. הסנקציות נגד ונצואלה היו אפוא מדיניות דו-מפלגתית, אבל ממשל טראמפ הוא שהחל להטיל סנקציות פיננסיות, סחר וכלכליות ישירות נגד ונצואלה, החל באוגוסט 2017 במטרה מפורשת לייצר שינוי משטר. זה תרם משמעותית להעמקת המשבר הכלכלי הנוכחי".
כעת, כאשר ממשל טראמפ האיץ את פעולות שינוי המשטר נגד המדינה - אפילו הכרה רשמית במנהיג האופוזיציה, חואן גויאדו, כנשיא המדינה - הכאב המונע בסנקציות של ונצואלה החמיר מאוד. "שינוי משטר באמצעות צעדים כלכליים העלולים להוביל לשלילת זכויות אדם בסיסיות, ואף אולי לרעב, מעולם לא היה נוהג מקובל ביחסים בינלאומיים", הזהיר. אידריס ג'זירי, הכתב המיוחד של האו"ם אחראי לסנקציות כלכליות. "לעולם אסור לפתור דאגות אמיתיות והבדלים פוליטיים רציניים בין ממשלות על ידי זירוז אסונות כלכליים והומניטריים".
הדברים היו קשים בוונצואלה כבר. ואז פגע משבר הקורונה.
במאמר דחוף ב-9 באפריל לדיאלוג הבין-אמריקאי, שלושה מגוונים מבחינה פוליטית פעילים ונצואלה כתב כי "כמו אלה באיטליה, ספרד וניו יורק, לבתי החולים בוונצואלה חסרים ערכות בדיקה נאותות, מאווררים וציוד מגן אישי לצוות. בניגוד לבתי חולים אלה, הם גם חסרים לעתים קרובות חשמל, סבון ומים נקיים. אלפי רופאים ואחיות הם בין המיליונים שברחו מהמדינה בשנים האחרונות, ואזרחים רבים שנשארו לא יכולים להרשות לעצמם להתבודד בבית".
המחברים הם אקדמאים ופעילי זכויות אדם, ביקורתיים הן כלפי הממשלה והן כלפי האופוזיציה בראשות גואיידו, ואחד מהם הוא גם סגן שר החוץ וראש הסגל לשעבר של הנשיא ניקולס מדורו. הם חלק מקבוצה מגוונת גדולה יותר שקוראת לכל הצדדים הפוליטיים במדינה להתאחד כדי להילחם באיום הדחוף של נגיף הקורונה.
הבעיה שעומדת בפניהם היא ארה"ב. ממשל טראמפ, במקום לתמוך במהלך כזה, או לכל הפחות לעמוד מהצד כדי לאפשר צעדים לקראת הסכם לאומי, במקום זאת הפליל את נשיא ונצואלה ניקולס מדורו, פרסם דרישות קונקרטיות לשינוי המשטר במדינה, והחמיר עוד יותר את הסנקציות. .
שלושת הפעילים בוונצואלה מזהירים כי מדובר במהלך הרסני. "את הרצון הפוליטי המהותי הדרוש כדי לגבש הסכם" לאיחוד המדינה נגד איום ה-COVID-19 יהיה הרבה יותר קשה למצוא כאשר ארה"ב "עומדת בדרך", הם מזהירים. כתבי האישום האחרונים נגד מדורו ועוזריו ב"טרור נרקו" והאשמות אחרות הם סימן מדאיג המאיים לערער כל מומנטום מתהווה לקראת הפסקת אש הומניטרית".
ועדיין, כמו באיראן, ממשל טראמפ רק הגביר את האיום הצבאי לצד הסנקציות שלו, פריסת ספינות חיל הים מול חופי ונצואלה. כפי שתיאר זאת הניו יורק טיימס, וושינגטון "לוכדת את הכאב הכלכלי של ונצואלה ואת איום הקורונה" - שוב פורסת כאב כמדיניות חוץ בתוך מגיפה עולמית.
העולם בו אנו רוצים לחיות?
משברים כאלה מעלים את השאלות החשובות מכולן.
באיזה עולם אנחנו רוצים לחיות? האם אנחנו רוצים עולם של נשק גובר ופחד ושנאה לזולת, או עולם שמגייס עזרה הדדית נגד וירוס שאינו מבדיל בינינו?
למרבה המזל, ברחבי העולם, אנשים בוחרים לבנות קשרים של סולידריות אנושית. בארה"ב, למרות ממשלתה, אנשים מצטרפים לוועדות לעזרה הדדית, פועלים לתמיכה בעובדי שירותי הבריאות ובמגיבים הראשונים, ומתגייסים לדרוש תמיכה ממשלתית בקהילות המושפעות ביותר שלנו.
מה שכל זה מבהיר, עם זאת, הוא שאנחנו לא יכולים לעצור בבית. בתגובה למגיפה בקנה מידה כזה, העבודה הזו חייבת להתייחס גם לדרישה להפסיק את הסנקציות הכלכליות שהממשלה שלנו מטילה על אנשים שכבר מתמודדים עם בריאות, כלכלית, אקלים הרסנית ובמקרים רבים מדי עם מצבי חירום פוליטיים.
עָמִית פיליס בניס מנהל את פרויקט האינטרנציונליזם החדש ב-IPS, המתמקד במזרח התיכון, מלחמות ארה"ב ונושאי האו"ם. היא גם עמית במכון הטרנסלאומי באמסטרדם. בשנת 2001 היא עזרה לייסד את הקמפיין האמריקני לזכויות פלסטינים ונשארה פעילה בו. היא עובדת עם ארגונים רבים נגד המלחמה, כותבת ומדברת ברחבי ארה"ב וברחבי העולם כחלק מתנועת השלום העולמית. היא שימשה כיועצת בלתי רשמית לכמה בכירים באו"ם בנושאי המזרח התיכון ונרשמה פעמיים ברשימה הקצרה להיות הכתבת המיוחדת של האו"ם לזכויות אדם בשטח הפלסטיני הכבוש.
פיליס כתבה וערכה אחד עשר ספרים. בין האחרונים שלה הוא הבנת דאעש והמלחמה הגלובלית החדשה בטרור: פריימר, כמו גם המהדורה השביעית המעודכנת של הפופולרי שלה הבנת הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. היא גם כתבה לפני ואחרי: מדיניות החוץ של ארה"ב והמלחמה בטרור ו אימפריה מאתגרת: איך אנשים, ממשלות והאו"ם מתריסים מול כוח ארה"ב.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו