בעוד הפגנות ברחבי העולם מתקיימות נגד עונש המוות והפללה של הומוסקסואליות באיראן בעקבות תלייתם של שני גברים בני נוער בעיר משאד שבאיראן, מידע חדש מגיע מאותה מדינה המטיל ספק בתקפותן של כתבי האונס. הממשלה שם נהגה להצדיק את עונשי המוות.
ה-11 באוגוסט הוגדר כיום לסדרת הפגנות מתואמות בצרפת, אירלנד, בריטניה ובמקומות אחרים כדי למחות על תלייתם של עיאז מרחוני, בן 18, ומחמוד אסגרי, שהיה בן 16 או 17 על פי דיווחים בעיתונות.
על המחלוקת סביב הטענות הרשמיות לפיהן הצעירים שהוצאו להורג תקפו מינית נער בן 13, אמר אפדהרה ג'אמה, עורך "הוריה", עיתון אלקטרוני למוסלמים קווירים, כי אנשי הקשר שלו באיראן מאשרים כי שני הצעירים שנתלו במאשד היו אוהבים.
"ביום הראשון שגיליתי את זה, התקשרתי לאנשי הקשר האיראנים שלי מהוריה", אמר ג'אמה. "כולם הסכימו על העובדה שהנערים האלה נרצחו בגלל היותם קווירים. אחד מאנשי הקשר שלי שהיה במסיבות הומואים במאשד נשבע שהבנים היו מאהבים ארוכי טווח, ומקור אחר סיפר לי שאחד מבני המשפחה של הבנים הוציא את בני הזוג החוצה".
ג'אמה גם הצביע על הקושי הגובר של האיראנים להוציא מידע מהמדינה בנוגע למקרה זה.
"רמת המעקב באיראן הגיעה למקסימום מאז יצאו הדיווחים על הנערים התלויים", אמר בראיון. "תופתעו כמה רחוק הייתי צריך ללכת כדי לגלות מה קרה. האם אתה מאמין שאחד מאנשי הקשר שלי היה צריך להתחפש לאישה - עם ניקבה מלאת פנים - גם לובשת כפפות... ולהיכנס לבית קפה באינטרנט... רק כדי להשתמש ב-Yahoo Messenger שהוא יצר שם רק-כן-רק דקה אחת הודעה אליי? הוא נאלץ לנסוע יום לקפה האינטרנט הזה כדי לוודא ששום דבר לא יחזור אליו. זה כל כך מפחיד. אנשים מפחדים בצדק על חייהם".
כתב זה קיים גם תכתובת דואר אלקטרוני במהלך 10 הימים האחרונים עם העורכים בטהרן של פרסום מחתרתי איראני להומואים איראנים - שביקשו שלא יצוינו לא את שמם ולא את שם הפרסום שלהם, מכיוון שהם חוששים מהתגברות אווירה דכאנית עבור הומוסקסואלים ולסביות שם. גם הם טוענים שהאשמת האונס הופרכה וששני הצעירים שהוצאו להורג היו מאהבים.
ומקורות אנונימיים אחרים באיראן טוענים כי ייתכן כי התלייה היו "רצח על רקע כבוד" מוסווה מבחינה חוקית, אשר בתרבויות האסלאמיות נגרמות תכופות על ידי משפחות לבני משפחתן אשר ניהלו יחסים חד-מיניים.
כתב זה מנסה לאשר את הדיווחים שנדונו לעיל עם מקורות אחרים בתוך איראן ובתוך משאד.
עם זאת, רמת המעקב והדיכוי המוגברת של הומוסקסואלים באיראן מאז שהידיעות על תלייתם של שני בני הנוער הגיעו לעולם החיצון והתעוררה זעקה בינלאומית נגד ההוצאות להורג, לא רק גרמה להומואים לפחד לתקשר בנושא זה, אלא בדרך כלל. מקורות זמינים שאינם הומואים באיראן נרתעו מלהגיב לפניות טלפוניות ודואר אלקטרוני בנוגע לתלייה, ולגבי ה"אונס" שהצעירים הואשמו בו אכן התרחש.
ג'נט אפארי היא חוקרת איראנית מכובדת בגלות ופרופסור באוניברסיטת פרדו, שספרה האחרון, "פוקו והמהפכה האיראנית: מגדר והפיתויים של האסלאם" (אוניברסיטת שיקגו פרס, בשיתוף עם קווין אנדרסון), כולל פרק יוצא דופן על יחסים חד מיניים באיראן. אפארי עובד על היסטוריה חדשה של מיניות באיראן. הפרק בנושא זה בספרה האחרון מצביע על כך שהמשטר הנוכחי ברפובליקה האסלאמית של איראן חונק מסורת של תרבות הומוסקסואלית בת יותר מאלף שנה.
לדוגמה, היא כותבת כי "ספרות פרסית קלאסית כמו שיריהם של עטר (נפטר ב-1220), רומי (נפטר 1273), סעדי (נפטר 1291), חאפז (נפטר 1389), ג'מי (נפטר 1492) , ואפילו אלה של המאה ה-20 איראג' מירזה (נפטר 1926) - מלאים ברמיזות הומואירוטיות, כמו גם התייחסויות מפורשות לנערים צעירים ויפים ולפרקטיקה של פדרסטיות...
"כמה מיחסי האהבה המפורסמים שחגגו משוררים קלאסיים היו בין מלכים ועבדים. האהוב יכול להיות גם עבד של אדם אחר חזק יותר... מחוץ לחצר המלוכה, הומוסקסואליות וביטויים הומואירוטיים היו נסבלים במקומות ציבוריים רבים, ממנזרים ובתי מדרשות ועד טברנות, מחנות צבאיים, בתי מרחץ ובתי קפה. בתחילת העידן הספווידי (1501-1723), בתי זנות גברים (אמרד חאן) הוכרו כחוק ושולם מסים".
אבל תחת שלטון המונרכיה של משפחת פהלווי וגם של הרפובליקה האסלאמית באיראן, הסביר אפרי בראיון, פרופסורים לספרות נאלצו ללמד ששירי האהבה ההומואים היפים במיוחד האלה אינם באמת הומוסקסואלים בכלל ושהם מפורשים מאוד. התייחסויות לאהבה חד-מינית עוסקות באמת בגברים ונשים.
אפרי ציין כי האכזריות של הדיכוי האנטי-הומוסקסואלי של המשטר האיראני הנוכחי נובעת בחלקה מהתפקיד שההומוסקסואליות מילאה במהפכה של 1979 שהעלתה את האייתוללה חומייני וחסידיו לשלטון. בספרה החדש היא ואנדרסון כותבות: "ישנה גם מסורת ארוכה בתנועות לאומניות של גיבוש כוח באמצעות נרטיבים המאשרים פטריארכיה והטרוסקסואליות מחייבת, מייחסים חריגות מיניות ואי-מוסריות לאליטה שלטת מושחתת שעומדת להיות מופלת ו/ או שותף לאימפריאליזם זר. לא כל ההאשמות שהופנו נגד [השאה המודח מאיראן, ומשפחתו] פהלווי ותומכיהם העשירים נבעו מתלונות פוליטיות וכלכליות. חלק ניכר מהכעס הציבורי היה מכוון לאורח חייהם ה'לא מוסרי'. היו שמועות שאורח חיים הומוסקסואלי השתולל בבית המשפט. ראש ממשלת השאה, אמיר עבאס חובידה, אמר שהוא הומוסקסואל. העיתונות הסאטירית נהגה להעיר לו על לבושו המוקפד, על הסחלב הסגול בדש ונישואי הנוחות לכאורה שלו. על פי השמועות, השאה עצמו הוא דו מיני. היו דיווחים שחבר קרוב של השאה משוויץ, אדם שהכיר אותו מימי הסטודנטים שלהם באותה מדינה, ביקר אותו באופן שגרתי.
"אבל הזעם הציבורי הגדול ביותר היה מכוון לשני גברים צעירים מובחרים עם קשרים לבית המשפט שקיימו טקס חתונה מדומה. במיוחד לדתיים, זה היה אישור פומבי לכך שבית פהלווי הושחת בסוגים הגרועים ביותר של עבירות מיניות, שהשאה כבר לא היה אדון לביתו. שמועות אלו תרמו לכעס הציבורי, לתחושת בושה וזעם, ובסופו של דבר שימשו את האיסלאמיסטים בקריאותיהם למהפכה.
"זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון ב-1979, האייתוללה חומייני קבע עונש מוות להומוסקסואליות".
מבקרי אירופה של ההוצאות להורג באיראן ממקדים את זעמם הן בהומופוביה של המשטר האיראני והן בשימוש שלו בעונש מוות נגד צעירים עדיין בשנות העשרה לחייהם.
בצרפת, קואליציה של 20 ארגונים הומוסקסואלים אמרה כי תלייתם ב-19 ביולי של שני הצעירים האיראנים בגין "מעשים הומוסקסואלים... ממחישה בצורה מושלמת את מדיניות הדיכוי והשנאה ההומפובית הנמשכת באיראן". הקבוצה הוסיפה כי "הוצאתם להורג של שני צעירים שהיו קטינים בזמן ה'פשעים' שהם הואשמו בהם היא כשלעצמה פשע על פי המשפט הבינלאומי ההומניטרי, שכן איראן היא צד חתום על האמנות הבינלאומיות בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות. על זכויות הילדים, שניהם אוסרים על הוצאות להורג של קטינים".
הפגנות המחאה הצרפתיות ב-11 באוגוסט יתקיימו בפריז מול מרכז ז'ורז' פומפידו.
הקואליציה המתכננת את הפגנת פריז אישרה עצומה בינלאומית בשם "אין הומואים לפיגום" שאורגנה על ידי הקבוצה הצרפתית Ensemble contre la peine de mort (ביחד נגד עונש המוות). העצומה מציינת: "איראן, ערב הסעודית, אפגניסטן, מאוריטניה, סודן, ניגריה (מדינות צפוניות), תימן, פקיסטן, איחוד האמירויות הערביות הן תשע המדינות שבהן הומוסקסואלים מסתכנים בעונש מוות, המניע היחיד הוא ההומוסקסואליות שלהם".
במחוז דבלין שבאירלנד, ב-11 באוגוסט, תתקיים הפגנה בבלקרוק, המשקיפה על מפרץ דבלין, מול שגרירות איראן. הקריאה להפגנה האירית מדגישה את העינויים שאליהם ספגו שני הנערים התלויים: "שני הנערים בילו את 14 החודשים האחרונים לחייהם במעצר משטרתי, כאשר כל אחד מהם קיבל 228 מלקות לפני תלייה למוות".
בלונדון תתקיים הפגנה מול שגרירות איראן בנייטסברידג', ליד הרויאל אלברט הול. ובסן פרנסיסקו תתקיים מסיבת עיתונאים והפגנה ב-Harvey Milk Plaza.
בשוודיה, בעקבות התלייה, החליטה הממשלה להקפיא את גירושם של הומוסקסואלים איראנים שסורבו בעבר מקלט, בתגובה לקמפיין של ארגוני הומואים שבדיים - שקיימו עצרת מחאה ב-5 באוגוסט ובו הודעה מאת פליט איראני חשאי מסתתר בשוודיה. הפליט, פארוש דנחקר, זכה לגינוי באיראן בגין "יחסים בלתי חוקיים" והוכה 99 פעמים. הפשע שלו? בגיל 17, כשהיה על החוף, הוא נישק ילד שהיה קטן ממנו בשנה אחת.
ניתן להגיע לדאג אירלנד דרך הבלוג שלו, DIRELAND, בכתובת http://direland.typepad.com/direland/.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו