בשנת 2001, "הלוחמים של הווארד" היו הדמוגרפיה המרכזית בהבטחת בחירה חוזרת שמרנית. למרות הניסיונות לשכתב את ההיסטוריה על ידי כותבי טור שמרניים, בוחרי הלם ופוליטיקאים, היה זה מסע ה"שריקה לכלבים" של ג'ון הווארד שהרס את העם האחד של פאולין הנסון והעביר את מצביעיו לממשלה.
שישה שבועות לפני יום הבחירות, הסוקר רוד קמרון זיהה את המצביעים המתנדנדים באזורים אזוריים ופרברי פרברים חיצוניים כ"משכילים פחות, מבודדים, שמרנים וצרי אופקים, אנטי-אליטות בגדול...(והם) בעלי תחושה חזקה של חוסר שביעות רצון, מהתעלמות". האנליסט יו מקאי הדגיש את החששות הגזעיים החזקים של גוש מצביעים זה בכך שקבע, "ממש מתחת לפני השטח, יש מידה גבוהה של חרדה לגבי ההגירה האסייתית, מהרעיון שהתרבות של אוסטרליה משתנה בדרכים בלתי צפויות, וכי המהגרים האחרונים. קשורים לעלייה בלתי מקובלת בפשיעה ובאלימות".
בתום הבחירות התברר כי המפלגה הליברלית פנתה לפחדים של מצביעים אלה ולא לשאיפותיהם. ב-2001 הטקטיקה הליברלית הייתה הרבה יותר יעילה מהלייבור בזיהוי הדמוגרפיה המכריעה הזו, ובעזרת אנשי תקשורת אולטרה שמרניים כמו אלן ג'ונס, פירס אקרמן ואנדרו בולט, הם הבטיחו קלינית את קולותיהם.
אין ספק שהצבעת רדנק שוב תהיה קריטית בבחירות 2004, במיוחד לאור התקציב האחרון. עם זאת, בעיקר התעלמו מהלוחמים של הווארד. הם החמיצו הפחתת מסים, ולא היה בו כלום עבור בתי ספר ציבוריים ובתי חולים. בינתיים, אלה שהיו במעלה העץ הכלכלי היו המנצחים הגדולים. במקום לסגור חורים ברשת הביטחון, או לספק הזדמנות לעניים העובדים לשבור באמת את מעגל העוני, התקציב הזה היה מכוון ישירות למעמד הביניים הנוח.
התוצאה הסופית תגדיל את הפער בין עשירים לעניים ותגביר את הטינה מהלוחמים האמיתיים. טינה מוגברת, כל עוד היא לא מופנית לממשלה, אינה בעיה עבור ג'ון הווארד. למעשה, השמרנים עשו קילומטראז' פוליטי גדול מהפיכת העניים העובדים נגד העניים שאינם עובדים, ואת העניים העובדים והלא עובדים נגד העניים המהגרים.
מותג הפוליטיקה של הווארד עוקב מאוד אחר הטקטיקות שבהן השתמשו הרפובליקנים בארה"ב, ופועל רק על חלקים מהאוכלוסייה שהם במידה רבה מנותקים מהתהליך הפוליטי, רוצים שמישהו יאשים ונבהלים בקלות.
העלייה וההשפעה של הימין החדש של אוסטרליה (המכונה גם לוחמי הווארד) על התהליך הפוליטי שלנו, דומה לקואליציה הנוצרית הימנית הקיצונית בארצות הברית. שתי הקבוצות שואבות מאותו בסיס דמוגרפי. התומכים הם ברובם מרקע סוציו-אקונומי לבן, בינוני עד נמוך, בעלי השכלה מצומצמת, ולעתים קרובות הם אלו המושפעים ביותר כאשר משרות עם כישורים נמוכים נעלמות מעבר לים.
הרטוריקה של שתי הקבוצות מכוונת למוסלמים. האוונגליסט הנוצרי האמריקני הימני, פט רוברטסון, טען כי "מה שהמוסלמים רוצים לעשות ליהודים הוא יותר גרוע מהשואה". הבפטיסט השמרני המוביל, ג'רי פאלוול, כינה את הנביא מוחמד "טרוריסט", והאוונגליסט הוותיק, ג'ימי סוואגרט, טען שמוחמד הוא "סוטה מין" ו"סוטה" ודרש לגרש סטודנטים מוסלמים בארה"ב.
סוג זה של רטוריקה אינו דומה לזו של בעל הטור של הראלד סאן במלבורן, אנדרו בולט, שקובע: "אז בואו נשווה את שני האנשים הקדושים ביותר האלה - מייסדי הדתות הגדולות. בניגוד למוחמד, ישו לא טבח בכופרים, הוציא להורג נשים ששרו עליו שירים גסים, כרת איברים של כופרים, שכב עם אישה שאת משפחתה הוא הרג זה עתה, קיים יחסי מין עם ילד בן תשע, דחק ברצח של יהודים, תאשרו הכאת נשים, דרשו הכפפה פיזית של דתות אחרות, כרתו ידיים והבטיחו גן עדן מעל הכל למי שלחם בכופרים".
נראה שדוברי שתי הקבוצות חסינים מביקורת. נראה שלשערוריות מין של צלבנים פונדמנטליסטים, תביעות לשון הרע נגד אנדרו בולט ושערוריית המזומנים של אלן ג'ונס על הערות, אין השפעה על תומכיהם.
לשתי הקבוצות יש קשרים משמעותיים למפלגות פוליטיות מהימין והן מעבירות חלק נכבד מציבור המצביעים למטרה שלהן. אי אפשר להתעלם מהתפקיד המובהק שלהם בבחירות הלאומיות.
הקואליציה הנוצרית מתהדרת בהבטחת ניצחונות לקמפיין הנשיאותי של הרפובליקאי בשנת 2000 ולבחירות אמצע הקדנציה ב-1998, שבהן המפלגה העתיקה הגדולה החזירה את השליטה בקונגרס. בשנת 2001 חגגו כותבי טור שמרנים באוסטרליה את הניצחון השמרני והתמוגגו על ה"אליטה" המובסת.
בארצות הברית, נראה שהדת תופסת את המושב האחורי בהשתייכות פוליטית למפלגות בכל הנוגע לתמיכה של הקואליציה הנוצרית. רונלד רייגן היה המועמד המועדף על ג'ימי קרטר שנולד מחדש ב-1980, כשהכומר ג'רי פאלוול הצהיר, "אני חושב שאלוהים הוא רפובליקני. עם ר' קטנה."
מסע הבחירות לנשיאות של ג'ורג' בוש הבן ב-1992 זכה לתמיכה, במימון ובתיאום רב על ידי הקואליציה הנוצרית. ביל קלינטון הכנסייה לא קיבל תמיכה כלל.
הבסיס הדתי הימני החדש של אוסטרליה צר מאוד ואין לו את התשתית המתקדמת של הימין הקיצוני בארצות הברית. קבוצות נוצריות פונדמנטליסטיות אוסטרליות כמו פסטיבל האור, מלחיות והלובי הנוצרי הן שחקנים קטנים בהשוואה לקואליציה הנוצרית האמריקאית. הימין החדש של אוסטרליה הוא לא כל כך תנועה דתית, אבל יש לו גישה יוצאת דופן לתקשורת ההמונים.
בארה"ב, למטיף יש השפעה עצומה, בעוד שבאוסטרליה הבולטים שולחים את המסר, שהוא לעתים קרובות גזענות דקיקה, מהדוכן שלו מאחורי המיקרופון.
***
"האם האונס המוסלמי של נשים אוסטרליות באזור בנקסטאון הם הסימנים הראשונים לשנאה אסלאמית כלפי הקהילה שקיבלה אותן כאן לפני שנים? האם עכשיו, בגלל הרב-תרבותיות, יצרנו באוסטרליה קהילה אסלאמית שמתיישבת יותר עם האיסלאם מאשר עם אוסטרליה?" אלן ג'ונס, אוגוסט 2001.
כמו המטיף האמריקני, אישיות התקשורת האוסטרלית יוצאת בשלום עם הערות קיצוניות תוך ניתוב עדר במיומנות לממשלה השמרנית. כל מי שלא מסכים איתם מתויג כ"עילית" ומאיים על "חופש הביטוי".
השמרנים האוסטרליים למדו מעמיתיהם בארה"ב ואימצו רטוריקה וטקטיקות כדי למשוך את הבוחר הלא מרוצה. גם הווארד וגם בוש מובילים כעת קמפיין נגד נישואים הומואים.
"פוליטיקלי קורקט", "חופש ביטוי", "ערכי משפחה" ו"ערכים ניטרליים" הם ביטויי מפתח שעשו את דרכם ברחבי האוקיינוס השקט. הפאניקה המוסרית נגד "האליטות" היא בהחלט תופעה אוסטרלית. רגע לפני הבחירות לנשיאות 2000, ג'ורג' וו. בוש ביקר בקולג' בדרום עמוק שאסר על היכרויות בין-גזעיות כדי לפייס את הקואליציה הנוצרית. ב-29 במאי, הגזבר הפדרלי פיטר קוסטלו יהיה דובר אורח במשרד לתפוס את האש.
אירוע זה עשוי לקשר בין התנועה הפונדמנטליסטית הנוצרית הקטנה יחסית של אוסטרליה לבין ההצבעה החילונית הלא קטנה של Redneck.
מועצת הניצחון האסלאמית פתחה בפעולה אזרחית נגד כמרים של Catch The Fire, דני נליה ודניאל סקוט, לאחר סמינר ב-9 במרץ 2002, שבו הכומר סקוט תיאר לכאורה את המוסלמים כטרוריסטים ואנסים.
במהלך הדיון, הכומר נליה טען שיותר מדי פליטים מוסלמים הורשו להיכנס לאוסטרליה, והוא כתב שמוסלמים אנגלים חדרו בחוכמה לפרלמנט - כדי לרגל אחר ממשלות מערביות.
מטיף הימין החדש של אוסטרליה, אנדרו בולט ופירס אקרמן, כבר גילו עניין רב בפרשת "תפוס את האש". ביקורו של קוסטלו ב-29 במאי במשרד התפוס את האש נועד לחגוג יום לאומי של תפילה וחג ההודיה. האם הביקור הזה, שיש בו את כל המרכיבים המרכזיים (חופש הביטוי, הלאומיות והאסלאמפוביה), יכול להבטיח שהקואליציה תבטיח את הרוב המוחץ של קולות הימין הירחי?
בדיוק כמו משחק כדורגל גדול, אלה 3% שקובעים.
איאן ליגו
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו