'תעמולה' נשמעת כמו מילה מיושנת מתקופה עברו. הוא מעלה תמונות של הנאצים במלחמת העולם השנייה, במיוחד שר הנאורות והתעמולה של הרייך, ג'וזף גבלס, או מנהיגים סובייטים במלחמה הקרה ודיקטטורים במדינות "עולם שלישי". תעמולה היא משהו שנפלט החוצה על ידי אויבים רשמיים של המערב, ובוודאי לא מנהג שפל שמתרפק על ידי הפוליטיקאים והמנהיגים העסקיים 'שלנו'. זוהי אשליה נוחה המשרתת היטב את האליטות המערביות החזקות.
הקולנוען יליד רוסיה אנדרה ולצ'ק, שטייל רבות בעולם ביצירת סרטיו התיעודיים, מספר על ניסיונו בהופעה בתקשורת במדינות שונות. הוא מבחין שכאשר הוא מדבר בסין, הוא עושה זאת ללא צנזורה:
"הייתי ב-CCTV - הטלוויזיה הלאומית שלהם - ובמשך חצי שעה דיברתי על נושאים מאוד רגישים. והרגשתי הרבה יותר חופשייה בבייג'ינג מאשר כשה-BBC מראיין אותי, כי ה-BBC אפילו לא נותן לי לדבר, בלי לדרוש דין וחשבון מלא של מה בדיוק אני מתכוון לומר' (נועם חומסקי ואנדרה ולצ'ק, על טרור מערבי: מירושימה ללוחמת רחפנים, הוצאת פלוטו, לונדון, 2013, עמ'. 31)
ולצ'ק המשיך:
"אנשים במערב כל כך רגילים לחשוב שאנחנו כל כך דמוקרטיים מבחינת האופן שבו התקשורת שלנו מתנהלת ומסקרת את הסיפורים. גם אם אנחנו יודעים שזה לא המקרה, אנחנו עדיין, בתת מודע, מצפים שזה עדיין איכשהו טוב יותר מאשר במקומות אחרים וזה בעצם מזעזע כשאנחנו מבינים שמקום כמו סין או טורקיה או איראן ירוץ יותר קטעים לא ערוכים או לא מצונזרים מאשר שלנו כלי תקשורת מיינסטרים משלו. הרשו לי לנסח זאת כך: הטלוויזיה והעיתונים הסיניים הם הרבה יותר ביקורתיים כלפי המערכת הכלכלית והפוליטית שלהם מאשר תחנות הטלוויזיה או העיתונים שלנו. דמיינו לעצמכם את ABC, CBS או NBC [תחנות הטלוויזיה הגדולות בארה"ב] באים לשידור ומתחילים להטיל ספק ביסודות הקפיטליזם או המערכת הפרלמנטרית המערבית." (שם., עמ'. 32)
דוגמה נדירה ונעלמת למערכת התעמולה של ה-BBC שהתפוצצה הייתה הוצאה מיוחדת של רדיו 4 היום תוכנית בעריכת המוזיקאי האנגלי PJ Harvey ב-2 בינואר 2014. בהצהרת הפתיחה שלה, הארווי מוסבר שהיא רצתה 'לעשות משהו יוצא דופן עם הפורמט והתוכן של התוכנית'. היא הזמינה אנשים שלדעתה 'מאוד רהוטים, מעוררים ומעניינים מאוד להקשיב להם - אנשים שמאתגרים אותנו ומניעים אותנו לבחון את האמונות העמוקות ביותר שלנו ותחושות״.
האורחים של הארווי כללו ג'ון פילגר מדברים על תפקידה התעמולה של התקשורת הארגונית; דניס האלידיי, לשעבר מתאם הומניטרי של האו"ם בעיראק, על הצורך הדחוף בדמוקרטיזציה של מועצת הביטחון של האו"ם המתלהמת (כאן בסביבות 49 דקות); איאן קוביין ופיל שיינר על עינויים שבוצעו על ידי כוחות בריטניה (כאן בסביבות שעתיים: 2 דקות); ו מארק קרטיס על האופן שבו סחר הנשק של בריטניה מלבה דיכוי ברחבי העולם.
הארווי רצתה שהתורמים שלה יהיו בלתי מוגבלים במה שהם יכולים לומר, והיא שאלה את זה היום תוכנית להסכים לכך לפני קבלת ההזמנה להיות עורך אורח. היא ציינה בצדק ש'חלק גדול' מהמהדורה שלה של התוכנית היה 'על צנזורה בצורה כזו או אחרת'.
כצפוי, קולות ריאקציונרים זעקו לאחר מכן שה-BBC שידר 'טוש שמאלני' ו "טירוף ליברלי". ניק רובינסון, העורך הפוליטי "חסר פניות" של ה-BBC, לקח חריג במיוחד לתרומתו של ג'ון פילגר, ואילו עובד מרדוק התומך במלחמה דיוויד אהרונוביץ', א פי בעל טור עם נטייה ל מכשכש באצבע מזהירה at גלן גרינוולד, התנגד ל'הרצאות בתוכנית חדשות'.
לעומת זאת, פול מייסון, לשעבר כתב BBC Newsnight וכיום העורך הדיגיטלי בחדשות ערוץ 4, טוב יותר נתפס תגובת הציבור:
'מהדורת @PJHarveyUK מבריקה של @BBCr4today המדגימה את ההבדל בין "אמת" ל"מדיניות עריכה" - מדהים כמה מוזר זה מרגיש'
העיתונאית הסקוטית הוותיקה ג'ויס מקמילן בתבונה סיכם החשיבות של עריכת PJ Harvey היום התוכנית והתגובה המזלזלת והמפחידה לה מגורמי העילית:
"אבל עבור הימין הבריטי של המאה ה-21 - הרגיל לראות את התחושה שלהם לגבי מה שחשוב עומדת כמעט ללא עוררין בשידור הפוליטי היומיומי - התוכנית הייתה שערורייה. […] מאחר שקבוצת העורכים האורחים השנה כללה גם דמויות מממסד כמו דאם אלייזה מנינגהם בולר, לשעבר ראש MI5, ואנתוני ג'נקינס, מנכ"ל ברקליס בנק, ברור שאין עילה לתלונה מהימין על האיזון הכולל של מהדורות החגים של השנה״.
מקמילן המשיך:
"עם זאת, מעמד הבוס הבריטי דורש יותר ויותר לא כל כך הרבה איזון כמו הגמוניה מוחלטת. במקום שלפני דור הייתה להם החוכמה לקבל את הארווי כקול אלטרנטיבי שהפגין את המחויבות של בריטניה לגיוון ולחופש, עכשיו הם רק רוצים שהיא ובני משפחתה ישתקו, לפני שיכניסו רעיונות פרועים לראשיהם של העונים. המונים.'
למרות שהתורמים של הארווי העלו נקודות "מדוייקות, אמיתיות ומבוססות על עובדות", אמר מקמילן, קולות כאלה נדחקים לשוליים בוויכוח הפוליטי מכיוון:
"הם אינם חלק מהנרטיב הגדול הדומיננטי של זמננו, הדורש הערכה מתמדת לסדר העדיפויות של מה שמכונה "יוצרי עושר" עשירים, ומיקוד מהיר של כל כעס עממי כלפי קבוצות פגיעות אחרות, כמו השנה הדמיונית של השנה החדשה. גל גדות של מהגרים חדשים מרומניה ובולגריה״.
מקמילן הזהיר שאם לא יתעורר כל אתגר רציני ל"נרטיב הדומיננטי" של האליטות הממלכתיות-תאגידים, אנחנו "נכלוא בתיאור המציאות שסוחף כל כך מהאמת [...] שעידן ארוך של דעיכה חברתית, מוסרית ואינטלקטואלית נראה כמעט בלתי נמנע״.
חתרנות בשוגג עפה מתחת לרדאר ה-BBC
לכן חשוב להבין, כפי שלמעשה רבים כבר עושים, שחדשות ה-BBC היא בעלת השפעה גדולה בהקרנת מה שמקמילן מכנה "הנרטיב הגדול הדומיננטי של זמננו". לִפְעָמִים, מאוד מדי פעם, האמת תחמוק החוצה, והיא יכולה להיות ממש קומית להתבונן בה. קחו בחשבון דיווח מפריז של כתב ה-BBC, אלן ליטל בחדשות בעשר ב-14 בינואר. ליטל דיבר על הקשיים הזוגיים המדווחים של פרנסואה הולנד, נשיא צרפת. מדוע הרומן שלו לכאורה לא עורר מחלוקת גדולה יותר בצרפת, בניגוד למה שבוודאי היה קורה במדינה הזו אילו היו מופיעים גילויים דומים על, נניח, דיוויד קמרון?
בקריינות של צילומי ה סורבון, מעט הסבר:
"פרנסואה הולנד הוא בוגר ה-École Nationale d'Administration, ENA, שכמו הסורבון כאן בפריז הוא מוסד עילית שמכשיר רבים ממנהיגיה העתידיים של צרפת."
ואז, תוך כדי הליכה לצד הסורבון, ליטל המשיכה:
"הרבה פעמים טוענים שהאליטה השלטת הצרפתית היא קבוצה די הומוגנית של אנשים. שהם נשאבים ממגזר צר מאוד בחברה. הם הלכו לאותן אוניברסיטאות עילית, כמו זו [מהנהנת לסורבון] שם טופחו לחיים בעלי מעמד גבוה ועוצמתי. וזו הסיבה שעורכי עיתונים, פוליטיקאים בכירים, עובדי מדינה, ראשי תעשייה, מחוברים זה לזה באמצעות רשת של נאמנויות לכל החיים וחברויות ותיקות. וזה מסביר מדוע הפקאדילו המיניים של נשיאים קודמים נשארו מחוץ לחדשות'.
זה ברור שההערות של ליטל מתייחסות גם ל"מגזר הצר מאוד של החברה" שמנהל את בריטניה, עם הקבוצות המובילות שלה שנלקחו בעיקר ממוסדות העילית של אוקסברידג' ולונדון. כששלחתי מייל לליטל כדי לברך אותו באופן אירוני על הדיווח החתרני שלו שהוא הצליח לחמוק מתחת לרדאר העריכה של ה-BBC לא קיבלתי תגובה - לא מפתיע.
מצד שני, אף אחד לא יכול היה להאשים את העורך הפוליטי של ה-BBC ניק רובינסון בחתרנות, מכוונת או אחרת. שבוע קודם לכן (חדשות BBC בעשר, 6 בינואר 2014), רובינסון ביצע את תפקידו הרגיל של 'להסביר' - או ליתר דיוק, להגביר - את מדיניות הממשלה; הפעם על רמות ה"צנע" ההולכות וגוברות שנכפות על הציבור הבריטי.
הוא סיים את הדוח 'המאוזן' שלו במילים אלה:
'לצד מי צריך לפשוט על הארנק או הארנק כדי לשלם את הגירעון? ברוכים הבאים לאחד הוויכוחים המרכזיים בין עכשיו ליום הבחירות.'
אבל עד כמה רובינסון ירחיב אי פעם את 'הדיון המרכזי' מעבר לקולות הפרלמנט הצרים הרגילים, אם בכלל? האם הוא עשוי לתת בולטות להערה מושכלת על קיצוץ הסובסידיות המסיביות המוענקות על חשבון הציבור למגזר העסקי, בעיקר תעשיית דלק מאובנים? מה לגבי קשת של דעות על אחריות נאותה של בנקים גדולים, ומניעה תאגידים ו אליטות עשירות מהתחמקות מס? האם זה יהיה אי פעם חלק משמעותי מ"דיון ראשי" שהציג רובינסון בחדשות ה-BBC?
הצגנו את השאלות הללו לרובינסון באמצעות דואר אלקטרוני, והוספנו:
"מה לגבי מעבר ל"קונצנזוס" הפרלמנטרי המעוות שבדרך כלל מעצב את דיווח החדשות שלך, ולכלול קולות פרוגרסיביים הטוענים למיסוי כדי להפחית את אי השוויון המביש בחברה הבריטית? מה לגבי מבט ביקורתי על העלויות של מדיניות החוץ המיליטריסטית של בריטניה, כולל תמיכה ממשלתית ענקית במה שנקרא "תעשיית ההגנה"?
"האם תגבש דעה רחבה יותר על כל זה, או שתכלול רק חטיפות קצרות של קפיצות סמליות ברחוב?
"בוודאי לציבור הבריטי מגיע דיון מנומק מעבר לפרספקטיבה הממסדית הרגילה?" (דוא"ל, 7 בינואר 2014)
למרות מספר הודעות דוא"ל עוקבות, רובינסון התעלם מאיתנו. אולי הוא עסוק מדי בתמיכה ב"נרטיב הגדול הדומיננטי של זמננו" כדי לענות על שאלות מקולות שוליים כמו שלנו. רובינסון, לעומת זאת, שמח לחפש אותנו לפני כמה שנים כדי לכלול את המקור של ציטוט מאת לורד רית', המנהל הכללי המייסד של ה-BBC, בספרו מ-2012, בשידור חי מרחוב דאונינג. מה היה הציטוט של ריית' שרובינסון כל כך רצה למקור? זֶה:
"הם [הממשלה] יודעים שהם יכולים לסמוך עלינו שלא נהיה ממש חסרי פניות." (C. Stuart, עורך, יומני ריט, 1975)
החיים מלאים באירוניה כאלה.
מרכיב מרכזי ב"נרטיב הגדול" העילית שמקרינה כלי התקשורת הארגוניים הוא שארצות הברית היא כוח לשלום במזרח התיכון. כך ג'רמי בואן, עורך ה-BBC המזרח התיכון, אמר בפנים ישרות ב-BBC Weekend News ב-11 בינואר כי:
"בימים אלה, האמריקאים עושים עוד ניסיון לתווך שלום בין ישראל לפלסטינים".
מדוע בואן, שבאמת צריך לדעת טוב יותר, נצמד ל- תסריט מושמץ של ארה"ב כ"מתווך שלום" היא שאלה מביכה שרק הוא יכול לענות עליה. אולי יום אחד הוא יעשה זאת - לאחר פרישתו, כאשר ישתחרר סופית מכבלי ה"איזון" של ה-BBC.
לשבור את מערכת האקלים ולהגן על המלחמה
התעמולה שוב הייתה בקצב מלא כאשר Huw Edwards הציג את חדשות ה-BBC ב-XNUMX עם היופי הזה:
"יהיו לנו מידע נוסף על התוכנית של הממשלה להעניק לרשויות המקומיות תגמול כספי על מתן אפשרות לפיתוח גז פצלי פצלים." (13 בינואר 2014)
'תגמולים פיננסיים'? זה חדשות ה-BBC מהדהד את דברי הממשלה. למרות שהדיווח החדשותי ציין בקצרה שמתנגדי הפראקינג משתמשים במונח המדויק יותר "שוחד", היה זה הספין הממשלתי שזכה לחיובים גבוהים.
לאחר שידור הדיווח, ניק רובינסון ישב באולפן מול הוו אדוארדס על פני שולחן עגול גדול ומלוטש בפורמט החדשותי-תיאטרון העייף של חילופי מגישים וכתבים המתחזה ל"שיחה" אמיתית. כתמיד, מטרתו של רובינסון הייתה 'להסביר' את המסר של הממשלה. זה בעצם כלל סדרה של נקודות כדור ידידותיות לחברות, פרו-פראקינג, על "הרווח הגדול הפוטנציאלי במונחים של מקומות עבודה", "אנרגיה זולה פוטנציאלית" ו"אבטחת אספקה".
לא הייתה התייחסות ישירה אחת לשינויי האקלים; רק רמז מרומז, מצמוץ ותחמיץ את זה בהנהון הקצר של רובינסון לרצונם של תועמלנים ירוקים ל"אנרגיה נקייה". הסיכון האמיתי מאוד של כאוס אקלים תחת עסקים כרגיל צריכת דלק מאובנים לא שווה דיון, ברור.
בדו"ח שלה, חדשות ה-BBC נתנו בולטות לטענתו של דיוויד קמרון בדבר 74,000 משרות חדשות הקשורות לפראקינג. התכתבות בדוא"ל בין הממשלה לחברות המעורבות בפריקינג, שפורסמה לאחר בקשה לחופש מידע, התפרסמה מאז גילה שהדמות של קמרון מגיעה מחברת האנרגיה "שש הגדולות" Centrica. קמרון והשרים השתמשו שוב ושוב בקביעת '74,000 משרות', למרות שהמחקר של הממשלה עצמה העריך הרבה פחות משרות: 'שיא' של 16,000 עד 32,000 משרות.
יתרה מכך, התכתובת הדוא"ל הראתה כי:
"בכירי גז מפצלי ופקידי ממשל שיתפו פעולה באופן פרטי כדי לנהל את העוינות של הציבור הבריטי לפראקינג".
בתור חבר הפרלמנט של מפלגת הירוקים, קרוליין לוקאס אמר:
"זו עוד עדות למערכת היחסים הנעימה והמצמררת בין [הממשלה] לאנרגיה גדולה. כנראה שזה לא מספיק לתת לחברות הפראקינג הקלות מס נדיבות, הממשלה גם צריכה לעזור להן עם יחסי הציבור שלהן. במקום לעודד פרקינג, הממשלה צריכה לעבוד עם קהילה ואנרגיה מתחדשת כדי לקדם אותנו לעבר עתיד דל פחמן".
אפולוגטיקה ליברלית: פשעי מלחמה כ'כישלונות'
כמובן, זה לא רק ה-BBC שפורס את אישורי 'העיתונות הרצינית' שלו כדי לקדם את הנרטיב הגדול המעודד כוח עילית. גם ספינת הדגל הבריטית של עיתונות מודפסת מתקדמת כביכול, הגרדיאן, ממלאת את תפקידה ללא הרף. לאחרונה דבר עורך על מדיניות ה'הגנה' של בריטניה, שכותרתה 'אפשרויות צבאיות: חוש לגבי הגנה', הייתה דוגמה מצוינת לעמדה ליברלית פרו-מעצמית. מאמר המערכת היה תגובה לשאלה שהציג שר ההגנה האמריקאי לשעבר רוברט גייטס; כלומר 'האם לבריטניה יש כעת את היכולת לפעול לצד ארה"ב במזרח התיכון או באסיה'. ה"גרדיאן" טען כי זו לא הייתה "השאלה היחידה או אפילו העיקרית שצריך לענות עליה".
מאמר המערכת קבע כי:
"הגיע הזמן שבריטניה ואירופה יערכו בחינה אסטרטגית רצינית, יעילה וציבורית של צרכי הגנה ואפשרויות סבירות לאמצע המאה ה-21".
לעומת זאת, מאמר מערכת פרוגרסיבי באמת היה טוען כי:
"הגיע הזמן שבריטניה ואירופה יערכו בחינה אסטרטגית רצינית, יעילה וציבורית האינטרסים האליטה המניעים את מדיניות החוץ ובמקום זאת שוקלים אפשרויות הגיוניות לאמצע המאה ה-21."
מאמר המערכת המשיך:
"השאלה שצריכה תשובה היא כיצד אירופה ובריטניה יכולות להגן על עצמנו בצורה הטובה ביותר מפני האיומים של היום ומחר, וכיצד נוכל למלא תפקיד צבאי מתאים בעולם".
במקום הרציונלי יותר:
"השאלה שצריכה תשובה היא איך אירופה ובריטניה יכולות בצורה הטובה ביותר לצמצם את האיומים שאנו מציבים לכל השאר, וכיצד נוכל במקום זאת למלא תפקיד שלום הולם בעולם'.
הגרדיאן הוסיף:
"הציבור עייף מלחמה מהכישלונות בעיראק ובאפגניסטן"
ולא:
"הציבור נמאס מפשעי המלחמה של המערב בעיראק ובאפגניסטן..."
שנוכל לעקוב אחריו:
'...אבל מהבוחרים נשללת כל אלטרנטיבה פוליטית מפלגתית שלווה."
כמובן, זה תור קלאסי של אפולוגטיקה ליברלית לתאר פשעי מלחמה על ידי המדינה כ"כישלונות" או "טעויות" בלבד. וכך, למרבה הבושה, הגרדיאן שוב הראה את צבעיו האמיתיים כאגף הליברלי של אליטה כוחנית רעבתנית. עבור אלה עם חוש הומור שחור, הכל סוכם בכותרת של א קטע סאטירי ב מאש יומי: "בריטניה עלולה להחמיץ מלחמה מטורפת וחסרת טעם עם סין, אומר אמריקאי חשוב".
כיום, ברור מתמיד למספר הולך וגדל של אנשים שמשהו לא בסדר ב'חדשות'. המערכת הנוכחית של תעמולה מוחצת כוכבי הלכת מסתמכת על חזית גרידא של 'איזון' כולל, 'סבירות' ו'טווח השקפות'. בבריטניה, חדשות ה-BBC הם אבן היסוד המכריעה של מערכת התעמולה הזו, כאשר ה-Guardian משחק תפקיד נלווה, כמעט כמקבילה המודפסת. בעידן של מלחמה מתמדת וכאוס אקלימי, הגיע הזמן שהציבור ירים את קולנו במחאה על את כל חלק מ מדיה ארגונית, ולבנות 'נרטיב גדול' המייצג את המציאות.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו