לאחרונה מסבת עתונאים עם נתניהו, טראמפ העלה כלאחר יד את ניסוח המדינה האחת כאופציה רצינית לסיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי. אורחו בקושי הצליח להכיל את התרוממות הרוח שלו.
אחרי הכל, לאור ההטיה המוצהרת של טראמפ כלפי זו של ישראל קשה-ימין המשטר, הפרשנות ההגיונית ביותר לעמדתו היא שארה"ב תאשר במפורש את האג'נדה הישראלית של איחוד מדינה אחת, מדינת ישראל השלמה קבורות שאלת פלסטין לתמיד.
הרבה לפני שטראמפ הגיע למקום, ממשלות ישראל מיישמות בעקביות "אסטרטגיה של תפיסה טריטוריאלית ואפרטהייד', יצירת המציאות הנוכחית לפיה ישראל שולטת בכל שטחה של פלסטין ההיסטורית תוך מניעת שוויון זכויותיהם על פי מדיניות וחוק מהאוכלוסייה הפלסטינית הילידית.
כעת, כשהוא מושך רשמית את התקע על פתרון שתי המדינות שנפל לחלוטין, המסכה הדקה והבלויה של הדמוקרטיה נקרעת.
תוך שלילת אפילו את הזכויות התיאורטיות של העם הפלסטיני, וכן ב התרסה בוטה לפי החוק הבינלאומי, ישראל מיישבת במלוא המהירות את מה שנותר מהאדמות שבבעלות הפלסטינים, ומאיצה את ההדרגתיות שלה. טיהור אתני של קהילות שלמות, במיוחד בירושלים ובארץ נגב (נגב) מדבר.
בבוא העת, זה לא רק יחשוף את אופיו של משטר ישראל נגד הפלסטינים כמי שמשלב כיבוש, מתנחלים-קולוניאליזם ואפרטהייד; זה עלול להפעיל בשוגג את האם של כל ההשלכות הלא מכוונות.
משוחרר מאשליות הסכם שתי מדינות, הרוב המוחלט של הפלסטינים יחפש את הפתרון הצודק, האתי והבר-קיימא ביותר לשאלת פלסטין, וזה לא יכול אלא לכרוך דקולוניזציה.
אין להבין את הדה-קולוניזציה כהיפוך בוטה ומוחלט של הקולוניזציה, המחזיר אותנו לתנאים פרה-קולוניאליים ומבטל את כל הזכויות שנרכשו עד היום.
במקום זאת יש לראות בכך שלילה של היבטי המתנחלים-קולוניאליזם השוללים את זכויות האוכלוסייה המושבית.
מדינה יחידה חילונית ודמוקרטית בפלסטין ההיסטורית (בגבולות המנדט הבריטי) היא הפתרון הצודק והקוהרנטי ביותר מבחינה מוסרית לסכסוך בן המאה הזה.
זה נותן תקווה ל ליישב את הבלתי ניתן לכאורה - הזכויות הבלתי ניתנות לביטול של העם הפלסטיני הילידים, במיוחד הזכות להגדרה עצמית, וה נרכש זכויות המתיישבים הקולוניאליים הילידיים לחיות בשלום ובביטחון.
בהשראת חלקית מה אמנת החירות של דרום אפריקה ו הסכם בלפסט, הצנוע הרבה יותר הצהרת מדינה אחת, שנכתב על ידי קבוצת אקדמאים ופעילים פלסטינים, ישראלים ובינלאומיים, מאשר כי "הארץ ההיסטורית של פלסטין שייכת לכל מי שחי בה ולמי שגורשו או הוגלו ממנה מאז 1948, ללא הבדל דת, עדה, לאום מוצא או מצב אזרחות נוכחי".
שיטת הממשל שהיא דוגלת בה מושתתת על "עקרון השוויון בזכויות אזרחיות, פוליטיות, חברתיות ותרבותיות לכל האזרחים".
ישראל והציונים ברחבי העולם דוחים קריאה כזו לשוויון כ"איום קיומי", משום שהיא מערערת את מערכת הגזענות הממוסדת המעניקה זכויות יתר לאזרחים יהודים על פי חוק ומהווה את הבסיס למשטר של ישראל.
בעוד שהחלפת שיטת אפרטהייד דומה בדמוקרטיה ושוויון זכויות בדרום אפריקה נחגגה על ידי העולם כניצחון לצדק, עצם ההצעה של שוויון ודמוקרטיה במקרה הישראלי עדיין נדחתה לעתים קרובות כשוללת את ה"זכות" של ישראל. לשמור על עליונותה האתנו-דתית - "זכותה להיות מדינה יהודית".
קיים מגוון רחב של דעות בקרב קהילות יהודיות ברחבי העולם על התפיסה כיצד להגדיר עם יהודי, אך נותרת השאלה, ללא קשר, האם לעם יהודי יש את הזכות, על חשבון האוכלוסייה הילידית, לשמור על "יהודית". מדינה" בפלסטין של המנדט הבריטי.
ג'וזף לוין, מאוניברסיטת מסצ'וסטס, כתובות נושא רגיש זה בטענה שעצם הרעיון של מדינה יהודית הוא "בלתי דמוקרטי מטבעו", "בעייתי מבחינה מוסרית", ו"פגיעה בזכות להגדרה עצמית של אזרחיה הלא-יהודים".
מדינה יהודית בפלסטין, לא משנה באיזו צורה היא לובשת, היא בהגדרתה הדרה. היא אינה יכולה אלא להפר את הזכויות הגלומות של האוכלוסייה הילידית בארץ ולהנציח מערכת של אפליה גזעית שיש להתנגד לה באופן מוחלט.
של ישראל "ברית לא קדושה" עם הימין הקיצוני באירופה, כמו גם העובדה שתומכי העליונות הלבנים של טראמפ מצטטים את יסודות ההדרה של ישראל כדי להגן על שנאת הזרים והלאומנות שלהם - "מעין ציונות לבנה” – הן שתיהן תופעות שכן חשיפה הסתירה המעורפלת לעתים קרובות בין ציונות לליברליזם: המציאות שהציונות מנוגדת ביסודה לאידיאלים הליברליים.
דינמיקות אלו ואחרות הופכות את השאיפה הפלסטינית המכלילה לצדק במדינה דמוקרטית יחידה - השאיפה לשוויון זכויות - למובנת יותר ואף יותר מושכת.
אחרי הכל, קבלת ישראלים יהודים (בכפוף לתהליך של דה-קולוניזציה אתית) כאזרחים שווים ושותפים בבנייה ובפיתוח חברה משותפת חדשה היא ההצעה הרציונלית הנדיבה ביותר שכל אוכלוסיה ילידית מדוכאת יכולה להציג בפני המדכאים שלה.
רק על ידי השלכת הפריבילגיות הקולוניאליות שלהם, פירוק מבני הדיכוי וקבלת השבת הזכויות של הילידים בארץ (כולל זכותם של פליטים פלסטינים לחזור, לפיצויים ולזכותם של כל הפלסטינים לשוויון ללא פגע) האם מתנחלים יכולים להיות ילידיים ולכן זכאים להשתתפות בבניית מדינה עתידית משותפת.
האוכלוסייה הילידית, לעומת זאת, חייבת להיות מוכנה, לאחר שהצדק הושג והזכויות הושבו, לסלוח ולקבל את המתיישבים לשעבר כאזרחים שווים, לא אדונים ולא עבדים.
באותה חברה עתידית, הייחודיות התרבותית והזהויות המגוונות צריכות להיזון מהחברה, מוגנת בחוק.
ארץ ישראל הייתה, במשך מאות שנים, מקום מפגש פורה לתרבויות ותרבויות מגוונות, ארץ שטיפחה תקשורת, דיאלוג, תרבות. יש להחיות ולחגוג את המורשת הזו, שכמעט נשכחה תחת ההגמוניה של השלטון הקולוניאלי הציוני.
על ידי הדגשת האנושות השוויונית כעיקרון היסודי ביותר שלה, החזון של מדינה חילונית, דמוקרטית ואחדותית מבטיח קץ לעוולות היסודיות שפקדו את פלסטין במשך זמן כה רב ושגרמו לכך שכמעט בלתי אפשרי עד כה לדמיין דו-קיום אתי.
עומר ברגותי דוגל בפתרון המדינה הדמוקרטית החילונית כבר יותר משלושה עשורים. מאמר זה משקף את הניתוח האישי שלו ועושה זאת לֹא מייצגים את השקפותיה של תנועת ה-BDS.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
ניתוח מעולה. איך יכול להתקיים דבר כל כך הגיוני בהתחשב במציאות הנוכחית?