זו הייתה נקודה שראוי להעלות אותה לעתים קרובות יותר. תמונת הקמפיין המחודשת של קלינטון כפופוליסטית הנלחמת למען "הבחור הקטן" הייתה בניגוד גמור להיסטוריה הארוכה שלה כחלק ממסד המפלגה הדמוקרטית ומגנה של תאגידים כמו וול-מארט.
אבל אולי לאובמה היו את הסיבות שלו לשתוק לגבי החיה מבנטונוויל.
עם המועמדות לבסוף, אובמה הודיע שהוא מוסיף צוות של יועצים פוליטיים היישר מהזרם הפרו-תאגידי, הפרו-צבאי, של הקלינטוניזם.
ולעמוד בראש הצוות הכלכלי שלו, הוא בחר בג'ייסון פורמן - המוכר ביותר לפעילי עבודה בשל כתיבת מאמר משנת 2005 שהגן על וול-מארט כ"סיפור הצלחה מתקדם" והוקיע את המאמצים של קבוצות הנתמכות על ידי איגודים כמו Wal-Mart Watch לחשוף את ענקית הקמעונאות.
המינוי של פורמן היה עקבי עם שורה של פניות ימינה של אובמה. יום לאחר שטען לניצחון בעקבות הפריימריז הדמוקרטים האחרונים ב-3 ביוני, הופיע אובמה בפני הוועדה האמריקאית לעניינים ציבוריים של ישראל, שם התחייב לירושלים בלתי מחולקת, שהיא אפילו לא עמדתו של ממשל בוש. בנאום של יום האב, הוא חידש את הביקורת שלו מאשימה את הקורבן על גברים שחורים כאחראים לבעיות של הקהילה השחורה.
כמובן, זו החוכמה הנפוצה של מנהיגי המפלגה הדמוקרטית שהמועמד שלהם לנשיאות צריך להתקדם לכיוון "המרכז" עם תחילת הבחירות הכלליות. אבל אובמה – שאכן אמר, פעם, שהוא יהיה סוג אחר של דמוקרט – נראה יותר ויותר כמו מכונית שההגה שלה תקוע בכיוון אחד: פנייה ימינה.
ההתפרצות האחרונה של אובמה הגיעה לאחר שבית המשפט העליון האמריקני הכריז על החלטת 5-4 האוסרת הוצאות להורג של מי שהורשעו באונס ילדים. אובמה מתח ביקורת על פסק הדין - שמשמעותו התיישר עם האגף הימני הקיצוני של בית המשפט: ג'ון רוברטס, סמואל אליטו, אנטונין סקאליה וקלרנס תומאס.
בסוגיית עונש המוות, אובמה אוהב לשייך את עצמו להקפאת ההוצאות להורג של אילינוי שהוכרז על ידי המושל לשעבר ג'ורג' ריאן בזמן שאובמה היה עדיין סנטור במדינה. בדיון דמוקרטי אחד, למשל, הוא דיבר על "השיטה השבורה" ש"שלחה 13 חפים מפשע לנידונים למוות".
אין סיבה להאמין שמערכת המשפט שבורה פחות כשמדובר בפשעים מלבד רצח - ואובמה יודע זאת. אבל הוא ויועציו חשבו כנראה שזה אסטרטגי יותר לחתום על המתקפה האבסורדית על בית המשפט העליון על ביצוע "ניצול לרעה של סמכות שיפוטית", כדבריו של מושל לואיזיאנה, בובי ג'ינדל.
* * *
הבחירה של פורמן להוביל את הצוות הכלכלי שלו מדגישה עד כמה אובמה רחוק מהאייקון הפרוגרסיבי שתומכיו מאמינים בו.
פורמן הוא בן טיפוחיו של רוברט רובין, הבנקאי בוול סטריט שעיצב את קלינונומיקס בשנות ה-1990 כדי לשרת את האג'נדה הפרו-עסקית והניאו-ליברלית.
בשנת 2006, פורמן נבחר לעמוד בראש פרויקט המילטון של מכון ברוקינגס, צוות חשיבה שהוקם על ידי רובין כדי ללחוץ על סחר חופשי ומדיניות תקציבית מאוזנת. במועצה המייעצת של פרויקט המילטון נמצאים רובין ועמיתים בכירים ב-Citigroup, כמו גם ראשי קרנות גידור בולטים כמו אריק מינדיך מ-Eton Park Capital Management ותומס שטייר מ-Farallon Capital.
אובמה היה הנואם המרכזי בטקס השקת פרויקט המילטון. הוא שיבח את מנהיגיה על נכונותם "להתנסות במדיניות שאינה בהכרח מפלגתית או אידיאולוגית".
אף אחד לא יבלבל את פורמן עם רדיקל. בכתבה של וושינגטון פוסט בשנה שעברה, הוא טען להפחתת שיעור המס על תאגידים, בתנאי שהפרצות בחוק המס ייסגרו. "עלינו לשקול", כתב, "רפורמת מס במצב הקלאסי של 1986" – כלומר, מדיניות מס כפי שהוגדרה תחת רונלד רייגן.
אבל פורמן עשה מעל ומעבר לקריאה במאמר משנת 2005, שכותרתו "Wal-Mart: A Progressive Success Story", שבו הוא טען שהעבודות בשכר הנמוך, ללא הטבות שנוצרו על ידי וול-מארט נגד האיגוד באגרסיביות הן מחיר לשלם כך שלאמריקאים בעלי הכנסה נמוכה יהיה מקום לקנות סחורה במחירים נמוכים.
כאילו הדוגמה שהציבה וול-מארט וחיקוי של תאגידים אחרים לא הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שעובדי ארה"ב צריכים להתאמץ כדי למצוא מחירי מרתף מציאה. לפי ההיגיון של פורמן, כל שביתה למען שכר טוב יותר היא מכה לאינטרסים של מעמד הפועלים בכללותו - ופגיעה באחד חייבת להיות ניצחון לכולם.
בוויכוח של Slate.com על הטקטיקה של קבוצות המתארגנות נגד ההתעללות של וול-מארט בעובדים ובלקוחות כאחד, פורמן נהנה בבירור להשתמש באותן מריחות נגד ליברלים המועסקים על ידי קרל רוב.
"הנזק הנלווה מהמאמצים הללו לגרום לוול-מארט להעלות את שכרה והטבות הוא עצום מדי ומזיק לאנשים עובדים ולכלכלה באופן רחב יותר מכדי שאוכל לשבת בחיבוק ידיים ולשיר 'קום-בא-יה' למען האינטרסים של הרמוניה מתקדמת", כתב פורמן.
* * *
פורמן אינו היוצא מן הכלל, אלא הכלל בצוות של יועצים כלכליים לאובמה שמגיע, כפי שמנסחת זאת הסופרת נעמי קליין, "הצד השמאלי של ספקטרום שעוצר במרכז-ימין".
לדוגמה, יש את אוסטן גולסבי מהמחלקה הכלכלית של אוניברסיטת שיקגו - אם כי הוא ידוע יותר בימים אלה על כך שנפגש עם פקידי ממשל קנדיים כדי להבטיח להם שהרטוריקה הקודמת נגד ה-NAFTA של קמפיין אובמה "צריכה להיחשב כעמדה פוליטית יותר מאשר עמדה ברורה. ניסוח תוכניות מדיניות".
מחלקת הכלכלה של UC, כמובן, ידועה לשמצה כביתם של מילטון פרידמן והכוהנים הגדולים של הניאו-ליברליזם והגלובליזציה הארגונית. גולסבי מגיע מהאגף הדמוקרטי של המחלקה, אבל הוא עדיין סוגד לשוק החופשי, ומצפה לאותו דבר מהמועמד לנשיאות שהוא תומך בו. "אם אתה מסתכל על המצע שלו, על היועצים שלו, על הטמפרמנט שלו", אמר גולסבי על אובמה לכתב אחד, "לבחור יש כבוד בריא לשווקים".
כפי שציין קליין ב"אומה", הדוגמות הניאו-ליברליות של "אסכולת שיקגו" זוכות להכפשה יותר ויותר בגלל הנזק שהן גרמו - עד כדי כך ש"שמו של פרידמן נתפס כאחריות אפילו בעולמו שלו. אז מדוע אובמה בחר ברגע הזה, כשכל אשליות הקונצנזוס נפלו, ללכת לרטרו בשיקגו?"
השאלה היא התשובה. למרות כל הדיבורים שלו על שינוי, אובמה מראה בפעולות כאלה את מחויבותו לתוכנית כלכלית שמקובלת על וול סטריט ו-Corporate America.
אלן מאאס הוא עורך של עובד סוציאליסטי. ניתן להגיע אליו בכתובת: [מוגן בדוא"ל]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו