ניו יורק, ניו יורק: זעם היה התגובה לדיווחים, שעדיין לא אושרו רשמית יממה לאחר מכן, לפיהם מטורפי המדינה האסלאמית-דאעש בעיראק ערפו את ראשו של עיתונאי אמריקאי. בניגוד לפוליטיקאים אמריקאים שרוצים שיאהבו אותנו, בתקשורת לפחות, הקיצוניים האיסלאמיים האלה רוצים רק שיפחדו מהם. היה לנו הלם ויראה; יש להם רק הלם.
הרצח על ידי עריפת ראשו של פרילנסר Global Post, ג'יימס פולי, שעבר קודם לכן מבחן חטיפה של ארבעה חודשים, היה מחריד בכוונה, מה שגרם למנהל ה-CIA וה-NSA לשעבר, וכיום אבטחת תעשייה פרטית למטרות רווח, מייקל היידן, להתפוצץ על פוקס. חדשות על ידי לחיצה על כפתור הפחד המתחסד ואזהרה "הם באים בשביל כולנו". (אני בטוח שהם לא ידחו אותו!)
כעת הנשיא אובמה שקל, ואמר, "כל העולם מזועזע" ושההרג "מזעזע את מצפונו של העולם כולו". זה לא בטוח כמה הלם יש להסתובב, אחרי מרחץ הדמים המתמשך של עזה שעליו הוא דיבר מעט והמשבר בפרגוסון שעד כה לא עשה עליו מעט. הוא הבטיח "צדק" לפולי, לא לאזורי הסכסוך האחרים.
כמובן, זה קרה לעיתונאים בעבר, בעיקר לעיתונאי האמריקני דני פרל בפקיסטן, אירוע שעזרתי לדווח עליו לסרט של HBO, וכך מכיר, באופן אישי, את הייסורים הבלתי ניתנים לתיאור שכולם חשו אז, במיוחד הוריו. זה הסבל שאנו חשים היום.
כלי החדשות של פולי Global Post מדווח, "סרטון של פולי המתיימר להראות את עריפת ראשו הועלה ליוטיוב ביום שלישי אחר הצהריים והוסר מאוחר יותר. ה-FBI מעריך את תוכן הסרטון.
הסרטון טוען שההרג לכאורה של פולי הוא כנקמה על התקיפות האוויריות האחרונות של הארגון ארצות הברית נגד חמושים של דאעש בצפון עיראק. בו, פולי, כורע ליד לוחם של דאעש לכאורה, מעיר הערות נגד ארה"ב על מעשיה. הלוחם גם טוען שהוא מחזיק בעיתונאי סטיבן ג'ואל סוטלוף, שנעלם בסוריה לפני שנה, ומציב אתגר ישיר לנשיא ברק אובמה שגורלו של סוטלוף יהיה תלוי ב"צעד הבא של הנשיא".
אובמה אמור לדבר על זה, וזה סוג של תקרית מעוררת פרופיל וגועל נפש שעשויה להוביל להסלמה של הפצצות אמריקאיות ולעוד זוועות בשטח, שום דבר חדש בקיץ הזה של הזוועות בעזה, סוריה, עיראק , ופרגוסון מו.
ה"דיילי ביסט" ששמו המתאים כינה את האירוע "מימי הביניים", כאשר כריסטופר דיקי ציין "הסצנה המחרידה חולה את העולם, וזה בדיוק מה שדאעש רוצה".
כמובן שיש כבר הצבעת אצבע ממורמרת על "ההתנהגות הלא מתורבתת". הם מבצעים את ההרג שלהם עם סוג של "חרב מהירה ואיומה" שאנחנו שרים עליה ב שיר הקרב של הרפובליקה, בעוד שאנו מעדיפים לא ליצור קשר ישיר עם הקורבנות שלנו, תוך הסתמכות על מה שנקרא "כירורגי" תקיפות אוויריות והתקפות מל"טים.
למרות חוסר האימות לאחר פרסום ה-You Tube של סרטון גרוטסקי - מאז הוסר - רוב כלי התקשורת פוצצו בדיווחים שקיבלו את הטענה של דאעש ללא אישור. ה-Global Post היה זהיר יותר, כמו גם AP, בין השאר, כי למשפחה עדיין הייתה תקווה שזה לא כך.
אהוביו זכרו אותו בגאווה, "מעולם לא היינו גאים יותר בבנו ובאחינו ג'ים. הוא נתן את חייו בניסיון לחשוף את העולם לסבל של העם הסורי. אנו מפצירים בחוטפים לחסוך את חייהם של בני הערובה הנותרים. כמו ג'ים, הם חפים מפשע. אין להם שליטה על מדיניות ממשלת ארה"ב בעיראק, בסוריה או בכל מקום בעולם".
למי יש "שליטה" על מדיניות הממשלה האמריקאית הזו, וכיצד היא מונחית? האם כל זה עשה הנשיא, או שהוא "נלכד", כפי שחושדים רבים, על ידי מתחם התעשייה הצבאית? כמה אחריות יש? ווילאם אסטור, סגן חיל האוויר לשעבר כותב ב-Tom Dispatch, כי יש "כת אמריקאית" על הפצצות, ומסביר מדוע:
"ברור שיש סכומי כסף מדהימים להרוויח על ידי הזנת הפטיש של אמריקה למפציצים. אבל כת הכוח האווירי של ארה"ב והתמדתה היקרה להחריד דורשים הסבר נוסף. ברמה אחת, מטוסי תקיפה אקזוטיים ויקרים כמו ה-F-35 או "מפציץ התקיפה ארוך הטווח" העתידי (LRS-B בראשי תיבות ללא דם) הם המקבילה הצבאית של פרות קדושות. הם אלילים שיש לעבוד (ולממן) ללא עוררין. אבל הם גם סימפטומים של מחלה גדולה יותר - ההשתוללות של משרד ההגנה. בעולם שלאחר ה-9 בספטמבר, זה הפך כל כך בולט שהמתחם הצבאי-תעשייתי-קונגרס מאמין בבירור שהוא זכאי לשוקת מלאה בכסף ללא דין וחשבון למעשה כלפי משלם המסים האמריקאי".
עכשיו, לנושא של התנהגות מתורבתת, לעומת הרג לא מתורבת. זה היה שייקספיר או אליס בארץ הפלאות שנתנו לנו לראשונה את הביטוי, "להפסיק עם הראש".
מישהו זוכר, הנרי השישי, חלק שלישי, שם יש למרגרט אהובתו של המלך, לפי פרשנות באתר, smoop ("We Speak Student") צבר הרבה אויבים.
"כשהיא מבקרת אותו בכלא כאן, מרגרט נוטלת מכתש טבולה בדמו של רוטלנד ומנופפת אותו בפניו של אביו של ריצ'רד. אממ, כן - לא כל כך נחמד. אחרי כמה שמות ויצירת כתרים מעיסת נייר, יורק מתפוצץ, וקורא בין היתר את מרגרט לא נורמלית.
התגובה הקלאסית של מרגרט היא פשוטה: היא הורגת אותו והניחה את ראשו על שערי העיר כדי שכולם יראו".
הצרפתים נתנו לנו את הגיליוטינה לעריפת ראשים בקנה מידה תעשייתי יותר, אבל ההיסטוריה של הפראיות הזו חוזרת אחורה ואל ההווה, כאשר בריטים עורפים את ראשיהם של מתנגדים הודים לשלטונם במושבות האמריקאיות, וקיצצו את ראשיהם של משפחת המלוכה לרעה. הארץ האם, ולאחר מכן, יותר לאחרונה, כשמאמן כדורגל ברזילאי הרג שחקן ב-2013, הראש שלו היה צריך ללכת.
הוא לא היה לבד. בדוק את רשימת האנשים שנערפו בארצנו ואחרים של ויקיפדיה. עכשיו, זה מפחיד! http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_people_who_were_beheaded
גם אנחנו היינו אובססיביים לראש, אולי בגלל שכל כך הרבה מאיתנו ריקים.
בשפה של המלחמה בטרור, כמה פעמים שמעתם על ללכת על מנהיגים כמו בן לאדן בתקווה שווא שברגע שתכרתו את "ראש הנחש" הכל יהיה בסדר. זה אף פעם לא קורה. אולם, כפי שאנו גם יודעים, אכזריות מובילה ליותר אכזריות ואלימות ליותר אלימות.
אל לנו לשכוח גם שבן לאדן סומן "ג'רונימו" על ידי חותמות הצי שהלכו אחרי "קרקפתו" והוציאו אותו להורג. מאוחר יותר, סטיבן ניוקומב, בעל טור בעיתון השבועי Indian Country Today, כינה את השימוש בשמו של לוחם החופש כחסר כבוד. "כנראה, נשיא אפרו-אמריקאי בבית הלבן אינו מספיק כדי לבטל את המסורת האמריקאית בת יותר מ-200 שנה של התייחסות וחשיבה על אינדיאנים כאויבים של ארצות הברית", אמר.
תשכחו מההרצאות. בואו נהיה אמיתיים. תלייה הייתה מועדפת רשמית כאסטרטגיית הוצאה להורג בארצות הברית במשך עשורים רבים, עד שהשליחה שלה - לינץ' לא רשמי - הפכה לגרפית מכדי לשאת אותה.
תמכנו בתלייתו של סדאם חוסיין בעיראק שלפחות היה לו מראית עין של משפט לפני שעלה לגרדום בכבוד שחסר לתליינו ולמעודדות האמריקאיות שלו.
בן לאדן הופל, אומרים לנו בחדר השינה שלו בלילה ואז נפטר, בסגנון המאפיה, "לשחות עם דגים. שנים קודם לכן, דיווח ה"דיילי מייל", "בעיצומו של הבלבול שהגיע מיד לאחר הפיגועים ב-11 בספטמבר, לראש ה-CIA ללוחמה בטרור הייתה מטרה אחת ברורה.
"אני רוצה שתחתוך את ראשו של בן לאדן, תשים אותו על קרח יבש, ותשלח לי אותו בחזרה כדי שאוכל להראות לנשיא", אמר גארי שרואן, פעיל CIA שנשלח לאפגניסטן שבועות לפני שהמלחמה התחילה באופן רשמי".
לפני שנים, הפצצנו את מה שמכונה "המפקדה" של הווייט קונג בג'ונגלים של קמבודיה, ללא הועיל.
האם נלמדו אי פעם לקחים, או שנגזר עלינו לצפות באותה אסטרטגיית פצצות, ממוחזרת על ידינו ועל ידי בעלי בריתנו הישראלים. מי מדבר על הפצצה כדרך ל"עריפת ראשים" של אויבים?
הבה נזכור, ונכבד את המחויבות של עיתונאים, כמו ג'יימס פורטר שלוקחים את הסיכונים שרובנו לא היינו עושים, לחלוק איתנו אמיתות לא נעימות.
אנחנו גם צריכים להסתכל במראה לפני שנטפס על הסוסים הגבוהים של עצמנו מלאי צביעות לעתים קרובות כל כך תוך ניצול תחושה.
מנתח חדשות דני שכטר כותב מדי יום ב-Newsdissector.net, ועובד ב- Mediachannel.org. הערות ל [מוגן בדוא"ל]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
ג'יימס פולי נהרג על ידי האימפריאליזם האמריקאי.