בהקשר של אדישות כמעט מוחלטת, המסומנת בעוינות מוחלטת, נציגים של למעלה ממאה מהמדינות הפחות חזקות בעולם פותחים כעת מושב נוסף בן שלושה שבועות של שיחות של האו"ם במטרה להשיג איסור משפטי מחייב על נשק גרעיני. מעט מאוד אנשים אפילו יודעים שזה קורה.
לאסור נשק גרעיני? הו הממ... בואו נשנה נושא.
בואו נדבר על פריצה רוסית במקום, או על זכויותיהם של טרנס-מיניים להשתמש בשירותים לפי בחירתם, או אפילו על משהו חשוב באמת: שינויי אקלים.
אבל חכה רגע. הנזק לחברה האנושית ול"כוכב הלכת", מהעלייה החזויה של כמה מעלות של טמפרטורה גלובלית, למרות שבדרך כלל מתוארת כאפוקליפטית, תהיה קטנה בהשוואה לתוצאות של מלחמה גרעינית כוללת. יותר לעניין, מידת האחריות האנושית בשינויי האקלים שנויה במחלוקת יותר בקרב מדענים רציניים מכפי שהציבור מודע, בשל תפקידם של גורמים תורמים כמו שינויים סולאריים. אבל מידת האחריות האנושית לנשק גרעיני היא מוחלטת ללא ספק. סכנת המלחמה הגרעינית היא מעשה ידי אדם, וניתן אפילו לנקוב בשמות של כמה מהאנשים שיצרו אותה, כמו ג'יימס ביירנס, הארי טרומן והגנרל לסטר גרובס. ממשלת ארצות הברית יצרה במודע ובכוונה סכנה זו לחיי אדם על פני כדור הארץ. מול היכולת המופגנת והמוכנות המוסרית של ארצות הברית למחוק ערים שלמות עם המכשירים שלהן, מדינות אחרות בנו מכשירים קטלניים משלהן כאמצעי הרתעה. אמצעי הרתעה אלה מעולם לא היו בשימוש, מה שמרגיע את הציבור להאמין שהסכנה חלפה.
אבל ארצות הברית, המעצמה היחידה שכבר אשמה בהריגה גרעינית, ממשיכה לשכלל את הארסנל הגרעיני שלה ולהכריז על "זכותה" לפתוח ב"מכה ראשונה" בכל עת שתבחר.
ארצות הברית קוראת באופן טבעי להחרים את ועידת האיסור על נשק גרעיני.
לרגל ועידה מוקדמת יותר מסוג זה במרץ האחרון, שגרירת ארה"ב חסרת רחמים של הנשיא טראמפ באו"ם, ניקי היילי, עטפה את התירוץ הצולע שלה בנשיות: "כאמא ובת אין דבר שאני רוצה יותר עבור המשפחה שלי מאשר עולם ומלואו. ללא נשק גרעיני," אמרה ללא בושה. "אבל אנחנו צריכים להיות מציאותיים. האם יש מישהו שמאמין שצפון קוריאה תסכים לאיסור על נשק גרעיני?"
ובכן כן. יש הרבה אנשים שכמובן חשבו על זה יותר מניקי היילי ומודעים היטב לכך שצפון קוריאה, מוקפת בכוחות ארה"ב תוקפניים במשך שבעה עשורים, רואה בארסנל הגרעיני הקטן שלה אמצעי מרתיע, ובהחלט תוותר עליו בתמורה. לסיום משכנע לאיום האמריקני.
צפון קוריאה היא מדינה מוזרה מאוד, יורשת של "ממלכת הנזירים" מימי הביניים עם אידיאולוגיה שחושלה בהתנגדות קומוניסטית לאימפריאליזם היפני של המאה הקודמת. ההנהגה האקסצנטרית ביותר שלה משתמשת בטכנולוגיה מתקדמת כחיקוי של חומה גדולה. הסדר שלום כל קוריאני יפתור את הבעיה.
זה אבסורד לטעון שהאיום במלחמה גרעינית מגיע מפיונגיאנג ולא מהפנטגון. להגביר את "האיום" של פיונגיאנג היא דרך להעמיד פנים שהארסנל הגרעיני של ארה"ב הוא "הגנתי", כאשר המציאות הפוכה.
איסור משפטי מחייב על נשק גרעיני הוא רעיון מצוין, שאושר על ידי העצרת הכללית של האו"ם, וזה יהיה בסדר שמומחים יעבדו את כל הפרטים הטכניים והמשפטיים, לכל מקרה - למקרה שיחול שינוי עצום בהשקפה המנטלית השולטת במחוז קולומביה וסביבתה.
תומכי ה-NRA אוהבים להגן על מטרתם בהכרזה ש"רובים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים". יותר מדויק לומר שאנשים עם רובים הורגים אנשים. נשק גרעיני לא הורס את העולם. אבל אנשים עם נשק גרעיני עלולים להרוס את העולם. מה שחשוב זה מה שיש לאנשים בראש.
בשיא המלחמה הקרה, אבי, ד"ר פול ה. ג'ונסטון, עבד במשך עשרים שנה כאנליסט בכיר בקבוצת הערכת מערכות הנשק של הפנטגון (WSEG), שם צוותי מומחים ניסו להבין מה יקרה בגרעין. מלחמה בין ארצות הברית לרוסיה (ברית המועצות באותה תקופה, אם כי נהוג להתייחס אליה כ"רוסיה"). עם פרישתו הוא כתב ספר שמספר את מה שלמד מאותו ניסיון, שראה אור כעת בהוצאת Clarity Press עם הכותרת מ-MAD ל- Madness. הוא מצא שאנשים נורמליים לכאורה, אפילו אדיבים ומתחשבים, מסוגלים לשקול ליזום מלחמה גרעינית כללית ולהרוג מיליוני בני אדם כאפשרות סבירה. גם אם חלק מהמיליונים האלה היו אמריקאים אחרים.
התוצאה של מחקר אחד ברמה גבוהה הייתה כך: "ההסכמה הכללית הייתה שבעוד חילופי גרעיניים ישאירו את ארה"ב במצב פגוע קשה, עם מיליוני הרוגים רבים ויכולת תמיכה מיידית במלחמה מועטה, ארה"ב תמשיך קיימת כאומה מאורגנת ובעלת קיימא, ובסופו של דבר תנצח, בעוד שברית המועצות לא תצליח".
עשרים שנה לאחר מכן, אבי העיר: "המצב הבסיסי הזה לא השתנה. נשק גרעיני עדיין שם והאנליסטים עדיין מנתחים כיצד להשתמש בהם".
ועדיין ארבעים שנה לאחר מכן, המצב הבסיסי לא השתנה, למעט אולי לרעה. מה שגרוע יותר הוא לא רק הארסנל, שמטרתו כעת להשיג דיוק וחדירה תת-קרקעית כזו שהוא יכול למחוק את מבנה הפיקוד של יריב לפני שהוא מבין מה קרה. מה שבאמת גרוע הרבה יותר הוא המנטליות שמתלווה ליומרות האלה, בעיקר עלייתה של קליקה תאבת כוח בשם "הניאו-שמרנים" שזיכה את וושינגטון הרשמית בשלושים השנים האחרונות לשאיפותיה של עליונות עולמית של ארה"ב. אין עוד אויב אידיאולוגי. יש שם מישהו אחר שמרגיש באותה מידה בבית על הפלנטה הזו.
ההיסטריה האנטי-רוסית הנוכחית אינה אלא סימפטום למנטליות ההיא, אשר מוצאת כל אתגר לשליטה העולמית של ארה"ב בלתי נסבל.
בוודאי מתכננים תוכניות להסיר אתגרים בלתי נסבלים כאלה. זה לא נעשה בדיונים פתוחים בקונגרס עם מצלמות. זה נעשה באגף התכנון הצבאי של הפנטגון, תוך הכנה לכל מגירה אפשרית. בוודאי מתוכננות כרגע תוכניות למלחמה גרעינית נגד רוסיה וסין, שלא לדבר על איראן. התקציר המנהלי של מנהיגים פוליטיים עסוקים נוטה להסיק באופטימיות שלמרות הבעיות, ארצות הברית "תנצח".
ארצות הברית עם הארסנל הגרעיני שלה היא כמו מטורף מטורף עם אשליות של פאר. האשליות הן מוסדיות ולא אינדיבידואליות. פסיכולוגים עשויים להיות מובאים למקום כדי לנסות לשכנע מניאק יחיד שלקח כיתה של ילדים כבני ערובה, אבל אין טיפול פסיכולוגי ידוע לאשליה המונית כזו. אמריקאים נורמליים לכאורה מאמינים באמת שהאומה שלהם היא "יוצאת דופן". הדוקטרינה הצבאית שלהם לא מדברת על "להביס" אלא "להרוס". אתה יכול "להביס" אויב במלחמה על נושא כלשהו, אבל עבור הפנטגון, יש להשמיד את האויב. כדי בסופו של דבר לשרת את מכונת המוות הזו, צעירים אמריקאים מאומנים על ידי סרטים ומשחקי וידאו לראות באויבים חוצנים, פולשים בעולמנו שניתן להכחיד אותם, לא בני אדם אמיתיים כמו שהאמריקאים הם.
הסיבה הבסיסית לכך שמנהיגי ארצות הברית מרגישים מחויבים לשמור על עליונות גרעינית היא אמונתם שלאמריקה ה"יוצאת דופן" יש זכות וחובה להחזיק בכוח הרס מוחלט. כל עוד המנטליות הזו שולטת בוושינגטון, אין אפשרות לפירוק מנשק גרעיני, וכל אפשרות למלחמה גרעינית במוקדם או במאוחר. פירוק נשק גרעיני - אמצעי זהירות הכרחי לחלוטין לאנושות - יתאפשר רק כאשר מנהיגים בוושינגטון יכירו בכך שגם לעמים אחרים יש זכות ורצון לחיות.
השאלה האמיתית היא איך להשיג את השינוי הפסיכולוגי הזה.
מאז אוגוסט 1945, שמענו שנאמר ש"הירושימה חייבת להיות התעוררות מוסרית", המפגישה אנשים בדאגה משותפת לאנושות. זה לא קרה. ואכן, היום, התרדמה המוסרית עמוקה מאי פעם.
דיאנה ג'ונסטון היא מחברת ההקדמה לספרו של אביה, מ-MAD ל- Madness, מאת Paul H. Johnstone, Clarity Press, 2017. ניתן להגיע אליה בכתובת [מוגן בדוא"ל]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו