כנראה שאין חטא גדול יותר בפוליטיקה האמריקאית מאשר לדמיין עולם ללא מלחמה, אי שוויון וקפיטליזם. למעשה, לדמיין רק גרסה חביבה, שוויונית יותר של קפיטליזם, כזו שבה קיומו של עושר עילית מתמתן על ידי זכותם של העמים לטיפול רפואי, השכלה מכללה, דיור בר השגה, איגודי עובדים חזקים, זכויות רבייה מלאות לנשים, ו די בהפסקת האפליה הגזעית כדי להדחות כאידאולוג אוטופי על ידי הכוהנים הגדולים של התקשורת התאגידית והממסד הפוליטי.
אכן, ככל הנראה קל יותר, כפי שחלקם שמים לב, לרוב מביני התקשורת והפוליטיקאים המיינסטרים לדמיין את משבר האקלים מביא לקץ אסון לכל הציוויליזציה האנושית מאשר לדמיין את סופו של הקפיטליזם. לתמוך בחזון הסוציאליסטי של עולם שמעבר לקפיטליזם, שבו הצרכים האנושיים של כולם גוברים על הרווחים הפרטיים של מעטים, הוא הדרך המהירה ביותר לפחיות האשפה החונות בסמטאות מחוץ למטה של CNN, MSNBC, וספקי חדשות ארגוניים אחרים.
כמובן, השקפה קרובה זו היא מהותית לפוליטיקה הממסדית. אבל זה גם יותר ויותר מנותק מההשקפה במיוחד של צעירים אמריקאים רבים. קחו בחשבון אחד לאחרונה בו מה שמראה שכ-70 אחוז מבני המילניום בארה"ב (בין הגילאים 23 ל-38) יצביעו למועמד סוציאליסטי לנשיאות. סנטימנט פרו-סוציאליסטי דומה קיים בקרב בני נוער ונוער בגילאי קולג'. מוקדם יותר השנה סקר נוסף של גאלופ גילה 43 אחוז מהאמריקאים מאמצים את הרעיון של "צורה כלשהי של סוציאליזם" ככיוון חיובי לאומה. כמו כן, מכון לפוליטיקה של הרווארד 2018s בו מצאו שרוב הצעירים תומכים במדיניות "סוציאליסטית דמוקרטית" עבור שירותי בריאות, חינוך ועבודה.
באופן משמעותי, בקרב מבוגרים צעירים (בני 18 עד 29), סקר הרווארד מצא תמיכת רוב (56 אחוז) בהבטחת עבודה פדרלית ולפחות 15 דולר לשעה עם חופשת משפחה/מחלה בתשלום והטבות בריאותיות. היה גם תמיכת רוב לביטול שכר הלימוד והעמלות במכללות ובאוניברסיטאות ציבוריות לכל מי ממשפחה שמרוויחה מתחת ל-125,000 $, עם מכללה קהילתית בחינם לכל רמות ההכנסה. 55 אחוז מהאמריקאים הצעירים תמכו בשירותי הבריאות המשולם היחיד. הייתה גם תמיכה (37 אחוז) בקרב צעירים ברעיון של "בניית תנועת פועלים לוחמנית וחזקה... המושרשת במעמד הפועלים הרב-גזעי".
תחייתו של הסוציאליזם
הפתיחות החדשה הזו לנקודות מבט סוציאליסטיות היא חלק משינוי דינמי בנוף הפוליטי הפועל לפחות מאז הפגנות הכיבוש בוול סטריט ב-2011. מחאות הכיבוש צמחו מתוך אכזבתם של צעירים רבים מכישלונו של ממשל אובמה להתעמת בשום צורה משמעותית. דרך המציאות המדכאת של אי-השוויון הגוברת בעושר בארצות הברית.
בתורו, חלה ירידה ארוכה ואיטית ברמת החיים האמריקאית, המונעת על ידי חיבוק האידיאולוגיה של ניאו-ליברליזם "שוק חופשי" על ידי שתי המפלגות המבוססות. ניאו-ליברליזם הוא האידיאולוגיה העקרה של פוליטיקאים תאגידיים עכשוויים מכל הסוגים, מיליונרים רובם, מכת רעיונות ומדיניות אופורטוניסטית שגונבת תקוות לעתיד מאנשים עובדים רגילים כבר יותר מארבעה עשורים.
על פי דו"ח המכון לחקר מדיניות (IPS) 2017, המיליארדר בוננזה: פורבס 400 וכל השאר, ל-400 האמריקנים העשירים ביותר יש עכשיו עושר משולב יותר מ-64 האחוזים התחתונים של אוכלוסיית ארה"ב. זה 400 אנשים לעומת 204 מיליון אנשים! בנוסף, שלושה מנכ"לי תאגידים, ביל גייטס, ג'ף בזוס ווורן באפט, מחזיקים כעת בעושר של יותר מ-160 מיליון אמריקאים ביחד. זה שלושה אנשים לעומת חצי מאוכלוסיית ארצות הברית כולה!
איך אפשר בכלל להעמיד פנים שקיימת חברה דמוקרטית בריאה כששורר אי שוויון כה קיצוני בעושר?
איך אפשר בכלל להעמיד פנים שקיימת חברה דמוקרטית בריאה כששורר אי שוויון כה קיצוני בעושר? כדאי לתאר את ארצות הברית כ"אריסטוקרטיה תורשתית של עושר וכוח", כפי שמסכם IPS, תוך שהוא מצטט את הערכתו של הכלכלן הצרפתי תומס פיקטי.
חברה הנשלטת על ידי הנורמליזציה של אי השוויון בעושר, שבה הדמוקרטיה הפוליטית היא רק עוד עזר לשלטון מעמדי על ידי האליטות, היא גם חברה פגיעה מאוד לעליית דמגוגים מהימין הקיצוני, הפופוליסטים המזויפים שזוחלים מהביוב הפוליטי בקול רם. מבטיח "לנער" את המצב הקיים. היעדים שלהם לעולם אינם בעלי עושר וכוח, אלא תמיד האנשים הקורבן והמדוכאים ביותר.
למרבה הצער, בהיעדר אופוזיציה פוליטית המונית אמיתית, מאורגנת להתחרות בבחירות, לתמוך בשביתות עובדים ולבנות תנועות חברתיות ברחובות, אין הרבה מה למנוע מעלייתם של סגני הימין הקיצוני האלה להרים את ההצדעה המכוערת שלהם. לאכזריות הגרועה ביותר שאפשר להעלות על הדעת תחת שלטון ההון.
כיום, ישנם מיליוני אמריקאים שמוכנים כנראה להאמין לכל שטות אידיוטית שנוזלת מדונלד טראמפ. איש העסקים הנרקיסיסט המושחת, הגזעני, השונא, השקרן והחמדן הזה שהפך לפוליטיקאי ימני קיצוני הוא פגיעה בכל דחף הגון במצב האנושי. טראמפ והמגינים הרפובליקנים שלו בקונגרס הם אויבים נכבדים של זכויות אדם, צדק חברתי ודמוקרטיה. באשר לתומכיהם באוכלוסיה הכללית, הם ברובם פלבאים בעלי השכלה לא נכונה של מערכת חברתית גוססת, תמימים מדי או לא מותאמים מכדי לדעת של"מנהיגיהם" העשירים יכול להיות פחות אכפת מרווחתם. הם אביזרי במה בלי משים בסיוט דיסטופי מתגלגל.
הקפיטליזם מתנגד לרפורמה
למרבה המזל, ישנם מיליוני אחרים שרוצים משהו טוב יותר. מהמחאות ה-Ocupy Wall Street ועד לגל האחרון יותר של שביתות מורים לאומיות, הפופולריות של הסנאטור ברני סנדרס (I-Vt.) והקמפיינים "הסוציאליסטיים הדמוקרטיים" שלו לנשיאות, הצלחתו של חבר מועצת העיר הסוציאליסטית קשאמה סוונט ב סיאטל ועוד, סוציאליזם היא כבר לא מילה אסורה בשפה הפוליטית האמריקאית.
מה שבולט במיוחד הוא התמיכה החזקה במיוחד בקרב מצביעים צעירים יותר בקמפיין הפריימריז "הסוציאליסטי" של סנדרס לנשיאות. לדוגמה, אמרסון אחד לאחרונה בו בקרב מצביעים בגילאי 18-29 הראו תמיכה של 45 אחוזים בסנדרס. גם הסנאטור של ורמונט ניצח זה עתה הסבה של הדמוקרטים הצעירים בקליפורניה, שטף את המתמודדים הקרובים ביותר שלו לפריימריז עם 67 אחוזים מהקולות באחת הקבוצות הגדולות של מפלגת המדינה.
רעיון הסוציאליזם של סנדרס הוא בעצם גרסה מודרנית של הליברליזם הישן של ה-New Deal של שנות ה-1930
כמובן שרעיון הסוציאליזם של סנדרס הוא בעצם גרסה מודרנית של הליברליזם החדש של ה-New Deal של שנות השלושים. זה לא הסוציאליזם של קרל מרקס או יוג'ין V. Debs. אין חזון של מהפכה אנטי-קפיטליסטית ממשית על סדר היום של סנדרס, אין חזון של שליטה של עובדים בתעשייה ובייצור. זה לא הסוציאליזם של דמוקרטיה כלכלית המונית, כאשר הסמכותנות מלמעלה למטה של התאגיד המודרני מופנה על ראשו וסמכויות קבלת ההחלטות מונחות בידי העובדים עצמם.
חזון הסוציאליזם של סנדרס הוא יותר מהמודל הסוציאל-דמוקרטי העדין והעדין של קפיטליזם שקיים זמן רב בחלקים מאירופה, שם יש הטבות סוציאליות כמו חופשות ארוכות יותר, חופשת משפחה בתשלום, שירותי בריאות ציבוריים בחינם ותמיכות חברתיות אחרות. העבר עזר לייצב כלכלות קפיטליסטיות. זהו פחות חזון של עבודה בכוח מאשר חזון של עבודה בשותפות עם הון, חלוקת מושב ליד שולחן קבלת ההחלטות.
תחת הסוציאליזם בסגנון סנדרס, הדינוזאורים בוול סטריט יכלו לנשום לרווחה. הם לא ייפטרו מהעושר הפרטי וההשקעות שלהם וישלחו להם אריזות לאיזה אי לא מיושב בדרום האוקיינוס השקט כדי לחיות את ימיהם במשחק קפיטליזם מעמיד פנים בינם לבין עצמם. אבל אולי הם ייאלצו לשלם יותר מסים ולפעול לפי כללים רגולטוריים ידידותיים יותר לעובדים.
הרפורמות הפרוגרסיביות שמציע סנדרס אינן דבר רע, אבל אם זה מספיק כדי להציל את החברה מוטלת בספק. למעשה, שלטון ההון רעיל יותר ויותר להתפתחות חברתית. בעלי אינטרסים להנציח את המערכת הגוססת הזו לא יכולים להרשות לעצמם הרבה ברוחב, אפילו לרפורמות באינטרסים של העם המבוססות על מודלים סוציאל-דמוקרטיים ישנים. כפי שראה גלן פורד לאחרונה דו"ח אג 'ח שחור, "קפיטליזם בשלב מאוחר מוציא ללא הרף את המודל האירופי ואין לו שום כוונה לאפשר הקמת העתק בארצות הברית של אמריקה, המטה והנשק העולמי של אדוני ההון".
למרבה האירוניה, המרכז הפוליטי בארצות הברית זז ימינה עד כדי כך שהפוליטיקה בסגנון ה-New Deal שבה סנדרס דוגלת נתפסת כעת על ידי האידיאולוגים הממסדיים כאיזושהי חזון רדיקלי מוצא, ולא כתוכנית שכולה בתחומה של הסדר הקפיטליסטי. למרבה הצער, למחרת העצרת הנלהבת של סנדרס בעיר ניו יורק של יותר מ-25,000 איש עם נאומים של הנציגה אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (D-NY), מייקל מור ואחרים, חדשות NBC הציג סיפור עם הכותרת הזו: ברני סנדרס מתקשה להתאושש: כוח אדם, אסטרטגיה, בריאות.
בקפיטליזם בשלבים מאוחרים, וול סטריט והתקשורת הארגונית שוקלים חזרה אפילו לתוכניות הניו דיל שסנדרס דוגל בהן, והצילו את הקפיטליזם בשנות השלושים, אפשרות בלתי נסבלת כיום.
בקפיטליזם בשלבים מאוחרים, וול סטריט והתקשורת התאגידית שוקלים חזרה אפילו לתוכניות הניו דיל שסנדרס דוגל בהן, והצילו את הקפיטליזם בשנות ה-1930, אפשרות בלתי נסבלת כיום. מכאן, המאמצים המתמשכים שלהם לדכא את ההתלהבות של הציבור מהתנועה "הסוציאליסטית הדמוקרטית" של סנדרס. מכאן, הניסיונות של המועמדים ג'ו ביידן, פיט באטיג'יג ובעצם כל הקהל של DNC לערער את חזון סנדרס של שינוי מתקדם, כמו Medicare for All, Free College ורפורמות פופולריות אחרות. המועמדים הליברלים לכאורה הללו מכריזים בפני העולם שארצות הברית, האומה העולמית העשירה ביותר, לא יכולה להרשות לעצמה שינוי מתקדם מרחיק לכת, אלא רק הוצאות מלחמה קבועות,
עם זאת, אפילו עם פצחן ימין קיצוני ממאיר בתפקיד כמו טראמפ, רוב המנהיגים הלאומיים של המפלגה הדמוקרטית ממשיכים באשליה של החזרת הקולגיאליות הדו-מפלגתית הישנה של השותפות הרפובליקנית-דמוקרטית, שבה כולם הסכימו לא להסכים כל עוד השירות לוול סטריט נותרה ההגדרה הסמויה של פוליטיקה "לגיטימית".
עבור צעירים רבים, הימים האלה תמו. כפי שמודה פורד, זה "הנוער מכל הגזעים שיודעים שלקפיטליזם אין דבר להציע מלבד צנע כלכלי ומלחמה אינסופיים".
נגמר הזמן והדמוקרטיה
ב ראיון בקיץ שעבר עם מנחה FOX News טאקר קרלסון, הסנאטור ג'ון קנדי (R-LA) התייחס לנציג אלכסנדריה אוקסיו-קורטז (D-NY), נציג אילהאן עומר (D-MN), נציג רשידה טלאיב (D-MI) ), והנציגה איאנה פרסלי (D-MA) "ארבע הפרשיות של האפוקליפסה". דמוקרט לשעבר הפך לרפובליקני, קנדי ה"עממי" דחה את נשות הקונגרס כ"קרנקיות שמאלניות" ו"הסיבה לכך שיש הנחיות על בקבוק שמפו".
קנדי טען שעומר ועמיתיו מאמינים שאמריקה תמיד הייתה מדינה "מרושעת" ו"רעה". מה לעשות עם שונאי אמריקה האלה? "זו לא סין, זו אמריקה", הכריז קנדי. "ובאמריקה, אם אתה שונא את המדינה שלנו, אתה חופשי לעזוב."
ככל הנראה, השבב הישן של תקופת מלחמת וייטנאם של "אהבת את זה או עזוב את זה" מתקיים כעת כמחווה של סובלנות אדיבה מצד סמכותנים מהימין. אבל אולי אנחנו צריכים להיות אסירי תודה. אחרי הכל, הבריונים הרטוריים של עצי הימין האלה נותנים לכל מי שמתלונן על העלות הגבוהה של שירותי בריאות או לימודים במכללה, שכר נמוך, פגיעה בזכויות רבייה או עוולות אחרות הזדמנות לצאת מכאן לעזאזל לפני האומה. פטריוטים ניצבים דורשים שהפטיש של הדיכוי הממשלתי יופל על גולגולת הבורים שלהם.
לשם כל זה מוביל. כמה זמן עכשיו לפני שהרטוריקה הגסה והבריונית של הרפובליקנים בשלטון תפנה בסופו של דבר ל"פתרון" הבוליביאני שלהם המיושם ברחובות המתנגדים של ארצות הברית?
מספיק! השעון מתקתק במערכת הקפיטליסטית, הן בארצות הברית והן בעולם. המערכת הנוכחית עם משבר האקלים המתגלגל שלה מובילה אותנו לתהום חברתית וסביבתית שבה עתיד גולמי ואכזרי, אפילו פאשיסטי, אינו יוצא מהכלל. עכשיו, יש רק כל כך הרבה זמן להמוני האנושות להתארגן פוליטית, לתפוס את מושכות החברה מידי הדמגוגים הימניים, מזהמי התאגידים, המיליטריסטים של הפנטגון והאליטות בוול סטריט שהביאו את החברה לסף אסון. .
ככל שמערכת הרווח הקפיטליסטית תוכל להידחק מוקדם יותר לפח האשפה הפתגמי של ההיסטוריה, כך המין שלנו יוכל להמשיך בעבודה של גילוי מה זה בעצם אומר להיות אנושי מלא, חי לגמרי
כדי להציל את החברה ואת כדור הארץ, איננו זקוקים למיליארדרים בשם בזוס או באפט שיברך אותנו בגדולתם, כל עוד אנו מכירים בקדושת העושר הקיצוני שלהם. למעשה, כל האלפבית של המיליארדרים מא' ועד ת' מיותרים להישרדות הציוויליזציה. היררכיות חברתיות המבוססות על מעמד, עושר וכוח מזוין הן בלם להתפתחות האנושית. מה שאנחנו צריכים עכשיו זה יותר מחאה חברתית המונית, יותר ביקורת על גבולות המערכת הדו-מפלגתית, ואולי בקרוב הצעדים הנועזים הראשונים לקראת יצירת מפלגה סוציאליסטית המונית עצמאית חדשה.
ככל שמערכת הרווח הקפיטליסטית תידחק מוקדם יותר לפח האשפה הפתגמי של ההיסטוריה, כך המין שלנו יוכל להמשיך בעבודה של גילוי מה זה בעצם אומר להיות אנושי מלא, חי לגמרי. לעת עתה, אין הרבה מקום לפרספקטיבה של מהפכה אנטי-קפיטליסטית בדיונים הנוכחיים בבחירות בארה"ב. אף על פי כן, הבחירה של עתיד סוציאליסטי, או ללא עתיד, תלויה על הכף.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו