כשהמתנגד למלחמה הישראלי בן ה-19 נועם גור משתתף בהפגנות שבועיות נגד כיבוש פלסטין, החיילים שמדכאים את המפגינים - בגז מדמיע, ברימוני הלם ומדי פעם באש חיה - הם לא רק זרים במדים. ביניהם חבריה לשעבר לכיתה בתיכון, שגויסו לצבא הישראלי.
גור היה אמור לשרת גם הוא, אבל במקום זאת הצטרף ל שמיניסטים. זהו מונח עברי שמשמעותו תלמידי תיכון בגיל השלישי, העומדים בפני גיוס לצבא. אבל המילה משמשת גם להתייחסות לסטודנטים המסרבים בפומבי לגיוס מטעמים אתיים.
"כל החברים שלי מהתיכון בצבא", מסביר גור. "עכשיו אני רואה אותם בהדגמות. זה באמת מוזר ומסובך".
במשיכת כתפיים מתארת גור את התהליך שהוביל לסירובה לגיוס. "גיליתי שמה שלימדו אותי בבית הספר היה שונה מהמציאות הזו. נסעתי לגדה להפגנות וראיתי את הכיבוש. התחלתי להבין שאני לא רוצה לשרת”.
גור, בעלת שיער קצוץ וחיוך מבויש, הייתה אמורה להיות חיילת לפני שיצאה מגיל העשרה, כמו רוב הנוער הישראלי. אבל במקום זאת היא ריצתה 20 ימי מאסר על סירוב פקודות. כיום, פעילה נגד כיבוש, שתומכת בצעירים אחרים המפקפקים בשירות הצבאי, היא אחת מצעירים ישראלים רבים שאומרים לא לצבא. הם חלק ממספר הולך וגדל של תנועות ישראליות הפועלות לסיום הכיבוש מבפנים.
מכתבי התנגדות
כדי להבין מה נדרש כדי להיות א שמיניסטי-צורת היחיד של שימיניסטים-חשוב להבין את האחיזה החזקה של הצבא הישראלי בחברה. הכיבוש של ישראל בפלסטין ועמידתה התוקפנית כלפי רבים משכנותיה מחייבים חברה צבאית מאוד. המדינה מקדישה כמעט חמישית מהתקציב הלאומי שלה הוצאות צבאיות [1], 18 אחוז מתוכם משולמים על ידי ארצות הברית. ההוצאה הצבאית של ישראל כאחוז מהתמ"ג היא אחת מהן הגבוה ביותר [2] בעולם, והיא מתהדרת בצבא גדול יותר מכל שכניה. המדינה מחזיקה מאגר של נשק גרעיני והיא של העולם השמיני בגודלו [3] יצואן נשק.
בינתיים, ילדים מוכנים לשירות חובה מגיל צעיר על ידי נוכחות צבאית מתמדת במסגרות חינוכיות, כולל "חיילי מורים" בחלק מבתי הספר. בהליכה בערים וביישובים בישראל, נתקלים ברחובות מלאים בחיילים הנושאים רובי M4 ו-M16, רבים מהם בבגדים פשוטים.
"תמיד יש פה רקע צבאי", אומר גור.
הצבא עושה את זה כמעט בלתי אפשרי לקבל שחרור על סמך מעמד של סרבן מצפון.
בעוד שהצבא הישראלי הוא בולט בחברה, הוא אינו בלתי מנוצח. ההתנגדות לגיוס ציבורי החלה ב-1970, כאשר קומץ סטודנטים כתבו מכתב פתוח לראש הממשלה דאז גולדה מאיר, שבו הסבירו את סירובם לשרת בשטחים שנתפסו ונכבשו במלחמת 1967. בשנת 1982, קבוצה של חיילי מילואים סירבה לשרת במלחמת לבנון, והקימה את הקבוצה. יש גבול [4], שפירוש שמו הוא "יש גבול". התנועה של כתיבת מכתבים וסירוב מצד קשישים בתיכון גדלה במהלך שנות האלפיים המוקדמות, מה שגרם לצבא לפצח ולגזור גזר דין של כל אחד מהחמישה שמיניסטים ממחזור 2002 ועד שנתיים מאסר.
עד 2008, כאשר כמעט 100 אנשים חתמו בפומבי מכתב [5] מתנגדים לגיוס, תנאי מאסר עבור שמיניסטים הפך לסטנדרט. הצבא עושה את זה כמעט בלתי אפשרי לקבל שחרור על סמך מעמד של סרבני מצפון, ועוד רבים שמיניסטים להימלט מגיוס רק על ידי תביעה לחוסר כושר נפשי, לעתים קרובות לאחר ריצוי עונשי מאסר מרובים. בן 19 שמיניסטי נתן בלאן [6] מרצה כעת את תקופת המאסר השמיני ברציפות שלו בגין סירוב לשירות צבאי במחאה על זכויות סוג ב' לפלסטינים.
בנוסף לאלה שמתנגדים בפומבי, מספר לא ידוע עוסק ב"התנגדות אפורה", ומבקש בשקט שחרורים על רקע נפשי, פיזי ודתי. נכון לשנת 2008, בערך מחצית [7] מכל המתגייסים הפוטנציאליים לא התגייסו בגלל פטורים שונים, לדברי גורמים בצבא הישראלי.
סהר ורדי, א שמיניסטי מהכיתה של 2008, רוצה לעודד סוג זה של התנגדות. היא חברה בארגון הפירוז הפמיניסטי הישראלי פרופיל חדש [8], המציע ייעוץ ותמיכה לבני נוער שואלים שירות צבאי. הארגון מגיע ל-2,000 אנשים המבקשים להתנגד לשירות הצבאי מדי שנה, היא אומרת.
אומרים לא לגיוס ולכיבוש
לגור, שגדלה בנהריה, ישוב צפונית לחיפה, הייתה אחות במשמר הגבול בעזה בזמן סירובה. למרות התנגדותה של משפחתה להתנגדותה, היא כתבה אותה מכתב פומבי [9] בשנת 2012. בו היא הסבירה את חוסר נכונותה לשרת בצבא אשר, כתבה, "עסק בשליטה על אומה אחרת, בביזה והפחדה של אוכלוסייה אזרחית הנמצאת בשליטתה". לאחר שקיבלה שני תקופות מאסר עוקבות בגין סירוב פקודות, היא שוחררה לבסוף לאחר שטענה לחוסר כושר נפשי.
בחברה שבה בוגרים נדרשים להשתתף ישירות בכיבוש צבאי בגיל צעיר, אמירה לא יכולה להיות דרך להראות דרך אחרת אפשרית.
מספר הציבור שמיניסטים הצטמצם בשנים האחרונות, כשרק שלושה תלמידי כיתות י"ב, כולל גור, הכריזו בפומבי על סירובם לטיוטה בשנת 12. ובכל זאת אינתיפאדה אלקטרונית דיווחים [10] כי מספר המתנגדים בקרב הדרוזים, מיעוט אתני מצפון הארץ, נמצא במגמת עלייה, כאשר המוזיקאי הדרוזי עומר סעד סירב בפומבי לגיוס בשנה שעברה. יתר על כן, יועצי New Profile אומרים שמספר הנגדים האפורים ממשיך לעלות.
ללא קשר לגודלו, המארגנים הישראלים נגד הכיבוש עומדים על כך שמסורת סירוב הגיוס נשארת כוח רלוונטי, בשילוב עם מאמצי פירוז אחרים. "שבירת הקונצנזוס על הכיבוש חשובה", אומרת נטע מישלי, א שמיניסטי מהשיעור של 2009. "זה מאפשר לאנשים להרגיש חופשיים יותר לומר את דעתם."
גור, שגם תומך בקריאה הפלסטינית חרם, מימוש וסנקציות על ישראל [11], אומר שההתנגדות לגיוס היא טקטיקה אחת מני רבות, וקשה לדעת עד כמה היא יעילה. למרות זאת, היא טוענת שסירוב חשוב לעודד. בחברה שבה בוגרים טריים מבית הספר התיכון נדרשים להשתתף ישירות בכיבוש צבאי בגיל צעיר, אמירת לא יכולה להיות דרך להראות דרך אחרת אפשרית, ולהחזיר את האנושיות שלו תוך כדי כך.
שרה לזר כתבה מאמר זה עבור כן! מגזין [12], ארגון תקשורת ארצי ללא מטרות רווח הממזג רעיונות רבי עוצמה ופעולות מעשיות. שרה היא סופרת ומארגנת בתנועות אנטי-מלחמה ואנטי-מיליטריסטיות בארה"ב, וחברה ב הברית האזרחית-חיילים [13] ו- זמני מלחמה [14]. היא הייתה שותפה לעריכת ספר PM Press על פנים: מתנגדים צבאיים פונים למלחמה [15], ועבודתה הופיעה בפרסומים הכוללים The Nation, Truthout ו-Al Jazeera English.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו