ג'וליאן אסאנג' פעם אחת שנצפה כי, 'כמעט כל מלחמה הייתה תוצאה של שקרים בתקשורת.' על שהעז לפרסם ראיות לפשעי מלחמה בארה"ב, אסאנג' יושב כעת בכלא בעל האבטחה הגבוהה בלמארש בלונדון, בסיכון להסגר לארה"ב בתוך בשבועות הקרובים. הסיכויים למשפט הוגן נעים בין זעום לאפס.
בראיון שנערך לאחרונה, העורך הראשי של ויקיליקס, קריסטין הרפנסון, אמר לעיתונאי האמריקני גלן גרינוולד שהדרכים המשפטיות בלונדון לאתגר את הסגרתו הבלתי חוקית של אסאנג' מוצו. מה שצריך עכשיו הוא לא פנייה למערכת משפט הכפופה לשלטון, אלא מאבק פוליטי, כמו הרפנסון מוסבר:
״לפי התפיסה שלי, ואני ישבתי בכל ההליכים בלונדון, כל הליכי ההסגרה בלונדון חשפו רק דבר אחד, וזה העובדה שזה פשוט לא יזכה בבית משפט. אין צדק בחדרי משפט בלונדון. זה ברור ואני לא צריך להזכיר את ארה"ב, זו אחת המהויות של ההגנה במלחמה בהסגרה, שהוא לעולם לא יוכל לקבל שם משפט הוגן. אז, נגמר לנו הזמן. אנחנו צריכים לדחוף את זה לרמה אחרת ולכן החלטתי שאנחנו צריכים לצאת לסיור כדי לחזק את התמיכה הפוליטית, כי הדרך היחידה להילחם ברדיפה פוליטית היא באמצעים פוליטיים.'
הגרדיאן הצטרף לאחרונה לניו יורק טיימס, לה מונד, אל פאיס ודר שפיגלין ופרסם מכתב פתוח קורא לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן לסיים את העמדה לדין של אסאנג'. עברו עשר שנים מאז שאסאנג' חיפש מקלט בשגרירות אקוודור בלונדון. לאחר שנגרר מהשגרירות על ידי המשטרה באפריל 2019, אסאנג' נכלא במשטר הקשה של כלא בלמארש, כשהוא סובל מבריאות גופנית ונפשית כושלת. ואכן, לפי הדיווח המיוחד של האו"ם לעינויים דאז, נילס מלצר, אסאנג' הוא ממש קורבן של עינויים. בשנת 2020, כתב העת הרפואי היוקרתי, The Lancet, פרסם א מכתב החל מ- רופאים לאסאנג', עם 216 חותמים מ-33 מדינות, ומושכים תשומת לב דחופה ל'עינויים מתמשכים והזנחה רפואית של ג'וליאן אסאנג'.
הסופר הפוליטי תומס סקריפס ציין שהמכתב הפתוח מחמשת העיתונים:
"מבהיר שאסאנג' היה קורבן של מסע מפלצתי של רדיפת מדינה, שעלה לו שנים מחייו ובבריאותו הטובה, על חשיפת עבריינות המדינה, שנועדה להוות דוגמה מצמררת לאחרים."
אבל מה לקח להם כל כך הרבה זמן לדבר? סקריפסים שנצפו:
"ההתנהלות של העיתונים הללו בעשור האחרון הייתה ראויה לגינוי. המאמצים שלהם להרעיל את דעת הקהל נגד אסאנג', לתת אמון בטענות וההאשמות הכוזבות שהופנו נגדו, הקלו על הרדיפה של המדינה האמריקנית את העיתונאי העקרוני והאמיץ הזה.'
העיתונאי האוסטרלי ג'ון פילגר, שעשה כל כך הרבה כדי להעלות את המודעות הציבורית למצוקתו של אסאנג', היה נוֹקֵב:
"העורכים של הגרדיאן, ניו יורק טיימס וכו' סוף סוף מדברים בעד ג'וליאן #Assange - מילות סמור ואיחור של 10 שנים. עשר שנים אחרי שהגרדיאן פרסם את הסיסמה הסודית של ויקיליקס ופתח במסע השמצות נגד דובר אמת״.
He הוסיף:
"הגרדיאן, שמילא תפקיד מרכזי ברדיפת ג'וליאן #Assange, ממהר כעת לכסות בקריאה לשחררו. אבל אפילו הצהרת הסמור שלו חוזרת על פיקציה מרושעת על כישלונו בעיבוד תיקים״.
פילגר התכוון למריחה החוזרת ונשנית כי מייסד ויקיליקס סיכן בפזיזות את חייהם של מודיעים בעת פרסום מידע שחשף פשעי מלחמה בארה"ב. למעשה, אסאנג' היה זהיר ביותר בעיבוד שמות, והוא למעשה נזרק לזאבים על ידי הגרדיאן והניו יורק טיימס.
איך אנחנו יודעים זאת? העיתונאי האוסטרלי עטור הפרסים מארק דייוויס היה א עֵד רְאָיָה להכנת יומני המלחמה באפגניסטן ב-2010 לפרסום בעיתון, שתועדו בסרטו של דייוויס, 'בתוך ויקיליקס'. דייויס דבר בפגישה פומבית בסידני ב-2019 ואמר שהוא נכח לצד אסאנג' ב"בונקר" של הגרדיאן, שם עבדה צוות מהגרדיאן, הניו יורק טיימס ודר שפיגל על פרסום מאמרים המבוססים עליהם, כמו NYT שים את זה:
"ארכיון של שש שנים של מסמכים צבאיים מסווגים [המציע] תמונת מצב חסרת גוון, ברמה הקרקעית של המלחמה באפגניסטן, שבמובנים רבים היא עגומה יותר מהתיאור הרשמי."
דייויס העיד כי, רחוק מלהיות 'פרשן' לגבי שחרור מסמכים שעלולים לסכן חיים, זה היה:
"עיתונאים של גרדיאן [ש] הזניחו ונראה כי אכפת להם מעט מהעריכה של המסמכים."
יתרה מכך, היה להם 'הומור בית קברות' על פגיעה באנשים. איש, הצהיר בנחרצות, לא הביע דאגה לגבי נפגעים אזרחיים מלבד אסאנג'.
כפי שהסביר אוסקר גרנפל ב-a לְחַבֵּר עבור אתר האינטרנט הסוציאליסטי העולמי:
'דיוויד לי וניק דייויס, בכיר אפוטרופוס עיתונאים, שעבדו בצמוד לאסאנג' בפרסום היומנים, טענו שוב ושוב שאסאנג' היה אדיש להשלכות הפרסום״.
הטענות הללו של גרדיאן היו מכריעות בהשחתות התקשורת הארגונית נגד אסאנג'. הם גם היו מכריעים בטענות ממשלת ארה"ב לפיהן הפרסום "סייע לאויב".
עם זאת, ציין גרנפל:
"במציאות, צבאות ארה"ב ואוסטרליה נאלצו להודות בשחרור יומני המלחמה באפגניסטן לא גרם לכך שאדם אחד הגיע לפגיעה פיזית.' [הדגש שלנו]
בתור סקריפל ציין, המכתב הפתוח הוא עדות לכך שחמשת העיתונים, כולל הגרדיאן ו-NYT, היו מודעים היטב מלכתחילה שאסאנג' 'תפקד כעיתונאי, חף מכל פשע'.
למה לדבר עכשיו להגנתו של אסאנג', עשר שנים מאוחר מדי? החשש הסביר הוא שמשפט ראווה בארה"ב יחשוף את תפקידם המרושע של העיתונים עצמם במתן כיסוי לפשעי מלחמה בארה"ב, כמו גם במתן אפשרות לרדיפה של אסאנג'.
יש גם מרכיב חיוני נוסף בתזמון. כפי שכתב סקריפס:
"חשיפה זו של פשעי מלחמה בארה"ב תגיע בזמן שבו ארה"ב מרחיבה את מלחמת הפרוקסי שלה נגד רוסיה באוקראינה, שנמכרה לציבור בטענה שהתערבות אמריקאית נחוצה כדי למנוע זוועות רוסיות".
"הציבור מתעב את התקשורת הארגונית"
חיוני לכוח המדינה והתאגידים שאמון הציבור בתקשורת החדשותית - צינור מרכזי לנשיאה והגברה של תעמולה מערבית - לא יקרוס לחלוטין. בארה"ב, האמון בחדשות ירד לרמה שפל היסטורי. אחוז האמריקאים שאומרים שיש להם "הרבה" או "די הרבה" אמון בעיתונים ירד ל-16%. עבור חדשות הטלוויזיה, הוא נמוך עוד יותר, 11%.
בתגובה לממצאים אלה, היה גלן גרינוולד בוטה:
"הציבור מתעב את התקשורת הארגונית. אין כמעט אף אחד שזוכה להערכה נמוכה יותר או חוסר אמון ותיעוב יותר מהעובדים הליברלים של תאגידי תקשורת גדולים. אף אחד לא רוצה לשמוע מהם, אז יהירות בקבוצה היא כל מה שנשאר להם'.
כאן בבריטניה, בשנה האחרונה לבדה, הציבור ראה עירוב מחדש והגנתם של ראשי ממשלות טוריים, ממשלות ושרים בסוג של אופרת סבון מוזרה. זה דווח כדרמה פוליטית רצינית על ידי כלי תקשורת המונים, בעיקר חדשות ה-BBC, שאינם מאפשרים בדיקה רצינית של כוח תאגיד מדינה; אין אתגר מהותי לאינטרסים המיוחדים השולטים במדינה בעצמם, בעוד האוכלוסייה סובלת ומצב החירום האקלימי מחמיר.
כפי שציינו בא התראה תקשורתית מוקדם יותר השנה, עלייתה של הפוליטיקה האוליגרכית ראתה מיזוג גדול של הפוליטיקה והתקשורת השולטת בניהול בריטניה. דוגמה נוספת לתופעה זו הייתה מודגש לאחרונה מאת אהרון בסטאני מ נוברה מדיה:
"ריצ'רד שארפ, יו"ר ה-BBC, היה הבוס של רישי סונק בגולדמן זאקס, תרם 400 אלף ליש"ט לשמרנים, והיה פעם יועץ של בוריס ג'ונסון.
"הדור שלי והצעירים צריכים להיות מציאותיים. חלקים גדולים מהחיים הציבוריים הבריטיים אינם דמוקרטיים. וזה הולך ומחמיר״.
בחודש האחרון ראיון עם מארק קרטיס מ בריטניה מסווגת, ג'ון פילגר חשף את האופי הערמומי, משרת הכוח, של התקשורת הבריטית. הוא כיוון במיוחד אל ה BBC:
"תמיד מצאתי את זה משעשע, משעשע, שכל כך הרבה אנשים ב-BBC רואים את עצמם כמי שנכנסו לנירוונה של אובייקטיביות, כאילו האובייקטיביות וחוסר פניותם ניתנו להם תוך ורידי."
הוא המשיך:
״אנדרו מאר היה טוב מאוד בלהרחיב את זה בצורה לירית. אנדרו מאר, העורך הפוליטי של ה-BBC, שנשא נאום ניצחון ממש בשמו של טוני בלייר מחוץ לרחוב דאונינג מספר 10 ב-2003. […] טוני בלייר, אמר, הלילה כשהחיילים נכנסו לעיראק, הוא היה "הוכח שצודק באופן סופי". צודק סופית! ואנדרו מאר היה רהוט לחלוטין כשדיבר על ה-BBC כאוצר לאומי של אובייקטיביות. כמובן, אורוול קרא לזה "דיבור כפול".'
קוראים ותיקים יהיו מודעים לכך שיש לנו מודגש דברי הצדק של מאר מרחוב דאונינג, הופעה מבישה שהייתה אמורה לסיים את הקריירה שלו:
"אני לא חושב שמישהו אחרי זה יוכל לומר על טוני בלייר שהוא מישהו שמונע מהסחף של דעת הקהל, או קבוצות מיקוד או סקרי דעת קהל. הוא לקח על עצמו את כל אלה. הוא אמר שהם יוכלו לכבוש את בגדד בלי מרחץ דמים, ושבסופו של דבר העיראקים יחגגו. ובשתי הנקודות הללו הוכח שהוא צודק בהחלט. וזה יהיה מופרך לחלוטין, אפילו למבקריו, לא להכיר בכך שהלילה הוא עומד כאדם גדול יותר וכתוצאה מכך ראש ממשלה חזק יותר.' (חדשות BBC בעשר, 9 באפריל, 2003)
פילגר גם הצביעו ל'צונאמי התעמולה' המתמשך על אוקראינה שהוא 'משהו שמעולם לא ראיתי קודם', כולל אפילו השקרים שסופרו על עיראק לקראת הפלישה ב-2003. כשמדובר ב"דעות מנוגדות או דעות מושכלות" על אוקראינה, "אף אחת מהן לא הורשה להיכנס" על ידי התקשורת, אמר.
באשר אפוטרופוס והסיקור שלו לענייני חוץ:
"יש לנו כמה אנשים עכשיו שהם בושה מוחלטת, במיוחד על הדיווח של אוקראינה [ו] רוסיה."
ה"אינדיפנדנט" נשא מנה נדירה של שפיות בשבוע שעבר, כאשר איפשר א לְחַבֵּר מאת מרי דג'בסקי, לשעבר כתבת החוץ של העיתון במוסקבה. Dejevksy ציין כי ההשקפה המושכלת לפיה "פרובוקציות מערביות" מילאו תפקיד מרכזי בהזרזת מלחמת אוקראינה נעדרת כמעט מסיקור החדשות. גורמים ספציפיים שמתעלמים מהם באופן שגרתי על ידי ה-BBC ושאר כלי התקשורת הגדולים כוללים:
"הנצחון שלאחר המלחמה הקרה, האור הירוק למדינות הגוש המזרחי לשעבר להצטרף לנאט"ו למרות מה שרוסיה הבינה כהבטחות הפוכות, הדחת הנשיא הנבחר של אוקראינה שנבחר באופן דמוקרטי - שרוסיה ראתה בה הפיכה בהשראת ארה"ב ב-2014 הדרכים שבהן המערב משך לאחר מכן את אוקראינה לגוש המערבי, עם הסכם ההתאגדות של האיחוד האירופי והסיוע הצבאי של נאט"ו, אפילו כשהיא ביטלה את הסכמי בקרת הנשק של המלחמה הקרה בזה אחר זה, או אפשרה להן להתפוגג."
התחשבות בעובדות כאלה חשובה, היא ציינה, "מפני שבלי להבין מדוע פלשה רוסיה, לא יכולה להיות הבנה של מה יידרש לשלום בר קיימא".
רובין אנדרסן, המלמד לימודי תקשורת באוניברסיטת פורדהאם בארה"ב, גם כן הצביעו לסכנות שבאי-אפשר הבנה נכונה של איך הגענו לכאן; לא מעט משום שהוא כרוך במדינות חמושות בנשק גרעיני:
"ללא הקשר ודיוק, שיח מנומק והיכולת למצוא פתרונות או לעסוק בדיפלומטיה הם מעבר להישג ידנו כאשר אנו מתקרבים לארמגדון הגרעיני. מסגרות חדשות של תאגידים שוללות באופן קבוע קולות אלטרנטיביים של שלום וכאלה שקוראים להפסקת המלחמה, ומשאירות בחוץ שיח שלם שהניע דיונים גלובליים על פתרון סכסוכים במשך עשרות שנים.'
ג'פרי סאקס, כלכלן ומנתח מדיניות חוץ, לאחרונה אמר לי איימי גודמן של הדמוקרטיה עכשיו!:
״אני חושב ששני הצדדים רואים שאין מוצא צבאי. אני מדבר על נאט"ו ואוקראינה מצד אחד ורוסיה מהצד השני. המלחמה הזו, כמו שאמר לנו פון קלאוזביץ לפני מאתיים שנה, היא פוליטיקה באמצעים אחרים, או באמצעים אחרים, כלומר יש כאן נושאים פוליטיים על כף המאזניים, ועל אלה צריך לנהל משא ומתן.'
סאקס המשיך:
"חלק גדול מהמלחמה הזו היה על הרחבת נאט"ו, מההתחלה. ולמעשה, מאז שהרחבת נאט"ו לאוקראינה וג'ורג'יה הונחה על השולחן על ידי הנשיא ג'ורג' וו. בוש הבן ולאחר מכן הועברה על ידי הניאוקונסים האמריקנים במשך 14 השנים הבאות, הנושא הזה היה מרכזי, והוא הועלה כמרכזי. אבל הנשיא ביידן, בסוף 2021, סירב לנהל משא ומתן על נושא נאט"ו".
הוא ציין שהצורך הדחוף שהמלחמה לא תסלים, אולי לקראת ארמגדון גרעיני, דורש לנהל משא ומתן מיידי בנושא הרחבת נאט"ו, והוסיף:
"יש גם בעיות אחרות, אבל הנקודה היא שהמלחמה הזו צריכה להסתיים כי היא אסון לכולם, איום על העולם כולו. לפי נשיאת האיחוד האירופי אורסולה פון דר ליין בשבוע שעבר, 100,000 חיילים אוקראינים מתו, 20,000 אזרחים. והמלחמה נמשכת. ולכן, זה אסון מוחלט, ולא חיפשנו את הפתרון המדיני״.
כדי לחזור לג'וליאן אסאנג', הצורך בתקשורת עצמאית שתשרת את הציבור ובודקת את הכוח מעולם לא הייתה גדולה יותר. דפוס התקשורת הקוראת למלחמה בזו אחר זו, כאנליסט התקשורת אלן מקלאוד מודגש בציוץ שפורסם לאחרונה, הוא מתמיד ומתועב:
"הפצצת עיראק אינה מספיקה"
"הפציץ את צפון קוריאה, לפני שיהיה מאוחר מדי"
"הפציץ את סוריה, גם אם היא לא חוקית"
"לעצור את הפצצה של איראן, להפציץ את איראן"
עוד ועוד זה ממשיך. קדחת המלחמה הזו מקודמת בתקשורת, שהמרוויחה העיקרית שלה היא המתחם הצבאי-מודיעיני-תעשייתי המערבי, צריך סוֹף; למען האנושות.
אסאנג ' גם זה בקצרה:
'אם תהיה לנו סביבה תקשורתית טובה, אז תהיה לנו גם סביבה שלווה'.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו