עבור חלקם, קריאת השילוב של רעיונות לאומנים ואינדיווידואליסטים במניפסט של אנדרס בהרינג ברייוויק עשויה להיות חידוש.
אבל עבור אמריקה הלטינית, האחדות של הפשיזם והניאו-ליברליזם האינדיבידואליסטי שהביע בריוויק, הטרוריסט האולטרה-ימני הנורוויגי של אוסלו ואוטויה, אינה דבר חדש. ואכן, זה קיים מאז ההפיכה של פינושה בצ'ילה, כאשר הירי בשמאלנים לוו בביקורים של מילטון פרידמן ושאר בית הספר בשיקגו, שהגיעו כשהם נושאים את ספרי הדוקטרינה הכבדים שלהם.
בארה"ב הימין הקיצוני מאז ה-19 לפחותth המאה חיברה בין אמונות בסחר חופשי, יבוא חופשי, עבדות, גזענות בסגנון KKK נגד אפרו-אמריקאים והתנגדות להתערבות המדינה בכלכלה.
באירופה, לעומת זאת, הדימוי של הפשיזם תמיד מזכיר את האידיאולוגיות המונעות על ידי המדינה של מוסוליני, היטלר ופרנקו. התנועות הפשיסטיות הקלאסיות הללו התרחשו בתקופה שבה הליברליזם החופשי שכב בהריסות השפל הגדול. הימין הקיצוני אז - כמו היום - חפר על הלאומיות, הגזענות והצורך לרסק את המרקסיזם. אבל באותה תקופה, הימין הקיצוני דגל בהתערבות המדינה בכלכלה כמוצא היחיד מהמשבר ובעיקר בגרמניה כמנגנון חזק למלחמה.
עם זאת, מאז שנות ה-1970, הימין הבינלאומי קשר את עצמו לחלוטין עם הניאו-ליברליזם, בניגוד לסוציאל-דמוקרטיה "סטטיסטית", ומפרגן לצמצום התערבות המדינה בכלכלה. הימין הצליח בשנות ה-1980 וזכה בהפרטה של רוב המפעלים והשירותים במדינות רבות. הימין הקיצוני דגל בקו הניאו-ליברלי הקשה ביותר מאז. זה התבטא בהפיכה בדרום קונוס של אמריקה הלטינית בשנות ה-1970 וה-1980, וכיום זה נראה אפילו יותר בבירור בניאו-פשיזם בארה"ב ובאירופה.
הימין בצפון אמריקה מיקד את התקפתו בבריאות הציבור ונגד הזכות לבריאות, תוך התקפה כללית יותר נגד כל ההשקעות החברתיות והרווחה. מסיבת התה של ארצות הברית לקחה את השיח הזה לקצה, וקשרה אותו גם לגזענות נגד מהגרי עבודה ובני משפחותיהם. באירופה, בעיצומו של המשבר הכלכלי, הימין הקיצוני זוכה לתמיכה ומצביע עם הצעותיו נגד מהגרים.
21st הפאשיזם של המאה בנוי על שיח ניאו-ליברלי וגזעני ומוחמר על ידי שיקום מה שסמואל הנטינגטון כינה "התרבות המרכזית". עבור הנטינגטון, שיקום תפקידה של "התרבות המרכזית", האנגלו-נוצרית, הוא יסוד בחידוש הזהות הלאומית. בספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית, לפני זמן רב, הימין דגל במושג מקביל, זה של "ציוויליזציה נוצרית (קתולית) מערבית". אולם בעיני הנטינגטון, היבט בסיסי של "תרבות מרכזית" זו הוא אינדיבידואליזם, בניגוד לזכויות קולקטיביות או קבוצתיות. עבור הימין החדש, כל סטייה מאינדיבידואליזם לכיוון תודעה קולקטיבית או זכויות קולקטיביות היא התקפה על "התרבות המרכזית" והתקפה על הזכות לעבוד.
עבור הימין החדש הזה, אויבי "התרבות המרכזית" הם פנימיים וחיצוניים. בפנים, העולים והשפעתם הרב-תרבותית. בחוץ, האויב בהתנגשות הציביליזציות הוא האיסלאם (ובסופו של דבר הסיני).
הניאופשיזם לוקח את הטענות הללו ומוסיף אלימות, תוקף לא רק אויבים כביכול שזוהו על ידי האידיאולוגים הימניים, אלא גם את ה"בוגדים" כביכול שמאפשרים לאויב (מהגרים ומוסלמים) להתקדם. משם, נגד ה"סטטיסטים" שמסרבים לצמצם את תפקידה הכלכלי של המדינה, שמתעקשים על זכויות קולקטיביות והורסים את האתיקה האינדיבידואליסטית. הפיגועים באוקלהומה סיטי שהרגו ילדים במעון יום של המדינה; הטבח בטוסון ב-8 בינואר 2011, תוקף אירוע פוליטי למען בריאות הציבור; והטבח בנורבגיה ב-22 ביולי, שתקף את צעירי מפלגת הלייבור, היו כולם קיצוניות של אלימות ניאו-פשיסטית, אבל ישנן תצוגות יומיות באירופה ובארה"ב.
התקפות פיזיות חוזרות ונשנות נגד מהגרים או צוענים ברכבות תחתית, תחנות ורחובות הפכו ממוסדות עם חוקים חדשים נגד מהגרים בארה"ב ובאירופה, כולל חוקים האוסרים על רעלה וצורות תרבותיות שונות של צוענים וכן חוקים המגבילים חינוך דו לשוני.
האיסלאמופוביה אינה משותפת לכל הניאו-פשיסטים. בהונגריה האיוביק ו"המשמר ההונגרי" שלו שומרים על המדים והסמלים של הנאצים ההונגרים של שנות ה-1930 וה-1940 וכן על גזענות זועמת נגד יהודים. כמה מחבריו של יוביק, כולל אדוארדו רוזסה וקבוצתו ההונגרית-רומנית ניסו לפתוח במלחמה להפרדת סנטה קרוז מבוליביה, הכריזו על עצמם כמוסלמים. לעומת הניאו-פשיסטים הנורבגיים שמעריצים לאומנים סרבים, הנאצים ההונגרים תמכו במוסלמים הבוסנים במאבקם נגד הסרבים והם אנטי-ישראלים. הנאצים ההונגרים חולקים עם מסיבת התה והפשיסטים הנורבגיים שונאים מהגרים, התערבות המדינה בכלכלה ובמדינת הרווחה. כולם אוהבים סחר חופשי.
בעוד הנאצים ההונגרים משחררים אלימות נגד צוענים שחיו במדינה במשך דורות, צרפת אישרה חוקים לגירוש צוענים מהגרים ובקוסובו, אוסטרליה, איטליה, רומניה, בולגריה, סלובקיה וצ'כיה כולן ראו עלייה במתקפות גזעניות נגד צוענים. הנאצים ההונגרים תוקפים מהגרים ובספרד הניאו-פשיסטים הכו אפריקאים ודרום אמריקאים.
הפוליטיקאים של הליגה נורטה של איטליה, כמו פרנצ'סקו ספוני, מהחזית הלאומית של צרפת, כמו ז'אק קוטלה, יצאו באופן לא מפתיע להגן על רעיונותיו של אנדרס בהרינג ברייוויק כמגיני "הציוויליזציה המערבית". שנאה טהורה, למהגרים, מוסלמים, ערבים, יהודים, צוענים, שחורים, ילידים...
בתוך כל זה, נראה כי צמצום המדינה שהימין חצוצרות והניאו-פשיסטים מנסים לכפות בדרך של הפחדה משפיע רק על תוכניות חברתיות. עם זאת, זה קשור לצמיחה הבלתי נתפסת של תקציבים צבאיים ושל מלחמות, שמגדילים את החוב הציבורי ואת הגירעון הפיסקאלי. טירוף גדול יותר מזה של מחבל מטורף אחד.
הקטור מונדרגון הוא פעיל וכלכלן קולומביאני.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו