דמיינו את אחת מפינות הרחוב העמוסות ביותר במרכז העיר בואנוס איירס. הפינה שבה מצטלב Congreso (בניין הפרלמנט) עם הכביש העובר לבית הורוד (בניין הממשלה). קונגרסו תופסת את כל הצד של בלוק אחד, מול פארק ארוך. כעת עמדו מול המזרקה בפארק עם קונגרסו מימינכם. אתם עומדים מול מסעדת המזון המהיר המשוחזרת Nac & Pop. אם הייתם מסתובבים, חזית החנות הקטנה בפינה הזו תיראה די לא מתוארת, זו מסעדת מזון מהיר כמו כל כך הרבה אחרות, צולה צ'וריפן, נקניקיות והמבורגרים. אולם בבדיקה מעמיקה יותר רואים משהו אחר לגמרי... השלטים אומרים: "Nac & Pop Sin Patron" ו-"Trabajador@s de Nac & Pop en Lucha" וכרזות אחרות בכתב יד העוסקות בנושאים של היום, כגון נגד אלימות משטרתית ושנאת זרים . בנוסף לציור הקיר עם ציורים של מפורסמים מפורסמים נוספה תמונה של צ'ה גווארה.
חלה עלייה בהבראה של מקומות עבודה במהלך השנים האחרונות - לא במקרה בתקופה של המשבר הכלכלי של 2008, מעשרות רבות של התאוששות חדשות באמריקה הלטינית - ארגנטינה, אורוגוואי וברזיל בפרט - ועד לשלב שנגמר כעת. תריסר באירופה. מדובר במקומות עבודה שנעים ממפעלי ענק, כמו המפעל לייצור צמיגים מחוץ למונטווידאו אורוגוואי, המנוהל על ידי מאות עובדים, ועד למרפאת בריאות בקורדובה ארגנטינה, יצרנית תה בצרפת, כיום מפעל מוצרי ניקוי אורגניים בסלוניקי יוון. (לשעבר חומרי ניקוי כימיים), וההתאוששות ההולכת וגוברת של מסעדות בבואנוס איירס. מקומות עבודה בריאה הם כפי שהם נשמעים, מקומות עבודה שבהם העובדים, מסיבות שונות, בדרך כלל חוסר שכר ואפשרות לסגירה, משתלטים – לוקחים בחזרה – את מקור עבודתם. כל אלה הם מקומות עבודה המנוהלים על ידי אסיפות, בצורה רוחבית, ללא בוסים, היררכיה ועם שכר שווה. כתבתי מספר מאמרים על תופעה זו כמו רבים אחרים. אבל דבר אחד שלא נכתב עליו הרבה הוא איך זה מקום עבודה משוחזר ומי האנשים שעושים את זה? מה התהליך ואיך זה להיכנס למקום כזה? עם היצירה הזו אני מקווה להתחיל לשתף קצת איך החלמה יכולה ונראית. החלטתי להשתמש בדוגמה של אחת ההשתלטות האחרונות בבואנוס איירס, זו של Nac & Pop, מסעדה קטנה שהיא חלק מרשת הרבה יותר גדולה של 18 מסעדות מזון מהיר אחרות Nac & Pop. אני בוחר בזה בין השאר משום שהעובדים הם מהפחות סיכויים שאפשר לדמיין להשתלט על מקום העבודה שלהם ולנהל אותם... וזה מה שהופך אותם גם לאופייני להחלמה.
יחד עם דריו אזליני, שוחחנו עם העובדים הצעירים של Nac & Pop Sin Patron. שמענו שיש כמה מקומות כאלה, כולל שלושה אחרים מאותה רשת מזון מהיר, והוקסמנו לגלות איך הם הצליחו להשתלט ולהמשיך לנהל מסעדה כל כך גלויה ומוכרת. דיברנו עם עמנואל, מכיוון ששלושת הצעירים האחרים שעבדו גם הם באותה משמרת באו להקשיב ולצלצל מדי פעם. כל ארבעתם, כמו עם התריסר האחרים לערך שעובדים במקומון הספציפי הזה, הם מתחת לגיל 30 ומראה די אלטרנטיבי - כלומר לאחד יש ראסטות, עוד שיער מת בצבע עז, לרבים יש פירסינג ושחור נראה כצבע הבחירה. כפי שהם מתארים את עצמם, הם נמצאים בפאתי העיר, אזורים הידועים הן בחוסר העבודה שלהם והן באלימות היומיומית. חלקם מהגרים וכולם לעולם לא היו מדמיינים את עצמם מעורבים באיזשהו ארגון פוליטי לפני זה. כדי לראות כמה תמונות ותיאורים של התהליך והמאבק שלהם אפשר ללכת לדף הפייסבוק שלהם (כמובן): Trabajadores Nac&Pop en lucha.
""Nac & Pop" נקרא כעת "Nac & Pop Sin Patron (Without a Boss)", כי זה חמישה חודשים שאנחנו, העובדים, מנהלים ומנהלים את זה בעצמנו.
לפני כשנה התחלנו להבחין בשינוי אמיתי עם הבעלים וההנהלה של Nac & Pop. לא קיבלנו שכר, הם הציעו עוד ועוד תירוצים למה הם לא משלמים לנו, עבדנו בשחור, כלומר בלי חוזה של תמיכה חברתית כלשהי. אז שמנו לב שאנשים רבים מחליפים את המשמרות שלהם ומעבירים אותם ממסעדה אחת לאחרת והבנו שהם בטח סוגרים חלק מהמקומיים.
ידענו שאנחנו צריכים לעשות משהו אבל לא ידענו מה. לאף אחד מאיתנו לא היה ניסיון קודם, לא באיגודים או בקבוצות מארגנות - לא היה לנו שום קשר לאיגוד. כולנו צעירים ורובן מהגרים ואמהות, ולרבים יש משפחות. היינו במצבים קשים אבל היינו צריכים לעשות משהו, פשוט לא ידענו איך או שיש לנו את הכלים... אבל אז כמה חברות מקומיות אחד הציעו שנוכל לשקם את מקומות העבודה... היינו כל כך הרבה מאיתנו שהיו חודשים ללא שכר.
אבל עשינו את זה. יש כעת 2 מקומיים של "Nac & Pop Sin Patron" בבואנוס איירס.
זה לא היה בלי אתגרים גדולים. אפילו איומים על חיינו. ראשית היו אלה שניים מהמלווים הקשורים לבעלים שהגיעו עם רובים ואיימו על שני חברות ואמרו להם שהם צריכים להפסיק להתארגן. ואז, באו עוד שניים עם שני מפקחים וחברות נעולים במרתף כאן ואמרו משהו כמו, "תפסיק עם כל הצרות האלה - אתה לא עושה את המהפכה" או משהו כזה, ושאנחנו נשלם על מה שאנחנו עושים. היה להם אקדח והשאירו אותם נעולים במרתף עד שהגיעו המשטרה, אבל אז הם כבר נעלמו. זה היה הזמן שהחלטנו, אנחנו לא יכולים פשוט לשבת כאן עם כל הכעס הזה ושהם מתייחסים אלינו ככה ונזרקנו לרחוב. אז דיברנו תחילה עם חברות במסעדה המשתקמת "Alé Alé" ולאחר מכן עם מספר קבוצות שבאו סביבנו כדי לתמוך במאבק שלנו. והחלטנו, בסדר, אנחנו הולכים לקחת את המקום הזה של Nac & Pop. ועשינו זאת, כבשנו ב-22 בספטמבר ומאז מנהלים את זה ביחד ומנסים לקבל מעמד חוקי לפי החוק השיתופי.
רוב מה שהשתנה הוא האקלים בעבודה. בהתחלה זה היה מאוד קשה כי היינו צריכים להחליט הכל, אילו צעדים לנקוט, למי יש איזה אחריות ואיך לחלוק אותם, להכין את לוחות הזמנים, להבין איך לעשות אספות כי לא הייתה לנו מסורת או ניסיון איתם ופשוט הזכייה במרחב וכבוד לכולם היה עצום.
למעשה, האסיפה היא שהייתה הכלי שאיפשר לנו למצוא דרך לפתור דברים, לדון בדברים. גם דברים טובים וגם רעים, כי היו לנו הרבה אתגרים פנימיים, והאסיפה היא שאפשרה לנו להתקדם. לעשות דברים כמו להכין סדר יום, להציע הצעות ספציפיות, ואז להגיע למסקנות מסוימות.
זה בטוח היה מאבק וזה כל הזמן, וכמו שאמרתי קודם, התחלנו מאפס, אבל מה שיש לנו זה הרצון להתקדם, הרצון וכך עושים.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו