עיר עזה, 15 ביולי (IPS) – "אף אחד לא קונה בשר בימים אלה", אומר יוסף אל-ג'רג'ובי, יושב ליד האטליז שלו נטול לקוחות.
"יש אנשים שקונים בשר קפוא, כי זה הרבה יותר זול: 20 שקל (חמישה דולר) לקילו מול 60 שקל לבשר בקר טרי".
לדברי אב לעשרה, בן 45, בעוד שהעסקים בדרך כלל נוראיים, הימים הטובים יותר הם בתחילת החודש, כאשר אנשים עם עבודה בשכר מקבלים לעתים קרובות את שכרם.
"בממוצע אולי ארוויח 200 שקל ביום בחמשת הימים הראשונים של החודש החדש. לפני המצור זה היה 450 שקל ליום. יש לי עוד כמה לקוחות קבועים. אבל אין להם כסף. הם שומרים על פיקוח. , ולשלם מתי שהם יכולים."
כמו פלסטינים רבים, ג'רג'ובי עבד בעבר בישראל. "כשישראל סגרה את הגבולות לא הייתה לי עבודה. אז פתחתי קצבייה".
ביום רגיל, ג'רג'ובי אומר שהוא מרוויח במקרה הטוב רק 100 שקלים, לא מספיק כדי לכסות את שכר הדירה של החנות שלו - 4,000 דולר בשנה - וגם לא של בתי משפחתו. "שלושת הבנים שלי כולם נשואים. ביחד, שכר הדירה שלנו בבית הוא 200 שקל לחודש. אנחנו לא מרוויחים את הכסף הזה. ויש הוצאות יומיות כמו חשמל ומים".
עם שיעורי האבטלה של 50 אחוז בעזה, ו-80 אחוז מהפלסטינים העזתיים תלויים בחלוקת סיוע במזון, אין זה פלא שהעסקים של ג'רג'ובי אינם פורחים.
אבל הבעיה נעוצה לא רק בכלכלה המצוררת של עזה ובעוני הרב שהדבר יצר; זה גם המחסור בבשר בקר.
לאחר שלושת השבועות של הפצצות האוויר, היבשה והים הישראליות שהביאו למותם של למעלה מ-1,400 בני אדם, המגזר החקלאי של עזה הרוס, והוא כולל את חקלאי הבקר. פרויקט הפיתוח של האו"ם מדווח כי 17 אחוזים מבעלי החיים בעזה וכמעט עשרה אחוזים מהעופות נהרגו במהלך המלחמה. ועוד לפני התקיפות הישראליות, בנובמבר 2008 כבר הזהיר משרד החקלאות של עזה מפני "אסון מזון אמיתי" עקב המצור על מזון לבעלי חיים ובעלי חיים, המשפיע ישירות על רווחתם של מה שכן קיים בעזה.
הפלסטינים העזתיים ניסו לפצות על הגירעון של הבקר על ידי הבאת עגלים וצאן דרך המנהרות ממצרים. עם זאת, המחירים גבוהים, מעל התקציבים של רובם.
ב-19 ביוני, לראשונה מאז ה-31 באוקטובר 2008, התירה ישראל כניסת בעלי חיים לעזה: 15 משאיות. מספר זה נופל בהרבה לא רק מהצרכים התזונתיים של תושבי עזה, אלא גם מהיכולת של מעבר הגבול לקלוט משאיות.
בשנים 2008 ו-2007, על פי המשרד לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), סך המשאיות החודשיות שנכנסו לעזה השתנה בין 20 ל-207, בהתאם למגמה של הגבלה חמורה על יבוא בעלי החיים של עזה תחת המצור בראשות ישראל.
לפני ה-19 ביוני, משלוח הבקר היחיד היבשתי לעזה היה ב-31 באוקטובר 2008, עם סך חודשי של 78 משאיות... שיספיקו לכמעט תשעה חודשים. מתאם פעולות ממשלת ישראל בשטחים (COGAT) הציע בעבר כמות של 300 פרות שבועיות כמינימום לתזונה של 1.5 מיליון תושבי עזה.
לפי האו"ם וארגונים לא-ממשלתיים שונים, טפטוף הסחורות הנכנס לעזה כעת הוא רק רבע מזה שלפני המצור, שרובם מוגבל לפריטי סיוע בסיסיים במזון. המשפחות התלויות בסיוע עברו מתזונה מאוזנת לתזונה המורכבת בעיקר מסוכר ופחמימות, חסרת ויטמינים וחלבונים.
ארגון הבריאות העולמי (WHO) מציין עלייה בתת תזונה מעכבת גדילה, כיום במעל 10% מהילדים, המיוחסת למחסור כרוני בחלבונים, ברזל וויטמינים חיוניים. עוד מזהיר ארגון הבריאות העולמי מפני עלייה בשיעורי האנמיה: 65 אחוז בקרב ילדים מתחת לגיל 12 חודשים ו-35 אחוז בקרב נשים הרות.
קרן הילדים של האו"ם (יוניסף), ארגון הבריאות העולמי (WHO) ומרכז ארד אל-אינסאן בעזה לתזונה, בין גופים שונים, מציינים את הקשר בין תת תזונה למחסור בחלבון וירקות בתזונה.
דו"ח של הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (ICRC) מיוני 2009 מציין שההשפעות של דיאטה מוגבלת כוללות גם "קושי להילחם בזיהומים, עייפות ויכולת למידה מופחתת". ה-ICRC מזהיר מההשלכות ארוכות הטווח על הילדים הסובלים מתת-תזונה בעזה.
ביוני 2009, 38 ארגונים לא ממשלתיים, כולל אוקספם, Care World Vision וגופי האו"ם, קראו להפסיק את המצור, בציינו את הצורך בסחר מנורמל עם עזה. דו"ח ה-ICRC מיוני קרא גם הוא לחידוש היבוא והיצוא, אך הזהיר כי המצב הידרדר עד כדי כך שעזה תצטרך שנים להתאושש.
עבור יוסף אל ג'רג'ובי, שהקמצן את שעות הפתיחה שלו בגלל מחסור בלקוחות, המצור לא יכול היה להסתיים במהרה. שלושת בניו של ג'רג'ובי עובדים בחנותו וחוסכים לו 40 שקלים שכר יומי לעובד. "אם הבנים שלי לא היו עובדים כאן, הייתי צריך לסגור את החנות".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו