יש כעס בתוך החשש בדרום אפריקה ככל שמספר ה"עיתונאים" במשמר המוות של מנדלה גדל. בני משפחתו סובלים מזה, והשוו את מה שאפילו הניו יורק טיימס כינה "נחיל תקשורתי" לנשרים אפריקאים שמחכים להתנפל על פגרי חיות מתות.
הנשיא אובמה היה בקרוב בדרום אפריקה, ונשא מסר שהוא ציין כ"תודה עמוקה" לנלסון מנדלה. הטיימס דיווח, "מר. אובמה אמר שהמסר העיקרי שבכוונתו להעביר למר מנדלה, "אם לא ישירות אליו אלא למשפחתו, הוא פשוט הכרת התודה העמוקה שלנו על מנהיגותו כל השנים הללו ושהמחשבות והתפילות של העם האמריקני נמצאות איתו, והמשפחה שלו והמדינה שלו".
לא נראה שהאבל של הדרום אפריקאי על פטירתו הקרובה של הנשיא לשעבר שלהם מתרשם יותר מדי מאובמה שמחפש את אור הזרקורים. כמה קבוצות, כולל איגודים בכירים, מחו על קבלת תואר כבוד מאוניברסיטה ביוהנסבורג.
מעניין לציין ש-NBC עם הצוות שלה בתמיכה של כתבת דרום אפריקה לשעבר, שרליין האנטר-גוט, לא טרחה לסקר את המחאה אלא הסתמכה על סוכנות הידיעות רויטרס שדיווחה "כמעט 1,000 אנשי איגודים מקצועיים, פעילים מוסלמים, חברי המפלגה הקומוניסטית של דרום אפריקה ואחרים צעדו לשגרירות ארה"ב שם הם שרפו דגל ארה"ב, וכינו את מדיניות החוץ של אובמה "יהירה ומדכאת".
"היו לנו ציפיות מהנשיא השחור הראשון של אמריקה. בהכירנו את ההיסטוריה של אפריקה, ציפינו ליותר", אמר לרויטרס חומוטסו מקולה, סטודנט למשפטים בן 19. לדבריו, אובמה היה "אכזבה, אני חושב שגם מנדלה יתאכזב. להרגיש אכזבה."
מבקרי דרום אפריקה של אובמה התמקדו במיוחד בתמיכתו בתקיפות מל"טים של ארה"ב מעבר לים, שלדבריהם הרגו מאות אזרחים חפים מפשע, וכישלונו לעמוד בהבטחה לסגור את מרכז המעצר הצבאי האמריקני במפרץ גואנטנמו בקובה שבו שוכנים טרור. חשודים." (באופן מוזר, משטרת דרום אפריקה עצרה צלם מקומי שהשתמש ברחפן משלו כדי לצלם את בית החולים מלמעלה. הוא נעצר מסיבות "ביטחוניות").
מסיבות סמליות, כמו גם בגלל הפופולריות הגלובלית שלו, נראה כי נלסון מנדלה מעורר עניין מיוחד בתקשורת האמריקנית, כאשר הרשתות, באופן נומינלי במצב צנע, פוצצות את התקציבים שלהן כדי שתהיה להן נוכחות דומיננטית.
הספקן הדרום אפריקאי ריאן מאלן כותב ב-Spectator, "בכל פעם שמנדלה נכנס לבית חולים, טסים לכאן מספר גדול של אמריקאים (עד 50) לתפוס את עמדותיהם, והרשת הדרום אפריקאית מופעלת באופן דומה. קולין, (צלם שעובד ברשת אמריקאית) למשל, נוסע ליוהנסבורג, שוכר רכב ועושה צ'ק לבית מלון, הכל בכרטיס של הרשת. מאז דצמבר האחרון, הוא כנראה בילה קרוב ל-30 יום (ב-2000 דולר ליום, כולל הוצאות) בקירור העקבים שלו לצדי הבריכה השונים. והוא עדיין לא צילם פריים אחד.
כפי שאומר קולין, זה יכול להיות האסון הכי גרוע בתולדות התקשורת האמריקאית, בין היתר בגלל שכל העיכובים האלה הורסים את הסיפור. כשהזקן מת לבסוף, הרבה מהמרים הולכים לפהק ולומר, מנדלה מת? זה לא קרה כבר לפני שנה?"
העוינות לתקשורת הזו מעוגנת בסאטירה במכתב פתוח של ריצ'רד פופלאק מהתקשורת הזרה לדרום אפריקה המופיע ב-The Daily Maverick:
"כפי שאולי ציינת, חזרנו! עברו ארבעה חודשים ארוכים מאז הדיון בערבות של אוסקר פיסטוריוס, ובדיוק כששכחנו עד כמה חיבורי האינטרנט מחורבנים ביוהנסטוריה, סיפור מנדלה נשבר.
אנחנו מרגישים שחשוב שהמקומיים יבינו עד כמה מדובר בעסקה גדולה עבורנו. בעולם האמיתי - הרחק מהשפל המנומנם שלך - חדשות עובדות במחזוריות של 24 שעות. הצילום היחיד הזה של בית חולים עם אנשים שנכנסים ויוצאים מדי פעם מהדלת הקדמית, בזמן שכתב מתאר בדיוק מה קורה - באריכות ובפירוט? זה הלחם והחמאה שלנו. זה מה שאנחנו עושים.
ואתה צריך לצאת מהדרך בזמן שאנחנו עושים את זה."
למה כל ההתעניינות הפנאטית? התקשורת בארה"ב אוהבת אישים גדולים מהחיים, ולעתים קרובות יוצרת אותם כשהם לא קיימים. מנדלה נטל עבורם את המעטפת ההרואית של מרטין לותר קינג ג'וניור, שזיכרו נהנה ממעמד איקוני גם כאשר הישגיו כמו חוק זכויות ההצבעה רק נברדו על ידי זמזמים שיפוטיים ימנים בגלימות שחורות. (גם תדמיתו של קינגס עברה חיטוי כשהשקפתו הבינלאומית הייתה מכוסה לעתים קרובות).
זה לא תמיד היה ככה. במשך שנים רבות, התקשורת האמריקאית התייחסה למנדלה כאל קומוניסט וטרוריסט, וכיבדה את חוקי הצנזורה בדרום אפריקה ששמרו על תדמיתו בסוד. הדיווחים על תפקידו של ה-CIA בלכידתו היו מעטים ורחוקים. זהה לראיות לריגול אמריקאי שתועדו בכבלים שפורסמו על ידי ויקיליקס.
בשנות רייגן, נאסר על שותפו למשפט אוליבר טמבו, אז מנהיג ה-ANC בזמן שהיה בכלא, להגיע לארה"ב ולאחר מכן, כשעשה זאת, להיפגש עם בכירים. מאוחר יותר, דיק צ'ייני סירב לתמוך בקריאה של הקונגרס לשחרורו מהכלא.
בשנת 1988, אני, בין שאר מפיקי הטלוויזיה, השקתי את סדרת הטלוויזיה דרום אפריקה עכשיו כדי לכסות את התסיסה שהרשתות התעלמו ממנה במידה רבה, כאשר סיפורים שצולמו על ידי צוותים אמריקאים הגיעו בסופו של דבר על "המדף", ולא באוויר.
קונצרט לשחרור מנדלה ב-1988 הוצג על ידי רשת פוקס כ"פסטיבל חופש" עם אמנים שנאמר להם שלא יזכירו את שמו, פחות שהם "עושים פוליטיזציה" לכל הכיף. כשהוא שוחרר בשנת 2000, חגיגת כוכבים דחוסה באצטדיון וומבלי של לונדון הוצגה בכל מקום בעולם, מלבד הרשתות האמריקאיות.
ברגע שהוא אימץ את הפיוס כעיקרו הפוליטי והפיל את הדרישות להלאמה המעוגנות ב"אמנת החירות" של ה-ANC, תדמיתו בארה"ב שוקמה במהירות. הוא הועלה לגיבור סמלי לכל מה שזכה לשבחים על ידי העם והאליטה העולמית כאחד. לא הוזכר תפקידו כיוצר מאבק מזוין, והמפקד העליון שלו.
רשתות ארה"ב גם לא כיסו את התפקיד שמילאו קרן המטבע העולמית והבנק העולמי בשליטת ארה"ב בניווט הכלכלה לכיוון ניאו-ליברלי מוכוון שוק, תוך הבטחה שהממשלה החדשה לא תוכל למחוק אי שוויון עמוק ועוני מסיבי ושהלבנים ישמרו על זכויות היתר. .
העיתונות האמריקאית עיצבה את האופן שבו מנדלה הוצג בארה"ב. עורכת הדין והקמפיין האנטי-גרעיני, אליס סלייטר, מספרת סיפור על מאמציה לזכות בתמיכתו של מנדלה לפירוק מנשק גרעיני.
"(מתי)... נלסון מנדלה הודיע שהוא יפרוש מנשיאות דרום אפריקה, ארגנו מסע כתיבת מכתבים חובק עולם, שדרש ממנו לקרוא לביטול הנשק הגרעיני בנאום הפרידה שלו מהאו"ם. ההימור עבד. באו"ם, נלסון מנדלה קרא לחיסול נשק גרעיני, ואמר, "כלי הנשק הנוראים והמפחידים האלה להשמדה המונית - למה הם צריכים אותם בכלל?" ה גרדיאן לונדון הייתה תמונה של מנדלה בעמוד הראשון שלה, עם הכותרת, "נלסון מנדלה קורא לחיסול נשק גרעיני". ה ניו יורק טיימס נקבר סיפור בעמוד 46, המודיע על פרישה של מנדלה מנשיאות דרום אפריקה והשערות מי עשוי לרשת אותו, ודיווח שהוא נשא את נאומו האחרון כנשיא באו"ם, תוך שהוא משמיט להזכיר את תוכן נאומו".
וכך זה הולך, כשנדמה שמותו קרוב, הוא הפך לדמות מיתית סמלית, לקול מוסרי, לא לפוליטיקאי שתמיד היה. הוא הפך לסבא מקסים שזכה לשבחים על ארגוני הצדקה שלו עם רעיונותיו וערכיו הפוליטיים שנקברו לעתים קרובות באחד מהסלבריטאים שלו. הוא התעקש שלא יתייחסו אליו כאל קדוש או מושיע. ספר את זה לתקשורת.
כפי שאמר לי פאלו ג'ורדן הוותיק ב-ANC, "לקרוא לו סלבריטי זה להתייחס אליו כמו למדונה. וזה לא מה שהוא. יחד עם זאת, מגיע לו להיחגג כלוחם החופש שהיה".
צפו בסיקור וראו אם המסר הזה עובר, עם כל ההשלכות שלו על המאבק בדרום אפריקה שעוד לפנינו.
מנתח החדשות דני שכטר יצר שישה סרטים תיעודיים על נלסון מנדלה. הוא כותב בלוג ב-newsdissector.net ועורך את Mediachannel.org. הערות ל [מוגן בדוא"ל].
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו