בסופו של דבר, באופן מוזר, הם גרמו לכל זה להיראות כמו אנטיקליימקס. הבחירות האחרונות בליבריה, אבן הדרך של המעבר הקשה של המדינה מלוחמה בעצימות נמוכה לשלום, נערכו מראש כדי להתאים לנרטיב ידוע. כוכב הכדורגל המפורסם ג'ורג' ויה, נושר מבית הספר התיכון מרקע מקופח, התמודד מול הכלכלנית העירונית שעברה הכשרה בהרווארד והפוליטיקאית הוותיקה אלן ג'ונסון-סירליף. לתקשורת המערבית יש קסם מסורתי לסוג זה של מחקר, לעומת זאת, וזו תוצאה ידועה למי הם היו מעדיפים: סיפור הסמרטוטים של Weah, נרטיב אמריקאי קלאסי, ניצח בתחרות מההתחלה. הבחירות עצמן, לעומת זאת, יתבררו כשונות. וכשג'ונסון-סירליף ניצחה בסקרים בהפרש נאה (60 אחוז מהקולות), התקשורת הגדילה במהירות את הטענות החמוצות והמטורפות של וויה שהסקרים זויפו. אז הבחירה הראשונה של נשיאה באפריקה שמדרום לסהרה - אירוע אות בפני עצמו - הפכה להיות מסויגת במקצת.
פגשתי לראשונה את ג'ונסון-סירליף, כשהייתה גולה בחוף השנהב (היא ברחה מהשלטון הרודני של הנשיא לשעבר צ'רלס טיילור) ב-2001, ופגשתי אותה שוב כמה שבועות לפני הבחירות. רהוט ואנרגטי, ג'ונסון-סירליף הוא כנראה הדמות הלאומית ההישגית ביותר של ליבריה; ובאזור מלא במנהיגים עצובים וחסרי צבע, היא חייבת לבלוט, המין והמדינה המוכה שלה בצד. כשנפגשנו בחוף השנהב, היא הייתה עסוקה בתיאום קבוצת נשים עממית המעורבת בפיתוח כפרי בליבריה. (קבוצה זו תתגלה כחשובה ביותר בגיוס עשרות אלפי נשים בוחרות שהבטיחו את ניצחון ג'ונסון-סירליף). היא נראתה לי כמי שמכירה היטב את המדינה שלה, תמיד חושבת על הבעיות שלה, ולכן ידעה מה נדרש כדי להתחיל לטפל בהן - כל התכונות שיגרמו למנהיג מצליח.
זה כנראה מוקדם מדי לומר, אבל נראה שהליבראים עשו את הבחירה הנכונה הפעם. ב-1997, כשטיילור רץ לאחר שניהל מרד אכזרי, הסיסמה שהזניקה אותו לשלטון הייתה: "הוא הרג את אמא שלי. הוא הרג את אבא שלי. אבל אני אצביע עבורו!״ תומכיו של Weah עשו וריאציה על נקודת ההתכנסות הקודרת הזו, לטובה, בסיבובים הראשונים של הסקרים באוקטובר: ״האם הוא הרג את אמא שלך? לא. הוא הרג את אבא שלך? לא. אז תצביעו לג'ורג' ווי!†וויה היה האנטי-טיילור, זה שיכול היה לטעון באופן אמין שלא היה שחקן בעבר הטראגי הקרוב של ליבריה. בסיבוב הראשון התמודדו גם מספר מנהיגי מיליציה לשעבר. אבל כשהתחרות ירדה לוויה וג'ונסון-סירליף, שבעצמה יכלה לטעון שלא הרגה את אבא או אמו של אף אחד, תומכי ווי המציאו שורה אחרת, פחות השראה: "הוא יודע ספר, הוא ולא לא ספר, אבל אני אצביע לו!†הליבריאנים, התברר, ידעו טוב יותר מאשר לבחור מישהו שיחגוג את היעדר ההישג החינוכי.
לאחר שביליתי שבועיים בליבריה זמן קצר לפני הבחירות, מה שהדהים אותי אחר כך לא היה זעקת משחק הגזל של וויה ותומכיו; זה היה כמעט צפוי. מה שהדהים אותי הוא שהבחירות בכלל נערכו, שלא לדבר על אחוזי ההצבעה הגבוהים וההתנהגות המסודרת של המצביעים במהלך הקלפיות. אחת החרדות המרכזיות לפני הבחירות, לבד מהסיוט הלוגיסטי של ניהול בחירות במדינה שחלק גדול ממנה אינו נגיש ברובו, הייתה לגבי האופן שבו יתנהג עם כל כך טראומטי ומולחן ברגע כה גבוה. כמחצית מהמצביעים הרשומים מעולם לא הצביעו לפני כן, וזו הייתה ללא ספק הבחירות השקופות הראשונות של ליבריה. מרכיבה זאת הייתה העובדה שחלק ממנהיגי המיליציות שעזרו להרוס את המדינה הופיעו בין 22 המועמדים שהתחרו להיות נשיא. העובדה שבסוף הבחירות שני המועמדים המובילים יהיו אנשים עם רקע אזרחי אמפתי מראה עד כמה ליבריה הגיעה.
מדינה מערב אפריקאית זעירה זו, כמו שכנתה סיירה לאון, הייתה מגדלור של תקווה והשראה לאנשים רבים בעלי מורשת אפריקאית במשך רוב המאה ה-19 וחלק מהמאה ה-20. כשכתב על השניים ב-1887, אדוארד בליידן, הפאן-אפריקניסט הגדול, היה אופטימי מאוד לגבי ההשפעות המסייעות שיהיו לשתי המדינות על יבשת אפריקה. "אין חלק במערב אפריקה שבו הפתחים וההזדמנויות להחדרת הציוויליזציה והנצרות ביבשת זו גדולים יותר מהמדינות הרציפות הללו", כתב. "האטרקציות שהם מציעים למאמצים של הנדבן והקולוניזיסט האפריקאי (במובן האמריקאי של הביטוי הזה) אינן חסרות נימוקים מוצדקים" לא קשה לחזות את ההשפעות [של שתי המדינות הללו] על האינטרסים הכלליים של הציוויליזציה, על רווחתו של הגזע הכושי ועל המטרה הגדולה של האנושות.â€
"המטרה הגדולה של האנושות": האירוניה היא שבתחילת המאה ה-20, שתי המדינות יבואו לייצג פגיעה גדולה באנושות במקום זאת. לוחמה דורסנית החריבה את השניים, והתברר כל כך שגורלן של המדינות אכן קשור קשר בל יינתק. זו הסיבה שהבחירות בליבריה היו אולי האירוע הנצפה ביותר באזור; השלכותיה חורגות הרבה מעבר לגבולותיה.
דיברתי עם ד"ר עמוס סוייר, נשיא ליבריה לשעבר ואולי האינטלקטואל הידוע ביותר במדינה, בטלפון זמן קצר לאחר הבחירות. הוא היה באקסטזה. "הזדמנות מצוינת", אמר, נפתחה בבחירות. הבחירות "פתחו מקום לחברה האזרחית, והביאו בהירות" להרבה נושאים. לדעתו של ד"ר סוייר, הבחירות יסייעו להביא משיכה לתהליך השלום והפיוס בו כל האזור עוסק כיום, ויסייעו למקד את תשומת הלב לנושאים חמורים של פיתוח כלכלי.
אפשר רק לקוות, בהתחשב בהיסטוריה האחרונה והאומללה ביותר של האזור, שד"ר סוייר צודק. מערב אפריקה, סוף סוף, זקוקה להפסקה.
ספרה של Lansana Gberie, A Dirty War in West Africa: The RUF and the Destruction of Sierra Leone, ראה אור בהוצאת Hurst and Company London.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו