ללב שבור
ספקטר רודף את אמריקה...
ישבתי בבר ברינו שמעולם לא הייתי בו, אדם ישב לידי והתכופף לשקוע במשקה שלו. כשהרגשתי קצת בודדה בעצמי פתחתי בשיחה. הוויסקי השתלט במהרה ואנחנו סיפרנו את הסיפורים שלנו וצחקנו קצת. אבל ככל שהדברים האלה הולכים לעתים קרובות מה שעולה חייב לרדת. עד מהרה החבר החדש שלי סיפר לי על הצרות, התסכולים והכישלונות שלהם. איכשהו, כשהם הופכים בו-זמנית ליותר מונפשים ומותשים בגינונים, הם פלטו, "הכל פשוט נראה מזוייף, לא משנה כמה אני מנסה דברים אף פעם לא מסתדרים. הבית תמיד מנצח". לקחתי עוד משיכה מהמשקה שלי - תחילה חם ואז קריר - הנחתי את ידי על הכתף שלהם ואמרתי, "אם אתה לא רוצה להפסיד בפוקר אל תשב ליד השולחן שלהם והיחסים בינינו לבין הדילרים לא צריכים להיות כל כך חביב." לאחר מכן רכנתי פנימה ולחשתי, "אני מאמין שהקזינו הזה דליק."
הו, עיר חרא פיטסבורג, עיר חרא אוקלנד, עיר חרא דטרויט... אנחנו מוכנים! אפילו הדבורים שובתות והכרישים נוגסים בחזרה. בואו נעשה את האקנסאק החרא הזה!
קיבלנו הזמנה להצטרף למהפכת רון פול אבל נאלצנו לסרב. אנחנו לא חוזרים לתקופה ההיא: יו, בדוק את הילדים האלה שעובדים להם במכרות.
חטיבות "החירות" יכולות לשמור על "מייסדי העבדים" שלהן. שג'פרסון באמת יכול היה לדבר, אבל הוא בטוח לא היה הולך ברגל. המשפחות הראשונות שלנו היו במרידות העבדים, מתו בלודלו ונתלו בשיקגו. יחי הקדושים של היימרקט. אנחנו הרוחות של Wounded Knee ואנחנו פרד המפטון...
הנסיך האפל ג'ורג' צדק, זה רק פיסת נייר ארורה והלילה אנחנו הולכים להוציא צלפים. אבותינו לא כתבו את זה, אפילו לא הוזמנו, שטויות כולנו מאוחדים! כל חוקה שאינה עונה על צרכיו ושאיפותיו של דור היא קללה, קצין טוב, אנחנו הרכב המתים שלה. תחת אור הירח שלה אנחנו הולכים לפרוץ לארכיון, להצית את החוקה ולרקוד סביב אור האש. השומרים יהיו מבולבלים מהכתובות שלנו שכתוב עליה,
הלילה אנחנו הולכים לגנוב את פעמון החירות ולהריח אותו. כמובן שנכין מחרשה, אבל ראשית עלינו לעצב את החרבות! אנחנו נשיג שוטרים חופשיים, זו המילה המזדיינת שלנו. כל דור לומד קצינים, כל דור משתוקק, עכשיו צפו בנו רוקדים כשהבדיחות הפנימיות הללו בוערות. אנחנו לא צריכים מים, תנו למזונה וכו'.
מה זה הסירחון הזה? זאת הגופה האמריקאית, תעביר את האת, זו הלוויה לא גט. גדול מכדי להיכשל או הכישלון הגדול בעולם? מורחים את השבן למרחקים. החלום מת, בואו נקבור את השקר!
חלקנו מטפלים בעצמם ב-Sit Town, שם הכאב אמיתי אבל כל התרופות שקריות. המשמרות לבסוף על פיט יוצקים על הרוטב הנשכח. הו, שם, הכל טוב יותר עכשיו, כמעט אבוד. כשאני יושב כאן הערב עם תחושה של שנים מבוזבזות והכרה כללית של אובדן, אני כמעט יכול להבין את הכמיהות של הפונדמנטליסט לסוף הימים. אז יאללה כריסטו-פריקים, הצטרפו אלינו לעבודה עם משקה. אתה יכול להכין את הטוסט רק בבקשה עזוב את הבית את רוח הקודש שלך. אל תתייחסו לחרבות העולות שלנו, כי הלילה אנחנו שותים עד סוף העולם הזה!
ישבתי לכתוב לאהובתי שיר והבנתי שאני לא יודע איך. אז נזכרתי בעיניה של המורה שלי שכמו אומרות "אתה לא צריך שירה לאן אתה הולך ילד, זה המקום שבו אף אחד לא יוצא בחיים כי אף אחד לא באמת נולד".
לאהוב שלי:
האהבה שלי אומרת לי שבכל מקום שאני נמצא, יש מקום שאני מעדיף להיות בו. הו מותק, אתה לא יודע שכשאני בתוכך אני אף פעם לא רוצה לעזוב? מאוהב:
היי גבר למה אתה לא יכול לכתוב ישר?
אני לא יכול, ניסיתי, אני מטוגן - אתה לא יודע שכל מוח מוגש מקושקש בעיר החרא בארה"ב? האם אנחנו הולכים לעבודה או עוזבים, מתרוצצים או בוכים, רובם מעדיפים לישון, אבל הבטן רותחת, כל לב פועם על בגידה!
ג'ני הייתה מספרת בדיחות נהדרת...
ג'וני יכול להשמיע צ'לו לגנוח...
ג'מאל כתב חרוזים חולים לאללה...
עכשיו אנחנו עסוקים במלאי המדפים, בהזזת הטאקו ובהתקדמות בתאים. אין דאגות. התכנסנו וכתבנו מחזמר, בלי שירים או שחקנים - אתה רואה שזו הרפתקת אקשן. הפיצו את החדשות לרחבה, זו השתוללות משמחת שנקראת...
ציפורית קטנה רק שרה, "הם לא מורדים כי הם קנוניים מדי". נו? עם בתי הסלע שלנו ועבודות הפרספקס שלנו - מקבלים תשלום עם נעליים מתוצרת עבדים. קצין, אתה יודע מה אומרים על עם שאין לו מה להפסיד? עובדי העולם הראשון זה הזמן לבחור...
מישהו צעק, "אנחנו דורשים תעסוקה מלאה!" מה זה אתה סדיסט? אנו דורשים פריסה מלאה של כל כנופיות מפתחי קופים ומשוררים חמושים היטב. אתה לא מכיר אותנו, סוציאליסט מזויף. עבדת פעם בשכר ביום בחייך? אתה באמת חושב שאנחנו רוצים לעשות את החרא הזה, זריחה של שקיעה? נעבוד קשה אבל לא בשביל בוס שוב. קחו אותנו בשביתה עד שהקפיטליזם ימות!
"אבל בעלי ההון מספקים לנו את העבודות והכלים שאנחנו צריכים".
הדוד קראקר רוצה אותנו רובוטים, הדוד טום יראה שעון אגרוף טוב, הדוד מנוע מצא משבצות משחק טובות. אלוהים, אנחנו בטוח נכנענו הרבה.
חדשות מרעישות: מומחים צופים שבעשורים הקרובים בני אדם יקיימו יחסי מין, יתאהבו ויתחתנו עם רובוטים. מבקרי מגמה זו הציעו את ההצהרה הזו שהם פנו לסדר העולמי החדש והאמיץ:
הו גו-בוטים, Femme-bots, סקס-בוטים...
דינג דונג, תסתכל עליי אמא, הרגע זרפתי שמן מנוע. אתה חושב שארה"ב תפלוש אליי?
יאללה ספרינגסטין, קדימה מלנקמפ, תשיר לנו את השיר הזה, "כל המפעלים עזבו את העיר, כל הפקטורים כולם נעלמו".
טוב. אולי בשלב הבא הם יעזבו את כדור הארץ.
הו קברניטי התעשייה, בניתם ממש מכונה. זה מוציא אפוקליפסה אחרי שאכל הכל. אתה מרעיל את כדור הארץ ושודד כל עץ אחרון וכמובן המלחמה התמידית שלך לחמדנות תמידית. כמה חרא אתה יכול להזדקק?
כל כך הרבה הפסד בשביל רווח כל כך מצער...
לדברי דריק ג'נסן: התרבות הזו מטורפת.
יש לנו צפרדעים הרמפרודיטה, ייצרנו סיסמאות "ביצה" ובזמן שאנחנו בזה, ילד חייל, אל תבינו אותנו לא נכון. אנחנו לא שונאים אותך, רק את הטבח שאתה עושה כל יום. אז הציל את הבן הנשמה שלך, אמור "אדוני, לא אדוני" הרם את האקדח שלך וירה לכיוון השני!
אז, מר קורפו מוסר את הקרקע, אבל מכיוון שאתה אוהב גזירות אז, פיתחנו תוכנית. יש לנו את החלום ולכם יש את המכונות: ראשית נכסח את הפנטגון ובהמשך ניקח את וול סטריט!
ווי-או ווי-או ווי-או
הו פאדג'! הנה באות הרגליים השטוחות, בוכים, "טרוריסטים, טרוריסטים!" שוטרים לא יורים! אנחנו הילדים שלכם, ורק תראו אותנו: מחבלים אמיתיים לובשים חליפות!
לכל מי שמוכן להשיב מלחמה... אנחנו מצדיעים.
הו גרטה ואן מה שלא יהיה, כל כך אחראית. לפעמים נדמה שאנחנו לא חיים באותה אומה ארורה. "העובדים זה והעובדים זה" אני אקרא הבצל שם לפחות הם יודעים שהם מלאים בחרא
חטיבות "הקידמה" מזהירות אותנו להפיל את הברגים השובבים שלנו ולהתנקות בתעלות הבחירות. הכל יהיה בסדר, אנחנו רק צריכים להחזיר את הבית הלבן ולהמשיך את התרומות האלה להגיע, המהפכה שלו בלחיצת עכבר. ובכן "אחראים" יקרים יש בנו שריפה שאי אפשר לכבותה.
"כאן תדרוך על ניצוץ, אבל כאן, ושם, ומאחוריך, ולפניך, הלהבות יתלקחו. זו שריפה תת קרקעית. אתה לא יכול לכבות את זה. האדמה בוערת עליה אתה עומד.” — אוגוסט ספייס
הלב שלנו הוא דגל בוער, מיטה בוערת ותנ"ך בוער. וקח אזהרה קצין, החברים שלי אמינים וכבר לא כל כך גמישים.
אנו אחוזים בידי איש איגוד מקצועי קולומביאני שנרצח. היא אומרת שהיא יודעת מי היו היורים האמיתיים. היא עצבנית.
גם אנחנו.
הצטרפנו לצבא מחתרת כדי לרסק את המכונה עם יותר חיילים ממה שהעולם ראה אי פעם. אנחנו…
"לבבות פראיים, דם פראי, מוהל פראי, עלי בר, להבי דשא פראיים, בשר פראי, רצונות פראיים, מחשבות פראיות, חלומות פראיים, אהבה פראית, שנאה פראית, זעם פראי, צער פרא, שמחה פראית, עור פראי, פרוות פראית, קליפת בר, כנפי פרא, מילים פראיות, פעולות פראיות, ציפורניים ושיניים פראיות. עקיצות פרא, עקיצות פראיות, סמקים פראיים עם זנבות פראיים".1
הפחדנים צועקים, "זה בדיוק כמו שזה, זה צריך להיות, זה המהלך הטבעי של ההיסטוריה." יש לי חלום, מכוש ואגרוף מלא זרעים שאומרים שנוכל (נשבור) לקרוע חניונים של וול-מארט ולנטוע חברה חדשה. סוף החרדה וכל האדיקות הכוזבת, קבורת הצבא וכל האלוהויות המאסטרים, כלכלה משתפת, אנחנו לא צריכים צדקה כי יש לנו...
יש רוח רפאים רודפת את אמריקה - רוח הרוח הזו היא השחרור שלנו.
זה שעת סגירה... בארה"ב.
- דריק ג'נסן/סטפני מקמילן [?]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו