המצור של ישראל על עזה החל ב-5 בנובמבר, למחרת תקיפה ישראלית בתוך הרצועה, ללא ספק שנועדה סוף סוף לערער את הפסקת האש בין ישראל לחמאס שהוקמה ביוני האחרון. למרות ששני הצדדים הפרו את ההסכם קודם לכן, הפלישה הזו הייתה בקנה מידה שונה. חמאס הגיב בירי רקטות לעבר ישראל והאלימות לא שככה מאז. למצור על ישראל שתי מטרות יסוד. האחת היא להבטיח שהפלסטינים שם ייראו רק כבעיה הומניטארית, קבצנים שאין להם זהות פוליטית ולכן אין להם תביעות פוליטיות. השני הוא להפיל את עזה על מצרים. לכן הישראלים סובלים את מאות המנהרות בין עזה למצרים שסביבן החל להיווצר מגזר מסחרי לא רשמי אך יותר ויותר מוסדר. הרוב המכריע של העזתים מרוששים ורשמית 49.1% מובטלים. למעשה הסיכוי לתעסוקה קבועה הולך ונעלם במהירות עבור רוב האוכלוסייה.
ב-5 בנובמבר אטמה ממשלת ישראל את כל הדרכים להיכנס ולצאת מעזה. מזון, תרופות, דלק, חלקים למערכות מים ותברואה, דשן, יריעות פלסטיק, טלפונים, נייר, דבק, נעליים ואפילו ספלי תה כבר לא עוברים בכמות מספקת או בכלל. לפי אוקספם רק 137 משאיות מזון הורשו להיכנס לעזה בנובמבר. המשמעות היא שנכנסו לרצועה 4.6 משאיות בממוצע ביום לעומת ממוצע של 123 באוקטובר השנה ו-564 בדצמבר 2005. שני ספקי המזון העיקריים בעזה הם סוכנות הסעד והעבודות של האו"ם לפליטים פלסטינים במזרח הקרוב. (UNRWA) ותוכנית המזון העולמית (WFP). אונר"א לבדה מאכילה כ-750,000 בני אדם בעזה, ודורשת 15 משאיות מזון מדי יום לשם כך. בין ה-5 בנובמבר ל-30 בנובמבר הגיעו רק 23 משאיות, בסביבות 6% מסך הדרוש; במהלך השבוע של 30 בנובמבר היא קיבלה 12 משאיות, או 11 אחוזים מהנדרש. היו שלושה ימים בנובמבר שבהם אונר"א אזל מהמזון, וכתוצאה מכך בכל אחד מהימים הללו 20,000 אנשים לא הצליחו לקבל את האספקה המתוכננת שלהם. לדברי ג'ון ג'ינג, מנהל אונר"א בעזה, רוב האנשים שמקבלים סיוע במזון תלויים בה לחלוטין. ב-18 בדצמבר אונר"א השעתה את כל חלוקת המזון הן לתוכניות חירום והן לתוכניות רגילות בגלל המצור.
ל-WFP היו בעיות דומות, ושלח רק 35 משאיות מתוך 190 שהייתה אמורה לכסות את צורכי העזתים עד תחילת פברואר (שש נוספות הורשו להיכנס בין ה-30 בנובמבר ל-6 בדצמבר). לא רק זה: WFP צריך לשלם כדי לאחסן מזון שלא נשלח לעזה. זה עלה 215,000 $ בנובמבר בלבד. אם המצור יימשך, ה-WFP יצטרך לשלם תוספת של 150,000 דולר עבור אחסון בדצמבר, כסף שישמש לא לתמיכה בפלסטינים אלא לטובת העסקים הישראליים.
רוב המאפיות המסחריות בעזה - 30 מתוך 47 - נאלצו לסגור כי נגמר להם הגז לבישול. אנשים משתמשים בכל דלק שהם יכולים למצוא כדי לבשל איתו. כפי שהבהיר ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), מיכלי גז לבישול נחוצים ליצירת החום לדגירת אפרוחי פטם. מחסור בגז ובמזון לבעלי חיים אילץ יצרנים מסחריים לחנוק מאות אלפי אפרוחים. עד אפריל, לפי ה-FAO, לא יהיו שם עופות כלל: 70% מהעזתים מסתמכים על עוף כמקור עיקרי לחלבון.
בנקים, הסובלים מהגבלות ישראליות על העברת שטרות לשטח, נאלצו להיסגר ב-4 בדצמבר. שלט על דלתו של אחד מהם נכתב: 'בשל החלטת רשות האוצר הפלסטינית, הבנק ייסגר היום יום חמישי, 4.12.2008, בגלל חוסר זמינות של כסף מזומן, והבנק ייפתח מחדש לאחר הכסף המזומן זמין.'
הבנק העולמי הזהיר כי מערכת הבנקאות בעזה עלולה לקרוס אם ההגבלות הללו יימשכו. כל תוכניות המזומן לעבודה הופסקו וב-19 בנובמבר אונר"א השעתה את תוכנית הסיוע במזומן לנזקקים ביותר. היא גם הפסיקה לייצר ספרי לימוד כי אין בעזה נייר, דיו או דבק. זה ישפיע על 200,000 תלמידים שיחזרו לבית הספר בשנה החדשה. ב-11 בדצמבר שלח שר הביטחון הישראלי, אהוד ברק, 25 מיליון דולר בעקבות פנייה של ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד, עירוי ראשון מסוגו מאז אוקטובר. זה אפילו לא יכסה משכורת של חודש ל-77,000 עובדי המדינה בעזה.
ב-13 בנובמבר הופסק הייצור בתחנת הכוח היחידה בעזה והטורבינות הושבתו בגלל שנגמר לה הסולר התעשייתי. זה בתורו גרם לשתי סוללות הטורבינה להתרוקן, והן לא הצליחו להתניע שוב כאשר התקבל דלק כעשרה ימים לאחר מכן. כמאה חלקי חילוף שהוזמנו לטורבינות יושבים בנמל אשדוד בישראל בשמונת החודשים האחרונים וממתינים לרשויות הישראליות שיעבירו אותן מהמכס. כעת ישראל החלה למכור את החלקים הללו במכירה פומבית מכיוון שהם נמצאים במכס יותר מ-45 יום. ההכנסות מוחזקות בחשבונות ישראלים.
במהלך השבוע של 30 בנובמבר הותרו לתחנת הכוח 394,000 ליטר סולר תעשייתי: כ-18% מהמינימום השבועי שישראל מחויבת על פי חוק לאפשר כניסה. זה הספיק לטורבינה אחת לפעול במשך יומיים לפני המפעל נסגר שוב. מחברת חלוקת החשמל בעזה נמסר כי רוב רצועת עזה תהיה ללא חשמל בין ארבע ל-12 שעות ביממה. בכל זמן נתון במהלך הפסקות אלו, ליותר מ-65,000 אנשים אין חשמל.
לא נמסר סולר אחר (לגנרטורים המתנה ולהובלה) במהלך אותו שבוע, לא נמסר דלק (שנשמר בחוץ מתחילת נובמבר) או גז בישול. בתי החולים בעזה מסתמכים ככל הנראה על סולר וגז שהוברחו ממצרים דרך המנהרות; אומרים שהאספקה הזו מנוהלת וממוסה על ידי חמאס. למרות זאת, לשניים מבתי החולים בעזה אין גז בישול מאז השבוע של 23 בנובמבר.
לבעיות שגרם המצור מתווספות אלה שיצרו הפילוגים הפוליטיים בין הרשות הפלסטינית בגדה המערבית לרשות חמאס בעזה. כך למשל, רשות המים של עיריות החוף בעזה (CMWU), שאינה בשליטת חמאס, אמורה לקבל כספים מהבנק העולמי באמצעות רשות המים הפלסטינית (PWA) ברמאללה כדי לשלם עבור דלק להפעלת המשאבות למערכת הביוב של עזה. . מאז יוני, ה-PWA סירבה למסור את הכספים הללו, אולי בגלל שהיא מרגישה שמערכת ביוב מתפקדת תועיל לחמאס. אני לא יודע אם הבנק העולמי ניסה להתערב, אבל בינתיים אונר"א מספקת את הדלק, למרות שאין להם תקציב לזה. ה-CMWU גם ביקשה רשות מישראל לייבא 200 טון כלור, אך עד סוף נובמבר היא קיבלה רק 18 טון - מספיק לשבוע אחד של מים עם כלור. עד אמצע דצמבר הייתה לעזה ולצפון עזה גישה למים רק שש שעות כל שלושה ימים.
לפי ארגון הבריאות העולמי, גם לפילוגים הפוליטיים בין עזה לגדה המערבית יש השפעה חמורה על מלאי הסמים בעזה. משרד הבריאות בגדה המערבית (MOH) אחראי על רכישת ואספקת רוב התרופות והמוצרים החד פעמיים המשמשים בעזה. אבל המניות נמצאות ברמות נמוכות בצורה מסוכנת. במשך כל חודש נובמבר משרד הבריאות של משרד הבריאות הגדה המערבית פינה משלוחים מכיוון שלא היה לו שטח מחסן, אך הוא לא העביר אספקה לעזה בכמויות נאותות. במהלך השבוע של 30 בנובמבר נכנסה לעזה משאית אחת שהובילה תרופות וציוד רפואי ממשרד הבריאות ברמאללה, המסירה הראשונה מאז תחילת ספטמבר.
התמוטטות של חברה שלמה מתרחשת מולנו, אבל יש מעט תגובה בינלאומית מעבר לאזהרות האו"ם שמתעלמות מהן. האיחוד האירופי הודיע לאחרונה כי ברצונו לחזק את יחסיו עם ישראל בזמן שההנהגה הישראלית קוראת בגלוי לפלישה רחבת היקף לרצועת עזה וממשיכה את החנק הכלכלי שלה על השטח עם, כך נראה, תמיכה לא כל כך שקטה. של הרשות הפלסטינית ברמאללה - שמשתפת פעולה עם ישראל במספר צעדים. ב-19 בדצמבר סיים חמאס רשמית את הפסקת האש עם ישראל, שישראל אמרה שהיא רוצה לחדש, בגלל כישלונה של ישראל בהקלת המצור.
איך שמירת מזון ותרופות מתושבי עזה יכולה להגן על עם ישראל? איך ההתרוששות והסבל של ילדי עזה - יותר מ-50% מהאוכלוסייה - יכולים להועיל למישהו? המשפט הבינלאומי כמו גם הגינות אנושית דורשים את הגנתם. אם עזה תיפול, הגדה המערבית תהיה הבאה.
שרה רוי מלמדת במרכז ללימודי המזרח התיכון של הרווארד והיא המחברת של Failing Peace: Gaza and the Palestinian-Israeli Conflict.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו