במשך שנים, כשנסעתי לחו"ל, אנשים היו שואלים לעתים קרובות לגבי שמי ולאום. אני, כמובן, הייתי עונה בלי היסוס: "אני ישראלי".
אבל לאחרונה נודע לי שאין ישראלים בישראל. נשמע מוזר? זה עושה לי, במיוחד בהתחשב בעובדה שיש מצרים במצרים, גרמנים בגרמניה, מקסיקנים במקסיקו וקנדים בקנדה. אז למה אין ישראלים בישראל? בגלל ה קבע בית המשפט העליון בישראל על הנושא בתחילת אוקטובר, וקבע כי אין הוכחה לקיומו של עם "ישראלי" ייחודי.
שלושה שופטי בג"ץ דחו עתירה שהגישו כמה ישראלים שביקשו לשנות את הרישום בתעודות הזהות שלהם. התובעים בתיק הרישום ביקשו ממשרד הפנים לכתוב "ישראלי" במקום לעשות את ההבחנה בין יהודים, ערבים או דרוזים בקטגוריית הלאום שלהם.
בראשות נשיא בית המשפט העליון, השופט העליון אשר גרוניס, הכריז הרכב של שלושת השופטים כי אין זה מנדט בית המשפט לקבוע קטגוריות חדשות של לאום. השופט חנן מלצר אף ציין כי במצב הנוכחי "אזרחות ולאום נפרדים", והוסיף כי אין סיבה ליצור לאום חדש שיאחד את האנשים השונים החיים בישראל בזהות אחת כוללת. מהלך כזה, הוא התעקש, "נוגד הן את הטבע היהודי והן את הטבע הדמוקרטי של המדינה".
עיקר העניין הוא שבג"ץ חושש שאם יאפשרו לאזרחים ישראלים להיות מסווגים במרשם המדינה כישראלים במקום כיהודים, ערבים או דרוזים אז האופי היהודי של המדינה יפגע. התובעים, מנגד, טוענים כי בפסיקתו התעלם בית המשפט, למעשה, לחלוטין מהחובות המפורטות במגילת העצמאות של ישראל, המבטיחה שוויון מלא בין כלל אזרחי המדינה, ללא הבדל דת, גזע ומין.
פרופסור עוזי אורנן, בלשן יליד ירושלים בן 90, שיזם את הפנייה לפני למעלה מעשור, צוטט כאומר: "הקונצנזוס הממשלתי שהתפתח מתעלם מקיומו של עם ישראלי שנוצר עם הכרזת העצמאות".
"הקונצנזוס הזה", המשיך אורנן, "מאפשר לרוב היהודי לקבל שליטה מלאה על המדינה ולפעול לא לטובת אזרחי ישראל אלא לטובת הרוב הפוליטי הנוכחי בקרב היהודים".
פחד מאחדות
בדיוק בגלל שבית המשפט מבין עד כמה חשובות זהויות פוליטיות, הן במונחים של פוליטיקה של הכרה והן כצורה של שליטה חברתית, הוא סירב בתוקף לפתוח את תיבת פנדורה זו. ההבחנה ההנדסית בין הערבים והדרוזים היה, למשל, מכריע לייצור קבוצות חברתיות נפרדות ולעיכוב המאמצים לגבש סולידריות בין האוכלוסייה הפלסטינית בישראל. יתרה מכך, לאחר שנים של אקטיביזם פוליטי, הבנתי שהסולידריות המפחידה ביותר בישראל היא בעצם זו שבין יהודים לפלסטינים. אם כי רוב הפלסטינים לא ירצו להזדהות כישראלים, בית המשפט, כמכשיר של המדינה, לא היה מוכן לאפשר יצירת קטגוריה שיכולה – באופן רשמי ופורמלי – לאחד את הקבוצות המחולקות כיום.
בדיון נימק השופט עוזי פוגלמן את עמדתו בכך שהסביר כי "אדם אינו יכול להיות בן שני לאומים. אם נכיר בלאום ישראלי, אזי בעלי הלאום היהודי בישראל יצטרכו לבחור בין השניים: אם הם ישראלים, אז הם אינם יהודים; או אם הם יהודים, אז הם לא יכולים להיות ישראלים; ואותו הדבר לגבי שאר המיעוטים [בישראל]". השופט מלצר הסכים.
פרופ' אורנן מצא קביעה זו מוזרה ולאחרונה החליט להגיש ערעור לבית המשפט. הוא מציין כי לפסיקה יש השלכות על יהודי התפוצות שעל פי החוק הישראלי יש "זכות השיבה" ויכולים להפוך לאזרחים ישראלים בכל עת שירצו. על סמך מה, מהרהר אורנן, יכול בית המשפט הגבוה לצדק בישראל לקבוע את הלאום של יהודי התפוצות, בני לאומים שונים? יהודים בטורקיה בוחרים להיות טורקים, בצרפת, צרפתים, ובאיטליה, איטלקים. כיצד, שואל אורנן, יכול בית המשפט לשלול מיהודים אלה את הזכות להיות בני יותר מלאום אחד, שכן לפי השקפתם של שני השופטים, אין להשתייך ליותר מלאום אחד.
פסק הדין חשף את אחת הסתירות המודיעות כיום לפרויקט הציוני. מחד גיסא, בית המשפט נואש לשלול את זיהוי כל תושבי ישראל כישראלים, שכן הדבר עלול לקדם מבלי משים את רעיון המדינה לכל אזרחיה ולערער את ההבחנות הלאומיות הקיימות. מצד שני, בית המשפט נאלץ לנקוט עמדה שאינה תואמת מדיניות ציונית מושרשת אחרת: דהיינו, שלכל יהודי התפוצות יש לא רק זכות לעבור לישראל מבלי לוותר על הלאום הקודם שלהם, אלא שיהודים אלה נמצאים בשטח. איזשהו תחושה שקשורה לישראל פשוט בהיותו יהודי. כדי לקיים את המחלוקות הקיימות בין תושבי ישראל, היו השופטים מוכנים, למעשה, לערער את המדיניות הציונית עתיקת היומין של כבול - ברצון או לא - של יהודי התפוצות לישראל.
בזמן שהסתירה הזו של הציונות מתגלגלת, ישראלים יהודים הנוסעים לחו"ל יצטרכו להחליט איך לזהות, כי הם כנראה לא ישראלים.
נווה גורדון הוא המחבר של הכיבוש של ישראל וניתן להגיע אליו דרך אתר האינטרנט שלו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו