האיטי, שכנה קרובה של ארה"ב עם למעלה מתשעה מיליון בני אדם, נהרסה ברעידת אדמה ב-12 בינואר 2010. מאות אלפים נהרגו ורבים נוספים נפצעו.
האו"ם העריך כי התורמים הבינלאומיים העניקו להאיטי סיוע של למעלה מ-1.6 מיליארד דולר מאז רעידת האדמה (כ-155 דולר לכל האיטי) ולמעלה מ-2 מיליארד דולר בסיוע התאוששות (כ-173 דולר לכל האיטי) במהלך השנתיים האחרונות.
אולם האיטי נראית כאילו רעידת האדמה אירעה לפני חודשיים, לא שנתיים. למעלה מחצי מיליון בני אדם נותרו חסרי קורת גג במאות מחנות לא רשמיים, רוב טונות הפסולת ממבנים שנהרסו עדיין מונחות היכן שנפלו, וכולרה, מחלה שניתן למנוע, הוכנסה למדינה וכיום היא מגיפה שהורגת אלפים ומחלה מאות. של אלפים נוספים.
מסתבר שכמעט אף אחד מהכסף שהציבור הרחב חשב שהולך להאיטי לא הלך ישירות להאיטי. הקהילה הבינלאומית בחרה לעקוף את העם האיטי, ארגונים לא-ממשלתיים בהאיטי וממשלת האיטי. במקום זאת, הכספים הופנו לממשלות אחרות, לארגונים לא ממשלתיים בינלאומיים ולחברות פרטיות.
למרות חוסר השליטה הכמעט מוחלט הזה של האיטיים בכסף, אם ההיסטוריה היא אינדיקציה, סביר מאוד שהכישלונות יואשמו בסופו של דבר על האיטיים עצמם בתגובת "האשמת הקורבן".
תושבי האיטי שואלים את אותה שאלה כמו רבים ברחבי העולם "לאן נעלם הכסף?"
הנה שבעה מקומות שבהם כסף רעידת האדמה עשה ולא הלך.
אחד. המקבל הגדול ביותר של כספי רעידת אדמה בארה"ב היה ממשלת ארה"ב. הדבר נכון גם לגבי תרומות של מדינות אחרות.
מיד לאחר רעידת האדמה, ארה"ב הקצתה סיוע של 379 מיליון דולר ושלחה 5000 חיילים. סוכנות הידיעות AP גילתה שמתוך 379 מיליון הדולרים בכסף האמריקאי הראשוני שהובטח להאיטי, רובם לא היו באמת כסף שהולך ישירות, או במקרים מסוימים אפילו בעקיפין, להאיטי. הם תיעדו בינואר 2010 ששלושים ושלושה סנט מכל אחד מהדולרים האמריקנים הללו עבור האיטי הוחזרו למעשה ישירות לארה"ב כדי לפצות את עצמנו על שליחת הצבא שלנו. XNUMX סנט מכל דולר הועברו לארגונים לא-ממשלתיים פרטיים וציבוריים כמו Save the Children, תוכנית המזון העולמית של האו"ם וארגון הבריאות הפאן-אמריקאי. כמעט אף אחד מהם לא פנה ישירות לתושבי האיטי או לממשלתם.
סך 1.6 מיליארד הדולר שהוקצו להקלה על ידי ארה"ב הוצא באותו אופן על פי דו"ח אוגוסט 2010 של משרד המחקר של הקונגרס האמריקאי: 655 מיליון דולר הוחזרו למשרד ההגנה; 220 מיליון דולר למשרד הבריאות ושירותי אנוש כדי לספק מענקים למדינות בודדות בארה"ב לכיסוי שירותים למפונים מהאיטי; 350 מיליון דולר לסיוע באסון USAID; 150 מיליון דולר למשרד החקלאות האמריקאי עבור סיוע חירום במזון; 15 מיליון דולר למשרד לביטחון פנים עבור דמי הגירה, וכן הלאה.
הסיוע הבינלאומי פעל באותו דפוס. השליח המיוחד של האו"ם להאיטי דיווח שמתוך 2.4 מיליארד הדולר במימון הומניטרי, 34% הוחזרו לגופים האזרחיים והצבאיים של התורם עצמו לתגובה לאסון, 28% ניתנו לסוכנויות האו"ם ולסוכנויות לא ממשלתיות (לא ממשלתיות) עבור ספציפיות. פרויקטים של האו"ם, 26 אחוז ניתנו לקבלנים פרטיים ולארגונים לא ממשלתיים אחרים, 6 אחוז ניתנו כשירותים בעין למקבלים, 5 אחוזים לאגודות הצלב האדום הבינלאומיות והלאומיות, 1 אחוז ניתנו לממשלת האיטי, ארבע עשיריות אחוז אחד מהכספים הלך לארגונים לא ממשלתיים בהאיטי.
שתיים. רק אחוז אחד מהכסף הלך לממשלת האיטי.
פחות מאגורה מכל דולר של סיוע אמריקאי הועבר לממשלת האיטי, לפי סוכנות הידיעות AP. הדבר נכון גם לגבי תורמים בינלאומיים אחרים. ממשלת האיטי נעקפה לחלוטין במאמץ הסיוע על ידי ארה"ב והקהילה הבינלאומית.
שְׁלוֹשָׁה. מעט מאוד הלך לחברות מהאיטי או לארגונים לא ממשלתיים מהאיטי.
המרכז לחקר כלכלה ומדיניות, המקור הטוב ביותר למידע מדויק בנושא זה, ניתח את כל 1490 החוזים שהוענקו על ידי ממשלת ארה"ב לאחר רעידת האדמה בינואר 2010 עד אפריל 2011 ומצא שרק 23 חוזים הועברו לחברות מהאיטי. בסך הכל, ארה"ב העניקה 194 מיליון דולר לקבלנים, 4.8 מיליון דולר ל-23 החברות בהאיטי, כ-2.5% מהסכום הכולל. מצד שני, קבלנים מאזור וושינגטון די.סי. קיבלו 76 מיליון דולר או 39.4% מהסכום הכולל. כפי שצוין לעיל, האו"ם תיעד שרק ארבע עשיריות אחוז מהסיוע הבינלאומי הועבר לארגונים לא ממשלתיים בהאיטי.
למעשה, האיטיים התקשו אפילו להיכנס לפגישות סיוע בינלאומיות. Refugees International דיווח כי המקומיים מתקשים אפילו לקבל גישה לפגישות המבצעיות של הסיוע הבינלאומי בתוך מתחם האו"ם. "קבוצות האיטיות אינן מודעות לפגישות, אין להן כרטיס תעודה מזהה מתאים לכניסה, או שאין להן את היכולת לבלות שעות ארוכות במתחם". אחרים דיווחו שרוב פגישות תיאום הסיוע הבינלאומי הללו אפילו לא תורגמו לקריאולית, שפתם של רוב תושבי האיטי!
ארבע. אחוז גדול מהכסף הלך לסוכנויות סיוע בינלאומיות ולארגונים לא-ממשלתיים גדולים (NGOs).
הצלב האדום האמריקני קיבל למעלה מ-486 מיליון דולר בתרומות עבור האיטי. הוא אומר ששני שלישים מהכסף נכלל במאמצי סיוע והחלמה, אם כי קשה להשיג פרטים ספציפיים. למנכ"ל הצלב האדום האמריקני יש שכר של למעלה מ-$500,000 בשנה.
תראו את החוזה המשותף של 8.6 מיליון דולר בין הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי (USAID) עם החברה הפרטית CHF לפינוי פסולת בפורט או פרינס. CHF היא חברת פיתוח בינלאומית בעלת קשרים פוליטיים עם תקציב שנתי של למעלה מ-200 מיליון דולר, שהמנכ"ל שלה קיבל שכר של 451,813 דולר ב-2009. הקשר של CHF לרפובליקנים ולדמוקרטים מומחש על ידי מזכירת הדירקטוריון שלה, לורי פיץ-פגדו, שותפה ב-Livingston Group LLC. בראש קבוצת ליווינגסטון עומד היושב ראש הרפובליקני לשעבר המיועד ל-106th הקונגרס, בוב ליווינגסטון, עושה לובינג וקשרי ממשל. גב' פיץ-פגדו, שככל הנראה עובדת בצד השני של המעבר, מונתה על ידי הנשיא קלינטון לשרת במשרד המסחר ושימשה כחברה בצוות היועצים של מומחי מדיניות החוץ בקמפיין אובמה לנשיא. CHF "עובדת בהאיטי מתוך שתי אחוזות מרווחות בפורט או פרינס ומחזיקה בצי רכבים חדשים לגמרי" לפי רולינג סטון.
רולינג סטון, במאמר מצוין של ג'נט רייטמן, דיווח על חוזה נוסף של רעידת אדמה, חוזה של 1.5 מיליון דולר לחברת הייעוץ Dalberg Global Development Advisors שבסיסה בניו יורק. המאמר מצא שהצוות של דלברג "מעולם לא התגורר מעבר לים, לא היה לו שום ניסיון באסונות או רקע בתכנון עירוני... מעולם לא ביצע שום פעילות תוכנית בשטח..." ורק אחד מהם דיבר צרפתית. USAID בדק את עבודתם ומצא ש"התברר שייתכן שהאנשים האלה אפילו לא יצאו מרכבי השטח שלהם".
הנשיאים ג'ורג' וו. בוש וביל קלינטון הכריזו על מיזם גיוס כספים להאיטי ב-16 בינואר 2010. נכון לאוקטובר 2011, הקרן קיבלה תרומות של 54 מיליון דולר. היא שיתפה פעולה עם כמה ארגונים מהאיטי ובינלאומיים. למרות שרוב עבודתה נראית ראויה להערצה, היא תרמה 2 מיליון דולר לבניית מלון יוקרה בהאיטי בשווי 29 מיליון דולר למטרות רווח.
"לארגונים הלא ממשלתיים עדיין יש על מה להגיב לגבי האחריות שלהם, כי יש הרבה מזומנים בחוץ", לדברי נייג'ל פישר, הקצין ההומניטרי הראשי של האו"ם בהאיטי. "מה עם ה-1.5 עד 2 מיליארד דולר שהצלב האדום וארגונים לא ממשלתיים קיבלו מאנשים רגילים, ושולמו על ידי ממשלות? מה קרה לזה? ושם קשה מאוד להתחקות אחר הכספים האלה”.
חָמֵשׁ. קצת כסף הלך לחברות למטרות רווח שהעסק שלהן הוא אסונות.
פחות מחודש לאחר פגיעת הרעידה, שגריר ארה"ב קנת מרטן שלח כבל שכותרתו "THE GOLD RUSH IS ON" כחלק מדוח המצב שלו לוושינגטון. במסמך זה של 1 בפברואר 2010, שפורסם על ידי The Nation, Haiti Liberte ו- Wikileaks, השגריר מרטן דיווח כי נשיא האיטי נפגש עם הגנרל לשעבר ווסלי קלארק למצגת מכירות עבור חברה ממיאמי הבונה בתי ליבה קצף.
בהתבסס על האסון, לואיס לאק, מתאם סיוע בדרגים גבוהים ב-USAID, נפגש פעמיים בתפקידו ב-USAID עם ראש ממשלת האיטי מיד לאחר רעידת האדמה. לאחר מכן הוא עזב את הסוכנות והתקבל לעבודה תמורת 30,000 דולר לחודש על ידי תאגיד מפלורידה אשברט (שידוע כבר בשל ההצעה הגדולה שלו קתרינה מעניקה) ושותפה מהאיטי משגשגת כדי לעבד חוזי אסון. לוק אמר "התברר לנו שאם זה יטופל נכון, רעידת האדמה מייצגת הזדמנות לא פחות מאשר אסון..." אשבריט ושותפה מהאיטי קיבלו עד מהרה חוזה של 10 מיליון דולר ללא הצעה. לאק אמר שהוא עזר בהשגת חוזה נוסף של 10 מיליון דולר מהבנק העולמי ועוד אחד קטן יותר מ-CHF International לפני שהיחסים ביניהם הסתיימו.
שֵׁשׁ. סכום נכבד מהכסף המשועבד מעולם לא הוצב בפועל.
הקהילה הבינלאומית החליטה שהיא לא מתכוונת לאפשר לממשלת האיטי להפנות את כספי הסיוע וההבראה ועמדה על כך שיוקמו שני מוסדות שיאשרו תוכניות והוצאות עבור כספי השיקום שיעברו להאיטי. הראשונה הייתה ועדת ההבראה הזמנית של האיטי (IHRC) והשנייה היא קרן השיקום של האיטי (HRF).
במרץ 2010, מדינות האו"ם התחייבו ל-5.3 מיליארד דולר על פני שנתיים ובסך הכל 9.9 מיליארד דולר על פני שלוש שנים בוועידה במרץ 2010. הכסף היה אמור להיות מופקד בבנק העולמי ומופץ על ידי ה-IHRC. בראש ה-IHRC עמדו ביל קלינטון וראש ממשלת האיטי. ביולי 2010, ביל קלינטון דיווח שרק 10% מההבטחות ניתנו ל-IHRC.
שבע. חלק ניכר מהכסף שהוצב טרם הוצא.
כמעט שנתיים לאחר רעידת האדמה, פחות מאחוז אחד מ-1 מיליון הדולר בכספי ארה"ב שהוקצו במיוחד לפעילויות שיקום תשתיות בהאיטי הוצאו על ידי USAID ומשרד החוץ האמריקאי ורק 412% אף חויבו על פי דו"ח מנובמבר 12 על ידי משרד האחריות של ממשלת ארה"ב (GAO).
גם הביצועים של שתי הוועדות הבינלאומיות, ה-IHRC וה-HRF היו גרועים. ה-Miami Herald ציין כי נכון ליולי 2011, הושלמו 3.2 מיליארד דולר בפרויקטים שאושרו על ידי ה-IHRC רק חמישה בסכום כולל של 84 מיליון דולר. ועדת ההבראה הזמנית של האיטי (IHRC), שספגה ביקורת קשה על ידי האיטי ואחרים מתחילתה, הושעתה למעשה מאז שהסתיים המנדט שלה בסוף אוקטובר 2011. קרן השיקום של האיטי הוקמה כדי לעבוד יחד עם ה-IHRC , כך שבעוד שהשותף שלה מושעה, לא ברור איך היא יכולה להתקדם.
מה לעשות
המאמץ עד כה לא התבסס על שותפות מכובדת בין האיטיים לקהילה הבינלאומית. הפעולות של המדינות התורמות והארגונים הלא ממשלתיים והסוכנויות הבינלאומיות לא היו שקופות כך שתושבי האיטי או אחרים יוכלו לעקוב אחר הכסף ולראות כיצד הוא הוצא. ללא שקיפות ושותפות מכובדת, העם האיטי לא יכול לתת דין וחשבון לאיש על מה שקרה בארצו. זה חייב להשתנות.
השליח המיוחד של האו"ם להאיטי מציע שהאינסטינקטים הנדיבים של אנשים ברחבי העולם חייבים להיות מתועלים על ידי שחקנים ומוסדות בינלאומיים באופן שיסייע ביצירת "מגזר ציבורי איתן ומגזר פרטי בריא". במקום לתת את הכסף למתווכים, יש להפנות כספים ככל האפשר למוסדות ציבוריים ופרטיים בהאיטי. מדיניות "האיטי תחילה" יכולה לחזק מערכות ציבוריות, לקדם אחריות, וליצור מקומות עבודה ולבנות מיומנויות בקרב העם האיטי.
כבוד, שקיפות ואחריות הם אבני הבניין לזכויות אדם. לתושבי האיטי מגיע לדעת לאן נעלם הכסף, מה התוכניות לכסף שעוד נותר, ולהיות שותפים בקבלת ההחלטות למה שעתיד לבוא.
אחרי הכל, אלה האנשים שיפתרו את הבעיות כשכספי הסיוע לאחר רעידת האדמה ייעלמו.
ביל קוויגלי מלמד באוניברסיטת לויולה בניו אורלינס, הוא המנהל המשפטי המשנה במרכז לזכויות חוקתיות ומתנדב במכון לצדק ודמוקרטיה בהאיטי. אמבר רמאנאוסקס היא עורכת דין וחוקרת זכויות אדם. גרסה מפורטת יותר של מאמר זה עם מקורות מלאים זמינה. ניתן להשיג את ביל בכתובת [מוגן בדוא"ל]. ניתן להגיע לאמבר בכתובת [מוגן בדוא"ל].
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו