לפני כמה ימים ממשלת יוון הגישה רשימה של הצעות בתקווה לפרוץ את המבוי הסתום עם "המוסדות" - הנציבות האירופית, קרן המטבע הבינלאומית והבנק המרכזי האירופי. הממשלה הסכימה בעצם לעודפים ראשוניים קשים: 1% ב-2015 ו-2% ב-2016. כדי להשיג יעדים אלה היא הציעה להעלות את המע"מ על מגוון מוצרים בצריכה נרחבת, כמו גם להטיל שורה של מסים על ארגונים ומשפחות של "גבוהות "הכנסה. היא גם הציעה חיסכון משמעותי בפנסיה. הצעדים הסתכמו בכ-8 מיליארד אירו במהלך 2015-16, ויושמו באופן מיידי.
החבילה היא בהחלט דפלציונית ברגע שבו כלכלת יוון שוב על סף המיתון. אין ספק שהוא יתרום להתכווצות התפוקה ולאבטלה גבוהה יותר בשנים 2015-16, במיוחד מכיוון שיש סיכוי קטן לקזז על ידי תוכנית השקעות הממומנת על ידי האיחוד האירופי. זוהי נסיגה גדולה על ידי הממשלה של Syriza.
לתדהמה כללית, תגובת ה "מוסדות", בראשות קרן המטבע הבינלאומית, היו אמורים לדרוש צעדים נוקשים עוד יותר כדי להשיג את אותם יעדים. אלה כוללים העלאות חמורות יותר במע"מ, הפחתת נטל המס על מפעלים וחיסכון פנסיוני גדול יותר. אם הדרישות הללו ייענו, הממשלה אפילו לא תוכל לטעון שהיא הסיטה חלק מנטל המס המוגדל מהעובדים והעניים.
עבור יוון כולה, הסיכוי לעסקה שתושג על בסיס זה יהיה פשוט מזעזע. המדינה תיאלץ לנקוט בצעדי צנע קשים שהוכתבו על ידי המלווים, ללא כל אפשרות ריאלית להקלת חובות משמעותית או לתוכנית השקעה משמעותית. "המוסדות" שוב מנסים לכפות את המדיניות שנכשלה באופן תהומי מאז 2010, וגרמה להתכווצות עצומה של התמ"ג, אבטלה עצומה והתרוששות המונית. זה יהיה אסון לאומי המלווה בהשפלה מוחלטת של ממשלת סיריזה.
למי שמסתכל על האיחוד האירופי ללא משקפיים בגוון ורדרד, אין שום הפתעה לגבי יחס המלווים. האיחוד האירופי וגוש האירו בפרט סובלים מהצנע, ואפילו ממסדים אותו באמצעות האיחוד האירופי מה שנקרא שישה חבילה ושתי חבילה. המלווים התנגדו בהכרח להסרת הצנע ביוון, ונראה שהם מאמינים - בטיפשות - שהצנע "עובד". יתר על כן, הם להוטים להנחיל תבוסה פוליטית לממשלת שמאל שהעזה לערער על הסטטוס קוו האירופי. אירופה הפגינה פנים קשות וציניות כלפי יוון, יהיו אשר יהיו הפגמים של יוון עצמה.
השאלה האמיתית היא האם הממשלה של Syriza להיענות לדרישות יוצאות דופן אלו? האם היא תיכנע לסחיטה? סיריזה ניצחה בבחירות בינואר 2015 עם אסטרטגיה שהבטיחה להסיר את הצנע ולהביא לשינוי קיצוני ליוון, תוך הישארות בגוש האירו. היא האמינה שהמנדט הדמוקרטי החזק שלה יעזור לה להצליח במשא ומתן קשה עם המלווים. המציאות הוכיחה את עצמה כשונה מאוד מכיוון שהמלווים השתמשו במסגרת של גוש האירו כדי ליצור מחסור בנזילות ומימון שהכשיל את הצד היווני. יחד עם זאת, גם המלווים וגם הכוחות המקומיים שרוצים להמשיך במדיניות הצנע - כולל, בעיקר, העשירים והאליטה הפיננסית - מפחדים בלי בושה לגבי גרקזיט. מול כוחו של הארנק, האסטרטגיה של סיריזה מתפרקת.
יון וממשלת סיריזה עמדה כעת פנים אל פנים עם המציאות חסרת הרחמים של גוש האירו. כדי להשאיר את המדינה באיחוד המוניטרי, המלווים דורשים ממנה להיכנע לסחיטה ולקבל מדיניות שתוביל לדעיכה לאומית. החברה היוונית תתמודד עם צמיחה נמוכה, אבטלה גבוהה, עוני מושרש והגירה של הנוער המיומן שלה, כפי שהוכיח הניסיון של חמש השנים האחרונות.
יש דרך חלופית ליוון, והיא תכלול יציאה מגוש האירו. יציאה תשחרר את המדינה ממלכודת המטבע המשותף, ותאפשר לה ליישם מדיניות שיכולה להחיות את הכלכלה והחברה כאחד. זה יפתח דרך אפשרית שיכולה להציע תקווה חדשה, גם אם היא כרוכה בקשיי הסתגלות משמעותיים בתקופה הראשונית.
הבחירה היא בסופו של דבר בידי העם היווני. למרות הסקרים המדווחים תכופים ככל הנראה מראים תמיכה חזקה בגוש האירו, המציאות בשטח היא כעס ותסכול בקרב עובדים, עניים ומעמד הבינוני הנמוך-נמוך. אלו הם הרבדים החברתיים שיכולים להעלות את המדינה למסלול אחר של צמיחה עם צדק חברתי. מבחינה זו, חובה על סיריזה לחשוב מחדש על האסטרטגיה שלה ולהציע מנהיגות חדשה לעם היווני. בימים הקרובים צפויה התערבות משמעותית של האגף השמאלי המשפיע שלה, פלטפורמת השמאל. יוון זקוקה לדיון ציבורי מהיר ולעיצוב מחדש של המדיניות. למדינה יש את הכוח לשרוד וזה יהיה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
נכון. אם יוון תחזור לעסקים, לתעסוקה, ותוציא את האנרגיה שלה לסדר את התשתית הפוליטית והממשלתית שלה, את מתקני הסחר והחילופים, המערכות הפיננסיות והעסקיות כדי להמשיך קדימה ולא אחורה, אז לפחות יכול להיות חזון מנחה עם תקווה ותמריץ; אם העשירים מאוד לא אוהבים את זה - הם יכולים לעבור לגרמניה. זה ידרוש נחישות עזה. האם העם היווני עומד בזה?