האמת אולי מרה, אבל יש לומר אותה
– כתוב על קיר של בית מעצר ב לסבוס
[הדברים הבאים מבוססים על דיווחים של אנשים וארגונים רבים ביוון.]
עברה כשנה וחצי מאז הניסיון הראשון של המדינה להרוס את מחנה הפליטים האפגני מתוצרת עצמית בפטראס, שנמנע עקב תנועת סולידריות עצומה ובולטת. למרות זאת, הרשויות הציבוריות חזרו ובסופו של דבר הצליחו להגשים את תוכניתן הראשונית בשחר של יום ראשון ה-12.th של יולי. ניתן לתאר את הפעולה הזו רק כחלק מתוכנית קונקרטית גדולה של "אפס סובלנות" שתוכננה והכריזה על ידי מרקויאנקיס, שר הסדר הציבורי של יוון.
המבצע תוכנן בתחילה להיערך בלילה הקודם, אולם הוחלט לדחות ביום על מנת שתגבורת משטרת ההתפרעות תגיע מ אַתוּנָה. בסביבות השעה 3.30:5 לפנות בוקר ביום ראשון שטפו כוחות רבים של משטרה להתפרעויות את כל האזור שמסביב למחנה הפליטים. בשעה 150 בבוקר הם כבר חסמו כל רחוב המוביל למחנה מה שגרם לאקלים של טרור באזור. רק XNUMX מהגרים עדיין היו שם, עד לאותו שלב ביודעין לא היו מסוגלים להגן על עצמם ועל המקלט שריד שלהם לאחר שבועות של דיכוי מתמשך, מעצרים וטרור שנבעו מהמדינה. חלקם הצליחו לברוח מהמחנה רק רגעים ספורים לפני שנעצרו והשאר הועברו לידי השלטונות. המחנה לא היה נגיש עבור המפגינים בחוץ והמעטים שכבר היו בפנים בסולידריות נעצרו ושוחררו רק לאחר השלמת המבצע. הסיבה הברורה למעצרים הללו הייתה שלא יהיו עדים לסצנות הנבל הממשמשת ובאה של אימה על רקע המדינה.
מיד לאחר המעצרים והרחקת העולים באוטובוסי המשטרה, החלה הריסת המחנה לפני שפרצה שריפת ענק ששרפה חורבות של סככות וחפצים אישיים. אין להשאיר דבר שיזכיר לנו שבעבר היה מקלט לאלפי מהגרים ופליטים לאורך השנים, שנואשו לחפש הישרדות וחיים מכובדים במבצר האירופי.
במקביל, בצד השני של ה נמל of פטראס, התקיים מבצע נוסף שכוון בעיקר למהגרים סומליים וערבים, שהביא למצוד מחריד במרכז פטראס.
מחנה הפליטים האפגני מתוצרת עצמית ששכן בעבר בעיר פטראס עד לפני כמה ימים הוא אחד ממספר המחנות הדומים ברחבי האזור הזה וגם בכל רחבי הארץ יון. בעבר אירחו בו מהגרים רבים ופליטי מלחמה שהגיעו בעיקר אפגניסטן אלא גם מ- אירן ו פקיסטן. לא ניתן להגדיר במדויק את מספר האנשים המתגוררים בה מכיוון שרוב תושביה השתמשו בו כנקודת מוצא למאמץ שלהם לבצע נסיעה ללא תיעוד למדינה בצפון האיחוד האירופי דרך איטליה ובתנאים מסכני חיים. או לפחות הם מקווים. בעיקר בתקופת הקיץ, מספר האנשים במחנה הגיע לשיא של 1.500 לערך, אך הצטמצם לאחר זמן מה מאחר שרבים שנהגו לשהות בו נמלטו בהצלחה איטליה, או מת מרעב או ממחלות מדבקות או לבסוף, נעצרו, נעצרו או גורשו.
יון לא ניתן לתאר בדיוק כמדינה ידידותית למהגרים. מבקשי מקלט נשלחים בחזרה יון החל מ- גרמניה ומדינות אחרות באירופה מבלי שבקשותיהם למקלט נבדקו לעומק. יון ואז בתורו לוקח אחריות על אירוחם או גירושם של המהגרים הללו - לעתים קרובות יותר, כמובן, המקרה הוא האחרון. הבסיס המשפטי לכך הוא תקנת דבלין II האירופית שלפיה המדינה דרכה נכנס מבקש המקלט לשטח אירופה אחראית לטיפול בתביעת המקלט. עבור מספר רב של אנשים, במיוחד אלה מ עיראק, אפגניסטן, אירן ו סומליה, נתיב הבריחה מוביל אותם אל מעבר לים האגאי יון.
ישנם שני מסלולים עיקריים אל יון החל מ- טורקיה: האחד מעבר לגבול היבשתי הטורקי-יווני בצפון מזרח המדינה, באזור נהר אברוס. מהגרים ופליטים רבים נהרגים כשדורכים על מוקשים באזור זה או פשוט נחנקים במשאיות המשמשות להובלתם ביבשת על ידי מבריחי המאפיה. המסלול השני נמצא דרך הקצה המזרחי של הכביש ים תיכוני: פליטים מנסים להגיע לאחד מאיי יוון הממוקמים רק כמה קילומטרים מהיבשת הטורקית. האיים בצפון האגאי, במיוחד אלה של כיוס, סאמוס ו לסבוס הם נקודות כניסה חשובות לאיחוד האירופי. להגעה דרך הים. שוב, רבים מאותם מהגרים ופליטים נהרגים על ידי משמר החופים שיורה בהם בחוסר התחשבות או טובעים עקב עודף משקל סירות מתוצרת עצמית הנושאים אותם. 181 בני אדם נהרגו בשנת 2008 על מאמציהם לחצות את הגבולות של יון, בעוד המספר הכולל ברחבי מבצר אירופה הגיע ל-1.502 במהלך השנה הזו. עם זאת, יש חשש לאפשרות שמספרים אלה לא יהיו שלמים, שכן מדובר רק במקרי המוות המדווחים ומתפרסמים על ידי העיתונות.
דאגות עצומות מתמקדות גם בדיווחים של מבקשי מקלט אשר במהלך דיונים ב גרמניה, ציין כי בזמן שאתה נמצא יון, לא ניתנה להם הזדמנות להגיש תביעת מקלט בהתאם לדרישות אמנת הפליטים משנת 1951. יתר על כן, מספר הפליטים המדווחים על התעללות מצד משמר החופים היווני גדל במהלך השנים האחרונות. אף על פי כן, ראש ממשלת יוון הציע לאחרונה לחזק את הסוכנות האירופית לבקרת גבולות (פרונטקס) יחד עם משמר חופים אירופי כדי לשפר את המעקב הימי.
קשה גם למישהו לתאר את התנאים הנוראיים שבהם חיו אנשים במחנה פטראס. בהיותם חסומים 24/7 על ידי המשטרה כדי לא לצאת, הם יצטרכו להתגנב החוצה כדי להשיג אוכל מסוג כלשהו. יתרה מכך, התשתית של המחנה לא הייתה מספקת לחלוטין, עם רק כמה סככות מאולתרות ואנשים צפופים שנאבקו כדי לשרוד בפנים וללא אספקת מים או תברואה. הניסיון של כמה פעילים בסוף מאי לבנות מערכת מים חולל רק כמה ימים לאחר שהושלם. צמיחתה המתמשכת של התנועה בסולידריות עם הפליטים הגיעה לשיאה בספטמבר 2008 כאשר התארגן מחנה ללא גבולות באזור המחנה ובהשתתפותם הפעילה של הפליטים, לא רק לצורך הדיונים אלא גם בהפגנה נמרצת ב. מרכז העיר.
המחנה היה ממוקם באזור יוקרתי של פטראס, מוקף בבניינים שחלקם נבנו למחצה מאחר והקבלנים חששו שלא יוכלו למכור את נכסיהם בגלל "התדמית הנוראית" של המחנה. התעמולה של התקשורת המרכזית, בעיקר המקומית, נגד המחנה ובאופן כללי נגד ההגירה הייתה קשה ומתמשכת. כותרות העיתונים למחרת ההריסה משמעותיות: "הגיע הזמן להרוס את החרפה הזאת!", "סוף סוף המורסה נעלמה" ועוד רבים. יתרה מזאת, חלק גדול מהקהילה המקומית של פטראס תמיד היה עוין כלפי מחנה הפליטים, והתאמץ אפילו לארגן עצומה נגדו, מבלי להבין את ההשלכות הנוראיות של גירוש או עינויים אפשריים על ידי המשטרה לאחר מעצר המהגרים.
לאחר הריסת מחנה הפליטים, העיר פטראס חזר לשגרה: עסקים כרגיל. הקבלנים חופשיים כעת להמשיך לבנות את הבניינים העצומים והאיומים שלהם, ראש העיר מילא את הצהרותיו לפני הבחירות, המפלגות הפוליטיות יכולות להשפיע על דעת הקהל מבלי לנהל את הדיון הלא נוח על "בעיית הפליטים העצומה" וכמובן המשטרה. להיות בטוחים יותר בהישגיהם. ה נמל of פטראס נראה כמו מבצר, המום על ידי מצלמות טלוויזיה במעגל סגור ומשמר החופים, יוצר אלטרנטיבה לא אטרקטיבית עבור כל מהגר או פליט להשתמש בעיר כשער לחופש למדינה בצפון האיחוד האירופי.
אז עכשיו כשהעיר נטתה ב"מחלה המסוכנת של הפליטים" מי הבא בתור?
התשובה לשאלה זו די ברורה: כל קול של התנגדות צריך להשתיק. הממשלה הצהירה מזה זמן רב על כוונתה לדכא כל קול מתנגד, מכוונת בעיקר לתנועת ההתנגדות. תוך שימוש בדוגמה של "אפס סובלנות" משתחררות תקנות דיכוי עוד יותר, מפלילות מרכזים חברתיים כבושים, הנהגת חוקים מיוחדים שבאמצעותם חבישת ברדס במהלך הדגמה נחשבת לעבירה פלילית. במקביל, ישנו גם ניסיון ליצור מסד נתונים אדיר עם דגימות DNA וטביעות אצבע יחד עם התקנת כמה שיותר מצלמות במעגל סגור על פני אזורים עירוניים. שר הסדר הציבורי היה ברור כשהכריז: "קודם נלך על המהגרים ואחר כך על האנרכיסטים".
כתוצאה מכך, מדינת אבטחה מכה בחזרה. בעקבות הדוגמה של ברלוסקוני, תיאום מצוין עם כל קבוצות הימין הקיצוני, כולל "השחר המוזהב" הנאציסט, הייתה תוכנית טוטליטרית ברציפות בחודשים האחרונים, הכוללת מכות או אפילו ירי במהגרים ברחובות אַתוּנָה, חסימת כניסת מגרשי משחקים ציבוריים לילדי המהגרים... בתגובה למהלך האחרון, פרצו עימותים גדולים עם המשטרה והפשיסטים מצד אחד ואזרחים פעילים מהצד השני במרכז אַתוּנָה השכונה לפני כמה שבועות. המשטרה נראית נחושה מתמיד, בתמיכת משתפי הפעולה הנאצים שלה, לגרש, לעצור, להשפיל בפומבי ולענה מהגרים ולאחרונה, לאסור ולנסות לחסום הדגמה אנטי גזענית אַתוּנָה, השלכת מולוטובים ולבנים לעבר מפגינים לא חמושים.
אולם לא רק מדינת אבטחה להכות בחזרה: כך גם התנועה. המורשת הפוליטית שנמצאת בידי החברה לאחר מרד דצמבר היא עצומה ושופעת. הלקח החשוב ביותר שהיה צריך ללמד היה שהתנועה צריכה להיות יעילה ודרסטית בכל מצב. והדרך היחידה להיות יעילה היא, מלבד איחוד למטרות משותפות, לקיים אסיפות מקומיות נרחבות שאורגנו על ידי האזרחים בהתאם לעקרונות של ניהול עצמי ודמוקרטיה ישירה. היו הרבה יוזמות כאלה עד כה (רובן מוצלחות) להשבת שטחים ציבוריים, שטחים ירוקים נטושים או מחנות צבאיים ריקים שתוכננו לשמש כחניונים פרטיים או יישובים פרטיים אחרים המתכוונים לגייס את רווחי המדינה והמדינה. בוסים.
בנוסף לכך, המורשת הפוליטית של דצמבר השפיעה גם על תנועת העובדים. העובדים שאיבדו את עבודתם עקב השביתה שלהם במהלך דצמבר בסולידריות עם המפגינים אומצו על ידי התנועה וממשיכים במאבקיהם המאורגנים בעצמם. מלבד זאת, האיגודים האוטונומיים זוכים בהדרגה ליותר תמיכה. לבסוף, יש מאבקים שורשיים מתמשכים נגד הפרטת השירותים הציבוריים.
צריך יותר מאשר חוקי דיכוי וטרור כדי לרסן תנועה שהולכת וגדלה ויעילה בהדרגה. תנועה שבעיקר עכשיו לא פועלת לסובלים אלא יחד איתם. לא עבור החברה אלא עם החברה. תנועה שהוכיחה שוב ושוב שהיא לא מושפעת מהתדמית שכופה התקשורת המרכזית על איזו "דעת קהל" דמיונית אבל מבטאת מהי דעת הקהל האמיתית ברחובות ובחיי היומיום שלהם. גם אם יצליחו לסתום פה אחד, אלפי פיות אחרים ייפתחו.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו