מבוא
הרשו לי להתחיל ואומר שליבי כבד כשאני חושב על ההרס שמדינתי זורעת על העולם היפה הזה.
אני רוצה להודות לכולכם ולכל אלה ברחבי העולם שעוזרים לעצור את ההרס הזה.
קואליציה שבשתיקה לבלימת התוקפנות הצבאית האמריקאית מתפתחת ברחבי העולם.
היום ברצוני לחקור רעיון טנטטיבי מאוד: שימוש בקואליציה שבשתיקה כמודל לבלימת התקפות ארה"ב ואחרות על רווחה כלכלית, זכויות אדם וסביבה. אני מציג רעיונות שאני מקווה שיהיו קצת שנויים במחלוקת בתקווה שהם יעוררו דיון ותיקון.
מסדר עולמי חדש ועד חד-צדדיות של ארה"ב
כשהמלחמה הקרה הגיעה לסיומה, ממשל בוש הראשון חזה "סדר עולמי חדש".
הסדר העולמי החדש של בוש היה מבוסס על ברית של אליטות שישלטו בעולם על ידי איחוד הכוח הצבאי שלהן.
אבל לאחר מלחמת המפרץ הראשונה, הוכח כי למעצמות יש יותר מדי אינטרסים מנוגדים מכדי לשמור על בריתן.
במקום זאת, המעצמות הדומיננטיות החלו לבנות גלובאלי חדש כלכלי להזמין. הוא התבסס על סוג של קפיטליזם שוק חופשי שזכה לכינוי "ניאו-ליברליזם".
מערכת מתפתחת זו נכפתה באמצעות מוסדות גלובליים כמו קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי.
התוצאה היא מה שמכונה היום "גלובליזציה".
אבל ממשל בוש השני נשלט על ידי אנשים הרואים גם את הסדר העולמי החדש וגם את הגלובליזציה ככישלונות.
במקום זאת הם מחפשים שליטה עולמית ישירה וחד-צדדית עבור ארצות הברית.
כפי שנאמר במסמך אסטרטגיית הביטחון הלאומי של בוש מה-20 בספטמבר 2002,
יש "מודל בר-קיימא יחיד להצלחה לאומית: חופש, דמוקרטיה ויוזמה חופשית. . . . אנו נפעל באופן פעיל כדי להביא את התקווה לדמוקרטיה, פיתוח, שווקים חופשיים וסחר חופשי לכל פינה בעולם. . . . לא נהסס לפעול לבד, במידת הצורך, לממש את זכותנו להגנה עצמית על ידי פעולה מונעת" ועל ידי "שכנוע או כפייה של מדינות לקבל את האחריות הריבונית שלהן".
בקיצור, ממשל בוש מתכוון להשתמש בכוחו הצבאי והכלכלי כדי לוודא שעולם אחר אינו אפשרי.
תנועה גלובלית לבלימת תוקפנות ארה"ב
תנועה עולמית התפתחה כדי להכיל את התוקפנות של ארה"ב.
זה כבר זכה לכמה הצלחות:
זה אילץ את ארה"ב ללכת למועצת הביטחון במקום רק לתקוף את עיראק בעצמה.
זה לפחות מעכב את ההתקפה של ארה"ב על עיראק.
היא אילצה את ארה"ב להפוך את עמדתה ולהציע משא ומתן עם צפון קוריאה.
מרכיבי הקואליציה כוללים:
1. דעת קהל חובקת עולם.
בשום מדינה מלבד ישראל אולי לא תומכת דעת הקהל במתקפה חד-צדדית של ארה"ב על עיראק.
התנגדות ציבורית בטורקיה מעכבת את תוכניות המלחמה של ארה"ב.
דעת הקהל באירופה שומרת את ארה"ב מבודדת מבעלי בריתה המסורתיים.
דעת הקהל בדרום קוריאה היא מחסום מרכזי לתוקפנות ארה"ב נגד צפון קוריאה.
דעת ארצות הברית גורמת להתקפה חד-צדדית על עיראק ליקרה פוליטית עבור ממשל בוש.
2. התגייסות עממית
גיוס התנועה החברתית האירופית מקשה על ממשלות להיכנע לארה"ב
גיוס המונים של דרום קוריאה הופכת את התוקפנות של ארה"ב נגד צפון קוריאה לכמעט בלתי אפשרית.
3. מדינות
מתנגד באופן גורף לחד-צדדיות של ארה"ב באופן כללי וספציפית לגבי עיראק וצפון קוריאה.
שילוב של מניעים:
התנגדות לשליטה
נבהל מהתוצאות
לחץ עממי.
4. קואליציה שבשתיקה של מדינות.
הקואליציה מתמודדת עם השליטה האמריקנית באו"ם
קואליציית מועצת הביטחון דורשת מארה"ב לא לפעול באופן חד צדדי.
60 חברים שאינם חברי מועצת הביטחון שדרשו בדיקה לא מלחמה.
הקואליציה השברירית הזו עשויה להצליח או לא להצליח לחסום את התוקפנות של ארה"ב נגד עיראק. כך או כך, היא תצטרך להתפתח בטווח הארוך לצורה של ביטחון קולקטיבי כדי להכיל את החד-צדדיות של ארה"ב. האלטרנטיבה היא לתת לממשל בוש להתמודד עם שאר העולם.
חד-צדדיות כלכלית של ארה"ב
החד-צדדיות של ארה"ב מתעוררת בתחום הכלכלי כמו גם בתחום הצבאי והגיאופוליטי.
דוגמאות לחד צדדיות כלכלית בארה"ב:
הגנה של ארה"ב על החקלאות ב-Farm Bill.
הגנה בארה"ב על תעשיית הפלדה.
ארה"ב כבר לא מתייחסת ל-IMF, לבנק העולמי ול-WTO כאמצעים לבניית מערכת גלובלית ניאו-ליברלית.
במקום זאת, נעשה שימוש במוסדות בינלאומיים כדי להשיג צרכים פוליטיים לטווח קצר של ממשל בוש ולהנחות יעדים אימפריאליים של ארה"ב:
הלוואות מסיביות ומחיקת חובות לטורקיה ופקיסטן כבעלי ברית ב"מלחמה נגד הטרור".
נטישת ארגנטינה, למרות תלמיד כוכב קרן המטבע הבינלאומית. אז עמדה הפוכה עקב איום גיאופוליטי של דרום אמריקה הקיצונית.
בכלכלה המקומית של ארה"ב, ממשל בוש עוקב אחר ההיפך מהניאו-ליברליזם עם מדיניותו של ריבית נמוכה, הפחתת מסים מסיבית, הוצאות ממשלתיות אדירות לצבא וגירעונות תקציביים ממשלתיים כבדים.
היא נטשה אפילו ניסיונות סמליים לתאם את המדיניות הכלכלית שלה עם זו של מדינות אחרות.
לסיכום: מדיניות עולמית הוחלפה בהתנשאות עולמית כאסטרטגיה הכלכלית של ארה"ב.
קואליציה כלכלית גלובלית?
מה זה אומר לפתח קואליציה עולמית נגד ההגדלה העצמית הכלכלית של ארה"ב כמו הקואליציה שבשתיקה שהתפתחה נגד התוקפנות והחד-צדדיות של צבא ארה"ב?
המודל הקרוב ביותר שיש לנו הוא דיאלוג צפון-דרום.
בתגובה למשברים הכלכליים העולמיים של שנות ה-1970, ממשלות העולם השלישי השתמשו בוועידת האומות המאוחדות לסחר ופיתוח כדי ליזום "דיאלוג צפון-דרום" לפיתוח "סדר כלכלי בינלאומי חדש" המבוסס על מדיניות סחר וייצור שתתמוך פיתוח מדינות עניות יותר. בכמה סבבים של משא ומתן, המדינות העשירות הראו נכונות מסוימת לדון בהסדרים חדשים כאלה. אבל הדיאלוג הופסק על ידי רונלד רייגן.
אנחנו צריכים להכריח את יורשיו לחזור לשולחן המיקוח.
סדר היום
מה צריך להיות על סדר היום של דיאלוג גלובלי חדש? הנה כמה הצעות.
אסטרטגיית הביטחון הלאומי הידועה לשמצה של בוש מדברת על "מודל בר-קיימא יחיד להצלחה לאומית". פתיחת מרחב למדינות ועמים להתנסות במגוון רחב של מודלים כלכליים מלבד ניאו-ליברליזם צריכה להיות פריט סדר היום.
העולם נכנס לספירלה מטה של דפלציה עולמית. אף מדינה, כולל ארה"ב, לא יכולה להתמודד עם זה בעצמה. אסטרטגיה גלובלית למלחמה בספירלה גלובלית זו חיונית הן למדינות מפותחות והן למדינות מתפתחות.
זה דורש דרכים שבהן מדינות יכולות להגן על עצמן מהסוג של פיחות תחרותי שהרס את ארגנטינה וברזיל.
זה גם דורש ניהול מתואם של הביקוש הבינלאומי המצטבר כדי לספק סביבה יציבה לפיתוח בר קיימא.
בסביבה הדפלציונית הזו, מדינות וקהילות חסרות אונים אפילו יותר מול תאגידים גלובליים. הם נאלצים להתחרות על הון והשקעות עם תוצאות הרסניות יותר ויותר. כדי לקחת דוגמה אחת, תעשיות המאקילדורה של מקסיקו נסגרות, עם אובדן של מאות אלפי מקומות עבודה, בגלל תחרות מאזורי עבודה זולים יותר במרכז אמריקה ובסין. כיצד לרסן את ה"מירוץ לתחתית" הזה צריך להיות עניין מרכזי של דיאלוג גלובלי חדש.
מדיניות ממשל בוש היא לנצל את החוב הבינלאומי כאמצעי לריסוק כל מדינה שאינה מצייתת לרצונה - עד להרס שנגרם על ארגנטינה. במקביל, היא משתמשת בהצעת הקלת החוב כשוחד כדי לגרום למדינות כמו פקיסטן וטורקיה לשתף פעולה עם שאיפותיה האימפריאליות. הסכם לפיו לא ניתן להשתמש בדרישות להחזר חוב כדי להרוס כלכלות לאומיות צריך להיות יעד מרכזי של דיאלוג גלובלי חדש. זה עשוי להיות כרוך בהסכם בינלאומי להגביל את החזר החוב, למשל כאחוז מהכנסות היצוא.
ממשל בוש, המנוהל בעיקר על ידי קליקה של בכירי נפט ואידיאולוגים ימניים, עוין לחלוטין לניסיונות להתמודד עם התחממות כדור הארץ וצורות אחרות של הרס סביבתי. אך ברור שהעולם צולל לאסון סביבתי. כיוון מחדש של הצמיחה הכלכלית לכיוון קיימות סביבתית - כולל מגבלות על הזיהום האדיר של ארה"ב בסביבה הגלובלית - הוא נושא מרכזי.
פיתוח כלכלי המשפר את תנאי האנשים הפשוטים מחייב זכויות אדם בסיסיות של דמוקרטיה, ארגון עצמי ופעולה מרוכזת. "המלחמה בטרור" של בוש ערערה את זכויות האדם בכל העולם. כך גם המדיניות המקומית נגד הטרור של מדינות רבות אחרות וכך גם תנועות לאומניות ודתיות שוביניסטיות רבות ברחבי העולם. הרחבת הדמוקרטיה וזכויות האדם צריכה להיות מרכזית בדיאלוג גלובלי חדש.
אִסטרָטֶגִיָה
מה לכל הרוחות יכול לאלץ את ארה"ב להגיע לשולחן המיקוח הכלכלי? זה עשוי לדרוש משהו כמו הקואליציה שהביאה את ארה"ב למועצת הביטחון בנוגע לעיראק ושולחן המשא ומתן לגבי צפון קוריאה.
1. ההתכנסות של תנועות חברתיות המיוצגות ב-WSF יכולה לספק הן את החזון המשותף והן את התיאום העולמי לקואליציה כזו.
2. ממשלות של מדינות עניות וקטנות יותר יכולות לגרום למשקל הקולקטיבי שלהן להרגיש אם הן משתפות פעולה.
3. לא-מעצמות-העל יש אינטרס להתנגד לשליטה של ארה"ב ולאלץ את ארה"ב להתמקח במקום פשוט לשאוף לכפות את רצונה על עולם לא מעוניין.
4. המאבק בין ארה"ב לשאר העולם על השליטה באו"ם עשוי להיות זירה מרכזית למאבק כזה.
גורם נוסף עשוי להיות האיום של מדינות חייבות במחדל ללא הסדר גלובלי חדש. ברירות המחדל של ארגנטינה כבר אילצו את ארה"ב ומדינות נושים אחרות להורות ל-IMF לשנות את עמדתה הקשוחה נגד ארגנטינה.
אסטרטגיה כזו אינה סותרת, אלא סינרגטית עם המאמצים של ממשלות לאומיות לדחות את הניאו-ליברליזם ולפתח יוזמות כלכליות רפורמיסטיות או מהפכניות לטובת העם שלהם.
אסטרטגיה כזו תואמת גם את המאבקים בתוך מדינות להפוך ממשלות אחראיות לאנשיהן. ואכן, מאבקים עממיים כאלה הם הכוח העיקרי המעודד ממשלות להתנגד להיכנע לכל מה שארה"ב דורשת.
אסטרטגיה כזו היא גם סינרגטית עם מאמצים של קבוצות עממיות ברחבי העולם לתבוע שליטה מקומית ולשתף פעולה בהתנגדות לפעולות של תאגידים גלובליים.
האסטרטגיה של קואליציה כזו חייבת לכלול שינוי בארה"ב.
הדחף של ממשל בוש לשליטה עולמית אינו מייצג את האינטרסים של העם האמריקאי. אפילו בתוך האליטות האמריקאיות היא מייצגת רק מיעוט צר ובור.
קואליציה בינלאומית יכולה לפנות לשכל הישר ולאופי הטוב יותר של העם האמריקני, שמסוגל להבין ש-4% מתושבי העולם יהיו משוגעים לנסות לשלוט בעולם.
קואליציה כזו צריכה לכוון את ארה"ב בדרכים דומות לאלו ששימשו את ממשלת ישראל, התנועות המרכזיות של אמריקה בשנות ה-1980, וההצעות האחרונות של אדוארד סעיד לתנועה הפלסטינית. הם צריכים לשאוף לשנות את הדעה הרווחת בארה"ב, לעודד את התנועה, ובסופו של דבר להביא לשינוי משטר בארה"ב.
יידרש שיתוף פעולה בין אלה שבבטן החיה ואלו שבחוץ כדי להפוך את ארה"ב לבטוחה לעולם.
ייאמר שקואליציה כזו היא "אנטי אמריקאית". אבל זה יהיה הכי יעיל אם הוא יציג את עצמו, ולמעשה הוא פרו-אמריקאי.
אין שום דבר אנטי-אמריקאי בקואליציה שתכיל את התוקפנות של ארה"ב, בין אם צבאית או כלכלית.
אכן, שום דבר לא יכול להועיל יותר לעם האמריקאי.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו