בתחילת שנות ה-1930, כשהאבטלה העולמית גדלה פי שלושה תוך שנתיים והעולם צלל לתוך השפל הגדול, פיתחו תנועות העבודה בעולם תוכנית למלחמה במשבר העולמי באמצעות עבודות ציבוריות בינלאומיות. זהו גורם היסטורי שמעט לא ידוע שיכול היה לעזור לעצור את השפל הגדול, עלייתו של אדולף היטלר ומלחמת העולם השנייה. וכאשר המאמצים של מנהיגי העולם להתמודד עם "המיתון הגדול" של ימינו מאיימים להתקלקל ביריבות לאומנית ובמריבות פוליטיות קטנות, זה נושא לקחים - ואולי חזון חלופי - להיום.
עובדים ועבודה מאורגנת דגלו היסטורית בעבודות ציבוריות ממשלתיות כפתרון לאבטלה. לא רק שהם יספקו מקומות עבודה והכנסה למועסקים ישירות, אלא שהם יעלו את כוח הקנייה הכולל, ובכך ייצרו ביקוש למוצרים של עובדים אחרים ויצרו מעגל טוב של צמיחה כלכלית. בהקשר של התגברות האבטלה בתקופת השפל המוקדמת, התפתח דיון בתוכניות לאומיות לעבודות ציבוריות במדינות רבות.
ההצעה לעבודות ציבוריות בינלאומיות מקורה ב- General German Trade Union Alliance (ADGB), שכללה את רוב האיגודים המקצועיים של גרמניה וייצגה את הרוב הגדול של עובדיה. התוכנית זכתה לתמיכת תחילה של ברית האיגודים הגרמנית, אחר כך של איגודים ברחבי העולם, ולבסוף של ארגון העבודה הבינלאומי של חבר הלאומים.
את התוכנית עבד ראש המחלקה הסטטיסטית של אליאנס, WS וייטינסקי. וויטינסקי היה מהגר רוסי שהיה נשיא מועצת המובטלים בסנט פטרבורג במהלך מהפכת 1905 וארגן פעילות המונית כדי לאלץ את העיר לספק תעסוקה בעבודות ציבוריות. בהתבוננות בשילוב של גרמניה בין דפלציה מתפרצת ואבטלה מתהפכת בתחילת שנות ה-1930, הוא הגה את הרעיון להשתמש בהרחבת אשראי כדי לממן עבודות ציבוריות מסיביות.
בהסתמך על הצעות המדיניות האחרונות של חבר הלאומים, הציע וויטינסקי הסכם בינלאומי שיאפשר להוריד את דרישות רזרבות הזהב למטבעות לאומיים. זה יאפשר לבנקים המרכזיים ליצור כסף חדש שיוכל לממן עבודות ציבוריות בינלאומיות ובכך ליצור את כוח הקנייה הדרוש להחזרת הכלכלה.
במאמר של יוני, 1931, הציע וויטינסקי "תוכנית פעולה להחייאת הכלכלה". היא קראה לתנועת העבודה "לקחת על עצמה את התפקיד של מעביר הרעיון של מדיניות כלכלית עולמית אקטיביסטית". על תנועת העבודה "לאלץ את המדינה ואת כל מוסדות הציבור ליישם צעדים להחייאת הכלכלה".
מדיניות העבודה "חייבת להיות מדיניות כלכלית גלובלית. כל האומות סובלות בגלל שהכלכלה העולמית חולה, ולכן כולן חייבות לרכז את כוחותיהן בפעולה משותפת כדי להתגבר על המשבר העולמי". ההסכם הבינלאומי יספק אלטרנטיבה לעליית הלאומיות הכלכלית, יתמוך ב"הפחתות מכסים ואיחוד כלכלי אירופי" כמו גם "אינטרלאומיזציה של מדיניות השכר והמדיניות החברתית". התוכנית תתמוך גם במאבק העובדים למען שכר גבוה יותר, קיצור שעות עבודה, זכויות סוציאליות והסדרת עסקים.
הכספים ששוחררו על ידי מדיניות יצירת כסף בינלאומית יושמו ליצירת מקומות עבודה באמצעות "עבודות ציבוריות בקנה מידה גדול" ל"תוכנית גדולה לשיקום אירופה" עם "העסקה של מיליון מובטלים". יצירת מקומות עבודה "תעורר התעוררות של תעשיית מוצרי הצריכה, ובכך תשאב עוד מספר ניכר של מובטלים חזרה לתעסוקה".
ההתנגדות העיקרית לתוכנית כזו הייתה שהיא תוביל לאינפלציה בורחת כמו זו שהייתה כה הרסנית לגרמניה בשנים 1922-23. אבל וייטינסקי טען שהתנאים שונים לחלוטין. "יש לנו כמות עצומה של קיבולת לא מנוצלת במנגנון הייצור שלנו. כתוצאה מכך, עלייה בייצור יכולה, ללא קושי, להמשיך בעקבות עליות מתוכננות בכוח הקנייה".
למה עבודות ציבוריות בינלאומיות?
כפי שהסבירו ה-International Labor Review של ארגון העבודה הבינלאומי בהקדמה למאמרו של וויטינסקי מינואר 1932 "אמצעים בינלאומיים ליצירת תעסוקה: תרופה לשפל", היו שתי בעיות עם תוכניות עבודה ציבוריות גדולות למלחמה באבטלה. ראשית, היה קשה למצוא מספיק כסף. שנית, "בשפל עולמי כמו זה הנוכחי, אם מדינה אחת מקדימה מאוד את מדינות אחרות בתוכנית העבודות הציבוריות שלה" קיימת "סכנה לאינפלציית מחירים". על שניהם, ציין הסקירה, "ניתן להתגבר על ידי שיתוף פעולה בינלאומי".
וייטינסקי פירט את הסכנה. יצירת אשראי בקנה מידה גדול "מייצגת ניסוי נועז לכל מדינה אחת, וכישלון יזעזע ויחליש את המערכת הכלכלית של המדינה, ובמיוחד את הכספים שלה". הסכם בינלאומי הוא "השיטה היחידה למנוע סכנה זו ולפנות את הדרך למדינות בודדות לבצע תוכניות מסוג זה".
איך תוכנית כזו תעבוד בפועל? משרד בינלאומי "יאסוף את ההון החדש שנוצר מכל מדינה" כדי ליצור קרן ליצירת כוח קנייה חדש ותעסוקה חדשה על פי תוכנית מוסכמת בינלאומית. "מהקרן שהוקמה כך, יינתנו למדינות שונות הלוואות בהתאם לצרכיהן ליצירת תעסוקה". שניים או שניים וחצי מיליארד דולר יעסיקו ארבעה עד חמישה מיליון עובדים ויספקו את התמריץ הכלכלי שהעולם נדרש.
תוכניות כאלה צריכות להיבחר בגלל התועלת החברתית שלהן, לא בגלל הרווחיות שלהן עבור חברה כזו או אחרת. יצירות כאלה "חייבות לייצר משהו בעל ערך מתמשך, אך הן אינן צריכות להיות פרודוקטיביות במובן שבו מפעל פרטי משתמש במונח ומציג רווח ישיר כדי לעמוד בדמי הריבית והפדיון על ההון המועסק". כל חלק לא צריך להראות רווח על הון. מה שצריך הוא ש"התוכנית בכללותה" תצמצם את המשאבים שבזבוז השפל ו"תשפר את תנאי החיים ברחבי העולם".
באירופה, הכספים ישמשו ל"בניית רשת בינלאומית של כבישים מנועיים, של תעלות לחיבור בין דרכי המים החשובים ביותר של היבשת, ואספקה בינלאומית של חשמל". במדינות בודדות הם ישמשו למטרות כגון השבחת קרקע, כבישים ודיור.
בשנת 1933, שישים מדינות שלחו נציגים ברמה גבוהה לוועידה המוניטרית והכלכלית של לונדון כדי לגבש פתרון לשפל הגדול. ה-IAO הצביע על הצגת תוכניתו "לצאת ברגל מיד לעבודות ציבוריות בקנה מידה גדול" ו"לתאם צעדים אלה על בסיס בינלאומי" שם. אבל במקום לפתח אסטרטגיה בינלאומית לפתרון השפל, הוועידה התפרקה במריבות לאומניות. ההתפשטות העולמית של האבטלה ההמונית, עלייתו של היטלר לשלטון ומלחמת העולם השנייה הגיעו במהירות.
שיעורים ל"מיתון הגדול" של היום?
לאחר פגישת שרי האוצר מהמעצמות הכלכליות הגדולות בעולם באמצע מרץ 2009, פרסמו המשתתפים הצהרה שבה נאמר: "נקטנו פעולה מתואמת ומקיפה נחרצת כדי להגביר את הביקוש ואת מקומות העבודה" ו"אנו מוכנים לנקוט בכל פעולה שתהיה. הכרחי עד שתחזור הצמיחה." זה נשמע כאילו הלקחים מהשפל הגדול נלמדו ואומצה תוכנית כמו זו שדגלו על ידי האיגודים המקצועיים בתחילת שנות ה-1930 ליצירת מקומות עבודה ותמריצים כלכליים. אבל, כפי שניסח זאת אחד מחברי החדשות, השרים "הפסיקו להודיע על כל פרט". למעשה, מנהיגי העולם מתמודדים עם אותו שיתוק מול "המיתון הגדול" שהם עשו לנוכח השפל הגדול לפני שמונים שנה.
מה תהיה משמעותה של תנועת העבודה העולמית, והקהילה הרחבה יותר של בעלות ברית המכונה לעתים קרובות "תנועת הצדק הגלובלית", לפתח "מדיניות כלכלית עולמית אקטיביסטית" כדי להתמודד עם "המיתון הגדול" של היום? התנאים כמובן שונים, אבל במובנים רבים הליבה של תוכנית כזו יכולה להיות זהה.
ליבה זו יכולה להיות עבודות ציבוריות ליצירת מקומות עבודה כדי לענות על צרכי הציבור. בעולם של היום, מאוים ככל שהוא מהתחממות כדור הארץ, הצורך הציבורי מספר אחד הוא לבנות מחדש את כלכלת העולם באופן שמגן על האקלים של כדור הארץ. אז תוכנית משרות גלובלית היום פירושה בעיקר תוכנית למשרות ירוקות גלובליות.
תוכנית כזו צריכה להיות גלובלית מאותן סיבות שעשתה בשנות ה-1930. ראשית, הבעיות הן גלובליות, ולכן דורשות פתרון גלובלי. שנית, אם מדינה כלשהי מרחיבה אשראי יותר מדי בעצמה, היא צפויה להתמודד עם השפעות ריבאונד מהכלכלה הבינלאומית. (חשבו על האופן שבו הסינים, המחזיקים בחלק ניכר מהחוב של ארה"ב, אילצו לאחרונה את ברק אובמה לתת הבטחות שארה"ב לא תנפח את המטבע שלה.) צעדים כאלה מצד מדינה אחת בלבד מובילים גם לאובדן סחר.
ישנן דרכים לספק היום הרחבת אשראי בינלאומית שלא הייתה קיימת בשנות ה-1930. העיקרי שבהם הוא סוג של כסף בינלאומי, המכונה "זכויות משיכה מיוחדות" (SDR) או "זהב נייר" המאפשר למדינות ליצור עתודות מטבע חדשות באמצעות קרן המטבע הבינלאומית. מדינות יכולות להחזיק SDR באוצר שלהן ולשחרר מטבעות אחרים שהן מחזיקות שם - יצירת כסף חדש באותה מידה כמו ההצעות של וייטינסקי להורדת דרישות עתודות הזהב.
ארה"ב, בריטניה ומדינות רבות אחרות קוראות כעת להרחבת SDR כדי לעזור למדינות עניות יותר לעבור את המשבר הכלכלי הנוכחי. ג'ורג' סורוס קרא להנפיק טריליוני דולרים של SDR כדי לנטרל את השפל. וג'וזף שטיגליץ הציע להשתמש ב-SDR ליצירת קרן בינלאומית לתמיכה בפרויקטים ל"מטרות ציבוריות" במדינות עניות יותר. הרחבת SDR, או צורה אחרת של הרחבת אשראי גלובלית מוסכמת בינלאומית, יכולה להיות הבסיס לעידן חדש של עבודות ציבוריות ירוקות גלובליות, מה שזכה לאחרונה לכינוי Global Green New Deal.
מנהיגי העולם לא עמדו באחריותם להתמודדות עם השפל הגדול, ונראה שהדבר נכון גם לגבי המנהיגים של היום מול המיתון הגדול. הרעיון של עבודות ציבוריות בינלאומיות הממומנות באמצעות הסכמה גלובלית להרחבת אשראי יכול לספק תוכנית גלובלית שסביבה יוכלו ארגוני עובדים ועממיות ברחבי העולם להתאחד כדי "לאלץ את המדינה ואת כל המוסדות הציבוריים ליישם צעדים להחייאת הכלכלה".
[טים קוסטלו, ג'רמי ברכר וברנדן סמית' הם המייסדים המשותפים של Global Labor Strategies, מרכז משאבים המספק מחקר וניתוח בנושאי גלובליזציה, סחר ועבודה. צוות GLS פרסם דוחות קודמים רבים על מגוון נושאים הקשורים לעבודה, כולל מיקור חוץ זה! עובדים אמריקאים, הגירעון בעבודה ופתרון הגלובליזציה ההוגן, עובדים מותרים נלחמים למען הוגנות ונלחמים היכן שאתה עומד!: מדוע הגלובליזציה חשובה בקהילה ובמקום העבודה שלך. הם גם כתבו והפיקו את הסרט התיעודי של PBS המועמד לאמי Global Village or Global Pillage? ל-GLS משרדים בניו יורק, בוסטון ומונטווידאו, אורוגוואי. למידע נוסף על GLS בקר: www.laborstrategies.blogs.com או בדוא"ל [מוגן בדוא"ל].]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו