ריצה במדרגות נעות היא כשלעצמה קשה מאוד. פשוט קשה לדמיין לנסות לשמור על דריסת הרגל גם במדרגות הנעות למעלה וגם למטה בו זמנית. אבל זה נותן מושג על המדיניות האוקראינית הנוכחית של גרמניה.
זמן קצר לאחר שחיילים סובייטים עזבו את מזרח גרמניה בין 1989 ל-1994, המדינה החדשה המאוחדת שכחה במהירות את כל ההבטחות להיפך והצטרפה להרחבת לא רק את הכלכלה הכלכלית יותר. האיחוד האירופי אלא גם הצבאי יותר נאט"ו - תחילה למזרח גרמניה, אחר כך לפולין, הונגריה וצ'כיה; לאסטוניה, לטביה, ליטא, בולגריה, רומניה, סלובקיה וסלובניה; לאלבניה וקרואטיה; ו, עדיין לא לגמרי, כדי אזרבייג'ן ו בין היתר. הצצה אל א מַפָּה מבהיר את זה יותר מדי: הוספת המרחב האוקראיני הרחב פירושה כיתור מערבי כמעט מוחלט של השטח העיקרי של רוסיה, צמצום עוד יותר את הגישה שלה לים השחור ולים התיכון והתקרב באופן מדאיג לליבה.
אולם ברלין שוב הצטרפה בשמחה עם וושינגטון. אבל הגיבור שלה בכיכר מיידאן, אלוף האגרוף הגבוה, הקשוח, בעל גיבוי גרמני ויטלי קליצ'קו, נדחק מהזירה. שיחת הטלפון הפרוצים המפורסמת של מחלקת המדינה ויקטוריה נולנד עם שגריר ארה"ב, ב-ringside בקייב עבור ה קגן"סינדיקט ההימורים" של קלינטון-קרי בגד בכך שהאיש האמריקני ארסני יאצניוק נקבע מראש לזכות בחגורת האלופה כראש הממשלה החדש. והערכים של האיחוד האירופי? "לעזאזל עם האיחוד האירופי". . . "יאטס הוא הבחור," הכריז נולנד בקול. כאשר שרי החוץ של גרמניה, פולין וצרפת ניסו לשפוט את הקרב, ולקרר אותו, הם נחתו על החבלים. הקירור היה בחוץ, "Yats" היה בפנים - ועדיין היום.
כעת אנגלה מרקל ושר החוץ הסוציאל-דמוקרטי שלה פרנק-וולטר שטיינמאייר נתפסים על אותם מדרגות נעות. הם לא יכולים להרוס את השחקנים החזקים יותר מעבר לאוקיינוס האטלנטי בקייב מאשר שהם יכולים למנוע מהם להאזין לשיחת הטלפון שלהם בבית. אבל הריין והשפרה קרובים הרבה יותר למוסקבה מאשר לפוטומאק, גיאוגרפית וכלכלית; תאגידים גרמניים רבים וכבדי משקל חשים הגנה על צינורות נפט וגז רוסיים או הזדמנויות ייצוא והשקעה, וממשיכים ללחוץ על מתינות. באיזו דרך ללכת?
הפיצול הזה עוזר להסביר מדוע אורסולה פון דר ליין, שרת ההגנה הגרמנית, מדברת נוקשה ושולחת את הצבא לגבולות רוסיה בעוד שר החוץ שטיינמאייר ממשיך בבניית גשרים ושולחנות עגולים, בתקווה בהצלחה; ומדוע מרקל דוחקת באיחוד האירופי להגביר את הלחץ נגד רוסיה באמצעות סנקציות ודחיית ויזה, אך אז מזהירה מפני כל פעולה צבאית.
רוב כלי התקשורת פחות זהירים. הם תמיד נזהרים לעולם לא לבקר מילה או פעולה אחת של אנשים כמו אריאל שרון, בנימין נתניהו או אביגדור ליברמן בישראל - בגלל העבר הנורא של גרמניה (ו/או הרצון להכרה ולכבוד). עם זאת, אותה תקשורת רק לעתים רחוקות אם בכלל זוכרת שגרמניה הנאצית הרגה 25 מיליון אנשים סובייטים או יותר, רובם נשים, ילדים או שבויי מלחמה מורעבים. זה נראה לפעמים כאילו תקשורת כזו מעולם לא באמת "סלחה" לרוסים על זוועות כמו מצור נאצי על לנינגרד. אבל פוטין לא שכח אותם כשראה את כיתור רוסיה ההולכת וגוברת של נאט"ו. הוא גם לא יחמיץ רמזים תועים, לא רשמיים, לפיהם יש הרואים בכיכר מידן חזרה שמלה להופעה חוזרת בקנה מידה גדול בכיכר האדומה. אבל איכשהו פוטין הוא שמואשם ללא הרף בשאיפות תוקפניות!
מלבד פעולות האיזון, נראה שגם מרקל, שטיינמאייר וגם הרוב התקשורתי לא שמים לב - או אכפת להם - שחונטת קייב כוללת חבריםסבובודה מפלגה, מנהיגי המרד במיידאן, עם עבר פשיסטי מאיים. הבוס שלה, אולה טיהניבוק, אומר שהוא מייצג "ערכים נוצריים" ו"דחיית סטיות שונות". אמנם הוא החליף בדיסקרטיות את הגיבור המוקדם שלו, סגן היטלר יוזף גבלס, עם סטפן בנדרה, שהצטרף לנאצים ב-1941 בהריגת רוסים, יהודים ופולנים, סבובודה לא רק רוצה איסורים על רובם. הפלות ו הומוסקסואלים (ההסכם היחיד שלה עם פוטין) אבל רוצה להפוך את האוקראינית לשפה הלגיטימית היחידה, לדחוק החוצה את הרוסית המדוברת במזרח אוקראינה. בעלת בריתה, להקה של קיצוניים בשם מגזר נכון, כנראה נבנה כמעין משמר לאומי, במדים, ממושמע יותר, אבל אלים כתמיד במסעות ההרג שלו - מהבניין הבוער באודסה ועד לפשיטות טנקים ומצניחה לתוך מזרח אוקראינה. שתי הקבוצות מסתירות רק במעט את האנטישמיות שלהן ונראה שיש להן קשרים עם ניאו-נאצים במדינות אחרות, ובכל זאת מנהיגי המערב נשארים נדיבים כל כך בשליחת כסף, נשק ותעמולה למה שסוציאל-דמוקרטים גרמני בדימוס כינה " "הממשלה היחידה באירופה הכוללת פשיסטים פתוחים." מאכזב במיוחד אולי: ה מפלגת ירוקהבגרמניה הוא הלוחמני מכולם, דוחה כל ביקורת על קייב והכל חוץ מדרישה לפעולה פרובוקטיבית נגד רוסיה.
מפלגה מרכזית אחת בגרמניה מסרבת להצטרף למשחק המסוכן: ה לינקה - או מפלגת שמאל. משבר אוקראינה היה גבוה על סדר היום של הקונגרס שלה בברלין 9-11 במאי. הדעות אכן היו חלוקות. גרגורי גיסי, מנהיגה הידוע ביותר, יו"ר הקוקוס של המפלגה בבונדסטאג, מתח ביקורת על פוטין על סיפוח קרים. אחרים תמכו בו. אבל הקונגרס כולו נתן את האשמה העיקרית למשבר לנאט"ו, לאיחוד האירופי ולממשלת גרמניה. היא התנגדה הן לסנקציות נגד רוסיה והן לסיוע כספי לקייב. מנהיג לינקה הידוע כמעט באותה מידה Sahra Wagenknecht הואשם: "ממשלת הפיכה עם חברים ניאו-פשיסטים ואנטישמיים הוקמה בברכת מרקל ושטיינמאייר". אפילו המבקרים את פוטין קראו ליותר כבוד לרוסיה. יו"ר ברלין קלאוס לדרר אמר: "לעולם אסור לנו לשכוח את האבדות הבלתי ניתנות למדידה של אנשי ברית המועצות במהלך הפלישה של גרמניה הנאצית וגם לא את הקורבנות שהם הקריבו בשחרור אירופה מהפשיזם. "מעל הכל, הקונגרס דרש משא ומתן ודחייה של כל הסלמה צבאית. ההחלטה שלו באוקראינה, עם כמה פשרות, התקבל כמעט פה אחד בקונגרס.
גם כמעט פה אחד, הסכם כזה הרגיז את כל אויביו, ולא רק בגלל ההחלטה האחת. בבונדסטאג ה-Linke, שחייבים לתת לו לפחות קצת זמן טלוויזיה, מציע את ההתנגדות האמיתית היחידה להרפתקאות צבאיות ולפעולות ימין, בבית או בחו"ל. לפיכך הוא סולד (או חוששים בסתר) על ידי הצדדים האחרים ותקשורת המחמד שלהם. הם תמיד מקווים שקונגרס כזה יסתיים בקרב-דרוג-גרור-אאוט, אולי אפילו בפיצול קטלני. לאכזבתם לא היה האחד ולא השני.
אכן היה מתח מסוים לקראת הקונגרס. ב הצבעה של הבונדסטאג ב-9 באפריל על שליחת פריגטה גרמנית כליווי לספינה האמריקאית הנושאת גז רעיל הרחק מסוריה, נציגי Linke חוו פיצול אמיתי בפעם הראשונה. חמישה, מהקבוצה המכונה "הרפורמים", הצטרפו למפלגות האחרות והצביעו בעד. 18 חברים נמנעו; הם ראו את ההיערכות כחלק ממהלך של פירוק נשק - ולכן אין להתנגד. אבל 35 נציגים עזבו התקפות זועמות מכל הממסד (עם שני חריגים אמיצים ממפלגות אחרות) והצביעו בשלילה. מבחינתם שליחת ספינת מלחמה זו לים התיכון לא הייתה הכרח אמיתית בכלל, אלא הרחבה אחת נוספת של הכוח הצבאי והימי הגרמני. הלינקה, הם התעקשו, חייבת לשמור על עמדתה לדחות בתוקף כל התרחבות כזו. זה חייב להישאר הצד האחד של השלום.
ההשלכות העיקריות הגיעו מבחוץ. גם הסוציאל-דמוקרטים וגם הירוקים מתייחסים לעקרון "הסרת ידיים" קפדני זה, המתרחב אפילו למטרות שהם מתייגים, בצדק או שלא, כ"הומניטרי", כאבן נגף מרכזי נגד כל קואליציה עם הלינק ב-2017. זה מדאיג כמה מה שנקרא. רפורמים שמקווים בדיוק לקואליציה כזו. אחרים, שהתגלו חזקים יותר בקונגרס זה, חוששים שהחלשת העיקרון הבסיסי הזה תנחית את המפלגה על אותו מדרון חלקלק שהפך את ה-SPD ואת הירוקים למשתפי פעולה חלשים עם אותם כוחות ישנים, ובכך יהפוך את ה-Linke למיותר במידה רבה. .
עקרונות בסיסיים כאלה לא היו מעורבים ישירות ברמת המדינה, ובכך אפשרו גמישות רבה יותר בהצטרפות למפלגות אחרות. חלקם מאשרים שיתוף פעולה עם ה-SPD, אחרים טוענים כי קואליציות כאלה גורמות למפלגה יותר נזק מתועלת. לא נקבעו כללים כלליים. במצב שלברנדנבורג שתי המפלגות שלטו יחד מאז 2009 וככל הנראה ימשיכו לעשות זאת לאחר הבחירות למדינה בספטמבר. בתורינגיה יש אפילו סיכוי שה-Linke ו-SPD יוכלו לזכות ברוב ולהקים קואליציה, הפעם כשה-Linke חזקה יותר, ואם ה-SPD תסכים להיות שותף זוטר, זה עלול להביא לנשיא השר הראשון של לינקה בגרמניה המאוחדת. זו תהיה סנסציה אמיתית, אבל אחת רצופת מלכודות ופיתויים אפשריים רבים.
בנושאים אחרים הייתה הסכמה כללית: תמיכה בוונצואלה נגד ניסיונות פוטש אלימים; דחיית מל"טים צבאיים לגרמניה או השימוש בהם מבסיסיה; דחייה בסיסית של א מערכת קפיטליסטית מכריחים כעת רבים כל כך לעוני, גם בגרמניה; דחיית שותפות הסחר וההשקעות הטרנס-אטלנטית (TTIP) נמצא במשא ומתן חשאי בין האיחוד האירופי לארה"ב; ו תמיכה בתנועת הכיבוש, שמתכננת כעת פעולת "בלוקופי" עולמית נגד הבנקים הגדולים.
הקריאות להתנגד לניאו-נאצים, פשיסטים או כל גזענים בכל מקום בו הם מרימים את דגלם השנואים ומצדיעים נוקשים נגד מוסלמים, יהודים, אנשי רומא או מהגרים הודגשו במיוחד על ידי גבי צימר, יו"רהברית השמאלנית הקטנה בפרלמנט האירופי שבה הלינק, עם 8 מושבים, הייתה עד כה הקבוצה הגדולה ביותר. ב-22-25 במאי יצביעו אירופאים מ-28 מדינות לפרלמנט חדש; זה נראה כמעט בלתי נמנע הימין הקיצוני (והימין הקיצוני המתון יותר כלפי חוץ) יתחזק הרבה יותר, עם יותר מנדטים עבור Jobbik ההונגרית, שחר הזהב של יוון, החזית הלאומית של צרפת, מפלגת העצמאות של בריטניה, מפלגת החירות של אוסטריה, אולי אפילו המפלגה הדמוקרטית הלאומית הפרו-נאצית הפרו-נאצית (NDP), ובוודאי החדשה החדשה אלטרנטיבה לגרמניה (AfD), עדיין מתנודדת בעמדתה אך כמו האחרות מבוססת על שנאה כלפי זרים ורוב המיעוטים.
גבי צימר הצהיר כי למרות הסלידה המוצדקת מהאיחוד האירופי וממטרותיו, זה טועה מצד כמה קבוצות ומפלגות שמאליות נוספות לדחות את ההשתתפות. על הפרלמנט האירופי, החלק הנבחר היחיד באיחוד האירופי, כדאי להילחם; אפילו ברית השמאל הקטנה שהיא עמדה בראשה, ש-35 חבריה מ-13 מדינות משתנים מאוד, זכתה להישגים מפתיעים. היא מקווה לעודד עלייה במספרים מספרד, צרפת, איטליה, אירלנד, ובעיקר מיוון. ואלקסיס Tsipras, אורח זר מוביל בקונגרס, ראש החזקים Syrizaמפלגה ביוון ומועמד של 26 חברים מפלגת השמאל האירופי ל נשיא הנציבות האירופית, קרא להגברת הסולידריות בין הפרוגרסיביים באירופה ולבניית ברית השמאל בתוך הפרלמנט האירופי. "המשקל הנגד היחיד לסיוט של הימין הקיצוני ולתקומתו מחדש של רוח הרפאים של הפשיזם באירופה".
בבחירתה של כל פקידי מפלגת לינקה הסכסוכים בין אגפי המפלגה השונים הביאו לכמה מירוצים צמודים. אבל למרות הסכסוכים לא היה פיצול אלא שוב איזון, עם מספר שווה של נשים וגברים, של מזרחים ומערביים, של רפורמים ו"רדיקלים" שמאלניים יותר. שני הנשיאים המשותפים נבחרו מחדש - קטיה קיפינג, אישה מדרזדן שבמזרח גרמניה, לא ממש במחנה "הרפורמים"; ו ברנדט ריקסינגר, מנהיג איגוד מערב גרמניה שמאלי יותר. ביחד הצליחו השניים להרגיע את גלי המפלגה הסוערים ביותר בתקופת כהונתם ושניהם פופולריים למדי (הצבעה בעד או נגד קיפינג הייתה 77% עד 16%, לריאקסינגר 89% עד 7%). הנה לסיכום, לכל המעוניין, כמה ציטוטים מהנאום המרכזי של ריקסינגר.
במבט לאחור על השנתיים האחרונות אנו יכולים להרגיש גאים באמת במה שהשגנו והשגנו יחד. אני זוכר היטב את החודשים האלה שלפני ובשבועות שאחרי גוטינגן [הקונגרס האחרון, VG] - תוצאות הסקר השליליות, מאבקי העמדה שהרגיזו, הורידו, כן תסכלו רבים כל כך במפלגה. לא הצגנו אז תמונה טובה. אבל יחד יצאנו מהשוקת הזו. כעת אנחנו מפלגת האופוזיציה החזקה ביותר בבונדסטאג הגרמני! . . .
בעוד מגזר קטן בחברה מוציא את הכנסותיו והונו הבלתי מוגבלים על דירות יוקרה בערים הגדולות בעולם ומציג את גודל היאכטות שלו, מיליוני אנשים במשרות במפעל, עבודה זמנית, מיני-משרות ומשרות בינוניות, לטווח קצר חוזים, משרות בעלות הכנסה נמוכה או עצמאים, לא יודעים אם עדיין תהיה להם עבודה בחודש הקרוב או איך הם יכולים לשלם שכר דירה וחשמל ולהצליח להתקיים מהכנסותיהם הדלות. . . . עלינו להפיץ תקווה שניתן לשנות ולשפר את הנסיבות. אנחנו חייבים לתת לאנשים אומץ ולהבטיח שהם יכולים לשנות דברים, עם בחירות וברחובות. . . .
ה-Linke לעולם לא יהיה מותאם למערכת שמוציאה מיליוני אנשים מהשתתפות שווה. לעולם לא נקבל מצב שבו, באחת החברות העשירות בעולם, אנשים חייבים לעבוד ולחיות בתנאים חסרי ביטחון, אפילו חסרי חוק. . . .
אם אדם אומר שהוא שמאלני, לעתים קרובות מרגישים לחץ לומר למה לא מיועדים. לא בשביל תיל, לא בשביל דיקטטורה, לא בשביל עוולות בסין או במקום אחר. לא, אנחנו לא. פרק זמן. אבל אנחנו חייבים לומר בגאווה למי ולמה אנחנו מיועדים. אנחנו בעד צדק חברתי שהוא פי אלף טוב יותר מאשר בעד אי צדק. אנחנו גאים להיות בשמאל כי זה אומר שאנחנו נגד מלחמה, אנחנו בעד מדיניות של שלום. אנחנו בעד עתיד לצעירים, לאחדות של אקולוגיה, צדק חברתי וכלכלה. אנחנו נגד ניצול ודיכוי. אנו מאמינים שאנשים יכולים לקחת את עתידם לידיים.
לא, חברים יקרים, אנחנו לא צריכים להתבייש בעצמנו. כשמסתכלים על העולם היום, מי שלא בשמאל צריך בעצם להצדיק את עצמו. לכן אנחנו גאים להיות בשמאל. להיות שמאלני פירושו להתמודד בצורה ישרה עם האנשים, החיים והעתיד.
ויקטור גרוסמן, עיתונאי וסופר אמריקאי, הוא תושב מזרח ברלין במשך שנים רבות. הוא המחבר של חציית הנהר: זיכרונות של השמאל האמריקאי, המלחמה הקרה והחיים במזרח גרמניה (הוצאת אוניברסיטת מסצ'וסטס, 2003).
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו