דבריו של הנשיא ברק אובמה על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בפריז ביום שלישי היו אירוניים להפליא: "הרוסים כעת נמצאים שם [סוריה] כבר כמה שבועות, יותר מחודש, ואני חושב שכתבים הוגנים שבדקו את המצב יאמרו. שהמצב לא השתנה באופן משמעותי.
"בינתיים, רוסיה איבדה מטוס נוסעים מסחרי. ראית מטוס נוסף מופל. היו הפסדים במונחים של כוח אדם רוסי. ואני חושב שמר פוטין מבין שעם אפגניסטן טרי בזיכרון, בשבילו להסתבך בסכסוך אזרחי לא חד משמעי ומשתק זו לא התוצאה שהוא מחפש".
נראה שאובמה מסוגל לבחון את ההשפעות הקשות של מדיניות החוץ הרוסית, אבל לא את שלו. "עם אפגניסטן טרי בזיכרון" אמר נשיא ארה"ב, ככל הנראה על ההתערבות הרוסית שם שהסתיימה לפני עשרות שנים - ולא על ההתערבות האמריקאית שהיא ממושכת ומתמשכת. הוא יכול לראות את הכתם בעינו של פוטין, אבל לא את בול העץ שלו. בלי לדבר על העובדה שארה"ב התחילה
המוג'אהדין באפגניסטן כדי לגרום לרוסים לדמם שם.
גור וידאל כינה את ארה"ב "ארצות הברית של אמנזיה" - אבל זה יותר כמו USSA: ארצות הברית של אמנזיה סלקטיבית.
ארה"ב מפציצה את המזרח התיכון כבר עשרות שנים - לא חודש - ועדיין לא עשתה דין וחשבון רציני. שעות ספורות לאחר שאובמה אמר את הדברים האלה, ראש הפנטגון, אש קרטר, הודיע שארצות הברית כן
הרחבת פעולותיה הצבאיות בעיראק.
אף על פי שלעיתים רחוקות עולה בדעתו של מישהו להטיל ספק בכך שייתכן שהמטרות המוצהרות של ממשלת ארה"ב אינן היעדים בפועל, רק לעתים נדירות חושבים לבחון את המטרות המוצהרות של תוקפי ה-9 בספטמבר או פריז. רבים ציינו בצדק כי התווית "טרור" מוחלת באופן סלקטיבי, לאחרונה,
בנוגע לירי במרפאה של Planned Parenthood בקולורדו. אבל גם מעבר לשימוש במילה "טרור" - עצם הרעיון של ביטוי מפורש של מניע הוא סלקטיבי. כשמדברים על דברים כמו פיגועי פריז ב-13 בנובמבר, המושג של "מניע" לא נכנס לתוכו; ואכן, דיבורים על "טרור" או "מלחמה" הם בחלקו תחליף לחשיבה באמצעות מניעים. במקרה של מתקפת ההורות המתוכננת, זה לכאורה מובן מאליו שמישהו יכול להתנגד לזכויות הפלה ולהתנגד להתקפות אלימות על מרפאות להפלות. אבל זו לא נקודה שנלקחת ללב כאשר בוחנים את מדיניות החוץ של ארה"ב - או צרפתית או בריטניה.
אבל נראה שעם אחד התמודד עם זה, לפחות במידה: ב-11 במרץ 2004, סדרה של פצצות כמעט בו-זמנית התפוצצה בארבע רכבות נוסעים במדריד. לפיצוצים נהרגו 191 בני אדם וכמעט 2,000 נפצעו.
באותו יום, מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה החלטה באוגוסט
1530 שגינתה ב"מונחים החזקים ביותר את פיגועי הפצצה במדריד, ספרד, שבוצעו על ידי ארגון הטרור ETA". כמובן, מהר מאוד התברר ל-ETA - קבוצה בדלנית באסקית - לא קשורה לזה.
זה היה מקרה נדיר של גורמים רשמיים שלא ביקשו "להאשים את המוסלמים" לאחר הפצצה. ומסיבה טובה. מפלגת השלטון בספרד, מפלגת העם ששמה הלא נכון, גררה את המדינה למלחמה בעיראק שנה קודם לכן, והם חששו מטעמים שאם יוכח שהמתקפה קשורה למזרח התיכון, הציבור יזעם - והבחירות היו נקבע שלושה ימים לאחר מכן. למעשה, ביום הבחירות,
אל-קאעידה לקח אחריות.
לפני הפצצת מדריד, ה
מפלגת העם הובילה את הסקרים ב-5%, אבל המפלגה הסוציאליסטית ניצחה בסופו של דבר ב-5%. המפלגה הסוציאליסטית המנצחת קראה לסילוק החיילים הספרדים מעיראק במהלך המערכה.
חלק ממה שהיה מכריע ומכריע היה שהיו הפגנות משמעותיות לאחר ההפצצות. זה כלל הפגנות תחת הדגל "לא לטרור - לא למלחמה". [לִרְאוֹת
קצת.]
המפלגה הסוציאליסטית הבטיחה לסלק את החיילים הספרדים עד ה-30 ביוני, ולאחר שניצחה בבחירות, החיילים הוסרו.
חודש מוקדם מהצפוי. אני לא מוצא תיעוד של התקפות כלשהן הקשורות למזרח התיכון בספרד מאז.
לעומת זאת: ב-7 ביולי 2005 אירעו סדרת הפצצות של מערכת התחבורה הציבורית בלונדון, נהרגו 52 בני אדם ופצעו מאות נוספים. אולי בולט, הייתה פגישת G8 בבריטניה באותה תקופה, קצת דומה להתקיים ועידת אקלים גדולה בפריז עכשיו. בעקבות ההפצצות הללו, בריטניה לא שינתה באופן משמעותי את עמדתה במזרח התיכון.
בכמה חוגים נאמר הרבה על הצרפתים, שזכו ללעג בארה"ב במהלך התגברות הפלישה לעיראק ב-2003, שהובילו כעת את הקרב בסוריה ואת הרטוריקה התומכת במלחמה של פרנסואה הולנד.
אבל השינוי לכאורה בעמדות הגיוני דווקא כשחושבים על ההיסטוריות האימפריאליות: עיראק הייתה מושבה בריטית, ולכן - כפי שניתן היה לצפות - בריטניה עזרה לממסד ארה"ב בכיבוש עיראק ב-2003. באופן דומה, סוריה היא מושבה צרפתית לשעבר , אז צרפת לקחה את ההובלה בהתערבות שם.
העובדה שהדינמיקה ההתערבותית עומדת בקנה אחד עם ההיסטוריות האימפריאליות כשלעצמה, פוגעת במעצמות המערב.
הלך הרוח האימפריאלי כלפי המזרח התיכון ניכר לכל אורכו. זה חצוף במקרה של הפרויקט הקולוניאלי הפעיל של ישראל המתנחלים נגד הפלסטינים. זה ברור בברית בין הממסד האמריקאי לבין המונרכיות המותקנות במערב של ערב הסעודית, ירדן ומשטרים אחרים. והלך הרוח אפילו ניכר במקרה של איראן, כפי שהצהירה שרת החוץ האמריקאית לשעבר הילרי קלינטון בסיום הסכם הגרעין עם איראן מוקדם יותר השנה במכון ברוקינגס: "אני לא רואה באיראן שותפה לזה. הסכם, אני רואה באיראן את נושא ההסכם הזה".
המורשת האימפריאלית מוצגת גם בהגבלות על חירויות ביתיות. יש את הרטוריקה של "ליברטה" בצרפת, אבל מצב החירום בצרפת ואיסור המחאה מקורו בחוקים שנחקקו מהמלחמה הקולוניאלית של צרפת עם אלג'יריה. לרוע המזל, נראה שרבים בצרפת מתנהגים כמו "קופי כניעה" בכל הנוגע לביטול חירויותיהם.
אתה יכול להיות שליח של אימפריה או דמוקרטיה הגונה. בחר.
המניעים שהוכרזו על ידי אלה שלקחו אחריות על פיגועים כמו 9 בספטמבר מעולם לא נדונו בצורה משמעותית. הם צריכים להיות עכשיו, במיוחד לאור התחושה הרווחת שכך
דאעש נוקט כעת טקטיקות מאל-קאעידה.
אוסאמה בן לאדין פנה לציבור האמריקאי
רגע לפני בחירות 2004 כך: "בניגוד לטענתו של בוש שאנחנו שונאים חופש - אם כן, אז שיסביר לנו למה אנחנו לא מכים למשל - שוודיה? ... אבל אני נדהם ממך. למרות שאנו בשנה הרביעית לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, בוש עדיין עוסק בעיוות, הטעיה ומסתיר מכם את הסיבות האמיתיות. ולפיכך, הסיבות עדיין קיימות לחזרה על מה שהתרחש".
בערך באותו זמן אמר בן לאדין: "כשראיתי את המגדלים ההרוסים בלבנון זה עלה במוחי שצריך להעניש את המדכאים באותו אופן ושאנחנו צריכים להרוס מגדלים באמריקה כדי שיוכלו לטעום ממה שטעמנו. אז הם יפסיקו להרוג את הנשים והילדים שלנו". ראה את הקטע שלי"מדיניות ארה"ב: 'כיבוי השריפה עם בנזין'?"מבוסס על ראיונות עם לי המילטון ותומס קין,
הקטע הזה כמעט ולא מצוטט, וההקשר שלו מזויף על הסף על ידי דונלד רמספלד ב
הספר שלו, שם הוא טוען שבן לאדין התכוון "להשמדת צריף המארינס ולהפצצת שגרירות ארה"ב בביירות". רובין רייט נכון
הערות בספרה ההקשר היה שבן לאדין התכוון ל"פלישה של ישראל ללבנון ב-1982 בנשק אמריקאי".
פריז ולונדון צריכות להסתכל לעבר מדריד בנקיטת צעדים לקראת הסרת הלך הרוח האימפריאלי שלהן בעצירת האליטות אובססיביות המלחמה שלהן. הולנד מסלים בבירור את ההפצצה שצרפת עורכת בסוריה כבר למעלה משנה - קורא להפצצה "חסרת רחמים". ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון דוחף כעת לבריטניה להצטרף להפצצות בסוריה - למעשה מאמצת סגנון אמריקאי של אימפריאליזם אקומני - ולא רק בתחומים המסורתיים שלהן כמו עיראק.
זה לא חייב להיות ככה. ההיסטוריה יכולה להשתנות. והעובדה היא שיש מורשת גדולה של אנטי אימפריאליזם בארה"ב שמתעלמים ממנה ללא הרף. השם מארק טווין נערץ עכשיו - הקומיקאי אדי מרפי קיבל את פרס מארק טווין במרכז קנדי בקול תרועה רמה. אבל מה שבדרך כלל מתעלמים ממנו הוא התנגדותו של טוויין להפיכת ארה"ב למעצמה אימפריאלית עולמית. ב-1898, הוא עזר לייסד את הליגה האנטי-אימפריאליסטית וכתב ב-1900: "קראתי בעיון את הסכם פריז [בין ארצות הברית לספרד], וראיתי שאנחנו לא מתכוונים לשחרר, אלא להכניע את העם. של הפיליפינים. הלכנו לשם כדי לכבוש, לא כדי לגאול... ולכן אני אנטי אימפריאליסט. אני מתנגד לכך שהנשר יניח את טפריו על כל אדמה אחרת". כמובן, הקולוניאליזם של ארה"ב למעשה חוזר לשורשים שלו כמדינה קולוניאלית מתנחלת נגד ילידי עמי צפון אמריקה.
אז ספרד - למרות שהיא כמובן עדיין חברה בנאט"ו שנתנה תמיכת נאט"ו במהלך הפצצת לוב, שהובילה לאסון עצום שם - לפחות התרחקה מהתהום עם תוצאות חיוביות. זאת בניגוד ל"מנהיגים" בפריז, לונדון, וושינגטון ובמקומות אחרים שצוללים לתוכו. נראה שהם נחושים בשילוב כלשהו של משאלת מוות מזוייפת לאסון ומטרות קולוניאליות מקיאווליאניות. או אולי רק החשיבות העצמית הכרוכה בניהול אלימות ובמשחק הקטלני של ברינקמניזם כשמיליונים מסתכלים.
בשנת 2013 נהרג חייל בריטי בעיירה וולוויץ' שבאנגליה בלונדון. מייקל אדבולחו, אחד הרוצחים, הסביר את מטרתו במונחים חיים - ממש עם דם וסכינים ביד: "הסר את הממשלות שלך, לא אכפת להן ממך. אתה חושב שדיוויד קמרון עומד להיתפס ברחוב כשנתחיל לפרוץ את הרובים שלנו? אתה חושב שפוליטיקאים הולכים למות? לא, זה הולך להיות הבחור הממוצע, כמוך וילדיך. אז תיפטר מהם. תגיד להם להחזיר את החיילים שלנו כדי שכולם יוכלו לחיות בשלום. אז עזוב את אדמותינו וכולנו נוכל לחיות בשלום. זה כל מה שיש לי להגיד." [
תמלול ווידאו]
כמו במקרה של התקפות על מרפאות הפלות, אנשים צריכים להקשיב היטב למניע כדי להבין טוב יותר את הבחירות העומדות בפנינו.
והאפשרויות בהחלט עשויות להיות: אימפריה מערבית או דמוקרטיה משמעותית. בחר.
-
סיוע במחקר: מיכאל גצלר.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו