בית הדין הבינלאומי לצדק קבע כי לישראל "זכות, ואכן החובה, להגן על חיי אזרחיה", אך כי "האמצעים שננקטו מחויבים בכל זאת להישאר בהתאמה לחוק הבינלאומי החל. "בית המשפט מצא שהתוואי הנוכחי של גדר ההפרדה או החומה מהווה הפרה חמורה ובוטה של החוק הבינלאומי.
בראיון שנתן בסוף השבוע שעבר, הרמטכ"ל הישראלי משה (בוגי) יעלון ערער על תחולתו של המשפט הבינלאומי. מערכת כזו התאימה לתנאי מלחמת העולם השנייה, הוא הכריז, אך לא למלחמה הנוכחית בטרור. ככל הנראה, כפי שעולה בעיני רוחו של יעלון, במלחמה זו הכוחות המזוינים כבולים רק לחוק שלהם. ואכן, בעולם מתנהל היום מאבק על מעמדו של המשפט הבינלאומי. בעוד ארה"ב וישראל מתסיסות לביטולו, שאר העולם מבין שהמשפט הבינלאומי, כמסגרת השולטת בהתנהגותן של מדינות, הוא מנגנון הכרחי לשימור החברה. גם אם זה לא תמיד מתפקד בצורה מושלמת, ללא החוק הבינלאומי יש סכנה שחלקים גדולים מהמין האנושי פשוט יימחקו, כפי שלמדנו היהודים מהניסיון הנורא שלנו במלחמת העולם השנייה.
פסיקת בית הדין הבינלאומי מפרטת את המאמרים הרבים של אמנת ג'נבה הרביעית שתוואי המכשול הנוכחי מפר, ומציינת כי "קיים גם סיכון לשינויים נוספים בהרכב הדמוגרפי של השטח הפלסטיני הכבוש כתוצאה מכך" יציאת אוכלוסיות פלסטיניות מאזורים מסוימים" (סעיף 122). בשפה פשוטה יותר, בית המשפט מזהיר מפני העברה.
המילה "העברה" מעוררת את הזיכרון הקולקטיבי של משאיות שהגיעו באמצע הלילה כדי להעביר כפריים פלסטינים מעבר לגבול, מה שאירע במספר מקומות בשנת 1948. אבל העברה בדגם זה אינה אפשרית כיום" העולם של. כעת ההעברה חייבת להתבצע לאט יותר ובחשאי. המכשול הנוכחי מנתק 400,000 פלסטינים ממקור פרנסתם וכלוא אותם במובלעות מבודדות. ללא אמצעי קיום, הם ייאלצו לעזוב את המובלעות הללו במהלך השנים הקרובות כדי לחפש עבודה בפריפריה של ערים ועיירות בגדה המערבית. בדרך זו, חלקים בגדה המערבית הגובלים עם ישראל "ינוקו" מפלסטינים. בקלקיליה ובטול כרם, שם הושלמה הגדר לפני שנה, זה כבר קורה. ניתן היה להקים את הגדר בצד הישראלי של קלקיליה, כפי שהציעה התוכנית המקורית. זהו מסלול קצר בהרבה, והיה קל יותר לשמירה והגנה מהקו הנוכחי, המקיף את קלקיליה מכל עבר וחותך את שטח הגדה המערבית. אבל בוני המכשול לאורך תוואיו הנוכחי הודרכו לא משיקולי ביטחון אלא דווקא על ידי החזון הישן של גאולת הארץ וטיהור הערבים. ההבדל היחיד הוא שהיום אפשר להסתיר את זה מאחורי דיבורים על מלחמה בטרור.
לפני שנה התפרשה החומה מטול כרם וקלקיליה ועד לעיירה מסחה, ליד היישוב היהודי אלקנה. כמו אחרים לפניהם, ציפו מאנשי מסחה לשבת ולצפות במטעי הזיתים שלהם, מקור פרנסתם במשך מאות שנים, מועברים לצד הישראלי של החומה. אבל אנשי מאסהא התאחדו כדי להראות שדרך אחרת אפשרית. הם הקימו אוהלי מחאה ליד תוואי הדחפורים וקראו לישראלים להצטרף אליהם. במשך חודשים ישבו ישראלים ופלסטינים יחד בנתיב החומה שנבנית מיום ליום. Nazeeh Shalaby, חקלאי ממאסה שאיבד את כל אדמתו, היה הרוח המרגשת במחנה. "עד שהגעת", הוא אמר לי השבוע, "לא היה לי מושג שיש ישראלים שרוצים לחיות איתנו בשלום".
מחנה המחאה במאסהא לא הצליח לעצור את החומה. המאהל פונה והצבא השתמש בתחמושת חיה על המפגינים הישראלים שטיפסו והרעידו את הגדר. גיל נעמתי מקיבוץ רעים איבד שם את הברך. אך כעת קבע בית הדין הבינלאומי כי על ישראל לפרק לאלתר את קטעי החומה שנבנו בתוך הגדה ולהעבירם לקו הירוק. זה צריך להתחיל מיד עם פירוק החומה במסחה.
ידיעות אחרונות, 15 ביולי 2004. תורגם מעברית על ידי עדת רוול ומארק מרשל.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו