ממשלת ונצואלה החליטה שלא לחדש רישיון שידור עבור RCTV, אחת מתחנות הטלוויזיה הוותיקות והגדולות במדינה בשליטת האופוזיציה, כאשר כהונתה בת 20 השנים הסתיימה ב-27 במאי. התקשורת האמריקאית, בהתאם לדיווח שלה על ונצואלה במשך 8 השנים האחרונות, ניצלה את ההזדמנות הזו כדי להציג זאת כהתקפה על "חופש העיתונות".
לא ברור מדוע תחנת טלוויזיה שלעולם לא תקבל רישיון שידור בארצות הברית או בכל מדינה דמוקרטית אחרת צריכה לקבל כזה בוונצואלה. אבל זו השאלה היחידה שנראה שלא עולה באף אחד מדיווחי החדשות או מאמרי המערכת כאן.
RCTV השתתפה באופן פעיל בהפיכה הנתמכת על ידי ארה"ב שהפילה לזמן קצר את הנשיא הנבחר של ונצואלה, הוגו צ'אבס, שנבחר באופן דמוקרטי בשנת 2002. התחנה קידמה את ממשלת ההפיכה, ודיווחה רק על הגרסה התומכת בהפיכה של האירועים. היא צנזרה ודיכאה את החדשות כשההפיכה התפרקה.
אפילו בהתעלמות מתפקידה של RCTV בהפיכה, רישיון השידור שלה היה נשלל לפני שנים בארה"ב, באירופה או בכל מדינה שמסדירה את גלי השידור הציבוריים. במהלך שביתת הנפט של 2002-2003, התחנה קראה שוב ושוב לאנשים להצטרף ולעזור להפיל את הממשלה. התחנה גם המציאה האשמות של רצח על ידי הממשלה, תוך שימוש בתמונות גרפיות ואלימות כדי לקדם את דעותיה מלאות השנאה.
כל הרעיון שחופש הביטוי מותקף בוונצואלה הוא בדיחה לכל מי שהיה שם בשמונה השנים האחרונות. רוב כלי התקשורת בוונצואלה עדיין נשלטת על ידי אנשים שמתנגדים בתוקף (לעיתים באלימות) לממשלה. זה יהיה נכון גם לאחר מעבר RCTV משידור למדיה בכבלים ובלוויין. בכל כלי התקשורת המשודרים אפשר לשמוע גינויים של הנשיא והממשלה מהסוג שלא תשמעו בארצות הברית ברשת שידור ארצית גדולה. תארו לעצמכם את ראש לימבו במהלך הדחת קלינטון, פעמים חמישים, אבל עם הרבה פחות התייחסות לדיוק העובדתי.
תרים עיתון - אל יוניברסל ואל נסיונל הן שתיים מהגדולות - והרוב המכריע של הכותרות מנסות לגרום לממשלה להיראות רע. הדליקו את הרדיו ורוב מה שתשמעו הוא גם אנטי-ממשלתי. לטלוויזיה יש כעת שני ערוצים בניהול המדינה, אבל אלה רק נותנים מענה לשאר התכניות שבשליטת האופוזיציה. לוונצואלה יש תקשורת אופוזיציונית יותר ממה שיש לנו בארצות הברית.
למעשה, אם הממשלה תממש את הבטחתה להעביר את תדר השידורים של RCTV לציבור, עבור מערך מגוון של תוכניות, אז המהלך הזה למעשה יגדיל את חופש הביטוי בוונצואלה - במקום לדכא אותו, כפי שהתקשורת ועוד כמה פוליטיקאים אופורטוניסטים וחסרי ידע כאן טענו.
למרבה הצער, גם כמה פקידי זכויות אדם כאן קפצו על העגלה התקשורתית והפוליטית מבלי לדעת הרבה מהפרטים. בהודעה לעיתונות השבוע, ג'וזה מיגל ויוונקו, מנהל אמריקה ב-Human Rights Watch, אמר כי "המהלך לסגור את RCTV הוא מכה רצינית לחופש הביטוי בוונצואלה". (כמובן ש-RCTV לא "תיסגר", מכיוון שהיא יכולה להמשיך ולהפיץ את התוכניות שלה באמצעות מדיה בכבלים ובלוויין). אבל בראיון באותו שבוע נתן ויוונקו דעה אחרת, ומתח ביקורת על "אלה שטוענים שהעובדה שממשלת צ'אבס לא מחדשת את הרישיון ל-RCTV, כשלעצמה מרמזת על פגיעה בחופש הביטוי. זה שטויות. . . אינך זכאי, כחברה פרטית, לחדש את החוזה שלך עם הממשלה לנצח". אז מדוע תחנה שהפרה שוב ושוב את הכללים הבסיסיים ביותר של כל רישיון שידור זכאית לזיכיון נוסף של 20 שנה באישור המדינה?
אין זה מפתיע שתקשורת בעלת מונופול כאן תגן על "זכותם" של אילי תקשורת ימניים לשלוט על גלי האתר בוונצואלה. ובכל זאת, זה יהיה נחמד אם נוכל להביא את שני הצדדים של הסיפור לכאן - כמו שהונצואלה עושים מהתקשורת הגדולה שלהם, שכרגע רוויה בשידורים ובכתבות נגד (כמו גם בעד) החלטת הממשלה. אז האמריקאים יכלו להחליט בעצמם אם זה באמת נושא "חופש הביטוי". האם זה באמת יותר מדי לבקש מה"עיתונות החופשית" שלנו?
גרג גרנדין מלמד היסטוריה של אמריקה הלטינית באוניברסיטת ניו יורק והוא מחברם של מספר ספרים, כולל הסדנה של האימפריה שיצאה זה עתה: אמריקה הלטינית, ארצות הברית ועליית האימפריאליזם החדש.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו