Eustaquio Polo Rivera הוא סגן נשיא מועצת המנהיגות העיקרית של
מר פולו היה לאחרונה בניו אינגלנד לסיור סולידריות בתיאום רשת הסולידריות של קולומביה ב
-
תודה שנתת לי לפנות אליך הערב. אנא קבלו קבלת פנים חמה מבית Chocó
אני בא לכאן בחסדי אלוהים ובתמיכה של
אדמות אלו הן האדמות שאליהן הביאו רוב האפריקאים
זוהי אדמה המוכרת על פי חוק 70 כבעלות קולקטיבית של שלוש הקבוצות של אפרו-קולומביאנים, אנשים מעורבים ואנשים ילידים. פעם היו לנו חוות בשטח הזה. האדמה פרנסה את משפחותינו, ומכרנו גם בננות לבני המשפחה
ואז, באוקטובר 1996, נכנס מבצע בשם מבצע בראשית, בראשות המפקד הכללי ריטו אלחו דל ריו.
המבצע הצבאי הזה היה בשיתוף עם קבוצה חצי-צבאית בשם AUC.
קבוצה צבאית זו נכנסה וביקשה מהאיכרים לצאת. אמרו: "עזוב, או שאנשים יבואו אחרינו להרוג אנשים, לקחת את ראשיכם."
באותה שנה, 1996, במקום שנקרא בריסאס, הם הרגו 6 אנשים. הם הרגו אותם והשליכו אותם לנהר. באותה שנה עזבו מחצית מהאנשים שחיו באזור. החצי השני נשאר, ואנחנו נשארנו בהתנגדות לעקירה. אבל הפלישות מהצבא והפרא-צבאי נמשכו. הם קשרו את האיכרים. כאשר הצבא הפרא-צבאי או הצבא היו מקבלים אנשים, הם היו חותכים להם את האצבעות, את האוזניים ואת החלקים הפרטיים שלהם. והרגו אותם במסורים חשמליים. הם היו חותכים ישר דרך חלל החזה שלהם ומוציאים את האיברים הפנימיים שלהם. באגן הנהר שלנו הם הרגו 113 אנשים בדיוק ככה.
ואז, ב-1997, גברו הפלישות מהצבא והפרא-צבאי. הברית הצבאית והחצי-צבאית באה ואמרה לנו שאנחנו צריכים לעזוב, כולנו. הם איימו באומרו שאם לא נצא, הם לא יוכלו להגיב על מעשיהם. הם אמרו שהסיבה שאנחנו צריכים לעזוב היא שהם יפציצו את השטח הזה כדי להוציא את הגרילה. הרבה אנשים עזבו אז. חלק אחד מהאיכרים עזב לכיוון הגבעות, ואנשים אחרים ברחו למקומות אחרים בפנים
בשנת 2000 אספה קבוצה מהמשטרה חתימות מחברי צבא למחצה ומכמה איכרים שנותרו בשטח. הם אמרו שהם אוספים את החתימות כדי לקבל [אישור לבנות] שלושה בסיסים צבאיים באזור, והם טענו שזה כדי שהאיכרים יוכלו לחזור לאדמתם. זה לא היה המקרה. חתימות אלה שימשו עסקים להשתלטות על הקרקע וליישם נטיעת מטעי דקלים אפריקאיים בטריטוריה שנקראת יחד. הם השתמשו בהם כדי להוכיח שהאיכרים היו מסכימים עם נטיעת הדקל, אבל האיכרים היו למעשה מחוץ לשטח, ברחו לגבעות.
בשנת 2000 זו, הבנו שהמטרה שלהם היא לא להוציא את הגרילה מארצנו, אלא לקחת מאתנו את אדמתנו, לקחת את הקהילות שלנו, וליישם בשטחנו את המונו-תרבות של שמן דקלים וחוות בקר. באותה שנה הם שלחו כמה נציבים לאזורים שונים שבהם עדיין חיו איכרים בחוות גדולות. אמרו לנו שצריך למכור להם, ושאם לא נרצה למכור להם, האלמנות שלנו ימכרו יותר בזול. באמצעות אותן טקטיקות של הפחדה הם רכשו חלקים מהשטח, כי אנשים פחדו לאבד את חייהם.
הם גם יגידו שאנחנו צריכים למכור, שהקרקע נחוצה על ידי הבוסים. זה מסוכן להגיד את זה כי החיים שלנו נמצאים בסכנה, אבל אני מרגיש שאני חייב: הבוסים היו קרלוס קסטנו, "הגרמני", מנקוסו - כל אלה הם שמות של צבאות לוואי.
ואז, בשנת 2003, הקהילות שברחו אל ההרים הללו התאחדו כדי ליצור אזורים הומניטריים באגן הנהר קורוואראדו. מהאזורים ההומניטריים הללו אנו מקווים להוקיע את כל הפשעים של ממשלת קולומביה. על כך שביקשו שיחזירו לנו את מה ששייך לנו, האנשים הבאים נמצאים תחת איום: ליגיה מריה צ'אבלה, הנציגה המשפטית של Curvaradó; מדריך דניס מג'יגואמיאנדו, אנריקה פטרו, האחים אויו, מרתה מרטינז ואני.
הם אמרו שאנחנו גרילה, או מאנשי הגרילה. אבל אנחנו איכרים עם משפחות. ליגיה מריה, הנציגה המשפטית, היא אם לתשעה. היא בת שישים ושמונה ויש לה שלושים ושלושה נכדים. אני עצמי אב ל-9 ילדים ו-2 נכדים שנמצאים בטיפולי. זה בלתי אפשרי עבורנו להיות מפקדי גרילה! אבל אלו הן אסטרטגיות וטקטיקות של ממשלת קולומביה בשיתוף עם קבוצות צבאיות למחצה, כדי להימנע מהכרה בנזק שנגרם לנו ולהימנע מלהחזיר לנו את האדמה.
הם פוגעים ביערות שלנו שהיו שמורות טבע בשטחנו. הם מזהמים את המים שלנו בכימיקלים. הכימיקלים נכנסים למים שאנו שותים וגורמים לבעיות קיבה ומחלות עור. הם משתמשים בכימיקלים כדי ללכוד פרפרים.
זו הסיבה שאנחנו, אנשי הקהילות, לא עולים בקנה אחד עם המונו-תרבות הזו במחוז צ'וקו, כי זו ארץ של הרבה חמצן.
אנחנו גם רוצים להעיד לממשלת ה
אנחנו גם רוצים לבקש מממשלת ארה"ב לא לחתום על הסכם הסחר החופשי הדו-צדדי עם קולומביה, כי השטח הזה, אדמתנו, ממשיך להיות בידיים של אנשי עסקים, כאשר לבעלים האמיתיים - לעצמנו - אין דבר. אנחנו גם לא רוצים להשתמש בזרעי אורגניזם מהונדסים גנטית בארצנו, כי אדמות אבותינו עובדו עם זרעים טבעיים. אנו גם מבקשים מממשלת ארה"ב שיבואו לארצנו כדי להעיד במו עיניהם למי יש את האדמה בזמן הזה, לראות שאפילו בתי הקברות, שבהם קבורים יקירינו, נהרסו בדחפורים, ולראות. עצמם מה קרה לנו לאורך תקופת העקירה הזו.
לפני חודשיים איבדתי בן. לא היו לי משאבים כספיים. קיבלתי איומים שאם יראו אותי בעיר שלי, יהרגו אותי. אז נאלצתי לתת לילד שלי למות בלי להיות מסוגל לעשות שום דבר בשבילו. הילד מת מטפילים, מטפילי עיכול. וכך חיים איכרים רבים. הם לא יכולים לעזוב את בתיהם בגלל איומים על ראשם.
אני מבקש מארגונים בעלי תום לב שמיוצגים כאן איתנו להגיע אל ליבם ולעזור לנו, להגיע לארצנו, לראות ולחזות באמת במה שקורה שם, ואז להחזיר את המסר הזה לכאן כדי לספר לאחרים. תודה רבה לך.
-
ML/JH: בשיחות שלך אתה מרבה לדון באזורים הומניטריים. האם תוכל להגדיר בדיוק מה זה אזור הומניטרי?
פולו: בית המשפט הבין-אמריקאי לזכויות אדם קבע באופן זמני כמות מסוימת של שטח מוגבל. זה מקום אך ורק להגנה על האוכלוסייה האזרחית. זה מקום לאנשים האזרחיים שחייהם בסכנה משחקנים חמושים. אנו מבקשים שאף אחד חמוש לא ייכנס למקום הזה. משקיפים בינלאומיים וג'סטיציה אי פז (ארגון מנוניטי ב
מ"ל/י"ח: כמה משפחות חיו בקהילה שלך לפני מבצע בראשית והעקירה, וכמה משפחות גרות שם עכשיו?
פולו: ובכן, לפני העקירה היינו יותר מ-700 משפחות. כעת, אנחנו כ-400 משפחות. אבל, לילדים של אלה שעזבו יש עכשיו משפחות משלהם, כלומר יש כיום יותר מ-300 משפחות עקורים מצ'וקו.
מ"ל/י"ח: מאיפה חברות שמן הדקלים שכובשות את אדמתך ואיך הן מתייחסות לעובדיהן?
פולו: מה שברור לנו הוא שלחברות בתוך הטריטוריה - הטריטוריה הקולקטיבית - ששמותיהן Palma SAA, Palma Curvaradó וכו' - יש להן תמיכה בינלאומית מה-
הם משקרים לעובדים; הם מביאים אותם ממקומות אחרים בארץ, ואומרים שהם יתנו להם משכורות טובות. אבל כשהעובדים מגיעים למקום בו הם אמורים לעבוד, החברות לא משלמות להם בסכום שהבטיחו. הם פשוט נותנים להם קרדיט לקנות מזון בחנויות בבעלות החברה; הם לא נותנים לעובדים מזומן.
לחברות יש לעובדים מסמכים חתומים המבקשים להקים פרויקטים חדשים של דקל; לפעמים הם נאספים ללא ידיעת אנשים, הם נעשים בחשאי. הם אומרים דברים כמו "לחתום כאן כדי לקבל תלוש שכר", אבל הם משתמשים בחתימות למטרה אחרת. הם צריכים את החתימות הללו מכיוון שהקרקעות הן בבעלות קולקטיבית, ולכן החתימות הקולקטיביות משמשות לקידום האינטרסים של חברות שמן דקלים. על מנת לקבל גיבוי לפרויקטים חדשים, החברות זקוקות לאישור קולקטיבי.
מה שהחברות עושות לעתים קרובות זה שהן לוקחות את החתימות הללו מעובדים ומעבירות אותן כחתימות איכרים, לוקחות אותן לבנקים ומשתמשות בהן כדי לקחת הלוואות מהבנקים, כדי לקבל גיבוי לפרויקטים החדשים. כשהכסף ניתן לחברות, החברות בדרך כלל מפטרות את העובדים שחתמו, ופשוט משאירות אותם תקועים. בגלל שהעובדים הם ממקומות אחרים בארץ, הם נשארים בלי כלום.
מ"ל/י"ח: האם זה תהליך מתמשך? האם הם מביאים ומפטרים עובדים כי הם רוצים לייצר עוד ועוד חתימות, כדי להמשיך ולהרחיב את מטעי הדקלים? מה ההיגיון כאן?
פולו: לא כולם מפוטרים, אז הרבה אנשים שמובאים לעבוד במטעים הגדולים נשארים שם כעובדים. מה שקורה זה שכאשר הם חותמים על מסמכים שמבקשים הלוואות מהבנקים כדי להרחיב את פרויקט הדקל, הם מקבלים את הכסף מהבנקים והחברה חותמת על אותם אנשים שחתמו על המסמכים האלה. לאותם אנשים שחתמו על המסמכים יש עומס חובות, כי הם אמרו שזה הפרויקט שלהם. אז האנשים האלה שמפוטרים ונותרים בלי כלום, בעצם נשארים עם חוב עצום שמשמש להרחבת מטע הדקלים. הבנק לוקח הלוואות בשם איכרים. אבל הם לא עושים את זה לכולם; זה לא שהם מרוקנים ללא הרף את האוכלוסייה.
החוזים בהם עובדים הם בעצם עבודת כפייה. העובדים מתבקשים להיות מוכנים ליציאה מהמכוניות שלוקחות אותם לעבודה בחמש בבוקר, ולכן עליהם לקום בשלוש. רוב העובדים עובדים עד שלוש או ארבע, חלקם אפילו עד חמש, ואם הם לא מצייתים, הם בעצם מפוטרים. אז אם הם לא יכולים לעמוד בדרישות האלה, הם פשוט נזרקים.
מ"ל/י"ח: אתה מתנגד לנוכחות חברות שמן הדקלים, ואתה יודע שהן מתייחסות לא טוב לעובדים שלהן. האם יש ניסיונות להתארגן ולאחד עובדים במטעי שמן הדקלים עם האנשים החיים באזורים ההומניטריים?
פולו: הדרך שאנחנו יודעים על תנאי העבודה בחברות הדקלים היא ששני איכרים מהקהילה שלי שפעם מצאו את עצמם בלי עבודה, הלכו למעשה לעבוד בחברות הדקלים, והם חזרו וסיפרו לנו על התנאים. כעת, רבים מהעובדים שנמצאים שם, שהם איכרים מאזורים אחרים, לא מעזים להוקיע את המעסיקים שלהם כי הם נתונים לאיום מהחברות. הם חוששים לחייהם.
באזור ההומניטרי שלי, אין שום ניסיון להתחבר לעובדי דקל, כי הם מגיעים מאזורים אחרים, ואנחנו לא יודעים מאיפה הם מגיעים; אנחנו לא יודעים מה העבר שלהם במונחים של אלימות, במונחים של מי הם קשורים בדרכים אחרות, אז יצירת הבריתות האלה תהיה קשה מאוד מבחינת אמון.
ML/JH: כיצד לדעתך הסכם הסחר החופשי של ארה"ב-קולומביה ישפיע על המצב בקהילה שלך?
פולו: הדרך הראשונה שזה ישפיע עלינו היא שלאנשי העסקים יש את האדמה שלנו. קנה המידה של פרויקטי הדקל ימשיך לגדול, וזה ייגע במערכת האקולוגית באזור Chocó. ככל שימשיכו לקיים מונוקולטורת דקלים, הם יכרות עצים ויורידו אגני נהרות. חילופי הסחורות שיתרחשו באמצעות הסכם הסחר החופשי יביאו זרעים מהונדסים גנטית וישפיעו על זרעי האבות באזורינו.
אחד הדברים שקורים הוא שזרעים סטריליים, שיגיעו עם ה-FTA, משפרים את גודל התוצרת. ניתן להשתמש בהם רק פעם או פעמיים, אך מכיוון שהמוצר גדול בהרבה, מה שמיוצר עם זרעי אבות לא יכול להתחרות בפרויקט האחר. קחו בחשבון תרנגולות. כאנשים עניים, אנחנו צריכים לקנות תרנגולות שמיוצרות בהמוניות, כי הן זולות יותר. לאחר ארבעים וחמישה ימים ניתן לאכול עוף שמגדלים במפעל; אבל תרנגולת שגדלה בדרך הטבעית דורשת ארבעה חודשים. אנחנו צריכים בסופו של דבר לקנות את העוף שנוצר על ידי כימיקלים. כמו כן, יהיה לנו קשה להתחרות בסחורות המיובאות מה-
כל הגידולים שמייצרים דלק ביולוגי, הדברים האלה משפיעים עלינו. זה מוביל את אנשי העסקים לנצל את האדמה כי הם רוצים פרויקטים גדולים יותר. יש ביקוש כזה לדלק ביולוגי בעולם, ה-FTA פותח את האפשרות של ארה"ב לקנות דלק מקולומביה ולמכור אותו לשאר המילה.
נניח שאני מטפח דונם של פלנטיינים, אבל בגלל שאין עליהם כימיקלים, החברות אומרות שהם חולים. הם עשו את זה להרבה איכרים. אז איכרים צריכים להתרועע עם חברה; אלה שאינם קשורים לחברה ספציפית, המוצרים שלהם אינם ניתנים למכירה.
ML/JH: זה נשמע שלפי השקפתך, ה-FTA ישאיר לאיכרים את הבחירה להשתמש בזרעים מהונדסים גנטית או לעבוד עם אחת החברות הרב-לאומיות, כי הם לא יוכלו לשרוד בסדר החדש.
פולו: בעיקרון, כן. מה שהם מנסים לעשות זה להיפטר מזרעי האבות. מה שקורה הוא שהם מרמים את האיכרים באומרים, ובכן, "תהיה לך ייצור נהדר עם הזרע הזה", אז הם מרמים אותם לקנות אותם.
מ"ל/י"ח: האם המצב בקהילה שלך או הקשיים העומדים בפני הקהילה שלך השתנו בכלל במהלך כהונתו של הנשיא אוריבה?
פולו: כן, זה השתנה, מטוב לרע. Uribe הגביר את פעולות המלחמה, וזה הוביל לעקירה נוספת. התירוץ שלו הוא שהוא מוציא את לוחמי הגרילה מהארץ. אבל תחת ממשלתו, כל הנושאים הללו [של הגרילה] לא השתנו. אצלנו, האיכרים, הדברים לא השתנו. תחת Uribe, הרבה חירויות צומצמו. בעבר, אנשים יכלו להסתובב בכל עת בערב. עכשיו יש עוצר.
ML/JH: יש תפיסה נפוצה בתחום
פולו: זה לא נכון. ה הגנה עצמיתקבוצה חצי-צבאית, אילצה איכרים להצביע עבור Uribe. במקומות רבים הם מנעו מאנשים להצביע בכך שלא נתנו להם גישה לתחבורה שהם צריכים להגיע למרכזי ההצבעה. הדבר השני שהם עשו היה לקנות קולות, ואנשי עסקים הפעילו לחץ רב על אנשים להצביע לאוריבה. אחת הדרכים שבהן הצבאיות הצבאיות דאגו שהקולות יגיעו לאוריבה היא שהם ייכנסו לקהילה ויגידו, 'יש פה מאה אנשים אז צריכים להיות מאה קולות לאוריבה, ואם לא, אנחנו יודעים. מה קורה' (כלומר, נסיק שיש כאן לוחמי גרילה), כך שאילץ אנשים להצביע לאוריבה. מה ששמעתי מאיכרים אחרים זה שבחווה של אוריבה
[הערה: השאלות הבאות עוסקות ב-17th בריגדה, מחלקה של הצבא הלאומי של קולומביה הפועלת באזור צ'וקו ואשר בפיקודו של הגנרל ריטו אלחו
ML/JH: יש לנו שאלה לגבי חלק מהצבא שפועל בצ'וקו שנקרא ה-17th חֲטִיבָה. ההבנה שלנו היא שה-17th החטיבה הייתה מעורבת במבצע בראשית.
פולו: כן, הם היו מעורבים במבצע בראשית.
ML/JH: האם האנשים שהיו מעורבים במבצע הזה עדיין עובדים עם ה-17th חֲטִיבָה?
פולו: יש אנשים שעדיין עובדים שם אבל הם ממשיכים לשנות את האנשים, לוקחים אותם למקומות אחרים, שולחים אותם.
ML/JH: מה הקשר עכשיו של ה-17th הבריגדה לאנשים בצ'וקו והאם עדיין יש להם את אותה הכשרה, או מדיניות, לקצינים שהשתתפו בבראשית? האם הם משתמשים באותה טקטיקה?
פולו: הם דואגים להשקעות של אנשי עסקים. הם ממשיכים להשתמש בטקטיקות של טרור והפחדה לקהילות שבהן השתמשו בעבר, ב מבצע בראשית. אני לא יודע כלום על הטירונות, אבל כל מה שאני יודע זה שהם ממשיכים להיות בצבא. הם עם הצבא. אדם בצבא ישוחח עם איש צבא ויספר לו על קהילה מסוימת והם ישאירו את אותו אדם (הצבאי) בקהילה כבלש כדי לברר מה קורה. הם עובדים יחד בקבוצות מה לחיות ביחד, ובקבוצה שנקראת הנשרים השחורים. כולם ביחד. אותם אנשים שהיו מעורבים בראשית ממשיכים להיות בקהילות. הם עדיין נמצאים בקהילות והם ממשיכים להסתובב ללא עונש.
מ"ל/י"ח: אמרת שה-17th החטיבה ממשיכה להשתמש בטקטיקות של הפחדה וכן הלאה - האם תוכל לתת דוגמה לטקטיקות כאלה מהקהילה שלך או ממקום אחר?
פולו: במרץ של שנה שעברה, לפני כשנה, אנשי עסקים שלחו אנשים לאכלס מחדש את האזור, האדמה הגנובה בצ'וקו. אלה היו עובדים שעובדים בחברות הדקל שנשלחו להקים קהילה ממש מול המקום שבו הייתה הקהילה שלנו. אדם בשם אנדרס מורנו הביא אותם לשם והשאיר עשרה אנשים. לאחר מכן הוא חזר עם שני אנשים שהיו להם מדי צבא והוא לקח שני עובדים משם. אז הם השאירו שמונה מתנחלים ושני אנשי צבא. יומיים לאחר מכן, כשחזרנו מהאזור ההומניטרי של אנדה לוסיה, עברנו דרך [הקהילה שנקראת] בריסאס, ואנדרס מורנו היה עם הצבא. באנו ליד איזו אדמה, בעודנו עוברים בכביש, בגבעה קרובה לישוב, שני אנשים במדי צבא ניגשו לקראתנו, שואלים אותנו למה אנחנו בורחים ושואלים אותנו למה שלחנו את לוחמי הגרילה. על המתנחלים. הם אמרו ששני המתנחלים האלה עזבו כי שלחנו אחריהם לוחמי גרילה, למרות שאפילו לא דיברנו עם המתנחלים. דיברנו עם הנציג המשפטי של אגן הנהר על הכניסה שלהם לארצנו. אז לא דיברנו עם המתנחלים, הלכנו לנציג המשפטי וגינינו שהחברות שלחו מתנחלים לאדמתנו. שני אנשי הצבא שפגשו אותנו שאלו מדוע לא ניהלנו משא ומתן עם המתנחלים עצמם ונתנו להם להישאר ולעבוד בחברה. אמרנו לא, כי השטח הוא בבעלות קולקטיבית והוא שייך לקהילות השחורים ולאנשים שחיים בו זמן רב. ואז, כשסיפרתי לאנשי הצבא שדיברתי עם עורכי דין בבוגוטה והוקיעו את החברה ואת המתנחלים, הם אמרו, "שימו לב שלא עשינו שום דבר כדי להתעלל בכם". אז כשאמרנו שבית המשפט הבין-אמריקאי לזכויות אדם עשוי להיות מעורב בזה, הצבא פחד. והם שחררו אותנו ברגע שאמרנו את זה. אבל ככה אנחנו יודעים שהם מפעילים לחץ על אנשים.
ML/JH: האם יש משקיפים בינלאומיים באזורים ההומניטריים כרגע?
פולו: כן, כשעזבתי היו כמה אנשים מ
מ"ל/י"ח: האם דברים השתנו בגלל הנוכחות הבינלאומית שם? האם מתנדבים בינלאומיים עשו איזשהו הבדל מורגש במצב?
פולו: כשהגיע הליווי הבינלאומי, היו שינויים. היה לנו יותר כבוד כמו campesinos. הם לא רצו לעשות אלימות או נזק מול הבינלאומיים, כי הגרינגו והאנשים הלבנים מגנים את האלימות. אבל הם אומרים שכשהגרינגוס יעזבו, הם יתקפו או יהרגו אותנו. אז זו הסיבה שאנחנו רוצים שיבואו עוד שחקנים בינלאומיים.
מ"ל/י"ח: מלבד הליווי הישיר בקהילות, אילו סוגים של עבודת סולידריות בינלאומית יעזרו לך ביותר?
פולו: מלבד הליווי המתמיד, אתה יכול גם ללכת לקהילות כדי להקליט עדויות מהקהילות, לצלם את המקום שבו גרנו פעם ולהביא את זה לכאן. יש לכך חשיבות עצומה.
מ"ל/י"ח: אם אנשים לא יכולים ללכת לשם, מה הם יכולים לעשות כאן?
פולו: אנחנו צריכים עזרה, אנחנו צריכים עזרה הומניטרית, בכסף, כדי לקנות דברים כמו טנק לאיסוף מים, וכסף כדי לגייס את עצמנו להוקיע את הדברים האלה אפילו יותר. כל זה עוזר. כמו כן, אתה צריך להמשיך להוקיע את זה כאן (ב-
מרגרי ליטל היא א
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו