Riace (מבוטא Riach עם A ארוך בקצה) היא עיירה קלבריה קטנה בדרום איטליה על הים היוני. אזור זה של קלבריה ידוע בקו החוף המרהיב שלו, חופי החול הלבנים ומי התרשיש היפים שלו. היא ידועה גם במאפיה החזקה שלה, l'ndrangheta, השולטת בשטח עם השחיתות הנשלטת על ידי החמולות החודרת לרוב ההיבטים של המציאות הפוליטית והכלכלית, תוך תזמורת הסחר העולמי בהרואין דרך הנמלים התעשייתיים האדירים של האזור. אבל קלבריה ידועה גם באנשי החזון האוטופיים שלה ובמאבקה למען מצב אנושי טוב יותר.
כמו ערים רבות בקלבריה, הכפר ההיסטורי הישן של ריאצ'ה יושב על הגבעות, שם הוא יהיה מוגן מפני פלישות של פיראטים ופולשים במהלך ימי הביניים. יש פיתוח מודרני יותר בצד הים למטה שמיועד לתיירות הקיץ ולצופי החופים. האזור שמסביב לריאס צחיח ומדבר כמו אדמה בצבע לבן מנוקד במטעי זיתים ועצי פרי שנראים נאבקים לשרוד. כמו כן, כמו עיירות רבות בדרום איטליה, בשנות ה-1990, ריאס עצמה הייתה במידה רבה עיר רפאים שנאבקה לשרוד. רחובותיה הצרים והמתפתלים ובנייני האבן המקסימים ננטשו ברובם כאשר מתקן גדול לשימורים של עגבניות נסגר ואזרחיו הלכו לחפש עבודה בצפון המתועש.
עד 1998 צורת החיים החקלאית הישנה שהיתה הרבה יותר ברת קיימא והתבססה מקומית סביב ייצור מזון וחנויות למלאכת יד נעלמה עם תחילת ה"אמריקניזציה", ייצור המוני וצרכנות המונית. כלכלתה הנטושה של ריאס לא יכלה אפילו לתמוך בבר/בית קפה או מסעדה מקומיים בשל הצטמקות אוכלוסייתה, ובתי הספר המקומיים שלה היו בסיכון להיסגר. כמו עיירות רבות בדרום איטליה, היא הייתה על סף הפיכתה ללא מיושבים לחלוטין.
בשנת 1998 עלה לחוף מטען של 200 פליטים כורדים שנמלטו מרדיפות פוליטיות בעיראק, סוריה וטורקיה על חוף הים ליד ריאס. כפי שרבים יודעים היטב, במשך עשרות שנים יש מבול של מהגרים שנאבקים להגיע ליבשת אירופה. הם באים מהאזורים המנוצלים, מורעבי העוני והמלחמות של אפריקה והמזרח התיכון. אלפי פליטים אלה לא הגיעו ומתו בים במהלך מסעם המסוכן. הם מגיעים ממדינות כמו עיראק, פלסטין, סוריה, לוב, בורקינה פאסו, סומליה ורואנדה, אם למנות כמה שידועות יותר בסכסוך, ברעב ובמלחמה.
כפעיל שמאל צעיר באותה תקופה, לראש העיר העתידי והנוכחי, דומניקו לוקאנו, היה חזון. הוא הציע לשכן את הפליטים האלה בעיירה הנטושה והמתפוררת Riace במקום שהאנשים האלה יסבלו את השהות הארוכה של חודשים במחנות המעצר של המהגרים סביב דרום איטליה. משם החזון שלו גדל. בשנת 1999, דומניקו לוצ'אנו, הידוע בשם Mimmo, יצר עמותה בשם "פרויקט ערים עתידיות" והחל בתוכנית לאכלוס מחדש של עיירתו ריאצה במהגרים מכל העולם. בעודו מאתגר את הגזענות והפחד מזרים שהזינו מגמות נגד מהגרים, לוקאנו חזה ביצירת קהילה משולבת עם תושבים מקומיים ומהגרים מכל רחבי אפריקה והמזרח התיכון הפועלים זה לצד זה כדי להחיות את העיר ולהצעיר את הכלכלה המקומית. חזונו הפך בהתמדה למציאות והוכרז כמודל של כבוד האדם, סולידריות ואינטגרציה על ידי האו"ם וארגוני זכויות אדם, פעילים ומנהיגים מכל רחבי העולם.
עם מימון מהאיחוד האירופי שנועד לתמוך בצרכי הקיום של אוכלוסיית המהגרים, Mimmo Lucano חשב מחוץ לקופסה והשקיע ביצירת חנויות מלאכה, מסעדות ומרכזים חברתיים שהעסיקו והעצימו את אוכלוסיית המהגרים תוך חידוש הכלכלה המקומית. אזרחים מקומיים עבדו זה לצד זה עם מהגרים ונוצר מודל הרמוני של אינטגרציה שנודע בתור המודל המוביל בעולם של קבלת מהגרים תוך חידוש הכלכלה המקומית. בשנת 2012 יצר לוקאנו מטבע מקומי שהיה מסוגל לשמש את התושבים בחנויות, במסעדות ובבתי הקפה המקומיים. העיירה ריאס נולדה מחדש עם חגיגה עמידה ויפה של כבוד האדם וכבוד לשונות. עד שנת 2014 היו תושבים שייצגו למעלה מעשרים מדינות ובתי הספר שגשגו עם ילדים מקומיים ומהגרים שגדלו זה לצד זה ואזרחים רבים שנטשו את העיירה חזרו הביתה מהצפון כדי להשתתף במודל של ערים עתידיות זה לאנושות.
בניגוד למערכת איסוף האשפה המנוהלת על ידי המאפיה האקולוגית באזור היוני של קלבריה, Mimmo Lucano יצר מערכת מיחזור מדלת לדלת באמצעות 13 חמורים ומנוהלת על ידי שני קואופרטיבים מקומיים המעסיקים מקומיים ומהגרים העובדים זה לצד זה. העיירה ריאס הפחיתה את תפוקת האשפה שלה ב-50 אחוזים באמצעות המודל הזה, ותכננה לייצר גם חלב חמורים. החמורים היו גם חלק ממפגשי טיפול שהוכחו כמשפרים את המצב החברתי והפסיכולוגי של ילדים ומבוגרים הסובלים מ-PTSD, הקשורים לטראומות שרבים מהמהגרים הללו ספגו, אוטיזם ומחלות אחרות. אינטראקציה בין בני אדם ובעלי חיים הוכחה כיעילה בהקלה על חלק מהתסמינים השליליים הקשורים למצבים אלו.
למרות ההצלחות המדהימות שלו, פרויקט ערים עתידיות של ריאס לא התקבל בזרועות פתוחות על ידי המאפיה המקומית וכעת הוא נתון למתקפה מלאה על ידי ממשלת איטליה השונאת זרים והגזענית בראשות שר הפנים מתאו סאלוויני. המאפיה בקלבריה היא אכזרית וראתה את מודל האינטגרציה והכבוד של ריאס כאיום. בקלבריה ישנם מקרים מתועדים של עבדות של ימינו שבהם מהגרי עבודה מנוצלים לקציר יבולים ולנקיון רחובות ולעיתים קרובות מקבלים רק אוהלים לישון וארוחה אחת ביום כפיצוי. בשנת 2010 היה מרד עבדים ממשי בעיירה הסמוכה רוסרנו נגד המאפיה המקומית, והעבדות נמשכת עד עצם היום הזה, כשהיא ניזונה מהשנאת, הגזענות והניאו-פאזיזם של המדינה.
החל משנת 2017 נותק המימון שניתן לריאס כדי לתמוך באוכלוסיית המהגרים שלה וראש העיר הועמד לדין בגין שימוש לרעה בכספים, סיוע להגירה בלתי חוקית ופינוי אשפה שלא כדין. כתבי האישום הללו על ידי המדינה בדיוק עולים בקנה אחד עם יציאתה הממשמשת ובאה של סדרת טלוויזיה המבוססת על הדגם של ריאס בשם "Tutto il mondo e' un Paese", (כל העולם הוא מדינה אחת) שהופקה על ידי RAI, המדינה האיטלקית טֵלֶוִיזִיָה. סדרה זו מתארת את ריאס כמודל יפהפה של סולידריות אנושית המנוגדת לחלוטין לפוליטיקה הגזענית והניאו-פשיסטית של ממשלת הקואליציה בין תנועת 5 הכוכבים הפופוליסטית לבין לגה נורד, שנאת הזרים ההיסטורית. באמתלה של כתבי האישום הללו, הסדרה הזו, בהשתתפות כמה מהכוכבים הגדולים של הקולנוע האיטלקי, נחסמה מגלי האתר. בסוף האביב של השנה החל דומניקו לוקאנו בשביתת רעב כדי למחות על המתקפה של המדינה על ריאס. הקיץ הזה אנשים התכנסו לריאס מכל רחבי העולם כדי להפגין את תמיכתם וסולידריותם לפרויקט.
לפני שבועיים יכולתי לנסוע לריאס ולחזות במצב בשטח ולהיפגש בקצרה עם ראש העיר. המצב נורא. כל החנויות והיוזמות נסגרו. ראש העיר היה במצוקה ותזזיתית ביותר. חלק מתושבי המהגרים עזבו כדי לנסות למצוא עבודה במקום אחר. גבייה מקוונת של 300,000 יורו לא הספיקה כדי להשאיר את פרויקט ערים עתיד פעיל והיו כוחות שפעלו על פינוי העמותה מהמטה שלה.
לאחר שנים של משבר כלכלי וקיפאון ממשלתי לאחר ברלוסקוני והכישלון התהומי של המפלגה הדמוקרטית האיטלקית שנוצרו במסווה של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, גל של ניאופאשיזם שוטף את המדינה. תנועת 5 הכוכבים הפופוליסטית שהוקמה על ידי הפוליטיקאי הקומיקסי בפה גרילו עשתה פנייה חדה ימינה ויצרה קואליציה עם לגה נורד, הגזענית בעליל והמתנגדת למהגרים. מתאו סאלוויני, שר הפנים הפך למנהיג המדינה בפועל, ומייחד את ראש עיריית ריאס בהשמצות ובעלבונות גנאי. רק בשבוע שעבר הכריז סלוויני על חקיקה נגד מהגרים שתצמצם את המימון לקהילת המהגרים. זה קורה לאחר חודשים של משטרות הגבול הסגורות והגבלות חמורות שהוטלו על משימות חיפוש והצלה על ידי ארגוני זכויות אדם. ידוע כי קרוב ל-2,000 מהגרים מתו בים בניסיון לחצות את הים התיכון עד כה השנה, אך רבים חוששים שמספר זה הוא הערכה נמוכה מכיוון שקשה לקבוע מה קורה מכיוון שהנמלים סגורים.
כעת, ביום שלישי הקרוב, Mimmo Lucano, ראש עיריית ריאס, הוכנס למעצר בית בשל סיוע להגירה בלתי חוקית למדינה. זה באמת מעשי צדק ורגע מפחיד כאשר הפשיזם חזר לאיטליה עם רדיפת מתנגדים פוליטיים בחסות המדינה. בזמן שאני כותבת מתקיימת גיוס המונים עם הפגנת סולידריות גדולה שמתארגנת בריאסה בשבת הקרובה ובערים הגדולות ברחבי הארץ. יש התנגדות במגמת עלייה אבל היא מתמודדת עם מדינת משטרה גזענית ופשיסטית מחוזקת שהוסמכה באופן דו-צדדי על ידי ממשל טראמפ. האיטלקים משווים את המצב הזה לרדיפה תחת היטלר בגרמניה הנאצית. ובדיוק השבוע הצהיר שגריר ארה"ב באיטליה, פעיל גולדמן זאקס, איש הכספים הרפובליקני וסטוג טראמפ לואיס אייזנברג שאיטליה היא המודל המובהק של הדמוקרטיה בעולם. טוטו איל מונדו ואן פאזה, כל העולם הוא מדינה אחת. הגיע הזמן לקום ביחד.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו