ממשלתו בת החודשיים של נשיא אקוודור השמאלני רפאל קוראה והתנועות העממיות שתומכות בו, יצאו מנצחים בקרב הראשון שלהם עם האוליגרכיה והמפלגות הפוליטיות המסורתיות ששלטו במדינה באופן היסטורי. קוריאה בנאום ההשבעה שלו בינואר קרא לפתוח ל"סוציאליזם חדש של המאה העשרים ואחת" והכריז שאקוודור חייבת לשים קץ ל"מערכת הפרוורטית שהרסה את הדמוקרטיה שלנו, את הכלכלה שלנו ואת החברה שלנו".
הנשיאות של קוריאה נטועה בתנועת המונים מיליטנטית, שכבר שנים מגייסת ומאתגרת את האינטרסים הכלכליים והפוליטיים העולים במדינה. המערכת הפוליטית האקוודורית, המכונה "פרטידוקרציה", מנוהלת על ידי מפלגות פוליטיות עובדתיות הנשלטות על ידי אוליגרכים המושכים בחוטים על מדינה מושחתת הכוללת את הקונגרס, בית המשפט העליון, וכן את הנשיאות עד לבחירתו של קוריאה. אפילו מישל קמדסוס, לשעבר ראש קרן המטבע הבינלאומית, העיר פעם כי אקוודור מאופיינת "ביחס גילוי עריות בין בנקאים, קבוצות לחץ פוליטיות-פיננסיות ופקידי ממשל מושחתים".
הדרישה המרכזית של התנועה הרחבה שהעלתה את קוריאה לשלטון היא שאספה מכוננת תנסח חוקה חדשה שתפרק את המדינה הבלתי מתפקדת הנוכחית, תסיים את שלטונה של ה"פרטידוקרציה", תקבע מחדש את המדינה כדמוקרטיה פלור-לאומית, משתפת. ריבונות אקוודור ומשתמשת במדינה כדי לקדם מדיניות חברתית וכלכלית שתועיל לעם, לא לאוליגרכיה.
Correa עם השבעתו הוציא צו הקורא לקיים משאל עם להצביע ב-15 באפריל לבחירת אסיפה מכוננת. הקונגרס סירב לקבל את יוזמת הנשיא, והעביר חוק משלו האומר כי לאסיפה כזו לא תהיה הזכות להגביל את כהונתם של חברי קונגרס או כל נבחר פקיד אחר עד לתום כהונתם עם הבחירות הבאות. זו לא תהיה אסיפה עם סמכויות לחדש את מוסדות המדינה. ואז במטרה להפוך את בחירת חברי האסיפה לקרקס וירטואלי, הכריז הקונגרס שכל אחד יכול לרשום את שמו בקלפי לאסיפה. לא נדרשו חתימות או עצומות, כלומר מאות או יותר יכלו פשוט להירשם לרוץ על כל מושב נתון, מה שהופך את ההצבעה לבלתי אפשרית כמעט לניהול.
Correa הגיב בכך שלקח את החקיקה של הקונגרס, ביטול הסעיפים המכבידים, התאמתה לגזרה המקורית שלו לאסיפה מכוננת שתקים את המדינה מחדש, ושלחה אליה את בית הדין הבחירות העליון של המדינה, שפוסק על בחירות והליכי בחירות. התקוות לא היו גבוהות, שכן בית הדין נתפס מבחינה היסטורית כחלק מה"פרטידוקרציה". התנועות העממיות החלו להפגין מול בית הדין והקונגרס, וקראו לסגירתם ולקוריאה פשוט להוציא צו לאספה המכוננת.
רנה באז, אנליסט פוליטי באוניברסיטה הקתולית של אקוודור, אומר: "להפתעת כולם, ההכחשה העממית זעזעה את תודעתו של בית הדין הבחירות העליון". בראשותו של נשיאו, חורחה אקוסטה, חבר במפלגת ימין מסורתית, הכריז בית הדין כי החוק שהציע הנשיא קוריאה לחידוש מוסדות המדינה יהיה זה שיובחן למעלה או למטה ב-15 באפריל.
בזעם על הצו הזה, חמישים ושבעה מתוך מאה צירי הקונגרס הצביעו בעד הדחת אקוסטה מבית הדין. למחרת הגיבו אקוסטה ובית הדין בגירוש חמישים ושבעה הצירים מהקונגרס בשל פעולותיהם הבלתי חוקתיות.
האנשים יצאו לרחובות במצב רוח צוהל. בגיבוי מפגינים, הורה קוריאה ל-1500 שוטרים להקיף את הקונגרס כדי לאכוף את הצו של בית הדין, ולמנוע מכל אחד מחמישים ושבעה הנציגים המודחים להיכנס. הם ניסו לערוך מפגש בקיטו במלון קיטו, אבל זה לא הלך לשום מקום, כשהמפגינים לגלגו עליהם בחוץ על ידי השלכת חתיכות של שומן חזיר מיובש לעברם כשנכנסו ויצאו.
מכיוון שנדרש בקונגרס מניין של חמישים ואחד חברים כדי לנהל עסקים, קיוו החברים המודחים לעורר משבר מוסדי. אבל בגלל מוזרות של החוק האקוודורי, כל סגן בקונגרס נבחר יחד עם מחוקק מחליף מאותה מפלגה. ממשלת Correa הבהירה שהיא תשב כל אחד מהמחליפים, אם יקבלו את פסיקות בית הדין לבחירות. עשרים מחליפים שברו כמעט מיד דרגות עם מפלגותיהם, ולקונגרס היה המניין הדרוש כדי לתפקד.
"זו מכה קשה לימין ולאוליגרכיה", אומר רנה באז. "ה'פרטדוקרציה' נמחקה בתחום הפוליטי". הנשיא קוריאה הכריז: "חמישים ושבעה הצירים ניסו לזרוע תוהו ובוהו במדינה... כעת הוטלו עליהם סנקציות והודחו. הקונגרס ימשיך לתפקד".
בעוד התוכניות של האספה המכוננת לחדש את המדינה מתקדמים קדימה, קוריאה באותו יום שבו הכריז על ניצחון הבהיר כי הוא מתכוון לנצל את סמכויותיו וקונגרס רגיש יותר, במיוחד כדי לשלוט בבנקים הפרטיים במדינה. בעיצומו של המשבר הפוליטי הפיצו הבנקים שמועות על "משבר נזילות", ואמרו שחסר להם כספים ואולי יצטרכו לסגור את שעריהם. קוריאה הכריזה: "הבעיה הפוכה בדיוק: לבנקים יש מספיק כספים ורזרבות, הם שוברים שיאים היסטוריים עם הרווחים שלהם, רווחים מוגזמים על בסיס ריביות גבוהות, אלה יהיו מוסדרים ומבוקרים".
קוריאה מקימה ועדה מיוחדת לחקור גישה לבנקים ושחיתות משנת 1998. "בואו נהיה ברורים", אמר, "הבנקים לעולם לא יהיו שוב במצב לשבור את המדינה".
עם ניצחונם של קוריאה והתנועה העממית, מתגבש בדרום אמריקה ציר שמאלי של מדינות המורכבות מוונצואלה, בוליביה ואקוודור, שנוטים לבצע שינויים חברתיים וכלכליים עמוקים בבית תוך קריאת תיגר על השליטה ההיסטורית של ארצות הברית. האזור. קוריאה כבר הודיע כי הוא משבית את הבסיס הצבאי הגדול ביותר של ארה"ב בחוף דרום אמריקה במאנטה, אקוודור. הוא גם מתקדם עם הפקעת Occidental Petroleum, תאגיד הנפט הגדול במדינה, ממזג אותו עם החברה הממשלתית PetroEcuador, אשר בתורה חותמת על מספר הסכמים לשיתוף פעולה והשקעות משותפות עם PDVSA, מדינת ונצואלה. חֶברָה.
במקביל, התנועות העממיות מתקדמות בתוכניותיהן להפוך את האספה המכוננת לתהליך דמוקרטי ומשתף. ב"מכתב פתוח לעם", חתום על ידי מנהיגים רבים של הארגונים הפופולריים במדינה, הם הכריזו: "האסיפה המכוננת צריכה להיות תהליך מארגן עבור העם האקוודורי, כולל סדנאות, סמינרים ודיונים בבסיס החברה. זולגת וכוללת את המגזרים החברתיים השונים, נשים, העמים הילידים, האפרו-אקוודורים, עובדים, פרופסורים, סטודנטים, סוחרים לא רשמיים..."
"מעולם לא היה כל כך ברור שהאנשים הם שעושים היסטוריה. היום אנו בתחילתו של עידן של כוח עממי, המסומן בעבודתה הראשונית של האסיפה המכוננת. זה נובע מהחוסן של העם האקוודורי. זה חזק וגועש".
רוג'ר בורבאך הוא מנהל המרכז לחקר אמריקה, שבסיסו בברקלי, קליפורניה. הוא כתב רבות על אמריקה הלטינית, כולל, "פרשת פינושה: טרור מדינה וצדק גלובלי". הוא גם המחבר עם ג'ים טרבל של: "אימפריאל אוברסטרץ': ג'ורג' וו. בוש וההיבריס של האימפריה".
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו