דבריו הידועים לשמצה של דונלד טראמפ לפיהם המהגרים המקסיקניים "מביאים סמים, הם מביאים פשע, הם אנסים" סיפקו הזדמנות מבורכת לליברלים ומתקדמים רבים בארצות הברית לברך את עצמם על הסלידה שלהם מהגזענות הרועשת וחסרת הדעת של טראמפ. אפילו תאגידים כמו NBC, Univision ומייסי'ס זרקו את טראמפ בגלל "הצהרותיו המבזות". בעוד שדבריו פוגעים כמובן, ההתמקדות הליברלית הצרה הזו בשיטור שפה מאפשרת למומחים, לפוליטיקאים ולקומיקאים לצבור נקודות מתקדמת תוך התעלמות משותפותם בהתעללות וניצול של מיליוני מהגרים לטינו.
אבל איפה הזעם על גניבת השכר המשתוללת שבוצעה נגד מהגרי עבודה בשדות שקוטפים את הפירות והירקות של אמריקה? מדוע הפוליטיקאים לא קראו לרגע של שקט ל-817 העובדים הלטינים שמתו בעבודה ב-2013 (בעיקר בבנייה) או ל-748 שנספו שנה קודם לכן? מדוע התנאים הצפופים והבלתי סניטריים של מרכזי המעצר להגירה אינם חשובים לא פחות מהקשקושים של מגלומן חסר יציבות שלעולם לא ימלא תפקיד פוליטי?
הזעם אינו מתממש והתנאים החומריים של מהגרי העבודה אינם תופסים את הכותרות במידה רבה מכיוון שביסוד האליטות הפוליטיות והכלכליות הרפובליקאיות והדמוקרטיות מסכימות עם טראמפ לגבי הצורך בצבא הגבול וגירוש מהגרים חסרי תיעוד. הם פשוט משאירים את "הצהרות הגנאי" ומתעסקים ברטוריקה על "מעמד משפטי שהושג" או "דרך ארוכה ומפותלת לאזרחות" כדי לפינה את ההצבעה הלטינונית.
האם יש הבדל מהותי בין הטיעון של טראמפ להערה של אובמה ל-Univision מ-2012, לפיה גירוש השיא של הממשל שלו של 2 מיליון מהגרים כוון ל"אנשים שבדרך כלל מהווים איום על הקהילות שלנו" בניגוד ל"משפחות חרוצים"? טראמפ טוען שרוב המהגרים המקסיקניים הם פושעים בעוד אובמה טען ש-2 מיליון האנשים שהממשל שלו כלא בבתי כלא לא אנושיים ללא גישה לעורך דין לפני שהוחזרו בכוח למדינות מוכות מלחמה וחסרות כל כלכלית מסכנים את "הקהילות שלנו".
עם זאת, דו"ח אחרון של מועצת ההגירה האמריקאית מצא כי 1.6% מהגברים ילידי חוץ נמצאים בכלא, לעומת 3.3% מהגברים ילידי ארה"ב, ורוב המהגרים הכלואים התמודדו עם האשמות הקשורות להגירה. רק אלפית האחוז מהעולים חסרי המסמכים מואשמים ברצח. החיים כה מעורפלים עבור מהגרים חסרי מסמכים, שלעתים קרובות הם עושים הרבה יותר מאמץ להימנע מאי חוקיות מאשר אזרחים. ורבים מאלה שפונים לפעילות פלילית לגיטימית רק מנסים לשרוד בחברה ששוללת מהם זכויות יסוד בפועל, גם אם כתוב אחרת על איזה מסמך ממשלתי שאוסף אבק בבית המדינה.
"מישהו עושה את האונס"
כהגנה על קביעתו לגבי שכיחות אנסים בקרב מהגרים מקסיקניים, הצביע דונלד טראמפ על מאמר ב-Fusion משנת 2014 שדיווח כי 80% מהנשים המקסיקניות ומרכז אמריקה נאנסות בשלב מסוים בדרכן לארצות הברית על ידי זאב ערבות, שודדים ועוד. מהגרים, או פקידי ממשל. כאשר דון למון מ-CNN ציין בפני טראמפ שהמאמר מציין שהמהגרים הללו היו קורבנות של אונס, ולא אנסים עצמם, טראמפ השיב בזריזות "מישהו עושה את האונס". בכך, טראמפ בעצם רמז שללא קשר למי אשם ספציפית, אלפי הלטינים שזורמים דרך גבולות ארה"ב הם תוצרים של חברות של עבריינות משתוללת ולכן יש להדוף אותם בדחיפות מרבית. אבל מה שטראמפ ושלל מגיני מערכת ההגירה האמריקאית לא מצליחים להכיר בכך שהפללה של מעבר גבול מלבה את העולם התחתון הזה של תקיפה מינית והברחת סמים על ידי כפיית אנשים נואשים ומרוששים למצבים מסוכנים כדי לשרוד. יתרה מכך, הסכמי סחר ניאו-ליברליים הנתמכים על ידי ארה"ב כמו NAFTA הרסו תעשיות מקומיות ואילצו אינספור עובדים לחצות את הגבול בחיפוש אחר עבודה. תאגידים אמריקאים נסעו לחו"ל כדי לנצל את כוח העבודה הזול שהסכמים כאלה סיפקו, אך כאשר אותם עובדים מבקשים לעבור לארצות הברית, הם עומדים בפני מאסר או, במקרה הטוב, קיום מעורער של ניצול כמעט מתמיד ללא כל פנייה משפטית נגד התעללות וניצול.
אם טראמפ היה מודאג כל כך מאונס, הוא היה בוחן מקרוב את התנאים של מהגרי עובדי חווה. למרות שאי אפשר לכמת את השכיחות של תקיפה מינית בקרב מהגרים, מחקר משנת 2010 שבוצע על ידי UC סנטה קרוז בקרב 150 עובדות חקלאיות מצא שכ-40% דיווחו על הטרדה מינית ו-24% דיווחו על כפייה מינית מהבוס שלהן.
עולה טוב / עולה רע
אמנם זו תמיד הצעה מסוכנת לתת לדונלד טראמפ את הספק בכל דבר, אבל הוגן להניח שהנשיא אובמה יודע שרוב המהגרים הבלתי מתועדים אינם פושעים ועברו דרך ארוכה ומסוכנת מתוך ייאוש כדי לחפש חיים טובים יותר. אף על פי כן, הוא חש צורך להסוות את מדיניות האנטי-מהגרים שלו תחת מסך הפשיעה והביטחון הלאומי, משום שחלפו הימים של היכולת להצדיק גירושים על סמך מחסור בניירות בלבד. כדי להציג את עצמו כפרו מהגר הוא העניק אישור זמני לחולמים שנולדו בארץ להישאר בארצות הברית. אבל אפילו טראמפ הודה ש"כמה [מהגרים מקסיקנים], אני מניח, הם אנשים טובים".
לעתים קרובות מדי צעדים שנועדו לשפר את התנאים למהגרים ש"משחקים לפי הכללים" או מוצאים את עצמם בלימבו אזרחות בגלל "פשעי" ההגירה של הוריהם מחזקים את הדיכוטומיה הדמיונית בין קומץ תלמידים צעירים אינטליגנטיים, חדורי מוטיבציה ומתבוללים גל גדות גובר של עבריינות שעומד להתרסק על הגבול הדרומי. הגדר את מרחב הקבלה הקטן הזה מאפשר הפללה ורדיפה של מי שנפל מחוץ לפרמטרים שלו. תיעול כל הזעם שלנו על הגזענות הרטורית של טראמפ נותן לנו די דחף של צדקנות עצמית להרגיש טוב כדי להשביע את צימאוננו לצדק עוד לפני שנסתכל על האלימות הגזענית האמיתית שמשתחררת על חסרי תיעוד מדי יום.
יסניה בראגן הוא פעיל לטינה בניו יורק ומועמד לדוקטורט בהיסטוריה של אמריקה הלטינית באוניברסיטת קולומביה.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו
1 תגובה
עוד מאמר טוב המכיל מידע שימושי שהורעל מפוליטיקת זהויות. כן, פועלי בניין לטינה ראו קפיצה למספר ההרוגים בעבודה. מְאוּמָת. חשבון. כן, ממשלת ארה"ב הפכה יותר ויותר לוחמנית כלפי חירויות האזרח, הליך הוגן ושקיפות. מְאוּמָת. חשבון. כן, יש מנצחים ומפסידים לגבי הסכמי סחר שונים ושינויי מדיניות. מְאוּמָת. חשבון. כן, הסטטיסטיקה על פשע לטינה מתנגשת עם הניסיונות האבסורדיים של מר טראמפ לתמרן את העובדה כדי לתמוך במסקנתו. עם זאת, כל זה לא תומך בקביעה שמערכת ההגירה שלנו היא "גזענית". מערכת ההגירה שלנו היא בדיחה. מְאוּמָת. חשבון. כולנו מושפעים לרעה מהפריטים שהוזכרו לעיל. התעללות ממשלתית אינה מכוונת לאף קבוצה מסוימת. ממשלת ארה"ב היא מדכאת שוויון הזדמנויות. אז תחתוך עם הגזענות/גזענות BS והכיר שכולנו נלחמים באותה מפלצת.