תושבי חאן אל-אחמר חשבו שמצאו דרך לעקוף את הבניין המפלה של ישראל משטר ההיתרים בשטח C של הגדה המערבית. מכיוון שנדרש היתר בנייה רק למבני בטון, הם בנו את בית הספר שלהם, המשרת 160 ילדים מחמישה כפרים, באמצעות חימר ו-2,200 צמיגים ישנים.
התוכנית לא עבדה. לצבא הישראלי יש שליטה בלעדית על התכנון בשטח C. הוא הקצה אחוז אחד בלבד מהאדמה הזו עבור מבנים פלסטינים, ו מסרב לרוב המכריע של בקשות להיתרים פלסטיניים.
חאן אל אחמר לא היה יוצא דופן. במהלך השנים הוציאו הרשויות הישראליות צווי הריסה נגד בית הספר וכל מבנה אחר בכפר הקטן הזה של 180 תושבים, ממזרח לירושלים, בטענה שאין להם היתרים. ב-5 בספטמבר דחה בג"ץ מספר ערעורים והריסה באור ירוק.
מסמכי התכנון הצבאיים הישראליים אינם מכירים בנוכחות הקהילה, וכך גם הרשויות הישראליות החרימו שוב ושוב את אדמתו, הרסה את בנייניה וגירשה את תושביה הפלסטינים בשל בנייה ללא היתרים.
זו לא העקירה הראשונה של הקהילה. בתחילת שנות ה-1950, כוחות ישראליים תושבים שפונו ממחוז תל ערד שבמדבר הנגב. הקהילה ברחה לגדה ובנתה כפר במיקום הנוכחי. הֵם רשומים כפליטים פלסטיניים עם האו"ם.
בשנת 1977 הקימה ישראל את ההתנחלות מעלה אדומים והקצתה לו את הקרקע שעליה יושב חאן אל אחמר.
חוק בינלאומי אוסר כוח כובש מלהרוס רכוש, לרבות בתי ספר, אלא אם כן "הכרחי לחלוטין" ל"פעולות צבאיות". העברת אזרחים בתוך שטח כבוש, בכוח ישיר או בכפייה עקיפה למקום שלא בחרתם, היא פשע מלחמה על פי חוק בית הדין הפלילי הבינלאומי.
פקידים ישראלים צריכים לדעת כי ההריסה וכל עקירה כתוצאה מכך של האוכלוסייה עלולים להעמיד אותם לחקירה פלילית.
על מדינות אחרות מוטלת גם החובה להבטיח כי אמנות ז'נבה יכובדו, ועליהן להבהיר לגורמים רשמיים ישראלים שאם ההריסה תצא לפועל, אנשים המעורבים במעשים פליליים כלשהם יוכלו להיחקר ולהעמיד לדין על ידי רשויות מקומיות מחוץ לישראל היכן שהם עשו זאת. סמכות שיפוט.
הגינוי העולמי לבדו לא פסק פשעי מלחמה חמורים במהלך 50 שנות הכיבוש של ישראל. פעולה וצדק זה זמן רב.
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו