ג'ון פפר הוא המנהל המשותף של מדיניות חוץ במוקד במכון לחקר מדיניות. הוא דיבר עם אלכס דוהרטי על הפוליטיקה של צפון קוריאה תחת קים ג'ונג איל המנוח ולאן המדינה עשויה ללכת מכאן.
מחוץ לקוריאה הצפונית וסין, קים ג'ונג איל נתפס במידה רבה כמקרה הטוב כבון מצחיק ובמקרה הרע כדיקטטור מפלצתי שעמד בראש אחד המשטרים המדכאים ביותר בהיסטוריה המודרנית. איך לדעתך ההיסטוריה תשפוט את קים ג'ונג איל ואת משטרו?
אני חושב שקים ג'ונג איל יישפט בחומרה, בחומרה כמו אנבר הוקסה באלבניה. שני המנהיגים הצליחו לשמר את העצמאות והריבונות של מדינותיהם - אך בעלויות עצומות. שניהם ניהלו נתיבים בין המעצמות. שניהם שאפו ליצור כלכלות אוטרקיות ותרבויות מונוליטיות. המדיניות שלהם, לעומת זאת, הביאה למדינות מעקב, עוני ובידוד. בנוסף, לקים ג'ונג איל לא הייתה שום הכריזמה של אביו וכל חוסר הרחמים שלו. הוא הכניס את ארצו למועדון הגרעין, שאולי מנע התערבות צבאית מבחוץ. אבל מדיניות ההפצה של המשטר - לגבי פקיסטן, איראן, כנראה סוריה - לא הפכה את העולם לבטוח יותר.
הוצע כי יורשו של קים ג'ונג איל - בנו הצעיר קים ג'ונג און - עשוי להגביר את המתיחות האזורית בחלק המוקדם של שלטונו כדי לבסס את כוחו המקומי. האם אתה חושב שזו הערכה אמינה של מה שאנחנו יכולים לצפות שיקרה בטווח הקצר?
אין סיבה מיוחדת לצפות מקים ג'ונג יון לנקוט במדיניות משבשת. קים ג'ונג איל לא החל במאמץ להגביר את המתיחות האזורית לאחר מותו של קים איל סונג. אולי יהיו כמה מופעי כוח סמליים כדי להוכיח שצפון קוריאה לא נחלשה בעקבות רצף זה. אבל המסלול שבו היה קים ג'ונג איל לפני השנה החשובה הזו של 2012 - יום השנה ה-100 להולדתו של קים איל סונג - היה מסלול של מעורבות אזורית: עם רוסיה, סין ודרום קוריאה. נעשו מאמצים להתחבר מחדש גם עם ארצות הברית. בטווח הקצר, אנו עשויים באותה מידה לצפות להמשך של מדיניות זו כדי להגשים את מורשתו של קים ג'ונג איל.
בדרך כלל בידודה של צפון קוריאה מתואר כגורם עצמי לחלוטין - באיזו מידה תרמו ארצות הברית וממשל לי מיונג בק בדרום קוריאה לבידוד זה?
הבידוד של צפון קוריאה הוא בחלקו שיקוף של פילוסופיה, בחלקו חישוב גיאופוליטי, ובחלקו תוצאה של מדיניות של גורמים חיצוניים. במקור, צפון קוריאה בחרה להימנע מלקבל עמדה כפופה בתחום הסובייטי, ולכן אימצה את פילוסופיית הג'וצ'ה של הסתמכות עצמית. כאשר ביקשה לאחר מכן הלוואות מאירופה בשנות ה-1970, היא גילתה שאין לה לא את המשאבים ולא את הרצון לקבל תפקיד כפוף גם בעולם הקפיטליסטי. בשנות ה-1990, הגישה הזו תורגמה לחששות מסוימת גם כלפי סין וגם כלפי דרום קוריאה. כיום, המדיניות הנוקשה יותר של לי מיונג באק לא עודדה נטיות בידודיות בתוך צפון קוריאה, אלא דחפה אותה הלאה לחיבוק הספקני שלה כלפי סין. מדיניות הסנקציות של ארה"ב, בינתיים, קיימת בעצם מאז מלחמת קוריאה. אז, מדיניות ארה"ב לא יצרה נטיות בידודיות של צפון קוריאה במהלך המלחמה הקרה, אבל היא עודדה אותן. עם זאת, אם ארה"ב הייתה פותחת היום "מתקפה קסומה" ומקבלת את צפון קוריאה בקהילה הבינלאומית - והמוסדות הפיננסיים הבינלאומיים - ייתכן מאוד שנראה את סוף הבידוד היחסי של צפון קוריאה. לפיונגיאנג אין עוד התנגדות אידיאולוגית לקפיטליזם, כל עוד האליטה הנוכחית נשארת בשליטה.
בהתחשב במציאות הכלכלית הנוכחית מדוע לדעתך קים ג'ונג איל לא נקט באסטרטגיה כלכלית דומה לבעל בריתו ונותנת החסות שלו - סין?
ישנן כמה סיבות לכך שהמצב בצפון קוריאה שונה מזה של סין בסוף שנות ה-1970. קודם כל, אין הרבה עניין של משקיעים בצפון קוריאה, כפי שהיה בסין. זה מסתכם במספרים. מיליארד סינים מייצגים שוק פוטנציאלי משמעותי. 25 מיליון צפון קוריאנים, לשם השוואה, לא שווים את ההשקעה. שנית, סין הייתה במידה רבה חברה חקלאית בזמן הרפורמות של 1979. זה יכול להשיג הרבה מאוד פשוט על ידי רפורמה במגזר האגף. צפון קוריאה היא חברה תעשייתית בעיקרה, כך שלרפורמה בחקלאות לא תהיה אותה השפעה. בנוסף להבדלים הללו, צפון קוריאה לא רוצה פשוט לעקוב אחר תבנית זרה. היא רוצה לפתח נתיב משלה המשקף את מצבה הכלכלי המתקדם יחסית שלה (מתקדם בהשוואה למקום שבו הייתה סין כשהחלה ברפורמות בשנות ה-1970). לבסוף, אני לא חושב שהאליטה השלטת בצפון קוריאה מצאה דרך בטוחה להנהיג רפורמות כלכליות שאינן שוחקות באופן בלתי הפיך את העמדה הפוליטית השלטת שלה בחברה. אם הוא יכול לענות על החידה הזו, אולי נראה גרסה של מודל הרפורמה הסינית הוצגה בצפון קוריאנית תחת כותרת אחרת ועם אילן יוחסין צפון קוריאני מוכח.
מהי השקפתך על תוכנית הגרעין של צפון קוריאה: האם היא אך ורק אמצעי הגנתי כדי להדוף התערבות אמריקאית? והאם תוכנית הגרעין היא תגובה לאיומים אמיתיים או רק מדומים של שינוי משטר?
תוכנית הגרעין תוכננה לענות על מספר צרכים. קודם כל, זה עזר ליישר את מגרש המשחקים עם יריבי צפון קוריאה, לאור ההידרדרות המהירה של היכולת הצבאית הקונבנציונלית של הצפון. שנית, הוא שימש כגורם ההרתעה האולטימטיבי, במיוחד לאור מה שקרה בסרביה, עיראק ולוב. שלישית, היא מייצגת סימן של ייחוד בינלאומי, שכן מעט מדינות שייכות למועדון הגרעיני. רביעית, היא שימשה לספק מידה של לגיטימציה לממשלה בזמן מצוקה כלכלית. חמישית, זה היה מייצר כסף במונחים של יחסים עם וואנאבים גרעיניים (למשל, איראן). ולבסוף, היא שימשה כקלף מיקוח שוב ושוב, כדי להבטיח את מעורבות הקהילה הבינלאומית, לחילוץ ויתורים ולסחור פוטנציאלי להסדר מקיף המאפשר לצפון קוריאה לבצע קפיצה קוונטית בכלכלה שלה. נסיבות.
הפונקציה שחסרה ברשימה הזו, כמובן, היא השימוש בפועל בנשק גרעיני. צפון קוריאה אינה נעולה בדו-קרב עם מדינות גרעיניות אחרות באזור (כמו עם הודו ופקיסטן בדרום אסיה). גם ארסנל קטן ובלתי אמין של נשק גרעיני ימלא תפקיד חשוב בשדה הקרב נגד יריבים שיש להם ארסנל עצום (ארצות הברית) או שהם נמצאים תחת המטרייה של מעצמות כאלה (דרום קוריאה, יפן).
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו