האם אנחנו יכולים להיות נדיבים מספיק כדי לומר שאדוארד סנודן כבש הפיכה ניכרת בשבוע שעבר עם השינוי בגישה של וושינגטון לסוכנות לביטחון לאומי? אפילו על פי הודאתו, המלשיין מרוצה מכך שאוסף התקליטים הגדול עשוי לראות את ימיו האחרונים. בהצהרה שפורסמה באמצעות האיגוד האמריקאי לחירויות האזרח, סנודן השתמש במונח "נקודת מפנה", תצפית די פושרת שלא גרעה מהרגש הכללי שלו.
כמה תוכניות מונחות כעת על הפרק. יש את חוק החירות של ארה"ב (חוק ליהי-סנסנברנר), הצעת חוק ועדת המודיעין של בית הנבחרים וההצעה של הנשיא עצמו. האחרון עדיין לא מצא צורת חקיקה. ההצעה של הנשיא אובמה כוללת מתן אפשרות לחברות טלפון לשמור את מסדי הנתונים של הרשומות שלהן בפורמט סטנדרטי וניתן לפעולה הדדית. ההתמקדות באחסון תעבור מסוכנויות ממשלתיות לחברות טלפוניה. ה-NSA יצטרך, בקבלת גישה, לבקש צו מבית המשפט למעקב אחר מודיעין זר. בתורו, ה-FISC יצטרך להיות משוכנע שהרישומים מתייחסים לאדם הקשור לארגון טרור.
בהחלט ניכרה ההתלהבות מהשינויים בשבוע שעבר. הבולטימור סאן (24 במרץ), בצורה מוטה, ראה במאמצי ועדת המודיעין של בית הנבחרים סיום איסוף נתונים בכמות גדולה. ג'מייל ג'פייר, כותבת רק אבטחה, הטיל ספק בהצעות הנשיא אך כן כינה זאת "אבן דרך. הצעת הממשל היא הכרה בכך שתוכנית שאושרה בחשאי על ידי כל שלוש רשויות הממשל, והייתה קיימת במשך כעשור, לא שרדה את הביקורת הציבורית". ג'פייר גם בטוח שזו הייתה "הכרה בכך שניתן להיענות לאינטרסים המודיעיניים הלגיטימיים של הממשלה מבלי לשים את המדינה כולה במעקב".
ראוי לציין מספר נקודות. באיזה מידה של חשד ה-FISC ישתמש כאן רחוק מלהיות ברור. האם היא תהיה "ניתנת לביטוי סביר"? יש כל טענה שהרפורמות מורידות את הסטנדרט במקרים שונים - מ"סיבה סבירה" ועד ל"חשד סביר". בהתחשב בעובדה שמסמכים שפרסמה לאחרונה הממשלה ביצעו את המדד, אנחנו יכולים רק לשער. עם כל זה, מותרת סעיף המילוט הישן של "חירום", מצב שפוטר את ה-NSA מהצורך לעבור את מגבלות החקיקה. גם לא ברור כשההצעות מתגבשות מה יקרה לרישומים שה-NSA כבר השיגה ומה יקרה לאלו שהיא תשיג בעתיד. לא סביר להניח שמתקן כריית הנתונים יינטש.
סעיף 215 לחוק PATRIOT הוא ההוראה המרכזית המאפשרת איסוף בתפזורת נוכחית, ולכן יש צורך לקצץ אותו בחזרה, לפחות מבחינת המיקוד. אבל לעשות זאת מבלי לקחת בחשבון רישומי טלפון שהושגו על ידי חוקי מכתבי ביטחון לאומי ופנקס העט יגרום למגבלות כאלה למבוטלות. כפי ש מייק מסניק מציינים, זוהי הרג ב"פרופיל גבוה" של תוכנית, ולא עדכון מכירה שלמה.
ה-NSA גם תורשה לחפש עד שני "הופ" של מספרים המקושרים למספר טרור ידוע - כלומר מספרים הקשורים לחשוד הראשוני, ואחריהם קבוצת הקשרים הראשונה. זה לא סביר לסגור את הדלת להפרות חוקתיות מתמשכות, אם לא בכוונה, אז אגב.
ישנה תוספת בולטת לסמכויות ה-NSA שתתקיים אם ההצעות הנוכחיות של אובמה ייצאו לפועל במתכונתן הנוכחית. ה-NSA רק יאבד את הסמכות לאסוף ולהחזיק רישומי שיחות טלפון עד חמש שנים מטלפונים קוויים. עם זאת, ההפסד אינו בהכרח חמור עבור ה-NSA. אחרי הכל, פעולות איסוף כאלה הוכחו כבזבזניות במקרה הטוב, חדירה לא חוקית במקרה הרע.
אין זה מפתיע שראש הסוכנות, הגנרל הפורש קית' אלכסנדר, ביקש פשרה לגבי שימור התוכנית בצורה כלשהי - אחרי הכל, סמכות הגבייה של הארגון תפוג בעוד 18 חודשים ללא אישור הקונגרס. אובמה מסכים, ודוחה בין היתר את קריאותיו של יו"ר ועדת המשפט של הסנאט הדמוקרטי, פטריק ליהי, לתת לתוכנית לפסול. עדיין יש לאפשר לממשלה "להשיג מידע זה במהירות ובאופן שיידרשו כדי להפוך את הגישה הזו למעשית".
הפשרה באה בצורה של איסוף נתוני טלפון סלולרי, הרחבה ניכרת של הכוח בהתחשב בכך שה-NSA טוען שרק 30 אחוז מכל נתוני השיחות במדינה נוצלו. תומכי הפרטיות אולי מריעים, אבל ה-NSA יקשקש.
אותן שאלות נוגעות לצעדים האחרים המוצעים. לאלה ב-NSA אין סיבה לחשוש - הרחבה אפשרית של סמכויותיהם קרובה. הנציג ג'סטין אמאש, מבקר של שיטות האיסוף השונות של ה-NSA, מציין כי הצעת חוק ועדת המודיעין "אינה מסיימת איסוף בכמות גדולה אלא למעשה מעמידה יותר אמריקאים בסכנה שיופרו זכויותיהם המוגנות חוקתית".
לשון הצעת החוק עוינת אתגרים משפטיים, מה שמרמז כי א הוראת NSA למעשה ייענו ולא יבוטלו. ניתן לערער על צווים, אך השופטים יקבלו סמכות לדחות כל עתירה המכוונת לתוכניות המעקב. כמו טים קושינג מ Techdirt מסביר, "זהו הווטו של ה-NSA של ה-NSA, שניתן על ידי ועדת המודיעין של בית הנבחרים ונמסר על ידי שופטים שיאסרו עליהם לכבד את כל האתגרים הפרשנות של הממשלה לחוקים אלה." תרחישים כמו מיקוד של ספקית הדוא"ל לשעבר של סנודן, Lavabit, עולים בראש.
מבין השלושה, הצעת חוק ליהי-סנסנברנר היא לכאורה מרחיקת הלכת, המאפשרת לממשלה לאסוף נתונים בהקשר של "מתמשך" חקירות טרור. היא נדחתה על ידי היו"ר הרפובליקאי של ועדת המודיעין, מייק רוג'רס ממישיגן ודירוג רופרסברגר ההולנדי הדמוקרטי ממרילנד. שניהם ממשיכים לראות באיסוף מודיעין עצום של NSA כדלק הכרחי לאש החירות.
סנודן צודק בהנחה שקבוצת הרפורמות הנוכחית בקושי הייתה מתממשת ללא הבעיטה המגרה שלו. "האמנתי שאם המעקב ההמוני הבלתי חוקתי של ה-NSA אחר אמריקאים היה ידוע, הוא לא ישרוד את הביקורת של בתי המשפט, הקונגרס והעם". מאמצים כאלה כמעט ולא יתוגמלו במדליה - רפורמות עשויות בהחלט לצעוד את דרכן לתחום איסוף המודיעין, אבל הם כמעט לא מצביעים על שיפור במעמדם של חושפי השחיתויות. הרוש עדיין מוצע מאוד.
באשר לאובמה עצמו, הצעדים הללו הם תרופת פלא צנועה שנועדה להחזיר את האמון. "וזה לא יקרה בן לילה, כי יש נטייה להיות סקפטי כלפי הממשלה ולהיות סקפטי כלפי שירותי הביון האמריקאיים". לרפורמות יש הרגל, לא כל כך לשנות את הסטטוס קוו אלא להתאים אותו מחדש ולעקוף אותו. המעקב מתחדד, ולא מוגבל.
ד"ר בינוי קמפמרק היה מלומד חבר העמים בסלווין קולג', קיימברידג'. הוא מרצה באוניברסיטת RMIT, מלבורן. אימייל: [מוגן בדוא"ל]
ZNetwork ממומנת אך ורק באמצעות נדיבות הקוראים שלה.
תמכו בנו